----תאודריך----:
המשרתת נרעדת קצת, ומוחה את הרטיבות שבעיניה.
"אה... הוא אדם מאד חשוב כאן ברובע" היא אומרת "ויש לו הרבה אנשים והרבה קשרים... אני חושבת שהוא אמרגן של זמרות ודוגמניות. האמת היא" היא מוסיפה, מציצה אל מעבר לכתפה כאילו בכדי לראות אם האיש בעל המונוקול עוקב אחריה "אני לא זוכרת בדיוק את השם, למען האמת, אבל הוא בא לכאן הרבה".
הבעה קצת עצובה עולה על פניה.
"בוא ואוביל אותך לתא שלך, אדון" היא אומרת, ומחישה את צעדיה. אתם מטפסים בעוד גרם מדרגות, וקונמארין פונה אל דלת מעוטרת הנשמרת בידי שני סגולי-רעלות עם כילפים מפחידים, ואומרת להם משהו בקאנדברישית. הם מהנהנים, ואחד מהם פותח את הדלת.
לפני תאודריך ניצב תא קטן למדי ומרווח, עם ארבע מושבים מרופדים בקטיפה, המסתיים במעקה שיש גדול הצופה למטה, אל אולם ההופעות. ממה שהוא מצליח לראות במבט חטוף, האולם הוא עצום, וחלקו הפנימי מעוצב כמו מעגל אבנים דרואידי עתיק.
(ooc: אני אתן תאור מפורט מיד, בקטע של איימי).
קונמארין נכנסת אחריו, שולפת מברשת מהודרת ומצחצחת את המושב הטוב ביותר.
"זה בעבורך, אדון" היא אומרת "א..אני אשאר כאן, בכדי לשרת אותך" היא מחווה לעבר כוננית "כאן יש ממתקים ויין, בשביל להטיב את ליבך בעת ההופעה, וכאן יש גם משקפת קטנה, בכדי שתוכל להביט טוב יותר בזמרת" חיוך מעט עוקצני עולה על פניה "יש הרבה אורחים עשירים שמאד-מאד אוהבים את הכלי הזה, אם אתה מבין את כוונתי" היא מוסיפה, שולחת בו עוד מבט, ונעמדת סמוך לדלת, אבל בעמדה ממנה גם היא יכולה לראות היטב את ההופעה.
----איימי---
המשרתת של איימי, ביחד עם עוד שתי משרתות שצצו מאי-שם, עוזרת לאיימי ללבוש שמלה סגולה, חושפנית למדי וזוהרת, ואחר-כך הן מסרקות אותה בקפידה, מאפרות אותה, ובודקות אותה בקפידה שהכל כשורה.
"מה פירוש, אילו שירים?" מצחקקת אחת מהן למשמע שאלתה של איימי "ה-ל-ה-י-ט-י-ם העצומים שלך, כמו "נולדתי כדי לעשות אותך שמח" ו"אני בובה של אהבה" ו"נשיקות לאור ירח". כולם ממש מתים, מתים לראות אותך!
לפני שאיימי מספיקה לענות, נשמעת תרועת החצוצרות, ואיימי מובלת דרך הדלת השניה, עוברת ארבעה שומרים שמשתחווים בפניה, ונכנסת אל תוך אולם ההופעות.
העולם הוא היכל עצום, שמרכזו מוקף בפלגי מיים מלאכותיים, ובנוי כמו קרחת יער שבמרכזה מתנוסס מעגל אבנים דרואידי, שאבניו האפורות מוקפות מטפסים ופרחים מלבלבים. הכל היה יכול להיות מקסים, אלמלא היה עשוי באופן כל-כך מהוקצע, מלוקק ומלאכותי. רק דבר אחד לא מתאים לסביבה הטבעית המצועצעת: ישנם שמונה שערי מתכת המקיפים את המקום בחצי-מעגל, ואחד מהם, גדול מהאחרים, בנוי כמו פניו של דרקון סגול, קצת פסיכודאלי, נוצץ באור מוזר מדי פעם בפעם, ומתמזג באורח לא מלבב עם תאורת הלפידים הגדולים שמקיפים את מעגל האבנים. מאות קריסטלים קבועים בקירות האולם, מפיצים אף הם אור מרצד.
כעת, איימי רואה מולה גם את יציע הקהל; מרבית הקהל יושב נמוך יחסית, כך שרק מעקה אבן לא גבוה מפריד בינו לבין קצה הרחבה שאיימי עומדת עליה. כשנים-עשר שומרים מסגולי הרעלות עומדים שם עם חניתות, ככל הנראה בכדי למנוע מצב בו הקהל יתפרץ לעבר הכוכבת. הקהל ברובו מורכב מצעירים הידרוסטים עשירים, שצועקים ומשתוללים, מנופפים ידיים וצורחים את השם "גולנדלור". כמה נערות היסטריות לחלוטין עולות על כתפי חברותיהן ומנופפות בבגדים, עיניהן בוהקות מהתרגשות והערצה עיוורת, כמעט מטורפת.
יתרת הקהל (חלק קטן מאד ממנו) יושב גבוה יותר, ביציעי כבוד שנחצבו בתוך הקירות הגבוהים; את מזהה את תאודריך, שרק עתה נכנס ליציע שלו, וכן, ביציע הגדול והמרשים ביניהם, שנבנה כך שהוא מעט בולט החוצה מתוך הקיר, את ריצ'י גליידהולם ג'וניור וחברתו היפיפיה. החברה היסטרית וצורחת גבוה יותר מכולם. ריצ'י, לעומת זאת, מביט בך במבט די אטום ושקט, בלא שהוא משמיע קול או מעלה חיוך על שפתיו. לידו יושב אורפיקיי, כרסו בולטת לפניו וכולו שופע עונג וחיוכים.
ואז, בתא בקיר לא הרחק מתאודריך, את רואה משהו שמקפיא את דמך: לורד פראנטלי, בצילנדר האפור והמונוקול שלו, יושב בנחת ומביט בך בחיוך משועשע ומרושע... את בטוחה, שהוא זומם משהו, בקרוב (אף כי, לא סביר שהוא יעשה משהו בפומבי, בזמן ההופעה. הוא תמיד היה חזק בסתר ובחשיכה, כאשר היית חסרת הגנה ונטולת כוחות).
אורפיקיי נותן לקהל להתלהב ולצרוח דקה ארוכה, בטרם הוא קם ומכחכח בגרונו. תרועת חצוצרות נוספת משתיקה את הצעירים הנלהבים.
"לכבוד ולעונג הוא לי" הוא מתחיל "לארח כאן שוב, את הכוכבת של כל הכוכבות, גולנדלור הזוהרת ששבה אלינו מן החשיכה..."
ooc: זה מבט כללי. בכדי לגלות פרטים יותר קטנים, צריכים להתמקד בדבר אותו אתם בודקים/מחפשים. כדאי מאד, שתחשבו טוב-טוב על כל עיתוי ועל כל צעד, לפני שאתם פועלים.
----הנרייטה, רובין-----
הדלת נפתחת, והקאנבדרישי בקסדה המוזהבת נכנס פנימה, אלתו הכבדה דרוכה בידו. ההידרוסטי הצרוד לא נכנס איתו, ונראה שהוא מחכה בחוץ.
"טוב מסוממות, לצאת..." הוא מתחיל לומר, ואז שומע את ה"מיאו" של החתול הלבן שיושב על אחת החביות מולו. מבט כעוס עולה בעיניו הכהות.
"אז מה, שרץ שעיר" הוא מגדף (ooc: הוא משתמש בשילוב בין קאנדברישית להידרוסטית ביבים, ורובין מבינה קאנדברישית באופן בסיסי) "החלטנו לחפש כאן מטעמים, הא?" הוא מעלה חיוך מרושע על פניו ומתקרב באיטיות, האלה מעל ראשו, מוכן לרסק את החתול כשיהיה קרוב מספיק.
"בוא, קיטי-קיטי-קיטי-קיטי" הוא מלחשש בחיוך מעוותת "בוא, אבא יתן לך חלב טעים, בוא, פססססססס..."
ooc: רובין פועלת קודם, והנרייטה אחריה.