אתה מטושטש מעט. אתה מנסה לקום, אבל מרגיש יד שאתה מזהה כיד של אביך דוחפת אותך חזרה לתוך השיחים. לאחר רגע, הראייה שלך מתבהרת ואתה רואה את שני הכאודינים האכזריים. אביך מחזיק בידו חרב אחת, מחוזקת ברונות, בעוד הכאודינים אוחזים ארבעה סכינים כל אחד – אחת בכל יד. הכאודין הראשון מתקרב אל אביך במהירות ובמערבולת של להבים מסתחררים "הסארטן כלאו אותנו, הפיטרינים כאן. זכור זאת" אומר אביך, ומניף את חרבו. הוא לא מנסה לפגוע בכאודין, כך אתה שם לב, רק למשוך זמן. אתה נזכר במקום כלשהו בערפילי מוחך שפגיעה שאינה הורגת את הכאודין מיידית איננה רעיון טוב, אבל אתה לא זוכר מדוע.
הקרב נמשך, והסכינים הקצרות של הכאודין עדיין לא מצליחות לחדור את חרבו הארוכה יותר של אביך. הכאודין השני מתחיל להתקרב, ואביך מנסה לסגת לכיוון עץ רחב גזע שנמצא כעשרים מטרים מערבית לו. "תמיד נסה לעבור את השערים. היזהר בלילות, הלילה הוא זמנו הטוב של המבוך. זכור להשתמש ברונות שעל גופך כדי לרפא את עצמך מפני פגיעות" אומר אביך, מדבר כאילו אל אף אחד.
הכאודין השני מגיע, הולך על רגליו החרקיות. אביך מסיט את החרב לכיוונו כדי לחסום את הסכינים שלו, וסופג שריטה בצד ראשו מהכאודין הראשון. הוא חורק בשיניו, ומשליך את החרב בהטלה מדויקת לתוך ליבו של הכאודין הראשון. הכאודין מת וצונח לקרקע, ואביך מתחיל לרוץ, תוך כדי שהוא סופג ארבע פציעות עמוקות מארבעת סכיניו של הכאודין הנותר. הוא ממשיך לרוץ, תוך שהוא צועק "לעולם אל תשכח. הסארטן עשו זאת. התקדם תמיד לכיוון השער האחרון, וכאשר תצא מהמבוך – זכור מי עשה זאת לי, לאמך ולכל בני עמנו שמתו קודם לכ-" הכאודין מדביק את אביך בטרם הוא מספיק לסיים את המילה, ובאבחת סכין אחת ראשו נערף.
הכאודין הנותר לוקח את הגופה של אביך איתו, ומסתלק במהירות מן הזירה. אתה מתעלף.
כאשר אתה מתעורר השמש כבר עולה חזרה, ואתה מבין שישנת כל הלילה. אתה יכול להרים מהקרקע את כלי נשקו הישן של אביך, החרב המעוטרת ברונות, אבל מלבדו נשקך היחיד הוא הרונות המעטרות כל מקום בגופך, מלבד הלב, כפות הידיים והראש. אתה מכיר רק כמה קסמים בסיסיים – כישוף האור יעניק לך למשך חמישה סיבובים אור עד לטווח של עשרה מטרים אבל יחשוף את נוכחותך לאויבים, בעוד שכישוף הריפוי יכול לרפא עד 10 נקודות נזק בכל פעולה, כל עוד אחת מידיך מתפקדת. מאבקם עתיק היומין של הפיטרינים כנגד המבוך נושא את עיניו אליך כעת.
אתה מתאושש מעט, ואז קם, מנער מעליך את האבק ומסתכל סביב. מאחוריך, במרחק של עשרה מטרים בערך, ניצבת חומת אבן אדירה המשתרעת לכל האופק. במרחק אלכסוני של 15 מטר ממך נמצא שער, דרכו עברתם – אתה ואביך – בדיוק אתמול. אתה לא זוכר את המעבר היטב מכיוון שאביך נשא אותך – במאמץ כבד – בזרועותיו לאחר שנפצעת פציעה קשה בקרב שארע ממש לפני המעבר. לכיוון המנוגד, מערב, אתה רואה יער גדול. מצפון לך אתה רואה נצנוץ מים במרחק, ובדרום נמצאות כמה בקתות, ממש לפני תחילתה של שממה מדברית המשתרעת לכל האופק. אתה מרים את חרבו של אביך בהחלטיות ומתחיל לנוע.
לאן תפנה?
אחורה, אל החומה והשער – עבור ל85.
אל היער במערב – עבור ל60.
אל הבקתות בדרום – עבור ל45.
צעדה צפונה לכיוון המים – עבור ל35.