סלסניוס נושם לרווחה כשהאלה נופלת, מתה, כשעוד כמה דקירות של הנשק הרוחני שלו מוודאות את המוות. "הצלחנו" הוא אומר בקול חלש לפבלו ודראו, כשהוא עדיין פצוע לכמעט חוסר הכרה מההתקפות של האלה. "אם לא אכפת לכם, אני אלך לישון, הפצעים האלו צריכים את זה כדי להחלים, אם מישהו מכם רוצה לעשות משהו עם הגופה, תהנו" והולך, נשען על המטה שלו.
לאחר כמה ימים, בהם סלסניוס לא יצא מחדר קטן בפונדק זול, מחלים מהפציעות שלו, הוא נראה הולך אל המקדש של מנדור בעיר. כרגע לפני שהוא נכנס, הוא פורש את הכנפיים שלו, ועם שרביט ביד אחת ומטה באחרת, הוא מתפרץ לדלת הכנסייה. הוא מתעלם מהכוהנים שעובדים, ועף הישר אל מגורי הכוהן הראשי, שם הוא נעמד מולו, ומדבר כמו מזיכרון "על הפשעים שביצעת, חוסר הכבוד כלפי מנדור, והפעולה הישירה נגד חוקיו של מנדור, אתה, הכוהן הגדול מודח מתפקידך על חוסר יכולת תפקודך אל מול נסיון הפלישה של אלת המוות, הצורך בהתערבות אלוהית בשביל לפעול בצורה המינימלית ביותר, אתה לא ראוי לייצג את אב האלים בעיר הזו." הוא עוצר לרגע ואז ממשיך להקריא מזכרון "אני, סלסניוס הייליט, בן מדמו של כוהן גדול, לוקח את התפקיד של כוהנו הגדול של מנדור בעיר אורלן, בידיעה על הנטל שאני לוקח על עצמי אני מבטיח לשרת את מטרותיו של מנדור בעיר."
הוא מפסיק לדבר, עומד מול הכוהן ה(כנראה) מבולבל "אם לא ברור לך מה קרה פה, אני נצר לבית הייליט, מה שנותן לי את הזכות להכריז עליך כלא כשיר למעמד שלך, ואחרי שלא הסכמת לעזרה לעזרה אפילו הקטנה ביותר בלי קרב חידות מפוקח על ידי התערבות אלוהית כדי לעצור אלה מלדרוך במישור החומרי בגוף פיזי, אתה בלי ספק לא כשיר. אני הכוהן הגדול עכשיו, ואם אתה לא אוהב את זה, אתה מוזמן לשאול את הכוהנים שלך האם האדם שלא הסכים לנקוף אצבע כדי להלחם בעלת המוות מפחד שהיא תלך אחריו, או האדם שהרג את הצורה הפיזית שלה מתאים יותר להחזיק בתפקיד".
סלסניוס נכנס למגורי הכוהן הגדול, למגורים שלו.
Out
מאוד נהנתי מהמשחק, אני יכול לעקוב אחרי השיפור שלך כשה"ם במהלך המשחק, ונהנתי ממנו יותר ויותר ככל שהוא ממשיך, מאוד נהנתי לשחק את סלסניוס (ולא רק כי כושפים הם המקצוע הכי כיף במשחק)
לגבי מה נהנתי ומה פחות, ההתחלה של המשחק הרגישה לי קצת חלשה מבחינה סיפורית ופחות קשורה להמשך, אבל כמו שאמרתי המשחק הלך להשתפר יותר ויותר ככל שהוא התקדם.