ארכיון נועץ את מבטו בסטודנט, ועיניו מתחילות לזהור בעודו הוא יוצר קשר טלפטי בינו ובין הסטודנט וביטארי.
"זה בסדר יקירתי, אל תבכי על חשבונם של חסרי-הידע, את תבכי כל היום." קול של אדם מבוגר עם סגנון דיבור רהוט וחברותי נשמע בראשם, בעוד ארכיון מניד בראשו לעבר הסטודנט.
"איני מופתע שאינך מזהה אותי, שכן זהו אינו גופי האמיתי! שמי הוא פרופסור דאנינג, ואני נמצא באמצע מחקר ניסיוני קרררריטי ביותר!" הוא מוסיף בעליזות, "אני נמצא כעת בחדרי, תאלץ לסלוח לי, איני צעיר כפי שהייתי ואיני יכול לטרוח לבוא אישית לספרייה עבור כל מבט חטוף בספרים... אתה רואה, בני, התודעה שלי כעת נמצאת בתוך קריסטל-הנשמות שאתה רואה לפניך, וזה מאפשר לי ללכת למחוז חפצי בעוד גופי שלי נח במיטה! חשוב לרגע על כל האפשרויות שאנחנו יכולים לפתוח! מדענים אשר משתמשים בגופים כגון אלו עבור ניסויים מסוכנים מבלי להיות נוכחים פיזית, לחזור הביתה לרגע על מנת לברר פרט חשוב מבלי לזוז מהמקום, לבקר חברים מבלי לצאת מהבית! לכל הרוחות, היית יכול לקבל את פני המבקרים לספרייה כאן מבלי לצאת מהמיטה! רק באתי לוודא כמה מהפורמולות האחרונות בחישובים שלי לפני שאוכל להציג תאוריה רשמית, אני הרי מנסה לשדר את התודעה למרחק, לא לכלוא את עצמי בקריסטל-נשמות!"
הקול הזקן עוצר את ההרצאה שלו לרגע על מנת לצחוק בתענוג. "אם כבר מדברים על עבודה, ביטארי יקירתי, ראית במקרה היכן השארתי את המשקפיים שלי? אני לא מוצא את הזכוכיות המזורגגות האלו בשום מקום..."
כמובן שההצגה של ארכיון אינה לגמרי שקר. פרופסור ארתור דאנינג הוא אדם אמיתי, ומדען מבריק שהשקיע את רוב חייו בחקר קריסטלי-נשמות, תכונותיהם והפוטנציאל שלהם לשימוש יומיומי באופן חסר-סכנות.
כעת, נשמתו מרכיבה חלק קטן מהישות הידועה בשם "ארכיון".
ארכיון עצמו אינו יודע אם פרופסור דאנינג עצמו היה אי-פעם חלק מהאקדמיה הגדולה הזו, הוא פשוט נראה לו האחד המתאים ביותר לסיטואציה שלהם, אז הוא פשוט משך אותו מעמקי מוחו המטאפורי, ונתן לזכרונותיו לדבר.