"אבל אם כולם יחשבו ככה, אף אחד לא יעזור לאף אחד. כשיש למישהו הזדמנות לעזור למישהו אחר, הוא צריך לעשות את זה. זה אחד הדברים הכי חשובים שבן אדם יכול לעשות. אני חושב שאם אנחנו לא עוזרים, אנחנו לא יותר טובים ממי שגרם לשדות להישרף."
המצוד - עץ משחק (מו"ד 5, 3/3)
- מחבר/ת הנושא מירטוקן
- תאריך התחלה
"לא." אומר רומלאוס. "אם כולם יחשבו שהם חייבים כל הזמן לעזור אחד לשני במקום לטפל בבעיות שלהם, העולם ישרף." הוא אומר ומושך כתפיים, "אם אתה רוצה שיעזרו לך, תשכור מישהו שיעשה את זה או שתדאג להביא את מי שאחראי על זה." הוא ממשיך, "יש לנו משימה, לצורך המשימה הזו גייסו אותנו ומשלמים לנו- עשינו את העבודה שלנו פה, אפשר להגיש דוח לאצילים ולהמשיך הלאה. התחייבנו לאחים לפני ששהתחייבנו לחברה פה."
"נכון, אבל יכול להיות שיש לנו עוד כמה ימים. חוץ מזה, אנחנו צריכים לעזור. הבטחנו להם."
"עזרנו, השדה הזה לא נשרף ועכשיו יודעים שיש גולגות מרחפות ששורפות שדות. מבחינתי עשיתי את שלי, ואין לנו עוד כמה ימים, כבר עכשיו נעלמנו לאחים." הוא מוסיף במהירות, "אתה רוצה להישאר מאחור? תהנה. אני יוצא בחזרה לעיר בבוקר."
"אני לא נשאר מאחור. אני רק אומר שלא מילאנו את חובנו לכפר הזה. אני אבוא איתכם, אבל זה עומד להציק לי הרבה מאוד זמן."
בסופו של דבר, מותשים, מכוסים אבק ופיח (וריח של בצל שרוף), אתם מגיעים לבית משפחת רמדי.
הלילה עובר עליכם בחדר האורחים, על מזרני קש נוחים, אחרי ארוחת ערב דשנה. פילו לא נכח בארוחה, וגם הבן שלו אכל במהירות והקדים לעזוב. רק אחותו נשארה לאכול איתכם.
בבוקר, אתם קמים משינה טרופה. ריח ארוחת הבוקר מכה באפכם בנעימות, מושך אתכם למטבח. שוב רק ביתו של פילו נמצאת.
"בוקר טוב", היא מחייכת, "ישנתם טוב, אני מקווה?"
הלילה עובר עליכם בחדר האורחים, על מזרני קש נוחים, אחרי ארוחת ערב דשנה. פילו לא נכח בארוחה, וגם הבן שלו אכל במהירות והקדים לעזוב. רק אחותו נשארה לאכול איתכם.
בשנתו של סולסס,הוא חולם. מולו הוא רואה את החנית שלו, עומדת ומדברת איתו, על רקע של מדורה גדולה.
"אויב גדול נמצא קרוב. האש...החום...ריח הפחם השרוף...אני מרגיש אותם. הם מגיעים ממקור של רוע. הישמר ממנו, ומגר אותו בהקדם האפשרי. אהיה שם לעזור לך".
לפתע צומחת עין במרכז הלהב של החנית, ושני חודים נוספים יוצאים ממנה, יוצרים קלשון, רוחות חזקות מקיפות אותו ומכבות את הלהבות מאחוריו.
"אויב גדול נמצא קרוב. האש...החום...ריח הפחם השרוף...אני מרגיש אותם. הם מגיעים ממקור של רוע. הישמר ממנו, ומגר אותו בהקדם האפשרי. אהיה שם לעזור לך".
לפתע צומחת עין במרכז הלהב של החנית, ושני חודים נוספים יוצאים ממנה, יוצרים קלשון, רוחות חזקות מקיפות אותו ומכבות את הלהבות מאחוריו.
בלילה, לאנה נרדמת אחרונה, סופגת את השקט של הלילה. כשהיא סוף סוף נרדמת, היא שומעת את אותו הקול ששמעה מוקדם יותר באותו היום. אבל הפעם הקול שר לה, והיא רואה את עצמה, יושבת. מאחוריה, היא רואה את פיין, יושבת גם היא ומברישה את שערה.
הקול הרך בוקע מפיה של פיין, ולאנה נזכרת כי השיר הזה הוא שיר ערש שפיין הייתה נוהגת לשיר, זיכרון אחד שנשאר מאימה.
לפתע מים מתחילים להציף את הרצפה, עולים מהר לגרונותיכן. פיין נסחפת עם הזרם, נעלמת במהירות.
הקול הרך בוקע מפיה של פיין, ולאנה נזכרת כי השיר הזה הוא שיר ערש שפיין הייתה נוהגת לשיר, זיכרון אחד שנשאר מאימה.
לפתע מים מתחילים להציף את הרצפה, עולים מהר לגרונותיכן. פיין נסחפת עם הזרם, נעלמת במהירות.
רומולוס לא ישן טוב. איך שעיניו נעצמות, הוא רואה מולו את פניו של אביו. הן לא מאוכזבות, אלא חתומות כתמיד. לא מצפות לשום דבר. מאחוריו נמצאים ראש המשק שלו ושאר אנשיו. אבל בשונה משאר החלומות האלה, כאן קסטור ניצב לידו. אבל גם קסטור לא מביט ברומולוס באכזבה, רק עצב משתקף מעיניו.
"הלכת בנתיב שונה מזה שנועד לך", הוא אומר, קולו יבש וסדוק.
"הלכת בנתיב שונה מזה שנועד לך", הוא אומר, קולו יבש וסדוק.
הגולגלות הבוערות לא עוזבות את ראשו של ארים. גם בשנתו, הן מסתערות לכיוונו, פותחות את פיהן ומאיימות לבלוע אותו במערבולת של אש ועשן.
הוא חובט בהן במקל שלו, באגרופיו, ברגליו, בראשו, אך הן ממשיכות לבוא, עד ששריריו כואבים ועייפים. אבל הוא יודע שאם לא יילחם בהן, הכל יעלה באש.
הוא חובט בהן במקל שלו, באגרופיו, ברגליו, בראשו, אך הן ממשיכות לבוא, עד ששריריו כואבים ועייפים. אבל הוא יודע שאם לא יילחם בהן, הכל יעלה באש.
"בוקר טוב", היא מחייכת, "ישנתם טוב, אני מקווה?"
"לא באמת." עונה רומלאוס שלא נראה טיפוס של בוקר במיוחד. הוא מעשה קלות את רקתו ומתמח בקול. "אבל אני אשרוד."
"חלמתי על הקרב של אתמול. הבנתי, שבלעדיכם לא הייתי מסוגל לנצח." ארים נראה קצת עייף, אבל בסך הכל הוא בסדר.
"לא!" הצרחה המבוהלת של לאנה מעירה אתכם באמצע הלילה, וכנראה מעירה גם את יושבי הבית האחרים. אפילו בחשכה אפשר לראות שעיניה פעורות והיא מזיעה מלחץ. כשהיא מבינה לבסוף שהעירה את כולם, היא ממלמלת חצי התנצלות ומסתלקת מהחדר. את שארית הלילה היא מבלה בחוץ, יושבת ליד מפתן הדלת ומביטה בשדות עד שהשמש עולה.
-----------------------------------------------------------
בבוקר לאנה נכנסת חזרה לבית - בבירור היא מותשת אחרי שלא ישנה מספיק לאחר הקרב של אתמול. "משהו מריח טוב." היא מחייכת חיוך עייף לביתו של פילו, מתעלמת משאלתה ומהאחרים. "מה יש לאכול?"
-----------------------------------------------------------
בבוקר לאנה נכנסת חזרה לבית - בבירור היא מותשת אחרי שלא ישנה מספיק לאחר הקרב של אתמול. "משהו מריח טוב." היא מחייכת חיוך עייף לביתו של פילו, מתעלמת משאלתה ומהאחרים. "מה יש לאכול?"
האישה מזעיפה מעט פנים, "אמרתי לכיגן שהשמיכות שהביא לא מספיקות. הוא עדיין לא השלים עם מעבר העונות".
היא מניחה מולכם מגש של לחם חם וטרי, לצד גבינות, סלטים ו...בצל. המון בצל בצורות שונות, מטוגן, אפוי, חתוך, שלם ואפילו נא.
היא מניחה מולכם מגש של לחם חם וטרי, לצד גבינות, סלטים ו...בצל. המון בצל בצורות שונות, מטוגן, אפוי, חתוך, שלם ואפילו נא.
ארים לוקח נגיסה מבצל נא, ואז שומט אותו בחזרה לשולחן, מחפש פח בעוד דמעות עולות בעיניו. כשהוא מוצא אחד, הוא יורק את הבצל לתוכו. "כנראה" הוא מוחה את הדמעות מפניו "כנראה שבצל זה לא בשבילי."
רומלואס אוכל מעט, פחות בגלל שלא טעים לו אלא יותר כי הוא רגיל לאכול מעט, הוא בוחן את האחרים, "אני מבין שאני לא היחידי שהחלומות שלו היו פחות מנוחים בלילה." הוא אומר.
"לא. על מה אתה חלמת?" ארים אוכל פרוסת לחם.
"שכל העולם ואשתו מאוכזבים ממני." הוא אומר ושותה משהו, "נחמד לדעת שהחלומות שלי והחיים שלי סיימו לריב בינהם והם סוף סוף עובדים יחד."
"אל תגיד את זה. אני לא מאוכ..." ארים מפסיק לדבר. אולי כי הוא לא אוהב לשקר.
"צפונה?" ארים נראה ער לחלוטין ונרגש. "הרפתקה? בוודאי!"
"רק רגע. סיכמנו אתמול שאנחנו כבר באמצע משימה ושלא נרד מהמסלול." לאנה אומרת בעייפות. "מה יש בצפון שאתה מרגיש צורך ללכת לשם, בחור גדול?"
"אכן סיכמנו ככה." אומר רומאלוס, ברור שאין לו כוח לזה "שום דבר לא השתנה." הוא מציין
