צהריים טובים ומועדים לשמחה, פטרוני הפונדק! לשמחתי הרבה ולצערכם הרב, נבחרתי להיות הפונדקאי הבא שיחפור לכם מעט אודות עצמו. אז ללא הקדמות מיותרות, אנא הכינו את העגבניות הרקובות שלכם, והבה נתחיל.
מי אתה?
השם הוא לי. לי-סאן, למעשה. ולא, לא נולדתי בארצות המזרח הרחוק - נולדתי לאמא עם פטיש לתרבות שלהן (לטוב ולרע). בן 17 ממדינת תל אביב היפה, ולומד כעת בשמינית. כשאני לא עסוק בהנאה הצרופה של להיות כפוף למערכת החינוך הישראלית, אני אוהב לשחק במחשב, לגלוש במרחבי האינטרנט, לקרוא, ללמוד תכנות (אני עדיין בבסיס כרגע), לצאת לטיולים ארוכים עם הכלב בשדות, וכמובן - לשחק משחקי תפקידים עם חברים.
באילו משחקי תפקידים אתה משחק כיום? מה השיטות האהובות עליך?
כיום אני משה"ם לשלושה חברים קמפיין של מו"ד 5 - הקמפיין של העונה השנייה של קריטיקל רול, למעשה, עם כמה שינויים. אתם יכולים לדמיין שכשאתה מריץ משחק מו"ד לשלושה בני נוער הורמונליים, סוצויומטיים חסרי מוסר שמשחקים כולם דמויות כאוטיות, המשחק לא בדיוק הולך לאן שתכננת, וכל דב"ש שני נרצח או גרוע מזה. אבל היי, זה כל הכיף במו"ד, לא? מלבד הקמפיין ההרואי הזה, אני מריץ כאן בפורום את קריאת העורב - הניסיון הראשון שלי, פחות או יותר, ליצור מערכה משלי למו"ד 5. אני גם משחק בקריאת הארורים של אלישע (מוד 3.5) ובילדי הקיסרות של ח'אן (חופשיטה). לגבי שיטות אהובות, אני מניח שמו"ד 5 היא השיטה המועדפת עלי כרגע (לא הייתם מנחשים בחיים), על אף שלא שיחקתי ביותר מדי שיטות. אני חייב לתת קרדיט גם למו"ד 4, שעל אף שהיא ממש לא מדברת אל סגנון המשחק שלי בהווה, היא הייתה המהדורה דרכה הכרתי את עולם משחקי התפקידים מלכתחילה ויש לי ממנה זכרונות טובים מאוד, ועל כך אני חייב לה תודה.
ספר לנו סיפור משעשע על התחביב.
ייתכן שיש לי סיפורים יותר מצחיקים מהזמנים האחרונים, אבל הסיפור הזה איך שהוא תמיד נשאר איתי בזיכרון ומיד קפץ לי לראש כשהתחלתי לכתוב. כפי שציינתי מקודם, התחלתי לשחק מו"ד בשלהי מהדורה 4. הייתי אז בכיתה ג' או ד', וחבר שכנע אותי להצטרף לחוג במתנ"ס. סיפורינו מתחיל בשנה השנייה או השלישית של החוג. השה"ם העביר לנו קמפיין בעולם המערכה של וורהאמר פנטזי (אחלה עולם, ד"א). כיאה לילד אדג'י בגילאי היסודי, הדמות שלי הייתה בן אנוש אשף אפור שמלבד העובדה שהוא היה מסתורי ומגניב לא היו לו יותר מדי תכונות אופי. חברי לקבוצה היו גמד לוחם, אלף סייר, וגמד מצביא - האחרון מביניהם, לא רק שהיה ילד לא חביב במציאות (למרות שאני מכיר אותו עד היום ובימינו הוא אחלה בחור), החשיבה המשחקית שלו הייתה מעט... לוקה בחסר. על אף שבתור מצביא הוא היה האחראי על באפים ומרפא לקבוצה שלנו, הוא העדיף לרוב להסתער אל האויבים ללא חת ולהכות אותם בהתקפות בסיסיות. הוא היחיד מהקבוצה שמת במהלך הקמפיין - פעמיים. היינו צריכים לבזבז את כל טקסי ההחייאה שלנו עליו. יופי של מצביא, כמו שאתם רואים. בכל מקרה, הנבל הראשי במערכה, איזה לורד של אבירי הכאוס, שלח כוחות להשתלט על מצודה כשלהי שהייתה חשובה מאוד מכוון שהיוותה קו הגנה ראשי על אחת הערים הגדולות באימפרייה. משימתנו הנוכחית הייתה למצוא דרך להכנס אל המצודה ולפתוח את השערים מבפנים כדי שכוח של האימפרייה יוכל להכנס פנימה ולקחת אותה חזרה. העלנו כמה רעיונות, ובשלב מסויים אני הצעתי שניקח כמה שיריונות של אבירי כאוס מובסים (וגמדי כאוס עבור הגמדים), נעמיד פנים שאנחנו תגבורת שלורד בחוררע שלח כדי לתגבר את כוחותיו במצודה, ונתפלל לסיגמאר שגלגולי התרמית שלנו יהיו גבוהים. האחרים הסכימו, ולאחר כמה ימים מצאנו את עצמנו בשריונות שחורים וכבדים, עומדים מול שערי המצודה, כשכוחות האימפרייה מתחבאים מאחורי גבעות סמוכות.
"מה אתם עושים כאן?" צעק אלינו אביר כאוס שעמד על החומה.
"לורד מררשע שלח אותנו בתור תגבורת." ענה הסייר.
"לא קיבלנו מידע על אף תגבורת..." אמר האביר בחשדנות.
"נכון... באנו עם ציוד, לספק את הנפחייה." אמר המצביא, שנלחץ מאביר הכאוס.
בשלב הזה כל יושבי השולחן טמנו את פניהם בידיהם. "הנפחייה, אה...? חכו כאן." אמר אביר הכאוס, והתחיל לרדת מהחומה אל תוך המצודה. בזמן שהוא הזהיר את כל כוחותיו שיש פולשים לא חכמים במיוחד בשער, כולנו כפכפנו את מצביאנו האמיץ עד שהודה בטעותו. לאלו התוהים, בסוף כן הצלחנו לפרוץ את השערים ולהשתלט על המצודה, אבל במהלך הקרב המצביא מת. שוב.
שאלה מפונדקאי החודש הקודם:
"מהו עולם המערכה האהוב עליך? הוא יכול להיות עולם מספר, סרט, פרי כתיבתך או כל דבר אחר. פרט על העולם הזה בבקשה ותסביר למה אתה אוהב אותו."
שאלה טובה מאוד, מכוון שיש הרבה עולמות מערכה שאני מחבב. אם הייתי צריך לבחור את האהוב עלי ביותר, הייתי הולך על אזרות', עולם המערכה של וורקראפט. עבור אלו שמשחקים בקריאת העורב, זאת כנראה לא הפתעה. לא יודע מה מושך אותי בו - זה עולם מערכה של פנטזיה גבוהה יחסית, טיפה קארטוני, מלא בלור עשיר ועלילה שהתפתחה במהלך יותר מעשרים השנה האחרונות. יש בו משהו מעניין שגורם לי לרצות לחקור כל פיסת לור עד סופה. הוא לא חדשני מאוד, לא בוגר ולא הכי יצירתי, אבל בכל זאת, הוא מרגיש טבעי ומרתק.
וכעת, שאלה אליכם, ידידיי - מה סיפור הרקע הכי יצירתי של דמות שיצא לכם לשמוע? זה לא חייב הכרח להיות הרקע הכי מושקע, אלא דווקא זה הכי יצירתי, משהו שמעולם לא שמעתם מקודם.
תודה לכל מי שהקדיש מזמנו לקרוא את האשכול הזה. מוזמנים לשאול אותי כל שאלה.