שבטי זבריוס הוא משחק לוח שמתרחש בארץ זבריוס הקסומה, בה נלחמים על שליטה ארבעה שבטים: החיים מתים, שומרי היערות, האורקים ובני האדם.
המשחק דומה בטיבו לריסק, משחק אסטרטגיה של ניהול צבא והשתלטות, והוא מצוין לערבים משפחתיים כמו משחקים משפחתיים אחרים, כמו המתיישבים של קטאן או קרקסון.
לא רבים שמעו על "שבטי זבריוס", וגם אם כן, לא בהכרח לטובה: הסרטונים שלו נראים כמו בדיחה אחת גדולה, עמוד הפייסבוק שלו רצוף שגיאות כתיב, הוא הומצא על ידי יוצרים ישראלים שנראים חסרי נסיון בתחום ועוד. אך לטובת הסקירה, שמתי את כל זאת בצד והתמקדתי במשחק עצמו, שקיבל ביקורות לא בדיוק משבחות.
הביקורות על שבטי זבריוס נובעות ממקור מוצק והגיוני. ראשית, העיצוב והאופי של המשחק, שהינו מאוד עיצוב מאוד בהיר, מיועד בעיקר לילדים. הוא לא משדר שהוא משחק לבוגרים, כגון משחקי הכס, בכלל, המשחק משדר אווירה מאוד ילדותית, ולא מקצועית.
שנית, הוראות המשחק נראות מוזר מאוד באופן תיאורטי, ונדמה שהמשחק כשקוראים את ההוראות שלו. אבל כשמשחקים בו בפועל, החוויה שלו טובה יותר.
בתוך הקופסה של שבטי זבריוס ישנם עשרות חיילי קרטון שטוחים, מודפסים וצבעוניים, מונחים בתבניות קרטון, יחד עם דגלי קרטון וכסף משחק (מקרטון), שבעולמו של זבריוס נקרא דינרים, בצורת משולשי כסף זהובים (ל100 דינרים), נחושתיים, (ל50 דינרים), וכסופים (ל10 דינרים).
20 קוביות צבעוניות, 5 לכל שבט: אדומות לחיים מתים, ירוקות לשומרי היערות, צהובות לאורקים וכחולות לבני האדם.
בנוסף יש ארבע לוחות משחק, אחד לכל שבט. כל לוח מחולק למשבצות, עליהם מודפסים שלוש ערים, תוואי שטח שונים, שבילים ואגמים. את הלוחות ניתן לסובב בכל דרך שהיא, בהתאם לאסטרטגיה.
אחת הבעיות העיקריות שלי עם המשחק הוא שאין אינסרט מסודר בקופסה כך קשה לשמור על החלקים הקטנים והקוביות, שיש להם נטייה להסתתר מתחת לשולחן\שטיח\מזרן. הפתרון שבו אני משתמש הוא קופסאות חומוס קטנות, אבל אפשר למצוא פתרונות אחרים, כמו שקיות סנדביצ'ים לדוגמה.
כך נראה המשחק, פרוס ומוכן.
איכות הרכיבים וההדפסה שלהם היא עלובה באופן כללי, אמנם יש איורים על החיילים, אבל אין לי דברים טובים להגיד על הרכיבים. בייחוד בהשוואה למשחקים רבים אחרים בהם הרכיבים מושקעים ומתקדמים.
חוברת החוקים קצרצרה, באורך 2 עמודים, ודפי שאלות ותשובות על כל אחד מהחיילים.
בהתחלת משחק של שבטי זבריוס כל שחקן מתחיל עם טירה אחת, עליה מונף דגל עץ, הדגל הבסיסי ביותר. ניתן לשדרג את הטירה תמורת כסף לרמות מתקדמות יותר, ברזל וזהב.
הטירות מביאות הכנסה והגנה. ככל שרמת הטירה מתקדמת יותר, ניתן לגייס בה חיילים חזקים יותר. החיילים מתחלקים גם הם לשלוש, חיילי עץ, חיילי ברזל וחיילי זהב, כשחיילי העץ הם החלשים ביותר, והזהב החזקים ביותר, לכמה חיילים שונים יכולות מיוחדות אחרות, המפורטות בגבו ובספרון העזר הקטן של כל שבט.
לכל חייל שלוש פסקאות נתונים:
עוצמה - מסמלת את כוחו של החייל בקרב, מחולקת למספר קוביות ולספרות, כשהחייל תוקף או מותקף, הוא מגלגל את מספר הקוביות, ומוסיף את הספרות.
טווח - מסמל מעבר לכמה משבצות יכול החייל לתקוף, לרוב החיילים יש 1 (מה שאומר שהם יכולים להתקיף רק חיילים סמוכים), אך לחלקם טווח גדול יותר.
צעדים - שמסמלים כמה משבצות יכול החייל לנוע בתורו.
שבטי זבריוס פשוט מאוד ודומה למשחקי כיבוש רבים אחרים. משתלטים על טירות (שמביאות הכנסה, דינרים, איתם אפשר לקנות חיילים). מחסלים חיילים יריבים, ולבסוף, כשכל הטירות נמצאות ברשותך, מנצחים.
אין הגבלה על מספר הפעולות בתור, אתה יכול לגייס חייל, לנוע איתו, לגייס עוד חייל, וכך לעולם, עד שנגמר כספך (אותו משקיעים של חיילים), או כשאתה מחליט שתורך מסתיים. עם זאת יש לציין שכל חייל יכול לנוע ולתקוף רק פעם אחת בכל תור.
ולמען האמת, אין עוד הרבה, זה העיקר.
המשחק בשבטי זבריוס היה חוויה מענגת וכיפית, אני אוהב אותו מאוד, אך, ברור שהמשחק לא מושלם.
הדברים שאהבתי במשחק:
- אין בשבטי זבריוס מיניאטורות, מה שדי מבאס. החיילים הם ריבועי קרטון, אומנם זה יכול להיות חיסרון, אבל כל האינפורמציה שצריך על החייל פשוט כתובה עליו, וזה יתרון גדול.
- אפשר לסובב את הלוחות בהתאם לאסטרטגיה, לכל סיבוב יתרון אחר, וזה מוסיף גוון מאוד מיוחד למשחק, ולהתחלה במיוחד.
- הלוח לא מגביל את האסטרטגיה, אין בו כמעט שום דבר שמפריע לתנועת השחקנים. להפך, שבילים נותנים אופציה לתנועה באלכסון, ובכלל, הלוח לא מציין באיזו אסטרטגיה תיאלץ לבחור.
- הפשטות, לא צריך חצי שעה בשביל להסביר את שבטי זבריוס. אדם שצפה במשחק יכול להצטרף מהר מאוד. כל הדברים המסובכים כתובים על גב החיילים ובחוברות השאלות והתשובות של השבט.
אבל כמובן שדברים רבים הפריעו לי:
- איכות ההדפסה, ניכר שזה המשחק הראשון שהיוצרים עשו, איכות ההדפסה עלובה. אבל לדעתי, אפשר לחיות עם זה.
- מערכת הקרב מסורבלת להחריד. אומנם מדובר רק בגלגול קוביות, אבל לפעמים צריך לגלגל המון קוביות ולזכור המון מספרים... מסורבל.
-העובדה הפשוטה שבכדי לנצח יש להשתלט על כל הטירות במשחק, מה שיוצר בעיות הדומות לבעיות במשחק ריסק, מאחר ששחקן שיצא מהמשחק יושב בצד וצופה בחוסר מעש.
-השמות. נראה שהשמות המוזרים נובעים מתרגום גרוע, אך לא, המשחק נכתב בעברית, כך ששמות כמו "דרקון אש" "רוכב סוס" ו"קטפולט" נראים מאוד מוזר.
- שבטי זבריוס מוזר מאוד באופן המכאני. הדגלים מחזירים את שוויים כעבור 2 תורות, החישובים מוזרים, ולעיתים דורשים לגלגל יותר קוביות ממה שהמשחק מציע, שלא עושים חשק לשחק בו למי שאוהב לוגיקה ואיזון.
- אין הגבלה על מספר הפעולות בתור. דבר זה יוצר תורות ארוכים, ושעמום גדול פי כמה ליתר השחקנים שמביטים בחוסר מעש.
- העיצוב ילדותי ומיועד לקהל יעד צעיר. אני פחות מתחבר לזה, אבל, כל אחד והדעה שלו.
לדברי היוצרים צפויות לצאת עוד כמה הרחבות למשחק. טוב, נחכה ונראה האם הם ישפרו אותו, אני מקווה מאוד שזה יעזור לחוקים המסורבלים, אבל זה לא יוכל לעזור להדפסה ולאיכות הרכיבים.
שבטי זבריוס מהנה בהחלט, אבל ניכר בבירור שהוא המשחק הראשון של היוצרים, והוא לא טוב מדי. המכאניקה שלו מיושנת יחסית ומי שרגיל למשחקים מודרניים יותר יעלה במהירות על ה"באגים" המכאניים שבו.
המשחק מעולה לערבים משפחתיים למשחק גם עם כאלו שהם לא-גיימרים. אפשר להסביר אותו ולשחק בו בזמן שכל המבוגרים יושבים ומדברים, ללמד אותו קרובי משפחה ולשחק אותו במהירות, כי הוא קליל, פשוט וכיף.
כשאני מתמקד בחוויה ולא בבעיות העיצוביות והמכאניות שלו, הוא מספק חוויה נהדרת, למרות כל הביקורות והדברים שהיה אפשר לשפר.
הדירוג שלי הוא 3. אם הם יוציאו הרחבות שמשפרות את המשחק, אז הן יצטרפו למדף שלי.
כמשחק ישראלי,והראשון של היוצרים שלו, ובהשוואה למשחקי כיבוש דומים שקיימים על המדף בעברית (ריסק, סטרטגו, משחקי הכס) הוא ראוי לדירוג ואף יכול לזקוף את ראשו בגאון. חווית המשחק שלי הייתה טובה יותר ממה שציפיתי כשמסתכלים על המשחק מבחוץ. הפשטות שבו גורמת לי לאהוב אותו.
יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?
אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.
