ראקאן דום נעלם, אבל אתה עדיין רואה אותו במבט הפרא שלך.
הגלאי צוחק.
"אתה חושב שיהיה לך קל יותר בלי הכלב הטיפשי שלך? אולי הזמן יתיש אותי יתר על המידה, אבל אני עדיין בלתי מנוצח. אין דרך להרוג אותי. כל גלאי בוחר מישור כשהוא מקבל את השד שלו. הרוב בוחרים 'אלים', מתעלים אור, חושבים את עצמם לאצילים," הגלאי מתחיל לדבר מהר יותר, מתנשף מהר יותר ויותר, "חלק בוחרים את הצללים, לא מבינים את הטעות שלהם, השדים נותנים המון ולוקחים יותר מדי, כולנו עשינו את הטעות הזאת פעם אחת אין סיבה לעשות אותה פעמיים... אתה תראה, השד שלך יבגוד גם הוא, הם לא חיות חמודות הם שדים, הם נותנים הרבה ולוקחים המון, אני מכיר אחד שניסה לשלוט ביסודות, אבל אני משתמש בפרא. אני שולט במרחב ובזמן, אני בלתי מנוצח!"
הגלאי כורע על ברכיו, דם מתחיל לרדת מהמקום בו פגעה יד הקריסטל.
"הם אמרו לי לא להשתמש בזה אף-פעם, אבל אני חייב... השתמשתי בכח יותר מדי, השד ישתחרר, זה יכשל... אני חייב..." הגלאי מתחיל ללחוש לעצמו. אתה שומע בקושי, אבל אוזני המתנקש שלך אוספות מידע רב. [אזורים שיסומנו ב----- הם אזורים שלא שמעת].
"זה שגמרתי ללמוד לא אומר שאני חזק יותר מכולם... אבל אני חייב ------ אם קארדוסקאן ישתחרר זה יהרוג אותי, אבל גם עכשיו -------, אני אטפל בבן המפלצת הארור הזה."
ידו זוהרת באנרגיה זהובה.
"להט הנשמות," הוא צועק. "הקסם האסור של מישור הפרא, שמשמיד את נשמת המטרה, את קיומה, את מהותה, מוחק אותה מהעולם!"