אתם עושים כאן בלגאן.
קרבות אף פעם לא נועדים כדי למשוך זמן. אף פעם. קרב שנועד כדי למשוך זמן, הוא קרב רע- אם כי יש יוצא מן הכלל- כשהקבוצה מפתיעה את המנחה כל כך שהוא צריך "לחשב מסלול מחדש" ולא יכול להמשיך להנחות באופן רגיל. במקרה כזה, קרב יכול להעניק למנחה מספיק זמן כדי לסדר את הראש ולהמשיך הלאה, אבל זה מקרה מאוד ספציפי ודי נדיר.
לקרבות יכולים להיות מספר סיבות- הראשונה היא כדי לקדם את העלילה כמובן. ובקרבות הללו, להפסד או ניצחון יש השלכות. אם הקבוצה תפסיד לכוהנו של ת'ריזדון, הוא ישיג את המפתח לשלשלאות של האל שלו ויוכל לשחרר אותו.
אם הקבוצה תנצח את קארבור המעלה-באוב, צבאות הזומבים שבשליטתו יתפרקו ויפסיקו לאיים על הכפרים השכנים.
בדרך כלל, כמו שאפשר לראות מהדוגמאות שנתתי, הקרבות הללו הם קרבות בוס. או לכל הפחות קרבות גדולים ומשמעותיים.
סיבה אחרת לקרב היא כדי לבנות את העולם. הקבוצה מסתובבת במבוך? הם כנראה יתקלו בכמה אורקים, במלכודות, או בעכבישי ענק אוכלי אדם- הם חלק מהעולם, והם חלק מהמבוך הזה. זה יהיה הגיוני שהקבוצה תתקל בהם. ואם הם עוינים- זה יהיה הגיוני שיתפתח קרב.
כאן, להפסד או הצלחה אין משמעותיות הרות גורל. במקרה הכי גרוע, העכבישים יעטפו את הדמויות בקורים שלהם ויתנו להן להתבשל בתוך הפקעות למשך כמה ימים לפני שיאכלו אותן- כמה ימים שבהם הדמויות יוכלו לאזור כוחות כדי להמלט. או שהאורקים ייקחו את הדמויות לשאמאן שלהן, או שהדמויות יאלצו למצוא דרך לצאת מהבור חסר התחתית! אלו אתגרים, אבל הכשלון של הדמויות בהן לא ישפיע על העלילה- ובין אם הן ינצחו או יפסידו, העלילה תתקדם. יכול להיות שבמקום שהדמויות ימצאו את המפה למפתח ת'ריזדון על האורקים, השאמאן שלהם יתגלה כסובל מסיוטים וחזיונות על העתיד הממשמש לבוא, וישלח את הדמויות כדי לעזור לו למנוע אותו בכל מחיר.
עלילת ההרפתקה היא לא "הכוהן של ת'ריזדון מנסה לשחרר אותו ולהשמיד בכך את העולם". עלילת ההרפתקה היא "כוהנו של ת'ריזדון מנסה לשחרר אותו- והדמויות צריכות למצוא לפניו את המפתח, שנמצא בהריסות המקדשים שמתחת לממלכת האורקים." היא לא "הנקרומנסר קארבור מעלה צבאות אל-מתים", היא "הדמויות צריכות לחסל את הנקרומנסר קארבור, אבל הוא מתחבא במערות העכבישים אוכלי האדם!" כל קרב הוא חלק מהעלילה, כיוון שהוא בונה אותה ואת העולם מסביב, גם אם אין לו השפעה ישירה על הסיכום שלה.
עכשיו, בנוגע להסללות- בסופו של דבר, אם אתה כמנחה בא להעביר סיפור מסוים, זה בסדר גמור ואין שום בעיה שתשתמש בהסללות מדי פעם, אבל שים לב שכשאתה מעביר סיפור כמנחה, אתה מעניק לשחקנים שלך השפעה על הסיפור. אתה לא יכול לשלוט בדמויות שלהם- ואתה לא יכול להחליט בשבילם מה הם יעשו. כל מה שאתה יכול לעשות הוא לתת להם את הסיבות לעשות את מה שאתה רוצה לעשות, בהתחשב במניעים של הדמויות שלהם.
אז כן, זה אומר שההרפתקה שתריץ לא תרוץ בדיוק באותו אופן בו אתה דמיינת אותה. וכדאי לך לקבל את זה- אחרת, כדאי לך להפסיק להנחות ולקחת קורס כתיבה יוצרת.
אז אם הסיפור שרצית לספר הוא "האבירים הולכים להלחם בדרקון", אבל השחקנים לא רוצים ללכת ולהלחם בדרקון, זה בסדר גמור. זה בסדר שהם יתחילו מרד בעיר שלהם כדי להפטר מהשלטון. אתה יכול להשתמש בזה גם מבלי להתעלם מהמאמצים שלהם או מהסיפור שהם מתעניינים בו. להגיד "טוב, אתם מורדים בשלטון, ואז באמצע המרד בום דרקון, אין עיר- אתם רוצים לנקום!" זה לא טוב לא בגלל שמדובר בהסללה, אלא בגלל שמדובר בדריסת הרצונות של השחקנים והאחיזה שלהם במשחק.
דרך עדיפה לטפל בזה היא להגיד "טוב, אתם מורדים בשלטון, אבל הדרקון עדיין שם- והוא משמיד עיר אחר עיר- אתם צריכים להחליף את השלטון לפני שהוא מגיע!" או אפילו "הדרקון הוא זה שמושך את החוטים מאחורי השלטון!"
אם קרב הוא מגניב, אז נהדר. ככל שקרב יותר מגניב- יותר טוב. אבל "מגניבות" היא לא הצדקה לקיום של הקרב הזה- אחרי הכל, אם קרב הוא לא יותר ממגניב, למה הוא שם? תמצא הצדקה לקרבות המגניבים שלך, ותבנה את ההרפתקה מסביב להצדקה הזו.
כמו כן, תמיד תהיה מוכן לזרוק את כל ההכנה שלך לפח.