Dear Boss,

I keep on hearing the police have caught me but they wont fix me just yet. I have laughed when they look so clever and talk about being on the right track. […] I am down on whores and I shant quit ripping them till I do get buckled. […] I love my work and want to start again. You will soon hear of me with my funny little games. […] The next job I do I shall clip the ladys ears off and send to the police officers just for jolly wouldn't you. […] My knife's so nice and sharp I want to get to work right away if I get a chance. Good Luck. Yours truly

Jack the Ripper

זהו מכתב (מקוצר) שנשלח אל סוכנות החדשות המרכזית של לונדון בספטמבר 1888, לכאורה על ידי אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה, שפעל ברובע Whitechapel בלונדון בסוף המאה ה-19. זהו המכתב הראשון שבו הופיע השם ג'ק המרטש.

זהותו של הרוצח לא התגלתה עד היום, מספר הקורבנות המדוייק עדיין נתון לוויכוח, ואפילו יש סברה שלא היה זה אדם אחד שביצע את כל מעשי הרצח שיוחסו לג'ק המרטש באותה תקופה, אולם חמישה מקרי רצח בעלי מאפיינים דומים במיוחד מיוחסים לאדם אחד, שנותר בצללים מאז ועד היום. הנושא נחקר רבות ועד היום מופיעות מפעם לפעם בעיתונות הודעות מרעישות על "חשיפת זהותו של הרוצח השפל", אולם אף הוכחה לא התקבלה עד כה באופן רשמי.

ג'ק המרטש עורר במשך שנים רבות עניין רב וזכה לעיבודים רבים בטלוויזיה, בקולנוע, בספרות ובקומיקס, ולפני כמה שנים אף הונצח במשחק לוח בשם Letters from Whitechapel, על שם מספר מכתבים שמיוחסים לג'ק המרטש ובהם הוא מתאר את תוכניותיו ולועג למשטרה על שאינה מצליחה להתחקות אחר עקבותיו.

מבט על

המשחק Letters from Whitechapel יצא כבר בשנת 2011 וגרסה מחודשת יצאה ב-2012 (המשחק עצמו לא השתנה, הרכיבים שופרו). לאחרונה הוכרזה ההשקה של ההרחבה הראשונה של המשחק, Dear Boss, על שם המכתב שמצוטט בתחילת הסקירה. סקירה זו תתאר את המשחק הבסיסי בגרסתו המחודשת, ללא השוואות בין הגרסאות וללא התייחסות להרחבה שאיננה זמינה נכון לכתיבת שורות אלה.

Letters from Whitechapel מבוסס על המנגנון והנושא של משחק ישן יותר בשם Scotland Yard, שבו אחד השחקנים נכנס לדמותו של Mr. X, פושע נמלט ברחבי לונדון, ושאר השחקנים משחקים שוטרים שצריכים לתפוס אותו. בעיקרון, זה גם מה שקורה במשחק Letters from Whitechapel – שחקן אחד משחק את ג'ק המרטש, והאחרים משחקים את הבלשים שצריכים ללכוד אותו.

אמנם לא שיחקתי ב-Scotland Yard, אבל אני בספק רב אם הוא מעביר את האווירה והמתח שמעביר Letters from Whitechapel. כבר ממבט ראשון ברכיבי המשחק ניכר שהמעצבים השקיעו זמן רב בלימוד הפרטים וההיסטוריה של ג'ק המרטש, והשקיעו מחשבה רבה בשילובם במשחק - המפה הגדולה והמפורטת של רובע Whitechapel, וסביבה הערות בכתב יד שגורמות לה להיראות כמו מסמך בלשי אותנטי, תמונותיהם של בלשים אמיתיים שהיו מעורבים בחקירה, דמויות העץ של הבלשים, ג'ק והקורבנות, המכתבים שלכאורה נשלחו על ידי ג'ק למשטרה, וחוברת ההוראות שכתובה היטב, מפורטת דיה ומלאה בכתמי דם, קסתות דיו וצילומים בגוון אותנטי.

מטרת המשחק

המשחק מתרחש במשך 4 לילות, כאשר בכל לילה ג'ק יבצע רצח במקום מסויים במפה (בלילה השלישי יבוצע רצח כפול, שיקשה על הבלשים עוד יותר בלכידתו של ג'ק), ולאחר מכן ינוע ברחובות וסמטאות Whitechapel בדרכו לדירת המסתור שלו, בעוד הבלשים מנסים לפענח היכן עבר ולאן פניו מועדות.

בתחילת משחק של Letters from Whitechapel, השחקן שמשחק את ג'ק בוחר אחת מ-195(!) הנקודות הממוספרות על גבי המפה בתור דירת המסתור שלו. למסתור זה יהיה עליו להגיע בכל לילה, כאמור, לאחר ביצוע רצח של קורבן אומלל לבחירתו. אם ג'ק יצליח לבצע את כל הרציחות בכל ארבעת הלילות מבלי להיתפס, הוא המנצח. אם לא יצליח להגיע למסתור באחד הלילות תוך מספר מהלכים מוגדר, או אם ייחסם או ייתפס על ידי הבלשים, הם המנצחים.

ארבעה לילות, חמישה קורבנות - האם הוא ייתפס לפני כן?

מהלך המשחק

כל השחקנים לוקחים את האביזרים הדרושים להם – ג'ק לוקח דף מעקב ומסך שמאפשר לו להסתיר את תוכניותיו מפני הבלשים, סמני זירת הרצח והרמזים, סמני הקורבנות הלבנים וסמני תנועה מיוחדים; הבלשים לוקחים את סמני הבלשים, דמויות הבלשים ודמויות הקורבנות – והלילה הראשון מתחיל!

כל לילה מתחלק למספר שלבים בשני חלקים: החלק הראשון מכונה Hell, והחלק השני מכונה Hunting. החלק הראשון מתחיל עם ההכנות של ג'ק לרצח ומסתיים ברצח עצמו. בחלק השני ג'ק נמלט מזירת הרצח לדירת המסתור והבלשים מחפשים אחריו. להלן תקציר הפעולות שכל צד מבצע, עם שמות השלבים באנגלית כפי שמופיעים במשחק (ומתארים היטב את השתלשלות האירועים):

• The targets are identified - המהלך הראשון של ג'ק הוא זיהוי המטרות: ג'ק מניח 8 סמנים לבנים על המפה בנקודות המוצא של הקורבנות. ישנם רק חמישה קורבנות אפשריים, ולכן שלושה סמנים הם למעשה הטעיה לבלשים לגבי מיקום אפשרי של הקורבנות האמיתיים.

• Patrolling the streets - בכל לילה אחד הבלשים נבחר כ-'מפקד החקירה' לאותו לילה והחלק הראשון של הלילה (Hell) בעצם משוחק על ידי מפקד החקירה וג'ק לסירוגין. מפקד החקירה מניח את סמני הבלשים בנקודות מסויימות ברחבי Whitechapel, וגם לו יש סמני הטעיה, 2 מתוך 7 בסך הכל.

• The victims are chosen - ג'ק חושף את המיקומים האמיתיים של הקורבנות ומחליף את הסמנים האמיתיים בדמויות הקורבנות. כעת עליו להחליט האם הוא מבצע את הרצח בשלב זה או ממתין.

  • אם הוא מבצע את הרצח מיד (Blood on the streets), הוא מחליף את הקורבן שבחר בסמן אדום שמסמן את זירת הרצח, ושלב המרדף מתחיל.

  • אם הוא ממתין, הוא קונה לעצמו זמן נוסף להימלט ומקבל הזדמנות לחשוף את אחד מסמני השוטרים כדי להבין היכן הם באמת נמצאים, אולם מפקד החקירה יכול להפריע לתכנון המקורי על ידי הזזת הקורבנות לנקודות סמוכות (Suspense grows & Ready to kill).

  • לאחר מכן ג'ק שוב מחליט האם לרצוח או להמתין עוד. ניתן להמתין לכל היותר 5 פעמים, ואז ג'ק מוכרח לבצע את הרצח (Blood on the streets).

• A corpse on the sidewalk - ג'ק מסמן במקום המתאים בדף המעקב את המספר של זירת הרצח.

• Alarm whistles - בשלב זה השוטרים נכנסים ללוח במיקומיהם האמיתיים והמרדף מתחיל!

כעת מתחיל החלק הדינמי של Letters from Whitechapel:

• Escape in the night - בתחילת כל מהלך של המרדף (מינימום 15 מהלכים, מקסימום 20 אם ג'ק המתין ככל שיכל עד לביצוע הרצח), ג'ק בוחר מקום סמוך למקום הימצאו הנוכחי (בסיבוב הראשון מדובר בנקודה סמוכה לזירת הרצח שמסומנת בסמן אדום), רושם אותו במשבצת המתאימה בדף המעקב ומודיע לבלשים שביצע תנועה.

• Hunting the monster - כל אחד ממהבלשים מחליט האם הוא נשאר במקום או מבצע תנועה של צעד אחד או שניים.

• Clues and suspicion - לאחר שכל הבלשים זזו, כל אחד מהם מחליט אם הוא מחפש רמזים או מבצע מעצר.

  • חיפוש רמזים - הבלש שואל על אחד המקומות הסמוכים למיקומו הנוכחי, וג'ק בודק האם הוא עבר שם בשלב כלשהו בלילה הנוכחי (כלומר, בודק האם המספר רשום בלוח המעקב בשורה של הלילה הנוכחי). אם כן, ג'ק מציין זאת ומניח באותו מיקום סמן רמז צהוב, ותורו של הבלש מסתיים. אם ג'ק לא עבר שם, הבלש יכול לשאול על מקום נוסף, וכך הלאה עד שמתגלה רמז או עד שאין יותר מקומות אפשריים לבירור.

  • ביצוע מעצר - אם הבלש סבור שג'ק נמצא באחת הנקודות הסמוכות אליו, הוא יכול להכריז שהוא מבצע מעצר בנקודה זו. אם ג'ק אכן נמצא שם, המשחק נגמר בניצחונם של הבלשים. אם ג'ק לא שם, תורו של הבלש מסתיים.

השוטרים מוצאים רמזים, אבל האם הם מחפשים במקום הנכון? הערה חשובה: בניגוד למופיע בתמונה, ג'ק לא מופיע על הלוח כדמות, הבלשים כן.

סוף המשחק

המרדף מתנהל בשלושת השלבים הנ"ל, אשר חוזרים על עצמם עד שקורה דבר אחד מבין הבאים:

• ג'ק מגיע למקום המסתור - הלילה ג'ק נמלט מידי הבלשים. הלילה הבא מתחיל משלב תכנון הרצח (The targets are identified). אם זה היה הלילה האחרון, ג'ק מנצח במשחק.

• ג'ק לא מצליח להגיע למקום המסתור לאחר ניצול כל המהלכים שהיו לו - הבלשים מנצחים במשחק.

• ג'ק נעצר על ידי אחד הבלשים - הבלשים מנצחים במשחק.

הבלשים סוגרים על ג'ק

חוות דעת אישית

כפי שכבר ציינתי, מדובר במשחק מאוד מושקע מבחינה תמטית - הגרפיקה של הלוח והרכיבים וההיצמדות לנרטיב המקובל של סיפורו של ג'ק המרטש פשוט מכניסים את השחקנים לראש הנכון עבור המשחק.

גם הסגנון הבלשי של Letters from Whitechapel, שאיננו תלוי בקוביות וקלפים אלא מתבסס על תנועה בלתי-נראית ואיסוף רמזים, נותן למשחק אופי שונה (לא סתם עוד יורו, לא סתם עוד אמריטראש). מדובר במשחק בסגנון שונה, שמתאים לאנשים סבלניים וסקרנים. אין פה מלחמות ואין פה נצחונות קטנים - לכל צד יש תנאי ניצחון משלו, וצורת המשחק של כל צד שונה לחלוטין מצורת המשחק של הצד השני.

נקודה חשובה לגבי מספר השחקנים: על פי המעצבים, המשחק מיועד ל-2-6 שחקנים, כאמור לעיל. חשוב לציין שמספר הבלשים במשחק הוא תמיד מקסימלי (חמישה), גם אם משחקים פחות שחקנים - במצב כזה שחקן אחד ישלוט ביותר מבלש אחד (כמובן שבכל משחק צריך גם ג'ק אחד...). בביקורות שקראתי עוד לפני ששיחקתי במשחק לא מעט אנשים ציינו שהמשחק מצויין בשני שחקנים ובארבעה ומעלה עלול להיות ארוך ומייגע מדי. לא ניסיתי את המשחק עם יותר משני שחקנים, אולם אני מאמץ את ההמלצה בחום ומאמין שזה המספר הנכון לשחק את המשחק מכמה סיבות:

כאשר מספר שחקנים משחקים את הבלשים, ג'ק חשוף להתייעצויות ולתכנונים שלהם (כך המשחק בנוי), וזה כמובן מצב לא ריאלי עבור ג'ק. כאשר שחקן אחד מבצע את כל הפעולות, כל המחשבות והתכנונים נשארים אצלו בראש, מה שהופך את המשחק ליותר מעניין לשני הצדדים - ראש בראש קלאסי.

התפקיד שמשחק כל בלש איננו שווה-ערך לתפקיד שמשחק ג'ק. מצב זה הינו א-סימטרי מבחינת עומק, ויכול להיות מאוד משעמם עבור הבלשים "הרגילים". כפי שציינתי קודם, בכל לילה אחד הבלשים נבחר כ-'מפקד החקירה' לאותו לילה והחלק הראשון של הלילה (Hell) בעצם משוחק על ידי מפקד החקירה וג'ק לסירוגין. בשלב זה לבלשים "הרגילים" אין מה לעשות בכלל. בשלב המרדף, כל בלש פועל באופן עצמאי לכאורה ובוחר איך לזוז והאם לבצע חיפוש רמזים או מעצר. מכיוון שבכל מקרה הבלשים פועלים ביחד, אין פה הרבה מקום לקבלת החלטות עצמאית, והחלק של כל שחקן שמשחק בלש הוא קצר, טכני ולא מעניין. הבעיה הזאת נפתרת כאשר שחקן אחד משחק את כל הבלשים.

ככל שיש יותר שחקנים, ההתייעצויות (ולאחריהן הוויכוחים) יכולות להאריך את המשחק במידה משמעותית. בשילוב עם השעמום מהסעיף הקודם עקב מיעוט פעילות, הדבר יכול לגרום לתסכול ושנאה למשחק המרהיב הזה.

בפעם הראשונה שמשחקים ב Letters from Whitechapel התחושה היא שהמשחק של הבלשים יותר קשה (בכל זאת, ג'ק יודע בדיוק איפה הוא, והבלשים לפעמים נראים אבודים על המפה הגדולה). אני לא חושב שהמשחק של הבלשים יותר קשה באופן מוחלט, אלא שרמות הקושי של ג'ק ושל השוטרים עומדות ביחס הפוך זו לזו לאורך המשחק: בתחילת המשחק, לג'ק קל מאוד ולשוטרים אין מושג איפה הוא יכול להיות. בלילה האחרון (וזה כבר תלוי גם במשחק של ג'ק וגם במשחק של השוטרים בלילות הקודמים), לרוב לשוטרים כבר יהיה מושג די טוב של האיזור שבו נמצא המסתור של ג'ק, וג'ק יצטרך להיות יותר מתוחכם בתנועתו כדי להצליח לחמוק מפניהם.

*  ישנן כמה נקודות שלא התייחסתי אליהן במשחק כגון אופן התנועה של ג'ק ושל השוטרים על המפה, אפשרויות תנועה מיוחדות של ג'ק, הייחוד של הלילה השלישי במשחק (רצח כפול), ומספר חוקים אופציונליים (שימוש במכתבים של ג'ק כדי לבלבל את השוטרים והיכולת שלו לשתול רמזים מזוייפים במקומות מסויימים, וחוקים אופציונליים של השוטרים שיכולים לתת להם אפשרויות נוספות במרדף אחר הרוצח) - אלו דברים קטנים שיכולים להפוך את המשחק לעוד יותר מעניין, אולם לא רציתי להעמיס עוד פרטים על הסקירה. נסו ותהנו.

לסיכום

Letters from Whitechapel הוא משחק מותח, מאתגר ושונה מהרבה משחקים אחרים בשוק. מומלץ למי שאוהב חידות ולמי שאוהב לשחק בשני שחקנים ראש בראש. עכשיו כבר מחכים להרחבה...