וולרץ מביט בכם ואז מתמקד בססיליה, הוא מהסס לרגע ואז אומר לססליה "אני רוצה... להסביר, להסביר הכל, כל מה שאני זוכר, מעולם לא סיפרתי לך את זה, אני מניח שמכיוון שכולנו עובדים ביחד גם לכם מגיע לשמוע" לאחר שאתם מתמקמים בחדר פנימי בבית וולרץ מתישב ומביט בכם לרגע ואז המבט שלו ננעל על ססליה, ולא עוזב את עניה לרגע, ניכר שהוא מספר את הסיפור שלו עבורה יותר מעבורכם.
"לפני 9 חודשים, כשלפי מה שנאמר לי הייתי עדיין נקסוס יצאתי על ספינה להילחם באלפים, אך הזיכרון הכי מוקדם ורציף שלי הוא הסוף של הקרב, שתי הספינות היו הרוסות ןבמים צפו ושקעו גופות, שתי הצדדים הפסידו, ואני הייתי הניצול היחיד למיטב ידיעתי, אבל לא הייתי אמור לשרוד בגלל שגם אני התחלתי לשקוע והעולם החשיך, אני לא זוכר אם הידיים שלו היו בצבע שלכם באותו שלב.
כשהתעוררתי הייה חשוך מסביבי וייתי מחוזק במשהו, כאשר הצלחתי לצאת ממנו גיליתי שזה היה גולם ושאני עלך סלע בלב ים, אני יודע בבירור שבשלב הזה הייתי כחול, ולא ידעתי אפילו את שמי, ואז..." הוא מהסס לרגע ונושם עמוק "הוא הגיע, הוא היה עצום מעבר לכל דמיון והיה עתיק יותר מהעולם עצמו, ואז שמעתי את קולו בראשי שרדת את השינוי הוא אמר לי ואז הכל החשיך... התעוררתי על קרש באמצע האוקינוס עליו ביליתי כמה ימים לפני שהגעתי לחוף, שם אבירי הפנינה זיהו אותי באמצעות לוחית הזיהוי שלי, הם הוליכו אותי ובדרך עברנו ליד חבית בה ראיתי בהשתקפות של המים את העין העצומה שלו ושמעתי את קולו שוב בראשי אל תאכזב אותי נכנסתי לפניקה ואחד האבירים אילף אותי, כשהתעוררתי הייתי כלוא במגדל שבו הרופא ניסה לטפל במצבי הנפשי, לא סיפרתי לאף אחד עילו, בשלב הזה התחלתי לקרוא לו קול מעמקים,אבל הוא המשיך לדבר עלי, והמשכתי לראות את עינו בהשתקפות המים... באותו זמן התחלתי להיות וולרץ' ונקסוס היה איש אחר עבורי... היום בבוקר קול מעמקים נתן לי משימה, לחסל את השגריר, בהתחלה ניסיתי לתת למתנקש לעשות את זה אבל עצרתם אותי, ובגלל מדי הפנינה הנחתי שהוא חלק מאבירי הפנינה ועמדתי להרוג את השגריר כפי שראיתם... ואז נזכרתי בפרץ זיכרון" הוא מחייך לססיליה "אני זוכר שהחלפנו טבעות... אם פבלו לא היה עוצר אותי כבר באותו רגע הייתי עף לכאן" הוא משפיל את ראשו "קול מעמקים היה בהלם כשסירבתי לחסל את האלף ועוד יותר כאשר התחלתי לדרוש תשובות... הוא הפטיר אותי בכעס ומאז הוא לא מדבר איתי... ולכן אני תוהה..." הוא מרים את כוס המים שמולו ומסתכל בה, תוהה אם יראה עין מחזירה לו מבט, תוהה אם אולי הפעם גם האחרים יראו אותה.