נתחיל בכך שיש כמה סוגים של רוע. גם במבוכים ודרקונים, סדר-רוע, ניטרלי-רוע ותוהו-רוע הם 3 סוגים שונים מאוד של רוע. האם פוליטיקאי מושחת בממלכה שדואג שכספי המסים יגיעו אל הכיס הפרטי שלו במקום אל העניים והנזקקים, אך עם זאת נמנע מרצח וחושב שעצם המעשה הוא מתועב, הוא לא אדם מרושע? לדעתי הוא אדם מרושע, גם אם המוסר הפנימי שלו אומר לו "גנבה מהעניים זה בסדר, רצח זה לא בסדר". וכמו שתואר כאן, מה לגבי מישהו שרוצח ילד קטן בשביל המשך המשימה שלו, שתציל הרבה יותר חיים? האם הוא מרושע? מבחינתו הוא פועל בשביל הטוב הגדול יותר.
אני אישית חושב שהנבלים הטובים ביותר הם דווקא אותם הנבלים שאתה יכול להזדהות עם התפיסה שלהם. שהם לא אנשים "מרושעים וחסרי הסבר", אלא שאתה יכול להבין למה הוא רואה את העולם כמו שהוא רואה, ואולי אפילו מבחינה מוסרית- ייתכן שהוא זהה לגיבור. הם פשוט פועלים משני צדדים שונים של הקונפליקט.
אני אספר פה על 3 דמויות, כול אחת בנטייה קצת שונה. ואני אתחיל דווקא עם הדמות הטובה.
אני לא מסכים שדמויות טובות לא עושות דברים מרושעים, ולהפך. רוצח סדרתי עם חולשה לילדים קטנים הוא עדיין אדם מרושע. אם אני אתן דוגמה מדמות שאני משחק: אני משחק ברברית חצי-ייטית בשם ראגה. היא די פשוטה בצורה שהיא חושבת, היא מגוננת על אלו שלדעתה צריכים הגנה, והיא דמות טובה. ועם זאת, היא הורגת את אויביה בשדה הקרב בלי לחשוב פעמיים. הם לא חייבים להיות מרושעים, יצא כבר שהיא הרגה דמויות טובות שיצא לה להילחם נגדן (קבוצת שודדים אחת זכורה לי במיוחד בעניין). בתפיסת העולם של ראגה, כאשר אתה נכנס אל שדה הקרב, אתה לוקח את עצמך את הסיכון של המוות. ויותר מכך- היא רואה מוות בקרב בתור סוג המוות הנעלה ביותר, מוות של לוחם, ולכן כמו בתרבות הייטית שבה היא גדלה- היא מחסלת אויבים, ומאמינה שיום אחד היא תחוסל בידי אויב בעצמה בשדה קרב, תמות בצורה הטובה ביותר. האם זה הופך אותה לפחות טובה? אני לא חושב. היא לא נהנית מהרג (למרות שהיא נהנית מלחימה), היא לא הורגת מתוך רצון לחסל את אויביה, זוהי פשוט דרך חיים שהיא רואה כנכונה וחיובית. בסופו של דבר, לתת לאויב את המוות המכובד ביותר שקיים זהו לא מעשה רע. אכזריות לשם אכזריות, לעומת זאת, היא משהו שהיא כן נמנעת ומתנגדת אליו, ולכן היא שונאת מאוד את הסאהוגינים החיים במעמקים ומענים אנשים בטקסים אפלים למען האל שלהם (מוות לא מכובד בכלל, על פי התפיסה של ראגה).
ושוב, האם זה הופך אותה לדמות פחות טובה? אני לא חושב. היא מצילה אנשים שנמצאים בסכנה, היא חברותית ונחמדה ולחימה היא פשוט דרך חיים בשבילה. היא עדיין עם נטייה טובה.
הדמות השנייה שאדבר עליה, היא יאס-אראק, אותו אני משחק במשחק הפורום לאדמות המלחמה. והוא, ניטרלי.
יאס-אראק הוא אלמת שהוקם לאחר אלף שנים בהם הנשמה שלו בילתה בגיהינום. בעקבות כוחות עוצמתיים להם הוא היה קשור בחייו, למרות שהוא הוקם על מנת להפוך לאלמת חסר תבונה בצבא האלמתים של אביר המוות ניקולאי, יאס-אראק שמר על התודעה של עצמו וחסינות לשליטה של ניקולאי עליו.
יאס-אראק ניטרלי, אבל הנשמה שלו בילתה בגיהינום מכיוון שהפעולות שהוא ביצע בחייו היו מרושעות. הוא היה השוליה של אשף מרושע ורב עוצמה, ושאף לקבל את כוחו ולהתעלות עליו. כוח תמיד היה השאיפה הראשונה של יאס-אראק, והוא עשה הרבה דברים בדרך לכך. הוא ניטרלי, הוא לא ימכור את נשמתו אל הרוע בשביל עוצמה, אבל הוא בהחלט ישרת אדון מרושע.
לאחר שהוא קם מהקבר, את החודשים הראשונים של ההתרגלות למצב הנוכחי יאס-אראק בילה בלרצוח חפים מפשע. הגוף שלו דרש בשר על מנת להתקיים, או שיתחיל לאבד את השפיות ולהפוך לאלמת חסר התבונה שהוא נועד להיות. הוא רצח ילדים, נשים, ואנשים, בלי באמת להתעמק במי הם, כי הוא ידע שהוא צריך לשרוד. הוא הצליח לחדש את כוחו המאגי, ולאט לאט התחזק.
יאס-אראק שונא אבירי קודש, ואת כוחות הטוב בכללי. לפני אלף שנים, כאשר הוא מת, הוא נרצח במסע צלב של גיבורים כנגד האדון שלו. במהלך הסיפור, העובדה הזו החלה להשתנות, מכיוון שהוא עבד הרבה עם אביר הקודש מיילו שהוא חלק מהקבוצה, וצד לצד עם האבירים כנגד האפלה שבעולם, ועדיין- אין לו חיבה גדולה אל כוחות הטוב.
אז מה הופך את יאס-אראק לניטרלי ולא מרושע?
יאס-אראק מלא שנאה לעולם הזה, כי הוא רואה פוטנציאל בעולם הזה. הוא רואה את העולם אחרי שהוא קם מהמתים כעולם שלא באמת התקדם מאז שהוא מת. אבירי הקודש עדיין עיוורים לפעולות שלהם, עושים מעשי טוב קטנים שלרוב רק גורמים יותר נזק משהם מועילים. הוא רואה כוחות רבים מספור (אלים מרושעים, מגים אפלים, פיות, אלמתים, שדים, שטנים, אילת'ידים, שרי מלחמה, אלים מחוץ לזמן והעולם ועוד) המנסים להכניע את העולם, להרוס אותו ולהביא אותו לברכיו, בעוד שיאס-אראק רואה עולם שכבול או הרוס בידיים של כול אחד מהכוחות האלו כדבר נוראי. הוא חושב שכוחות שכאלו, שמטרתם להרוס את העולם, לא צריכים להתקיים.
יאס-אראק רוצה לקדם את העולם מהמצב הנוכחי שלו. הוא מנסה להפיץ ידע מאגי, מנסה להתחזק בעצמו בשביל להשמיד את כול הכוחות שרוצים להרוס את העולם. הוא לא מרגיש רע כשהוא רוצח אנשים בשביל להשביע את הרעב שלו (למרות שהטעם של אויביו טעים לו יותר), אבל הוא כן מרגיש רע כשהוא רואה אנשים שמתו בגלל שהוא לא עצר את הכוחות האפלים בעולם הזה.
חסר מוסר, אפל ואלמת ככול שהוא יהיה, המטרה של יאס-אראק היא להציל את העולם, ואפילו יותר מכך, להפוך את העולם הזה למה שהוא יכול להיות- לממש את הפוטנציאל של העולם הזה להתפתח מעבר למצב הפרימיטיבי מלא הבורות וההרס חסר התקנה שבו. ואחרי שהוא יעשה זאת, הוא יחזור אל הקבר, כי עבודתו כאן תסתיים.
והדמות השלישית, שהפעם אני לא משחק, אלא מריץ לה, והפעם לא במבוכים ודרקונים אלא בנשגבים- היא נשגב השאול מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים. סימפוניה בקיצור. גם ללא מערכת נטיות, סימפוניה לדעתי, הוא בבירור מרושע.
אני לא ארחיב הרבה כאן דווקא, כי א'- יש רשומות של המשחק בפורום רשומות, ב'- אם השחקן ירצה, הוא יפרט על דעתו לגבי סימפוניה בעצמו, שאולי הוא רואה כלא מרושע.
אבל בגדול, סימפוניה הוא לא אדם רע. הוא מאוד מגונן על הארוסה שלו, שהפכה לרוח רפאים אחרי מותה, ומרגיש שאחת מהסיבות העיקריות שהוא צריך לעשות את המעשים שהוא עושה- זה להגן עליה. הוא לא אוהב לרצוח אנשים לשם אכזריות, או לענות בני אדם, אבל הוא יעשה את זה אם זו המשימה. כאשר ילדה ברברית ביקשה ממנו לאמן אותה כי היא מפחדת למות במבחן הבגרות של השבט שלה (בו קצת יותר משליש מהמשתתפים מתים), הוא הסכים לכך, ואפילו השקיע בלאמן אותה. זה למה הרבה מהרוחות של העולם התחתון שיותר קרובות לצד השפוי של התודעה מאוד מעודדות אותו. הוא לא מתייחס אליהן רע, הוא לא פועל לשם האכזריות והמוות אלא למען מטרות הרבה יותר אנושיות ושפויות, והן לא צריכות לפחד מכך שהוא ישלח אותן לאבדון או לעינויים בכול פעם שהן מצליבות איתו בטעות עיניים.
אבל סימפוניה הוא בבירור מרושע, הוא רוצח עשרות, אפילו מאות, בשביל המשימה שלו, בשביל קוד המוסר שלו- שמחשיב רק דברים ואנשים מאוד ספציפיים לחשובים בעיניו, ומוכן לזרוק את כול האחרים אל האבדון אם זה אומר להגן על מי שחשוב לו. הוא רואה את הפעולות שלו כמשהו שהוא מוכרח לעשות, אבל זה לא הופך אותן ליותר טובות. הוא רצח חפים מפשע, אנשים טובים, ילדים ונשים, למען המטרה ה"חיובית" שלו. נכון, סימפוניה הוא לא פסיכופת, התודעה שלו בבירור מושפעת מהמעשים האלו, והוא שונא את הרוע המוחלט שהוא נועד לייצג, אבל זה לא הופך אותו לטוב יותר.