מאוד אהבתי את תיאור ארצות הארורים, הן ממש מעניינות ומקוריות. הפוטנציאל להרפתקאות רב מאוד, וכן לקונפליקט צבאי.
עולם מערכה - "ניצוץ תקווה ואש" *חגים, מועדים ולוח השנה - 7.6.18
- מחבר/ת הנושא אורי ט
- תאריך התחלה
תודה.
האמת היא שעולם המערכה עד כה מאופיין בהרבה מתחים וכמעט מלחמות, אבל בשורה התחתונה אין הרבה קונפליקטים צבאיים פעילים. אני אישית אוהב להנחות במצב כזה, כי ככה יש תחושה של מתח, לעומת זאת אם יפרצו סדרה של מלחמות זה עלול לשחוק את החשש מהתלקחות. מצד שני, המצב מאוד פתוח ועלול להתפתח לכמה כיוונים - לכן מנחה עם טעם קצת אחר יכול בקלות להצית את המתיחות ולגרור את הקבוצה למערכה שבה העולם מצוי בכאוס ומלחמת גוג ומגוג.
האמת היא שעולם המערכה עד כה מאופיין בהרבה מתחים וכמעט מלחמות, אבל בשורה התחתונה אין הרבה קונפליקטים צבאיים פעילים. אני אישית אוהב להנחות במצב כזה, כי ככה יש תחושה של מתח, לעומת זאת אם יפרצו סדרה של מלחמות זה עלול לשחוק את החשש מהתלקחות. מצד שני, המצב מאוד פתוח ועלול להתפתח לכמה כיוונים - לכן מנחה עם טעם קצת אחר יכול בקלות להצית את המתיחות ולגרור את הקבוצה למערכה שבה העולם מצוי בכאוס ומלחמת גוג ומגוג.
A
Anonymous
Guest
בלי ספק כיוון וביצוע מוצלחים מאוד. גם ת'ורברין והחלום ושיברו שסביבו מגניבים מאוד, וגם מתקשרים היטב לת'מה של האימפריה.ואחרונים חביבים-התמיכה של ארצות הארורים בדיכוי המרידה מוסיםה לניצחון הקיסר מימד אפל ועדין.אהבתי מאוד 
כמה נקודות קטנות שכן יש לי מה להציע-
1.אולי כדאי להזיז קצת את קץ הממלכה מהמרד הגדול, כדי לאפשר עולם מעניין.
2.לא פירטת כל כך איך נראות הערים והעיירות בממלכות האלו
3.חסר לי תיאור של ממחכת פאלה הקדודה,שפתאום נראית ממש מעניינת.
4.קצת תיאור של יחסי הכוחות עם האימפריה,וכדרך אגב קצת יותר דגש על התחרות בין האימפריות בעבר כדי להדגיש את המאבקים.
כמה נקודות קטנות שכן יש לי מה להציע-
1.אולי כדאי להזיז קצת את קץ הממלכה מהמרד הגדול, כדי לאפשר עולם מעניין.
2.לא פירטת כל כך איך נראות הערים והעיירות בממלכות האלו
3.חסר לי תיאור של ממחכת פאלה הקדודה,שפתאום נראית ממש מעניינת.
4.קצת תיאור של יחסי הכוחות עם האימפריה,וכדרך אגב קצת יותר דגש על התחרות בין האימפריות בעבר כדי להדגיש את המאבקים.
מאוד אהבתי, בעיקר את הטויסט על המלך הליץ', שהיה מלך עוד לפני שהפך לליץ'.
קצת היה חסר לי את הקשר בין האימפריה לארצות הארורים, אולי זה הופיע קודם לכן, אבל לפחות בחלק הזה לא קיים.
קצת היה חסר לי את הקשר בין האימפריה לארצות הארורים, אולי זה הופיע קודם לכן, אבל לפחות בחלק הזה לא קיים.
תודה רבה על המחמאות והתגובות. אני תמיד נהנה לקבל פידבק, זה אומר שמישהו קורא ומתעניין וזה משמח
לעניין ההערות, ישנה תשובה כללית שרלוונטית לכולם, והיא שאני תמיד נמצא במתח מה לבנות ומה להשאיר פתוח. הבעיה היא שמצד אחד אני מעדיף לתאר עולם כמה שיותר מוגמר, אבל מצד שני אם אבנה ואציג יותר מדי פרטים עשויות לעלות בעיות: מבחינה מהותית, פחות מדי מקום למנחה לבטא את עצמו, ומבחינה טכנית - פוסט יותר מדי ארוך וטרחני בפרטים. בהודעה האחרונה זה יותר בלט, משום שארצות הארורים הן יחסית מסובכות להצגה (הרבה ממלכות עם שלטון ומתחים שונים זה מזה, רקע היסטורי ארוך אבל רלוונטי וכו'). למען האמת חששתי שהגזמתי הפעם עם הפרטים וההודעה יצאה מפורטת ויבשה מדי, אינציקלופדיה. חוץ מזה כמובן שאני מוגבל בעצמי בכמה השקעה אני יכול לתת, ובשלב מסוים אני מעדיף לא להמשיך לבנות את ארצות הארורים ולהתחיל להתמקד במשהו אחר.
that being said, יכול להיות שהנקודות שהותרתי פתוחות משאירות פתח רחב מדי ויש צורך בפוסט נוסף על ארצות הארורים, אשמח לדעתכם. בנוסף, אם יש לכם הצעות למילוי החורים הללו אשמח לשמוע, כי כרגע התשובות שלי לשאלות הן רק ברמה של כיוון כללי...
לעניין ההערות, ישנה תשובה כללית שרלוונטית לכולם, והיא שאני תמיד נמצא במתח מה לבנות ומה להשאיר פתוח. הבעיה היא שמצד אחד אני מעדיף לתאר עולם כמה שיותר מוגמר, אבל מצד שני אם אבנה ואציג יותר מדי פרטים עשויות לעלות בעיות: מבחינה מהותית, פחות מדי מקום למנחה לבטא את עצמו, ומבחינה טכנית - פוסט יותר מדי ארוך וטרחני בפרטים. בהודעה האחרונה זה יותר בלט, משום שארצות הארורים הן יחסית מסובכות להצגה (הרבה ממלכות עם שלטון ומתחים שונים זה מזה, רקע היסטורי ארוך אבל רלוונטי וכו'). למען האמת חששתי שהגזמתי הפעם עם הפרטים וההודעה יצאה מפורטת ויבשה מדי, אינציקלופדיה. חוץ מזה כמובן שאני מוגבל בעצמי בכמה השקעה אני יכול לתת, ובשלב מסוים אני מעדיף לא להמשיך לבנות את ארצות הארורים ולהתחיל להתמקד במשהו אחר.
that being said, יכול להיות שהנקודות שהותרתי פתוחות משאירות פתח רחב מדי ויש צורך בפוסט נוסף על ארצות הארורים, אשמח לדעתכם. בנוסף, אם יש לכם הצעות למילוי החורים הללו אשמח לשמוע, כי כרגע התשובות שלי לשאלות הן רק ברמה של כיוון כללי...
אני שמח לראות ששמת לב לרזולוציות האלה. לא חשבתי שבהודעה הזו בלטה במיוחד העובדה שהקיסר "בגד" קצת במורדים בכך שהוא נכנס לברית עם ארצות הארורים. אגב, כנראה אפרט על כך בפוסט הבא על המלחמה הגדולה.פלדריק 1 אמר/ה:בלי ספק כיוון וביצוע מוצלחים מאוד. גם ת'ורברין והחלום ושיברו שסביבו מגניבים מאוד, וגם מתקשרים היטב לת'מה של האימפריה.ואחרונים חביבים-התמיכה של ארצות הארורים בדיכוי המרידה מוסיםה לניצחון הקיסר מימד אפל ועדין.אהבתי מאוד
1. רציתי להשאיר את ת'ורברין צעיר וחדש, כדי שמוטיב הפופולריות והתקווה שמלווה אותו ישאר רלוונטי. כרגע יש מקום לפיתוח החלום ושברו, אך אם אזיז את ת'ורברין אחורה (למשל ב-10 שנים) - אז הוא ימלוך כבר 20 שנה והיו לכך השלכות על המוטיב. הוא כבר יהיה מבוגר מדי, יעבור מספיק זמן כדי שהתקווה תתמוסס וכו'. אגב, לא הבנתי מה זה יוסיף אם אזיז אחורה את קץ הממלכה? דווקא המצב שבו ארצות הארורים הן חדשות משאיר בעיני פתח רחב למנחה לפיתוח פוליטיקה והרפתקאות.
2. לא חשבתי על זה כ"כ, כנראה כי לא דמיינתי משהו יוצא דופן. הכיוון הכללי הוא ערים או כפרים בסגנון ימי ביינימי, שהן יחסית עניות ונחשלות. ההבדל היחיד הוא שבטח יש אלמנט של חקלאות בתוך העיר (כי קשה לעבד אדמות מחוצה לה), ותרבות עירונית מפותחת יחסית ביחס למה שהייתי מצפה מערים עניות כאלו - כלומר הרבה אומנות, בעלי מלאכה, סוחרים וכדומה. כמו כן בגלל העניין הקהילתי אפשר להוסיף מוטיב של חלוקה לשבט או חמולות, מנהג של קבלת אורחים וכו'. שוב, זה לא מפותח במיוחד, לכן אשמח להצעות.
3. ממלכת פאלה הקדושה לא מאוד שונה מהארץ המקוללת, משום שת'ורברין לא ממש התאמץ לשנות. בצפון (אזור המישורים המצהיבים וקצת דרומה מהם) האדמה היא עוד סבירה יחסית, יותר בכיוון של מחוז השמש או המחוז השחור שבאמפריה, לכן רוב הכפרים והעיירות מצויות שם אבל עדיין חיים בעוני וצפיפות. במזרח - נתיב העצמות, עיר העצמות וקברו של המלך הליץ' (נראים במפה אם מסתכלים טוב), אלו אזורים שעדיין מהווים מעוז לעל-מתים ומלבד אבירים של ת'ורברין המחפשים תהילה איש לא נכנס אליהם. בדרום הממלכה כבר יש אדמות מתות כמו בארץ המקוללת. פוליטית - כתות הנקרומנסרים לא רלוונטיות, אבל הסיעות האחרות כן (רדיקלים, הדרך הישנה וכו'), בתוספת לפופולריות של ת'ורברין שעדיין נפוצה אצל רבים בעם. בגדול פשוט מדובר בארץ ענייה שהשליט שלה לא ממש מתעניין בעם, אלא בעיקר בפוליטיקה האזורית ובאגו של עצמו.
4. בגדול היחסים הם של יריבות, מבלי שממש פרצה מלחמה גדולה. תחשוב שמצד אחד האלילים של הממלכות הם יריבים ומתחרים זה בזה, אבל מצד שני כולם חלק מאותו סדר-ישן-אלילי, קצת כמו ממלכות אירופה בתקופת האבסולוטיזם. לא רציתי להוסיף עוד הרבה פרטים היסטוריים על היחסים כי חששתי מעודף בפרטים לא רלוונטיים, במיוחד כי אני לא חסיד של הסטוריה בעולמות מערכה וכבר חרגתי בהודעה הזו מהרגלי. לגבי היחסים בהווה - בגדול הם נסובים סביב שיתוף הפעולה במלחמה הגדולה כי זו ההתפתחות המרכזית (אולי אפרט על כך בפוסט על המלחמה). חוץ מזה לא עולה לי משהו משמעותי, זה די נתון למנחה ואיך שהוא מעדיף לפתח את הפוליטיקה האזורית. אבל כמו בנקודות האחרות - גם כאן אני פתוח לרעיונות והצעות.
כעת התייחסתי לכך בשאלה הרביעית של פלדריק. אגב, יש אינדיקציה כללית לקשר (יריבות, האמפריה כבשה שטחים, מעורבות של התאגידים בממלכות הארורים, השפעת המלחמה הגדולה וכו'). ההנחה שלי הייתה שאצור מעין מסגרת כללית ליחסים והמנחה כבר יתן להם וכן קונקרטי יותר. אשמח לדעת לאיזה רמת פירוט אתה חושב שכדאי להגיע, ולמה?The oldman אמר/ה:
זה פשוט עניין מאוד לא מפותח. הכיוון הכללי הוא שבנוסף לעולם החומרי יש לאלילים מעין ממלכות במה שנקרא "המישור העליון", זה סוג של עולם מקביל בסגנון האולימפוס, או משהו...הלדין אמר/ה:
גם מקומו של השאול לא באמת עשוי. בלי לדעת הרבה מיתולוגיה יוונית אני מניח שהוא דומה יחסית לשאול של הדס, כלומר שכל נשמות המתים מגיעות אליו ואין קשר לכך שהוא מקום עגמומי ואפל (שדים למשל, לא קשורים לשאול בעולם הזה). נראה לי הגיוני גם שנקרומנסרים שואבים כוח מכך שהוא קרוב, משום שהוא בוודאי כולל הרבה אנרגיה קסומה או אלילית. אגב לעניין הנקרומנסרים, מבחינתם לא מדובר במקום רשע ואפל אלא פשוט בממלכה של האליל שלהם, לכן הוא לגיטימי והם לא רואים בכך בעיה (הרי במילא כולם בסוף ימותו ויגיעו לשאול).
מבחינת הקשר, פחות ברמה הפוליטית יותר ברמה המעשית - למשל יש סוכנים של האימפריה בארצות המקוללים? האם הכוהנים של האימפריה במסע מיסיונרי כוך הלאה. דברים פרקטיים שאפשר לשלב ההרפתקאות.
ובשעה טובה עלה החלק השני של העולם לפורטל: הפעם על אימפריית הדרקון.
http://www.pundak.co.il/library/roleplaying/711-dragon-empire
http://www.pundak.co.il/library/roleplaying/711-dragon-empire
ברמה הכללית יותר - כל התפתחות חברתית ופוליטית באמפריה משליכה ברמה מסוימת על ארצות הארורים, ולהיפך. אני מקווה שזה עולה מההודעות (גם על ארצות הארורים וגם על המבנה השלטוני באמפריה), אחרת יתפספס יסוד מהותי בעולם המערכה.The oldman אמר/ה:
ובאופן יותר ספציפי, אנסה לתת דוגמאות לשהפעה מעשית: לדעתי התייחסתי לפעילות התאגידים בפוסט על המבנה השלטוני באמפריה, ולכך שהיא חוצה גבולות. לכן יש מסיונרים של מסדר בני הדרקון הקדוש, מלווים בריבית מהיד הנדיבה ואנשי עסקים מהחברה לפיתוח גם בארצות הארורים (צוין גם בקטע על סיעות בארצות הארורים). סוגית הפליטים שמובילה לתסיסה חברתית נגד כוחות השאול קשורה גם לאמפריה - הרי הם ברחו מהאמפריה בגלל המלחמה. אני בהחלט יכול לדמיין גם תנועה של מתנדבים אידיאליסטים מהאמפריה שבאו לסייע לממלכת פאלה הקדושה.
ישנם גם כיוונים שאין טעם להציג, כי זה תלוי בהרפתקה שמתכנן המנחה. למשל, משלחת ליער החלומות כדי להקים שם התיישבות חדשה, בחסות החברה לפיתוח. פאלדינים מהאמפריה שקבלו השראה מת'ורברין ויצאו לחסל נקרומנסר מסוכן. נסיון מהאמפריה להשפיע על הגובלינים ואנשי העכברוש כדי להשיג אחיזה בארץ המקוללת. חיכוך בין ארצות הארורים לאמפריה סביב הבטחה אמפריאלית שהופרה לפיצוי טריטוריאלי בתמורה לסיוע במלחמה. תאים מהפכניים שמתעוררים בארץ המקוללת וגוררים את האמפריה להתערב באופן גלוי או נסתר, ועוד. בהצגת העולם אני שואף לסדר את לוח המשחק ולהציג את הצדדים המשתתפים, אבל השלב שהכל מתערבב - הוא כבר בידי המנחה.
התפקוד הכללי הוא עדיין נורמטיבי יחסית, כי השליטים הנקרומנסרים והאל מתים מבינים שהם מושלים בבני אדם ומתחשבים בכך. לגבי בנייה - אני מדמיין מעין מחנה פליטים הבנוי מצריפונים ופחונים, אבל לא חשבתי על כך ממש ואני מניח שקיימות גם ערים גדולות עם בניינים עתיקים ומפוארים מימי הזוהר של הממלכה (נראה לי קלאסי גם לשלב פירמידות בערים הגדולות). אולי יהיה גם שימוש בעצמות או מוטיבים נקרומנסריים אחרים בבנייה, תלוי כמה המנחה רוצה להתפרע. מבחינת השלטון - אני מניח שזה משתנה מעיר לעיר. בעיר בה הנקרומנסרים משפיעים מאוד השלטון יהיה מנוכר יותר לתושבים החיים ולכן העוני וההזנחה יהיו די קיצוניים, לעומת אתרי הנצחה דתיים לכבוד אל המוות שיהיו נפוצים מאוד (כמו גם מקדשים ואל מתים). אולי אפילו יש זחילה איטית של יסודות השאול בשיפולי העיר.פלדריק אמר/ה:
מצד שני עלולה להיות עיר שבה לנקרומנסרים השפעה פחותה, שם התושבים מושלים על עצמם (למשל באמצעות סיעת "הדרך הישנה"), והיא עיר יחסית נורמטיבית מבחינת התפקוד והמראה. באמצע יהיו ערים עם שלטון מעורב, כמו סיעת נקרומנסרים שולטת לצד סיעות פוליטיות של תושבים המגבילות אותה.
מעולה!The oldman אמר/ה:
5. המהפכה:
בתוככי שכונת עוני עכורה, המצויה בעומקה של עיר סואנת במחוז השמש שבאמפריה, פוסע לו נזיר תמהוני במעלה הרחוב...
השעה היא עוד שעת בוקר מוקדמת, זמן קצר בטרם יתמלאו סמטאות השכונה ברחש ותנועה. הנזיר התמהוני מחזיק בידיו אסופת מודעות, ומדביק אותן על על גבי הבקתות והצריפים העלובים. על פני המודעות נכתב:
התושבים מברכים את הנזיר התמהוני ברחוב, שהרי בשנים האחרונות דרכיו של האל פיילור נעשו ידועות בסביבת המעמדות הנמוכים, במיוחד בקרב הצעירים שאבדו תקווה. אז ניגש אליו איש משמר העיר ומורה שיחדל מהפצת דברי ההבל שלו, המהווים מטרד לציבור. הנזיר התמהוני מסרב.
מתפתחת תגרה, הצומחת לקטטה המונית בהשתתפות צעירי השכונה. בעוד שרשויות החוק מנסות להשתלט על זירת האירוע, המוחים רק הולכים ומתרבים. המהומות מתפשטות לשכונות הסמוכות, ולשאר חלקי העיר. כעבור שעות בודדות עטים המוני העם על בנייני השלטון העירוני ומכריזים על סדר חדש - זה של האל האחד פיילור. מפי הקהל עולה השאגה "אל אחד, בעיניו כולנו שווים!", ולעצמו חושב הנזיר התמהוני - "יחי פיילור, תחי המהפכה..."
השמועה מתפשטת כאש בשדה קוצים. בכל רחבי מחוז השמש, ואז במחוזות השכנים, המהומות ממשיכות להתרחב. כעבור שעות נוספות מגיעה הידיעה החדשה - מושל מחוז השמש ברח, והמחוז כולו נפל לידי המורדים! זמן קצר חולף עד ששוב חוזר על עצמו אותו התסריט גם במחוז הפסגות, ועם רדת החשיכה מגיעות החדשות המפתיעות ביותר: המחוז השחור, אשר יושביו האציליים משמשים גאווה לאמפריה כולה, הכריז על הצטרפותו למהפכה...
עם צאת החמה בבוקר שלמחרת, מתחילה להתבהר התמונה הסופית: פרצה מהפכה, שטרפה לידיה את מחוז השמש, מחוז הפסגות והמחוז השחור. מחוזות אלו הכריזו על פרישה מהאמפריה ועל הקמת איחוד חדש - "קונפדרציית נאמני פיילור הקדוש", או בקיצור - "הקונפדרציה". הסדר הישן, אשר נבנה בעמל במשך אלף שנים, נפל באבחת יממה אחת.
הנזיר התמהוני, עדיין חבול מהקטטה עם המשמר, מתעורר לבוקרו של יום חדש. הוא שואל את עצמו מה היה קורה לולא היה קם ביום האתמול כדי לחלק מודעות, ועל פניו מתפשט חיוך רחב.
ברקע, ממשיך להדהד באזניו רחש העוברים והשבים מהרחוב, אשר קוראים כעת בקול - "יחי פיילור. תחי המהפכה!"
הרקע למהפכה
לפני קצת יותר משש שנים פרצה המהפכה באמפריה, אך כטיבן של מהפכות, זרעי השינוי נשתלו עוד הרבה קודם. מזה תקופה ארוכה שהאמפריה הייתה שרויה בניוון, שטחה הצטמצם והקופה הדלדלה תחת שורה של קיסרים מעוטי יכולת. בגלל שיטת המעמדות הארכאית נפל עיקר הנטל על המעמדות הנמוכים (ומעמד הארורים במיוחד), אשר נשאו במסים גדלים, צפיפות וחוסר השקעה מוחלט מצידו של השלטון. כך החלה לצמוח בתוך שכונות העוני הגדלות, במיוחד במחוז השמש, תת תרבות המנותקת מהשקפת העולם הנוהגת בשאר הממלכה.
תת התרבות הזו כללה פשע וייאוש, אך גם שיח בדבר שינוי חברתי שחייב להתרחש. איש אינו יודע בדיוק מדוע ומתי, אך על הרקע הזה החלו להופיע מטיפים שקראו לדת חדשה, המקדשת אל אחד בשם פיילור שכוחו בכל. אמנם בתחילה נרתעו הבריות מאמונה באל שאינו נראה ואינו נשמע, אך מסירות נציגיו כלפי החלשים ביותר החלה לחלחל בלבבות. התברר שהאל החדש מצווה על שוויון, סיוע לזולת וצדק חברתי, ובמהרה הופצה האמונה בו לכל עבר.
בינתיים השלטון לא הזדרז להגיב לשינוי המתרחש, משום שהוא מראש לא ראה צורך להתערב בענייני המעמדות הנמוכים. לדידו הייתה זו חובתם של הנקרומנסרים, שליחיו של לקליס אל המוות והארורים, לטפל בענייני שכבות השוליים בעם. אך כאן התרחש תהליך מהותי שלא קיבל התייחסות ממקבלי ההחלטות: הוא ההתקרבות של ארצות הארורים, ובעקבותיהן גם הנקרומנסרים שבאמפריה, לדרכיו של השאול. בתהליך הזה חזו תושבי המחוזות הדרום מזרחיים באמפריה מקרוב, במיוחד כשזרמו אליהן פליטים מארצות הארורים. נציגיו של לקליס אבדו ממעט הלגיטימציה שנותרה להם, וכעת הלכה התסיסה החברתית במחוזות אלו וגברה.
על כל האמור נוספה מדיניותו השמרנית והנוקשה של הקיסר הזמני. הלמיר אמנם ריכז מחדש את הכוח הפוליטי והשיב את האמפריה לצמיחה כלכלית, אך הוא לא טרח לנצל זאת לטובת חסרי האמצעים. אלו האחרונים צפו בחוסר אונים בעוד שממלכתם מקבלת מחדש את כוחה, אך אצלם לא משתנה דבר. לאחר סדרה של נסיונות כושלים לזכות בפשרה כלשהי מצד השלטון החל להערם המירמור עד כדי חוסר שליטה. כעת, כל שנותר היה גפרור שיצית את התבערה כולה.
הסדר החדש
כשפרצה המהפכה, הכל קרה מהר יותר מכפי שאיש יכל לדמיין. בתוך יממה אחת נלקחו שלוש מחוזות: מחוז השמש, מחוז הפסגות והמחוז השחור, שהכריזו על פרישה מהאמפריה לטובת איחוד חדש - הקונפדרציה. גל המהומות לא פסח גם על מחוזות נוספים, במיוחד בחלקיו המזרחיים של מחוז הזהב ובדרום מחוז הברזל. מקץ שבועות בודדים מהומות אלו דוכאו בהצלחה, וקו הגבול שהתהווה עבר בין האמפריה לשלושת המחוזות המורדים.
במחוזות הקונפדרציה, הצעד הראשון היה ביסוס סמכות שלטונית לאחר שמושלי המחוזות מטעם האמפריה ברחו. הוחלט שמינוי מושל חדש יהיה מהלך אמפריאלי מדי, שאינו תואם את רוח המהפכה. במקום זאת הורכבו ועדות שאוישו על ידי ראשי המורדים, והסמכות השלטונית הייתה בידי ועדות אלו. הועדות האזרחיות יותר - כגון ועדת האוצר וועדת השוויון - הוקמו בקול תרועה רמה משום שהן שיקפו את המאמץ להחיל צדק חברתי, אך לאור מצב החירום כוחן המעשי הצטמצם במהרה. לעומתן, ועדת האמונה (העוסקת באכיפת פולחן פיילור) וועדת המלחמה הן אלו שניהלו בפועל את הקונפדרציה. התוצאה הייתה שמלבד צווים רשמיים בדבר ביטול שיטת המעמדות וגירוש התאגידים הגדולים לא הוחלה רפורמה חברתית מהותית. השלטון נוכח בעקר בהקשרים צבאיים כמו גיוס, ובאכיפה חסרת פשרות כנגד תושבים ששמרו אמונים לאלילים הישנים - או שפשוט לא גילו רוח מספיק מהפכנית.
אל אחד, בעיניו כולנו שווים!
מבחינה אידיאולוגית, השקפת העולם החברתית של המהפכנים נשענת על יסוד דתי. המהפכנים מאמינים באל מונותאיסטי בשם פיילור, אשר אינו נראה אך נמצא בכל. קיומו של פיילור אינו נוגד את קיומם של האלילים הישנים, אשר הראו את פניהם לבני התמותה פעמים רבות בעבר. לכן, יסוד האמונה בפיילור נשען על סמכות: בעוד האלילים נתפסים כיצורים עוצמתיים אך חסרי סמכות מוסרית, פיילור הינו אל מושלם ובעל סמכות מוסרית אבסולוטית, אשר ברא את האלילים לצד כל שאר רכיבי היקום. עקרון השוויון והצדק החברתי בו מאמינים המהפכנים נגזר איפוא ממעמדו של פיילור וציוויו הקדושים, ומכאן מקור תוקפם. היות ומצוות פיילור לצדק חברתי, שוויון ואהבת חינם הן לכאורה מעורפלות, נדרש להיעזר בשליחיו של האל כדי לפרש אותן בצורה נכונה. שליחים אלו הם אנשי הכמורה, המקדישים את חייהם ללימוד חוקי פיילור ולהדרכת העם. אין מקור דין רשמי כמו כתבי קודש, שהרי הדת החדשה התחילה כתופעה חברתית ורק בדיעבד החלו המאמינים לנסות ולחקור את טיבה. לכן רבים מהם תרים את היבשת בחיפושים אחר רמז למצוות או פריטי קודש, שעלולים לסייע לכמרים להמשיך ולגלות את רצון האל.
שגרה בצל המהפכה
בשבועות הראשונים שלאחר המהפכה, חש תושב הקונפדרציה המצוי בהתעלות נפש גדולה: תחושת המועקה אשר ליוותה את דמדומי הסדר הישן והנוקשה התחלפה בפרץ התרגשות ותקווה, ונדמה היה שכל העם נרתם לבנייתה של החברה החדשה. אחוזות הפאר ושכונות היוקרה נבזזו לצורך חלוקת העושר מחדש, מעמדות הארורים שוחררו מכבליהם והתאגידים הגדולים גורשו חזרה לגבולות האמפריה. המוני העם קמו והחלו להיעשות מעורבים בענייני הארץ - בין אם במעגלי שיח, מניינים לתפילה או בסיוע לגורמי החוק והאכיפה.
אך בחלוף הזמן החל עול המלחמה לתת את אותותיו בחיי האזרח הפשוט. ילדיו גויסו למאמץ המלחמתי, מבלי שידע מתי או אם ישובו. את רוח השינוי החברתי החליפו צוויה של ועדת המלחמה, אשר הקציבו את אמצעי המחייה והטילו מס כבד. במקומה של התקווה החל לדור הפחד, המוזן מאזהרותיה התכופות של ועדת האמונה מפני האיומים הרבים. כופרים ובוגדים נראו בכל מקום והועלו על המוקד, וברקע חשש יצרי ועמוק מפני זעמם של חמשת האלילים, החדורים תאוות נקם. רק חיזוק האמונה בפיילור יביא הצלה מזעם האלילים, כך הטיפה ועדת האמונה באמצעות כמריה, והאספסוף המשולהב אכף את דבריהם. בחלוף הזמן נדמה היה שלא יכול ללחוש איש לאישה דבר של ספק - מבלי שיגיע לאזניהם של נציגי הקודש ועושי דברם. וכך נעשו חייו של התושב המצוי לעולם שכולו פחד: מפני האלים, מפני המלחמה, ואפילו מפני שכניו ושותפיו לדרך.
הצבא המהפכני
כאמור, צבא הקונפדרציה מנוהל בידי ועדת המלחמה, שהיא אחת הועדות הדומיננטיות ביותר בסדר החדש. חיילי הקונפדרציה מגויסים מכוח גיוס כללי שנאכף בקפידה, ולבושים במדים שאינם בהכרח אחידים אך כוללים תמיד את סמל העיגול הלבן על רקע שחור - המסמל שוויון כעיגול ותקווה בלב החושך. חילות הצבא המהפכני אינם חמושים בנשק אחיד, אך על פי רוב הדוקטרינה הצבאית זהה: הגנה והתבצרות בתוואי שטח קשים (כגון הרים, מצודות מבוצרות ושטח בנוי), באמצעות שימוש בחוליות קטנות וניידות. טקטיקה זו עתידה לעמוד למבחן, שהרי האמפריה צפויה להתגבר על ההלם הראשוני - ולהחזיר מהלומה כואבת.
מפת הקונפדרציה בעת הקמתה (לפני קצת יותר משש שנים):
בתוככי שכונת עוני עכורה, המצויה בעומקה של עיר סואנת במחוז השמש שבאמפריה, פוסע לו נזיר תמהוני במעלה הרחוב...
השעה היא עוד שעת בוקר מוקדמת, זמן קצר בטרם יתמלאו סמטאות השכונה ברחש ותנועה. הנזיר התמהוני מחזיק בידיו אסופת מודעות, ומדביק אותן על על גבי הבקתות והצריפים העלובים. על פני המודעות נכתב:
שמעו נא את דבר פיילור הקדוש!
אל אחד, בעיניו כולנו שווים!
עולם ישן יעקר במהרה
ומבעד לחורבן, דבר אלוהינו יקום
אז תבוא הישועה
בחיים של צדק ושוויון לכל.
אל אחד, בעיניו כולנו שווים!
עולם ישן יעקר במהרה
ומבעד לחורבן, דבר אלוהינו יקום
אז תבוא הישועה
בחיים של צדק ושוויון לכל.
התושבים מברכים את הנזיר התמהוני ברחוב, שהרי בשנים האחרונות דרכיו של האל פיילור נעשו ידועות בסביבת המעמדות הנמוכים, במיוחד בקרב הצעירים שאבדו תקווה. אז ניגש אליו איש משמר העיר ומורה שיחדל מהפצת דברי ההבל שלו, המהווים מטרד לציבור. הנזיר התמהוני מסרב.
מתפתחת תגרה, הצומחת לקטטה המונית בהשתתפות צעירי השכונה. בעוד שרשויות החוק מנסות להשתלט על זירת האירוע, המוחים רק הולכים ומתרבים. המהומות מתפשטות לשכונות הסמוכות, ולשאר חלקי העיר. כעבור שעות בודדות עטים המוני העם על בנייני השלטון העירוני ומכריזים על סדר חדש - זה של האל האחד פיילור. מפי הקהל עולה השאגה "אל אחד, בעיניו כולנו שווים!", ולעצמו חושב הנזיר התמהוני - "יחי פיילור, תחי המהפכה..."
השמועה מתפשטת כאש בשדה קוצים. בכל רחבי מחוז השמש, ואז במחוזות השכנים, המהומות ממשיכות להתרחב. כעבור שעות נוספות מגיעה הידיעה החדשה - מושל מחוז השמש ברח, והמחוז כולו נפל לידי המורדים! זמן קצר חולף עד ששוב חוזר על עצמו אותו התסריט גם במחוז הפסגות, ועם רדת החשיכה מגיעות החדשות המפתיעות ביותר: המחוז השחור, אשר יושביו האציליים משמשים גאווה לאמפריה כולה, הכריז על הצטרפותו למהפכה...
עם צאת החמה בבוקר שלמחרת, מתחילה להתבהר התמונה הסופית: פרצה מהפכה, שטרפה לידיה את מחוז השמש, מחוז הפסגות והמחוז השחור. מחוזות אלו הכריזו על פרישה מהאמפריה ועל הקמת איחוד חדש - "קונפדרציית נאמני פיילור הקדוש", או בקיצור - "הקונפדרציה". הסדר הישן, אשר נבנה בעמל במשך אלף שנים, נפל באבחת יממה אחת.
הנזיר התמהוני, עדיין חבול מהקטטה עם המשמר, מתעורר לבוקרו של יום חדש. הוא שואל את עצמו מה היה קורה לולא היה קם ביום האתמול כדי לחלק מודעות, ועל פניו מתפשט חיוך רחב.
ברקע, ממשיך להדהד באזניו רחש העוברים והשבים מהרחוב, אשר קוראים כעת בקול - "יחי פיילור. תחי המהפכה!"
הרקע למהפכה
לפני קצת יותר משש שנים פרצה המהפכה באמפריה, אך כטיבן של מהפכות, זרעי השינוי נשתלו עוד הרבה קודם. מזה תקופה ארוכה שהאמפריה הייתה שרויה בניוון, שטחה הצטמצם והקופה הדלדלה תחת שורה של קיסרים מעוטי יכולת. בגלל שיטת המעמדות הארכאית נפל עיקר הנטל על המעמדות הנמוכים (ומעמד הארורים במיוחד), אשר נשאו במסים גדלים, צפיפות וחוסר השקעה מוחלט מצידו של השלטון. כך החלה לצמוח בתוך שכונות העוני הגדלות, במיוחד במחוז השמש, תת תרבות המנותקת מהשקפת העולם הנוהגת בשאר הממלכה.
תת התרבות הזו כללה פשע וייאוש, אך גם שיח בדבר שינוי חברתי שחייב להתרחש. איש אינו יודע בדיוק מדוע ומתי, אך על הרקע הזה החלו להופיע מטיפים שקראו לדת חדשה, המקדשת אל אחד בשם פיילור שכוחו בכל. אמנם בתחילה נרתעו הבריות מאמונה באל שאינו נראה ואינו נשמע, אך מסירות נציגיו כלפי החלשים ביותר החלה לחלחל בלבבות. התברר שהאל החדש מצווה על שוויון, סיוע לזולת וצדק חברתי, ובמהרה הופצה האמונה בו לכל עבר.
בינתיים השלטון לא הזדרז להגיב לשינוי המתרחש, משום שהוא מראש לא ראה צורך להתערב בענייני המעמדות הנמוכים. לדידו הייתה זו חובתם של הנקרומנסרים, שליחיו של לקליס אל המוות והארורים, לטפל בענייני שכבות השוליים בעם. אך כאן התרחש תהליך מהותי שלא קיבל התייחסות ממקבלי ההחלטות: הוא ההתקרבות של ארצות הארורים, ובעקבותיהן גם הנקרומנסרים שבאמפריה, לדרכיו של השאול. בתהליך הזה חזו תושבי המחוזות הדרום מזרחיים באמפריה מקרוב, במיוחד כשזרמו אליהן פליטים מארצות הארורים. נציגיו של לקליס אבדו ממעט הלגיטימציה שנותרה להם, וכעת הלכה התסיסה החברתית במחוזות אלו וגברה.
על כל האמור נוספה מדיניותו השמרנית והנוקשה של הקיסר הזמני. הלמיר אמנם ריכז מחדש את הכוח הפוליטי והשיב את האמפריה לצמיחה כלכלית, אך הוא לא טרח לנצל זאת לטובת חסרי האמצעים. אלו האחרונים צפו בחוסר אונים בעוד שממלכתם מקבלת מחדש את כוחה, אך אצלם לא משתנה דבר. לאחר סדרה של נסיונות כושלים לזכות בפשרה כלשהי מצד השלטון החל להערם המירמור עד כדי חוסר שליטה. כעת, כל שנותר היה גפרור שיצית את התבערה כולה.
הסדר החדש
כשפרצה המהפכה, הכל קרה מהר יותר מכפי שאיש יכל לדמיין. בתוך יממה אחת נלקחו שלוש מחוזות: מחוז השמש, מחוז הפסגות והמחוז השחור, שהכריזו על פרישה מהאמפריה לטובת איחוד חדש - הקונפדרציה. גל המהומות לא פסח גם על מחוזות נוספים, במיוחד בחלקיו המזרחיים של מחוז הזהב ובדרום מחוז הברזל. מקץ שבועות בודדים מהומות אלו דוכאו בהצלחה, וקו הגבול שהתהווה עבר בין האמפריה לשלושת המחוזות המורדים.
במחוזות הקונפדרציה, הצעד הראשון היה ביסוס סמכות שלטונית לאחר שמושלי המחוזות מטעם האמפריה ברחו. הוחלט שמינוי מושל חדש יהיה מהלך אמפריאלי מדי, שאינו תואם את רוח המהפכה. במקום זאת הורכבו ועדות שאוישו על ידי ראשי המורדים, והסמכות השלטונית הייתה בידי ועדות אלו. הועדות האזרחיות יותר - כגון ועדת האוצר וועדת השוויון - הוקמו בקול תרועה רמה משום שהן שיקפו את המאמץ להחיל צדק חברתי, אך לאור מצב החירום כוחן המעשי הצטמצם במהרה. לעומתן, ועדת האמונה (העוסקת באכיפת פולחן פיילור) וועדת המלחמה הן אלו שניהלו בפועל את הקונפדרציה. התוצאה הייתה שמלבד צווים רשמיים בדבר ביטול שיטת המעמדות וגירוש התאגידים הגדולים לא הוחלה רפורמה חברתית מהותית. השלטון נוכח בעקר בהקשרים צבאיים כמו גיוס, ובאכיפה חסרת פשרות כנגד תושבים ששמרו אמונים לאלילים הישנים - או שפשוט לא גילו רוח מספיק מהפכנית.
אל אחד, בעיניו כולנו שווים!
מבחינה אידיאולוגית, השקפת העולם החברתית של המהפכנים נשענת על יסוד דתי. המהפכנים מאמינים באל מונותאיסטי בשם פיילור, אשר אינו נראה אך נמצא בכל. קיומו של פיילור אינו נוגד את קיומם של האלילים הישנים, אשר הראו את פניהם לבני התמותה פעמים רבות בעבר. לכן, יסוד האמונה בפיילור נשען על סמכות: בעוד האלילים נתפסים כיצורים עוצמתיים אך חסרי סמכות מוסרית, פיילור הינו אל מושלם ובעל סמכות מוסרית אבסולוטית, אשר ברא את האלילים לצד כל שאר רכיבי היקום. עקרון השוויון והצדק החברתי בו מאמינים המהפכנים נגזר איפוא ממעמדו של פיילור וציוויו הקדושים, ומכאן מקור תוקפם. היות ומצוות פיילור לצדק חברתי, שוויון ואהבת חינם הן לכאורה מעורפלות, נדרש להיעזר בשליחיו של האל כדי לפרש אותן בצורה נכונה. שליחים אלו הם אנשי הכמורה, המקדישים את חייהם ללימוד חוקי פיילור ולהדרכת העם. אין מקור דין רשמי כמו כתבי קודש, שהרי הדת החדשה התחילה כתופעה חברתית ורק בדיעבד החלו המאמינים לנסות ולחקור את טיבה. לכן רבים מהם תרים את היבשת בחיפושים אחר רמז למצוות או פריטי קודש, שעלולים לסייע לכמרים להמשיך ולגלות את רצון האל.
שגרה בצל המהפכה
בשבועות הראשונים שלאחר המהפכה, חש תושב הקונפדרציה המצוי בהתעלות נפש גדולה: תחושת המועקה אשר ליוותה את דמדומי הסדר הישן והנוקשה התחלפה בפרץ התרגשות ותקווה, ונדמה היה שכל העם נרתם לבנייתה של החברה החדשה. אחוזות הפאר ושכונות היוקרה נבזזו לצורך חלוקת העושר מחדש, מעמדות הארורים שוחררו מכבליהם והתאגידים הגדולים גורשו חזרה לגבולות האמפריה. המוני העם קמו והחלו להיעשות מעורבים בענייני הארץ - בין אם במעגלי שיח, מניינים לתפילה או בסיוע לגורמי החוק והאכיפה.
אך בחלוף הזמן החל עול המלחמה לתת את אותותיו בחיי האזרח הפשוט. ילדיו גויסו למאמץ המלחמתי, מבלי שידע מתי או אם ישובו. את רוח השינוי החברתי החליפו צוויה של ועדת המלחמה, אשר הקציבו את אמצעי המחייה והטילו מס כבד. במקומה של התקווה החל לדור הפחד, המוזן מאזהרותיה התכופות של ועדת האמונה מפני האיומים הרבים. כופרים ובוגדים נראו בכל מקום והועלו על המוקד, וברקע חשש יצרי ועמוק מפני זעמם של חמשת האלילים, החדורים תאוות נקם. רק חיזוק האמונה בפיילור יביא הצלה מזעם האלילים, כך הטיפה ועדת האמונה באמצעות כמריה, והאספסוף המשולהב אכף את דבריהם. בחלוף הזמן נדמה היה שלא יכול ללחוש איש לאישה דבר של ספק - מבלי שיגיע לאזניהם של נציגי הקודש ועושי דברם. וכך נעשו חייו של התושב המצוי לעולם שכולו פחד: מפני האלים, מפני המלחמה, ואפילו מפני שכניו ושותפיו לדרך.
הצבא המהפכני
כאמור, צבא הקונפדרציה מנוהל בידי ועדת המלחמה, שהיא אחת הועדות הדומיננטיות ביותר בסדר החדש. חיילי הקונפדרציה מגויסים מכוח גיוס כללי שנאכף בקפידה, ולבושים במדים שאינם בהכרח אחידים אך כוללים תמיד את סמל העיגול הלבן על רקע שחור - המסמל שוויון כעיגול ותקווה בלב החושך. חילות הצבא המהפכני אינם חמושים בנשק אחיד, אך על פי רוב הדוקטרינה הצבאית זהה: הגנה והתבצרות בתוואי שטח קשים (כגון הרים, מצודות מבוצרות ושטח בנוי), באמצעות שימוש בחוליות קטנות וניידות. טקטיקה זו עתידה לעמוד למבחן, שהרי האמפריה צפויה להתגבר על ההלם הראשוני - ולהחזיר מהלומה כואבת.
מפת הקונפדרציה בעת הקמתה (לפני קצת יותר משש שנים):
6. המלחמה הגדולה:
הימים הם ימי השיא של המלחמה הגדולה, ובאטלס בירת האימפריה הוד מעלתו הקיסר הזמני סובל מנדודי שינה. בשעות הלילה הקטנות הוא קם ממיטתו ומשוטט ברחבי הארמון, ובעודו פוסע לאורך המסדרונות המפוארים משקיפים עליו דיוקנאות הקיסרים שקדמו לו. הוא מביט בדמותם של הקיסרים הגדולים, מריצ'ארד המייסד ועד הורקנו הכובש, ואז שב ומשפיל הקיסר הזמני את מבטו. "הנה חלפו אלף שנה", מהרהר בליבו, "קיסרים באים והולכים, ורק הסדר הישן איתן תמיד. אך במשמרת שלי, פתאום העולם משתנה... יסודות התרבות הבסיסיים ביותר מוטלים בספק, אפילו בפני האלילים העם מעז להתחצף. הכיצד...?" פעמים רבות מספור שהוד מעלתו ניסה להשוות לנגד עיניו את רוח המרידה, שמא יצליח להבין, אך רצון האספסוף חומק מבינתו. כיצד יכולה אמונה עיוורת באל שאינו נראה ואינו נשמע, לסחוף רבים כל כך בעם? כיצד יכלו אנשי המחוז השחור האציליים לתת את ידם לאיוולת?
הוא מביט בדמותם של הקיסרים האחרונים ביותר, שבכל ימי מלכותם התבוססו בשחיתות וניוון. מדוע העם לא מרד בהם? "שמא... אולי אני האשם. אולי הייתי קיסר כה גרוע, כה חסר הוגנות - שההמון החליט לרסק את השיטה כולה...?"
כשעולה השמש ומתחיל היום, שב הוד מעלתו ונזכר בדמותה של אחייניתו הצעירה, הקיסרית לעתיד. הוא מקשיח את ליבו. "את הנעשה אין להשיב, אבל כעת מוכרחים לנצח. אסור שהסדר הישן יחרב תחת המשמרת שלי. לא אתן שאני, הקיסר הזמני הלמיר השלישי - אזכר בדברי הימים כחוליה החלשה בשרשרת!"
השקט שלפני הסערה
(שנה ראשונה למלחמה הגדולה)
בשבועות הראשונים שלאחר פרוץ המהפכה, שרתה האמפריה בתחושה של הלם. בתקופה זו סיים השלטון לדכא את המהומות שהתפשטו אל תוך גבולותיה האמפריה, והקיסר הזמני החל לתכנן עם הצבא את צעדיו הבאים. משחלף ההלם, רוח של מבוכה ודכדוך החלה להתפשט בעם, אך זו נבלמה עם פרסומה של הנחיה חדשה מפי הפילוסופים: "כל אמונה באל שאינו נראה ואינו נשמע סותרת את ההגיון, ועל כן נותר רק להניח שמדובר באחיזת עיניים שנרקמה בידי בעלי עניין, לצורך ניצולו של העם". פרסום דברם של הפילוסופים סימן את תחילת ההתעשתות מצדה של האמפריה, אשר הכריזה באופן רשמי מלחמה על הקונפדרציה. כוחותיהם של שני הצדדים נערכו במרץ להתנגשות הבלתי נמנעת, וצבא הקונפדרציה נסוג לקווים ברי הגנה, אשר עברו דרך רצועות הרים ומקבצים של מצודות מבוצרות. בסוף השנה יצאה האמפריה להתקפה המאורגנת הראשונה שלה, וכבשה את שטחי המישורים שלא נכללו בתכנית ההגנה של המהפכנים. עם סיומה של השנה הצדדים אמנם כמעט ולא סבלו נפגעים, אך ברור היה שכעת צפויים סדרה של קרבות קשים הרבה יותר.
מפת הקונפדרציה, סוף השנה הראשונה למלחמה הגדולה:
מערכת "הרי מורא": ההבקעה
(שנה שנייה למלחמה הגדולה)
בתחילת השנה השנייה למלחמה, יצאה האמפריה למערכה המשמעותית הראשונה - כיבוש מחוז הפסגות. באזורים אלו התארגנו המורדים מראש בקווי הגנה המצויים בעומק ההרים, על גבולה הדרומי של האמפריה. תושביו הותיקים של מחוז הפסגות נעשו לתומכים אדוקים ברעיון המהפכני, אשר לחמו בגבורה ובמסירות רבה. התמצאותם בנבכי השטח ההררי אף היא לא הקלה על כוחות האמפריה, וכך נעשתה ההתקדמות לקשה ושוחקת מאוד. אחד הקרבות הגדולים בחזית זו התרחש בהבקעת גבולה המערבי של הקונפדרציה, ובו נכבשה מידי המורדים מצודת "המאמין" במחיר כבד. לאחר כיבושה, הסבה האמפריה את המצודה לבסיס קדמי המאויש עד היום.
במקביל למערכת כיבושו של מחוז הפסגות, פתחה האמפריה בסדרת ניסיונות לפרוץ אל שטחה הצפוני של הקונפדרציה, בגבול שבין מחוז השמש למחוז הדעת. אך בניגוד להצלחה במערב נחלה כאן האמפריה כשלון חרוץ, וכוחותיה התרסקו על קו המצודות שהקימו המהפכנים (מצודת "חירות", ומצודת "שחר חדש").
מפת הקונפדרציה, סוף השנה השנייה למלחמה הגדולה:
מערכת "זעם הדרקון": אל תוככי ארץ התופת
(שנה שלישית ורביעית למלחמה הגדולה)
השנה השלישית נפתחה בהפוגה קצרה, אותה ניצלו המורדים כדי להמשיך ולהתבצר. התקפתה הבאה של האמפריה הייתה צפויה להכות בגבולו הצפוני של המחוז השחור, או בקו המצודות שבצפון מחוז השמש. לכן, מרה הייתה ההפתעה כאשר הגיחו כוחות האמפריה מתוך יער המלך המקודש, הגובל בעורפם של שני קווי הגנה גדולים. מתקפת הפתע האמפריאלית נחלה הצלחה ותקעה טריז בכוחות הקונפדרציה: הייתה זו ההתחלה של מערכת "זעם הדרקון" לכיבוש מחוז השמש, אשר החלה בקול תרועה רמה ובדיעבד התפתחה למערכה איומה ועקובה מדם.
לאחר שהגיחו מתוך יער המלך התפצלו כוחות האמפריה לשלוש קבוצות, ונתנו בכך את האות לתחילתה של התופת. הקבוצה הראשונה התקדמה צפונה לכיבוש מצודת "חירות" ומצודת "שחר חדש", אשר עמדו איתן בפני סדרה של התקפות קודמות. הקבוצה השנייה נעה מזרחה לעבר רצועת הצוקים המזרחית ומצודת "השמש" המצויה בקצה שלה. תוך התקדמות איטית ספגו הכוחות אבדות רבות מספור, מידיהם של מורדים שהסתתרו במערות שבתוככי הצוקים ונלחמו עד טיפת דמם האחרונה. הקבוצה השלישית פנתה מערבה לכיוון שלושת הערים התאומות, וכבשה אותן לאחר חודשים ארוכים של קרבות רחוב מדלת לדלת. מולם עמדו בעיקר תושבי העיר העניים, שנלחמו בעוז על ביתם ועל תקוותם האחרונה לעתיד טוב יותר.
בסיכומה, מערכת "זעם הדרקון" נמשכה כשנה וחצי לאחר מתקפת הפתע הראשונית וגבתה את המחיר הכבד ביותר שידעה האמפריה עד עתה. חדשות בדבר חללים נפוצו עד למחוזות הרחוקים ביותר, מפיצות לכל עבר את גלי הזעזוע והשכול. אך בזכות הדם שנשפך החלה להווכח בשורה משמחת, והיא דבר שחרורו של מחוז השמש מידי המהפכה. כעת נותר היה רק קרב מכריע ואחרון אחד - שחרור המחוז השחור.
מפת הקונפדרציה, אמצע השנה הרביעית למלחמה הגדולה:
מערכת "הורקנו": קפאון בחזית
(שנה חמישית למלחמה הגדולה)
חציה השני של השנה הרביעית עבר בסימן התאוששות מהקרבות הגדולים שזה עתה הסתיימו, בעוד שהצדדים נערכים לסיבוב הבא. אמנם בשלב זה נותר בידי הקונפדרציה שטח יחסית מצומצם, אך היות שמדובר היה בשטחי המחוז השחור עדיין החזיקה המהפכה בנכס משמעותי ביותר מהבחינה הטקטית. קווי ביצורים הוקמו בשני מעברים משמעותיים: במישורים שבמזרח, חומה גדולה ומצודת "חרון פיילור" האימתנית, השומרת על פיילוראדין, בירת הקונפדרציה. ברצועת ההרים הנמתחת על פני שאר הגבול הצפוני ממערב, הוצבו מארבים ומצודת "זאב הרים" העתיקה אוישה מחדש בכוחות המורדים.
בפתיחת השנה החמישית למלחמה יצאה האמפריה למערכה שכונתה "הורקנו", שמטרתה היא שחרור המחוז השחור. אלא שכאן נוכחה האמפריה לדעת שקווי הביצורים שהקימו המורדים עומדים איתן. גל אחר גל של פרשים אמפריאליים ניסה לפרוץ את החזית התקועה, אך ללא הצלחה. צבא המהפכה הורכב כעת מנערים ומבוגרים, חיילים טריים לצד חיילים ותיקים שהשתתפו בקרבות הגדולים על מחוז השמש ומחוז הפסגות - ואלו לחמו בחירוף נפש ובמחיר דמים נורא לשני הצדדים.
עם סיום השנה החמישית נאלצו בכירי האמפריה להכיר בכך שמערכת "הורקנו" נחלה כשלון חרוץ. החזית נותרה תקועה, והמורל בקרב הצבא והאזרחים נפל לשפל גדול מתמיד. כעת החלה לצוף השאלה - מדוע לא לעצור כאן? המחוז השחור הוא הרי חלקת ארץ שוממה, אז מדוע שלא ישארו שם התמהונים עם אמונתם הכופרת? אך לדברי ההבל הללו לא התכוון הקיסר הזמני להקשיב. את הרעיון המהפכני חייבים למחוץ ולסלק לנצח, לפני שיהיה מאוחר. לכן נותר רק לפנות לדרך חדשה, ויש שיאמרו - מפוקפקת.
מפת הקונפדרציה, סוף השנה החמישית למלחמה הגדולה:
הקמת "הקואליציה": בגידה ונקמה
(שנה שישית ואחרונה למלחמה הגדולה)
בשלהי השנה החמישית, בעת שמבצע הורקנו הכושל שילח את ההתקפות הנואשות והאחרונות שלו, החלו שליחיו של הקיסר הזמני לחזור עם תשובות בעניין סודי ביותר. ככל שהתקבלו התשובות התחוור לקיסר שתוכנית המגירה שלו צוברת תאוצה - ושכעת ארצות הארורים בשלות להצטרף ללחימה. ברור היה להלמיר שהמשא ומתן בעניין רגיש שכזה לא יהיה פשוט, שהרי היסטוריה ארוכה של יריבות עם האמפריה לא תבוטל כעניין של מה בכך; ואולם, בשלב זה של הלחימה היו האינטרסים של ארצות הארורים בעיצומו של שינוי, בשל זרם הפליטים המתגבר שהחל לאיים על הסדר הפוליטי המתקיים בהן. לכך נוסף החשש שאם האמפריה הכל יכולה תחליט בסוף לסגת בפני המהפכנים, הדבר יכה גלים בקרב ההמון המדוכא שבארצות הארורים. לכן הגיעו הנקרומנסרים, השליטים האל-מתים, ת'ורברין, ואפילו העיר הפרוצה להבנה שנדרש כעת איחוד כוחות היסטורי כנגד האיום המשותף. על רקע תובנה זו קיבלו בסוף כולם את הצעתו של הקיסר הזמני לברית חדשה, שזכתה כעת בכינוי - "הקואליציה".
עם תחילת השנה השישית והאחרונה למלחמה הגדולה, לא זכו כוחות המורדים להפוגה משמעותית. במתקפת פתע משולבת החלו ארצות הארורים לשלח צבאות גדולים כנגד גבולה הדרומי של הקונפדרציה, ואלצו אותה להסיט כוחות מקווי הביצורים שבצפון. זמן קצר לאחר מכן חידשה גם האמפריה את התקפותיה, אך הפעם לא יכלו המהפכנים לעמוד עוד בפרץ. כוחות הקואליציה החלו לזרום לתוככי המחוז השחור, תוך התפרצות חסרת מעצורים של יצר הנקמה. הרס, ביזה ורצח היו מנת חלקם של האזרחים חסרי ההגנה שנשאו במחיר על התבוסה במלחמה. שאריותיו של הצבא המהפכני אמנם המשיכו להציע התנגדות, אך נועדו לכשלון מראש. היו אלה פרפורי הגסיסה האחרונים של חלום המהפכה, ולקראת סיומה של השנה השישית - האפשרות היחידה שנותרה הייתה כניעה ללא תנאי של הקונפדרציה המותשת והחרבה.
פלישת הקואליציה, שנה שישית ואחרונה למלחמה הגדולה
הסדרי השלום
שבועיים לאחר כניעת הקונפדרציה, מתכנסים מנהיגים ונציגים מכל חברות הקואליציה המנצחת באטלס בירת האמפריה, לצורך דיון בעתיד היבשת והסדרת שלום העולם. האנטרסים של כל צד שונים זה מזה, ובהתאם לכך גם הציפיות מועדת אטלס מגוונות. אך עם זאת, ישנה מטרה אחת המשותפות לכולם: השבת הגלגל לאחור ופיקוח שלעולם לא תקום עוד האמונה בשיקוץ המכונה פיילור. לצורך כך מוסכם על כולם שיש להמשיך את ברית הקואליציה, שתתערב מיד אם אי פעם תפרוץ אצל מי מהחברות מהפכה נוספת.
בכך בא לסיומו הסיפור על המלחמה הגדולה. מלחמה אשר החלה בתקווה לשינוי ועתיד טוב יותר, אך בדיעבד הביאה לשפיכות הדמים הנוראה ביותר שידעה האמפריה מאז הקמתה. מחוזות הקונפדרציה לשעבר נחרבו עד היסוד, ובאמון של התושבים הנותרים כלפי אחיהם המנצחים הוטל מום לתמיד. מן העבר השני גם האמפריה נותרת המומה ומזועזעת, שהרי על אף הנצחון, כנראה שלא נותר אפילו כפר אחד שלא שכל בן למלחמה הגדולה...
הימים הם ימי השיא של המלחמה הגדולה, ובאטלס בירת האימפריה הוד מעלתו הקיסר הזמני סובל מנדודי שינה. בשעות הלילה הקטנות הוא קם ממיטתו ומשוטט ברחבי הארמון, ובעודו פוסע לאורך המסדרונות המפוארים משקיפים עליו דיוקנאות הקיסרים שקדמו לו. הוא מביט בדמותם של הקיסרים הגדולים, מריצ'ארד המייסד ועד הורקנו הכובש, ואז שב ומשפיל הקיסר הזמני את מבטו. "הנה חלפו אלף שנה", מהרהר בליבו, "קיסרים באים והולכים, ורק הסדר הישן איתן תמיד. אך במשמרת שלי, פתאום העולם משתנה... יסודות התרבות הבסיסיים ביותר מוטלים בספק, אפילו בפני האלילים העם מעז להתחצף. הכיצד...?" פעמים רבות מספור שהוד מעלתו ניסה להשוות לנגד עיניו את רוח המרידה, שמא יצליח להבין, אך רצון האספסוף חומק מבינתו. כיצד יכולה אמונה עיוורת באל שאינו נראה ואינו נשמע, לסחוף רבים כל כך בעם? כיצד יכלו אנשי המחוז השחור האציליים לתת את ידם לאיוולת?
הוא מביט בדמותם של הקיסרים האחרונים ביותר, שבכל ימי מלכותם התבוססו בשחיתות וניוון. מדוע העם לא מרד בהם? "שמא... אולי אני האשם. אולי הייתי קיסר כה גרוע, כה חסר הוגנות - שההמון החליט לרסק את השיטה כולה...?"
כשעולה השמש ומתחיל היום, שב הוד מעלתו ונזכר בדמותה של אחייניתו הצעירה, הקיסרית לעתיד. הוא מקשיח את ליבו. "את הנעשה אין להשיב, אבל כעת מוכרחים לנצח. אסור שהסדר הישן יחרב תחת המשמרת שלי. לא אתן שאני, הקיסר הזמני הלמיר השלישי - אזכר בדברי הימים כחוליה החלשה בשרשרת!"
השקט שלפני הסערה
(שנה ראשונה למלחמה הגדולה)
בשבועות הראשונים שלאחר פרוץ המהפכה, שרתה האמפריה בתחושה של הלם. בתקופה זו סיים השלטון לדכא את המהומות שהתפשטו אל תוך גבולותיה האמפריה, והקיסר הזמני החל לתכנן עם הצבא את צעדיו הבאים. משחלף ההלם, רוח של מבוכה ודכדוך החלה להתפשט בעם, אך זו נבלמה עם פרסומה של הנחיה חדשה מפי הפילוסופים: "כל אמונה באל שאינו נראה ואינו נשמע סותרת את ההגיון, ועל כן נותר רק להניח שמדובר באחיזת עיניים שנרקמה בידי בעלי עניין, לצורך ניצולו של העם". פרסום דברם של הפילוסופים סימן את תחילת ההתעשתות מצדה של האמפריה, אשר הכריזה באופן רשמי מלחמה על הקונפדרציה. כוחותיהם של שני הצדדים נערכו במרץ להתנגשות הבלתי נמנעת, וצבא הקונפדרציה נסוג לקווים ברי הגנה, אשר עברו דרך רצועות הרים ומקבצים של מצודות מבוצרות. בסוף השנה יצאה האמפריה להתקפה המאורגנת הראשונה שלה, וכבשה את שטחי המישורים שלא נכללו בתכנית ההגנה של המהפכנים. עם סיומה של השנה הצדדים אמנם כמעט ולא סבלו נפגעים, אך ברור היה שכעת צפויים סדרה של קרבות קשים הרבה יותר.
מפת הקונפדרציה, סוף השנה הראשונה למלחמה הגדולה:
מערכת "הרי מורא": ההבקעה
(שנה שנייה למלחמה הגדולה)
בתחילת השנה השנייה למלחמה, יצאה האמפריה למערכה המשמעותית הראשונה - כיבוש מחוז הפסגות. באזורים אלו התארגנו המורדים מראש בקווי הגנה המצויים בעומק ההרים, על גבולה הדרומי של האמפריה. תושביו הותיקים של מחוז הפסגות נעשו לתומכים אדוקים ברעיון המהפכני, אשר לחמו בגבורה ובמסירות רבה. התמצאותם בנבכי השטח ההררי אף היא לא הקלה על כוחות האמפריה, וכך נעשתה ההתקדמות לקשה ושוחקת מאוד. אחד הקרבות הגדולים בחזית זו התרחש בהבקעת גבולה המערבי של הקונפדרציה, ובו נכבשה מידי המורדים מצודת "המאמין" במחיר כבד. לאחר כיבושה, הסבה האמפריה את המצודה לבסיס קדמי המאויש עד היום.
במקביל למערכת כיבושו של מחוז הפסגות, פתחה האמפריה בסדרת ניסיונות לפרוץ אל שטחה הצפוני של הקונפדרציה, בגבול שבין מחוז השמש למחוז הדעת. אך בניגוד להצלחה במערב נחלה כאן האמפריה כשלון חרוץ, וכוחותיה התרסקו על קו המצודות שהקימו המהפכנים (מצודת "חירות", ומצודת "שחר חדש").
מפת הקונפדרציה, סוף השנה השנייה למלחמה הגדולה:
מערכת "זעם הדרקון": אל תוככי ארץ התופת
(שנה שלישית ורביעית למלחמה הגדולה)
השנה השלישית נפתחה בהפוגה קצרה, אותה ניצלו המורדים כדי להמשיך ולהתבצר. התקפתה הבאה של האמפריה הייתה צפויה להכות בגבולו הצפוני של המחוז השחור, או בקו המצודות שבצפון מחוז השמש. לכן, מרה הייתה ההפתעה כאשר הגיחו כוחות האמפריה מתוך יער המלך המקודש, הגובל בעורפם של שני קווי הגנה גדולים. מתקפת הפתע האמפריאלית נחלה הצלחה ותקעה טריז בכוחות הקונפדרציה: הייתה זו ההתחלה של מערכת "זעם הדרקון" לכיבוש מחוז השמש, אשר החלה בקול תרועה רמה ובדיעבד התפתחה למערכה איומה ועקובה מדם.
לאחר שהגיחו מתוך יער המלך התפצלו כוחות האמפריה לשלוש קבוצות, ונתנו בכך את האות לתחילתה של התופת. הקבוצה הראשונה התקדמה צפונה לכיבוש מצודת "חירות" ומצודת "שחר חדש", אשר עמדו איתן בפני סדרה של התקפות קודמות. הקבוצה השנייה נעה מזרחה לעבר רצועת הצוקים המזרחית ומצודת "השמש" המצויה בקצה שלה. תוך התקדמות איטית ספגו הכוחות אבדות רבות מספור, מידיהם של מורדים שהסתתרו במערות שבתוככי הצוקים ונלחמו עד טיפת דמם האחרונה. הקבוצה השלישית פנתה מערבה לכיוון שלושת הערים התאומות, וכבשה אותן לאחר חודשים ארוכים של קרבות רחוב מדלת לדלת. מולם עמדו בעיקר תושבי העיר העניים, שנלחמו בעוז על ביתם ועל תקוותם האחרונה לעתיד טוב יותר.
בסיכומה, מערכת "זעם הדרקון" נמשכה כשנה וחצי לאחר מתקפת הפתע הראשונית וגבתה את המחיר הכבד ביותר שידעה האמפריה עד עתה. חדשות בדבר חללים נפוצו עד למחוזות הרחוקים ביותר, מפיצות לכל עבר את גלי הזעזוע והשכול. אך בזכות הדם שנשפך החלה להווכח בשורה משמחת, והיא דבר שחרורו של מחוז השמש מידי המהפכה. כעת נותר היה רק קרב מכריע ואחרון אחד - שחרור המחוז השחור.
מפת הקונפדרציה, אמצע השנה הרביעית למלחמה הגדולה:
מערכת "הורקנו": קפאון בחזית
(שנה חמישית למלחמה הגדולה)
חציה השני של השנה הרביעית עבר בסימן התאוששות מהקרבות הגדולים שזה עתה הסתיימו, בעוד שהצדדים נערכים לסיבוב הבא. אמנם בשלב זה נותר בידי הקונפדרציה שטח יחסית מצומצם, אך היות שמדובר היה בשטחי המחוז השחור עדיין החזיקה המהפכה בנכס משמעותי ביותר מהבחינה הטקטית. קווי ביצורים הוקמו בשני מעברים משמעותיים: במישורים שבמזרח, חומה גדולה ומצודת "חרון פיילור" האימתנית, השומרת על פיילוראדין, בירת הקונפדרציה. ברצועת ההרים הנמתחת על פני שאר הגבול הצפוני ממערב, הוצבו מארבים ומצודת "זאב הרים" העתיקה אוישה מחדש בכוחות המורדים.
בפתיחת השנה החמישית למלחמה יצאה האמפריה למערכה שכונתה "הורקנו", שמטרתה היא שחרור המחוז השחור. אלא שכאן נוכחה האמפריה לדעת שקווי הביצורים שהקימו המורדים עומדים איתן. גל אחר גל של פרשים אמפריאליים ניסה לפרוץ את החזית התקועה, אך ללא הצלחה. צבא המהפכה הורכב כעת מנערים ומבוגרים, חיילים טריים לצד חיילים ותיקים שהשתתפו בקרבות הגדולים על מחוז השמש ומחוז הפסגות - ואלו לחמו בחירוף נפש ובמחיר דמים נורא לשני הצדדים.
עם סיום השנה החמישית נאלצו בכירי האמפריה להכיר בכך שמערכת "הורקנו" נחלה כשלון חרוץ. החזית נותרה תקועה, והמורל בקרב הצבא והאזרחים נפל לשפל גדול מתמיד. כעת החלה לצוף השאלה - מדוע לא לעצור כאן? המחוז השחור הוא הרי חלקת ארץ שוממה, אז מדוע שלא ישארו שם התמהונים עם אמונתם הכופרת? אך לדברי ההבל הללו לא התכוון הקיסר הזמני להקשיב. את הרעיון המהפכני חייבים למחוץ ולסלק לנצח, לפני שיהיה מאוחר. לכן נותר רק לפנות לדרך חדשה, ויש שיאמרו - מפוקפקת.
מפת הקונפדרציה, סוף השנה החמישית למלחמה הגדולה:
הקמת "הקואליציה": בגידה ונקמה
(שנה שישית ואחרונה למלחמה הגדולה)
בשלהי השנה החמישית, בעת שמבצע הורקנו הכושל שילח את ההתקפות הנואשות והאחרונות שלו, החלו שליחיו של הקיסר הזמני לחזור עם תשובות בעניין סודי ביותר. ככל שהתקבלו התשובות התחוור לקיסר שתוכנית המגירה שלו צוברת תאוצה - ושכעת ארצות הארורים בשלות להצטרף ללחימה. ברור היה להלמיר שהמשא ומתן בעניין רגיש שכזה לא יהיה פשוט, שהרי היסטוריה ארוכה של יריבות עם האמפריה לא תבוטל כעניין של מה בכך; ואולם, בשלב זה של הלחימה היו האינטרסים של ארצות הארורים בעיצומו של שינוי, בשל זרם הפליטים המתגבר שהחל לאיים על הסדר הפוליטי המתקיים בהן. לכך נוסף החשש שאם האמפריה הכל יכולה תחליט בסוף לסגת בפני המהפכנים, הדבר יכה גלים בקרב ההמון המדוכא שבארצות הארורים. לכן הגיעו הנקרומנסרים, השליטים האל-מתים, ת'ורברין, ואפילו העיר הפרוצה להבנה שנדרש כעת איחוד כוחות היסטורי כנגד האיום המשותף. על רקע תובנה זו קיבלו בסוף כולם את הצעתו של הקיסר הזמני לברית חדשה, שזכתה כעת בכינוי - "הקואליציה".
עם תחילת השנה השישית והאחרונה למלחמה הגדולה, לא זכו כוחות המורדים להפוגה משמעותית. במתקפת פתע משולבת החלו ארצות הארורים לשלח צבאות גדולים כנגד גבולה הדרומי של הקונפדרציה, ואלצו אותה להסיט כוחות מקווי הביצורים שבצפון. זמן קצר לאחר מכן חידשה גם האמפריה את התקפותיה, אך הפעם לא יכלו המהפכנים לעמוד עוד בפרץ. כוחות הקואליציה החלו לזרום לתוככי המחוז השחור, תוך התפרצות חסרת מעצורים של יצר הנקמה. הרס, ביזה ורצח היו מנת חלקם של האזרחים חסרי ההגנה שנשאו במחיר על התבוסה במלחמה. שאריותיו של הצבא המהפכני אמנם המשיכו להציע התנגדות, אך נועדו לכשלון מראש. היו אלה פרפורי הגסיסה האחרונים של חלום המהפכה, ולקראת סיומה של השנה השישית - האפשרות היחידה שנותרה הייתה כניעה ללא תנאי של הקונפדרציה המותשת והחרבה.
פלישת הקואליציה, שנה שישית ואחרונה למלחמה הגדולה
הסדרי השלום
שבועיים לאחר כניעת הקונפדרציה, מתכנסים מנהיגים ונציגים מכל חברות הקואליציה המנצחת באטלס בירת האמפריה, לצורך דיון בעתיד היבשת והסדרת שלום העולם. האנטרסים של כל צד שונים זה מזה, ובהתאם לכך גם הציפיות מועדת אטלס מגוונות. אך עם זאת, ישנה מטרה אחת המשותפות לכולם: השבת הגלגל לאחור ופיקוח שלעולם לא תקום עוד האמונה בשיקוץ המכונה פיילור. לצורך כך מוסכם על כולם שיש להמשיך את ברית הקואליציה, שתתערב מיד אם אי פעם תפרוץ אצל מי מהחברות מהפכה נוספת.
בכך בא לסיומו הסיפור על המלחמה הגדולה. מלחמה אשר החלה בתקווה לשינוי ועתיד טוב יותר, אך בדיעבד הביאה לשפיכות הדמים הנוראה ביותר שידעה האמפריה מאז הקמתה. מחוזות הקונפדרציה לשעבר נחרבו עד היסוד, ובאמון של התושבים הנותרים כלפי אחיהם המנצחים הוטל מום לתמיד. מן העבר השני גם האמפריה נותרת המומה ומזועזעת, שהרי על אף הנצחון, כנראה שלא נותר אפילו כפר אחד שלא שכל בן למלחמה הגדולה...
מרשים מאוד! כל הכבוד.
ומעניין אם נותרו שרידים למרד ולמהפכה, סוג של מחתרת הזוממת להצית מחדש את אש המרי והשחרור...
ומעניין אם נותרו שרידים למרד ולמהפכה, סוג של מחתרת הזוממת להצית מחדש את אש המרי והשחרור...
ברירת המחדל היא שההרפתקה תיסוב סביב התפתחות מעין זוgolan2072 אמר/ה:
כתוב היטב. היה מעניין ששלטונות האימפריה סומכים בכלל על כהני לקליס. חשבתי שהוא נתפס כאחד מהרעים גם אם הוא אחד מחמשת האלילים.
אם נתעלם מהתעמולה, למה המהומות לא דוכאו בהתחלה? בדרך כלל, מהפכות פורצות כאשר הכוחות החמושים של השלטון משתפים פעולה עם המורדים אחרת זה אספסוף גאה מול ברזל קר.
צבאות המהפכה מצטיירים כמאומנים למדי; האם מדובר בכוחות אימפריאליים שגילו את אורו של פיילור והכניסו אחר כך חיילים בתורת המלחמה האימפריאלית או שמא הייתה פה מעורבות של מעצמה זרה ששלחה יועצים צבאיים? נראה לי הגיוני שאם ארצות הארורים תמכו באימפריה, צד אחר תמך בקונפדרציה.
בדרך כלל מהפכות מהסוג הזה מתחילות בחלוקת השלל של המושחתים (ושרפת בתי הבושת כמו במקרה של הקומוניסטים ואנשי המהפכה הצרפתית אבל אני חושב שלכוהני פיילור חשוב יותר שוויון חברתי לשמו ופחות מוסריות מיניות.). מה הייתה עמדת המהפכה בעניין? האם חילקו את רכושם של עשירי האימפריה או יצרו מעין קופה ציבורית בשליטת ועידת האמונה שדרכה תגמלו מלשינים? וכמובן מה עלה בגורלו של הרכוש הזה אחרי שהמהפכה נכשלה?
אם נתעלם מהתעמולה, למה המהומות לא דוכאו בהתחלה? בדרך כלל, מהפכות פורצות כאשר הכוחות החמושים של השלטון משתפים פעולה עם המורדים אחרת זה אספסוף גאה מול ברזל קר.
צבאות המהפכה מצטיירים כמאומנים למדי; האם מדובר בכוחות אימפריאליים שגילו את אורו של פיילור והכניסו אחר כך חיילים בתורת המלחמה האימפריאלית או שמא הייתה פה מעורבות של מעצמה זרה ששלחה יועצים צבאיים? נראה לי הגיוני שאם ארצות הארורים תמכו באימפריה, צד אחר תמך בקונפדרציה.
בדרך כלל מהפכות מהסוג הזה מתחילות בחלוקת השלל של המושחתים (ושרפת בתי הבושת כמו במקרה של הקומוניסטים ואנשי המהפכה הצרפתית אבל אני חושב שלכוהני פיילור חשוב יותר שוויון חברתי לשמו ופחות מוסריות מיניות.). מה הייתה עמדת המהפכה בעניין? האם חילקו את רכושם של עשירי האימפריה או יצרו מעין קופה ציבורית בשליטת ועידת האמונה שדרכה תגמלו מלשינים? וכמובן מה עלה בגורלו של הרכוש הזה אחרי שהמהפכה נכשלה?
אהבתי את הרקע לא ציפיתי שהמערכה מתחילה התבוסה.
כמה שאלות/ הערות
- פיילור הוא אל מו"ד מוכר, הכוונה אליו?
- לא כל כך ברור איך המורדים הצליחו להתארגן מלכתחילה. חסר הגרעין הקשה, אחרת איך תוך יום השתלטו על שלוש מחוזות, וגם שיתפו פעולה? אם זו הכנסייה של פיילור הייתי מבהיר זאת.
- נתת המון רקע אני מקווה שבקרוב יגיע יותר מידע על איך זה משפיע על ההרפתקאות היום
כהערה, אתה מכיר את firefly? אמנם שם זה מד"ב אבל גם יש יש ברקע מלחמת אזרחים עקובה מדם.
כמה שאלות/ הערות
- פיילור הוא אל מו"ד מוכר, הכוונה אליו?
- לא כל כך ברור איך המורדים הצליחו להתארגן מלכתחילה. חסר הגרעין הקשה, אחרת איך תוך יום השתלטו על שלוש מחוזות, וגם שיתפו פעולה? אם זו הכנסייה של פיילור הייתי מבהיר זאת.
- נתת המון רקע אני מקווה שבקרוב יגיע יותר מידע על איך זה משפיע על ההרפתקאות היום
כהערה, אתה מכיר את firefly? אמנם שם זה מד"ב אבל גם יש יש ברקע מלחמת אזרחים עקובה מדם.
כתשובה כללית, אציין שהדילמה שלי בהצגת המהפכה הייתה קצת הפוכה לזו שהייתה עם ארצות הארורים. הפעם הרגשתי שלא פירטתי מספיק, ולכן חלק מהותי מהעולם הותר עם יחסית הרבה קצוות פתוחים. מצד שני, חשבתי שפירוט על סוגיות טכניות כמו כיצד הצליחו המהפכנים להתארגן, מהי ההשתלשלות ההסטורית המדויקת וכו' - לא מאוד רלוונטי למשחק. לא ברור לי מתי להרחיב ברקע ההיסטורי ומתי הוא לא באמת נחוץ, אז הפעם החלטתי להשאיר את הקצוות פתוחים. המהפכה אמורה להיות התפתחות חדשה, מרגשת ומעט מסתורית - לכן אופיה נתון יותר לפרשנותו של המנחה ולהתפתחויות בהרפתקה. אגב, זה בניגוד להרחבה בנושא המלחמה הגדולה שמטרתה היא בעיקר להכניס את השחקן לאווירת הפוסט-מלחמה, ואולי לתת קרסים לסיפורי הדמות, למרות שמדובר בהרבה היסטוריה שאינה מאוד רלוונטית.
במחוזות שלא נלקחו מיד המצב אכן היה כמו שאתה מתאר: כעבור מס' שבועות של התגוששות הברזל הקר גבר על האספסוף ולכן המהפכה לא הצליחה להתפשט מעבר להישג הראשוני שלה.
בעניין אימונו של הצבא, לא חשבתי על כך הרבה וזה עוד קצה פתוח. מצד שני לא קשה לי לחשוב על תשובות לשאלה: אפשר לעשות שצבא הקונפדרציה מבוסס על הצבא האמפריאלי במחוזות אלו שעבר צד, ובלהט ההתרחשויות עלה לגדולה גנרל צעיר וחדשן שהטמיע את דוקטרינת ההתגוננות. אפשר לתאר גם שהצבא אינו מיומן במיוחד, אלא פשוט נהנה מתוואי שטח הפועל לטובתו וגיוס רחב בהרבה מהגיוס השמרני באמפריה (למשל כולל נערים, נשים, אנשים מבוגרים או בני מעמד הארורים שהאמפריה מסרבת לגייס).
לאחר המלחמה המשחק כבר מתחיל, ולכן זה נתון בידי המנחה. נראה לי הגיוני שרוב השלל נחרב, נבזז או בוזבז על צרכי המלחמה שעלו הון רב. מה שנשאר ממנו יחולק בידי האמפריה באופן שיגשים בצורה הטובה ביותר את חזון "החזרת הגלגל לאחור", כלומר השבה לאצולה ולמעמדות המיוחסים מהם נלקח הכסף מלכתחילה.
הגבול של טוב ורע בשיטה האלילית הוא די מטושטש. לקליס עצמו לא נחשב לאליל "רע" באופן בולט, אלא לאליל שמתעסק בעבודה השחורה: אחראיות על המתים, השאול, העניים - בקיצור כל הג'יפה. זה נכון שיש לו נטיה קצת אפלה והוא בוודאי נתפס כך באמפריה, אבל ללקליס יש גם מוטיב סוציאלי שמשחק תפקיד בחברה הכללית. אני חושב שיש על כך קצת פירוט בהודעה הראשונה שעוסקת בסדר האלילי הכללי.הלדין אמר/ה:
מהומות פרצו בכמה מוקדים באמפריה. בשלושת מחוזות הקונפדרציה הן תפסו מומנטום מהר מאוד, אפשר גם להוסיף שהחיילים שיתפו איתן פעולה ברגע שהמושל נכנס לפאניקה וברח (ואפילו לפני). אני אישית מדמיין התפתחויות שקרו מהר מדי ולפני שהשלטון הספיק להתעשת ולהגיב, לכן הצבא לא שיחק תפקיד משמעותי. מצד שני עלי להבהיר שלא חשבתי על הפרטים של איך בדיוק פרצה המהפכה, מעבר לפתיח שנועד בעיקר כדי ליצור אווירה. אני תוהה האם זה באמת רלוונטי לבניית העולם, ואין לי לכך תשובה ברורה...
במחוזות שלא נלקחו מיד המצב אכן היה כמו שאתה מתאר: כעבור מס' שבועות של התגוששות הברזל הקר גבר על האספסוף ולכן המהפכה לא הצליחה להתפשט מעבר להישג הראשוני שלה.
ראשית אבהיר שלפני השנה האחרונה במלחמה ארצות הארורים לא תמכו באמפריה כלל ושמרו על ניטראליות מלאה, כולל תחומים כמו סיוע לוגיסטי. בין ארצות הארורים לאמפריה לא שוררת חיבה רבה, ורק בסוף הן הצטרפו במה שהיה מבחינתן חוסר ברירה. בעניין סיוע לקונפדרציה ממעצמה זרה - שמעתי את ההצעה הזו כמה פעמים ואני מניח שזה נתון למנחה. מצידי אני נוטה שלא להעניק למהפכנים סיוע ממעצמה זרה משום שאני רוצה להשאיר אותם מחוץ לקונצנזוס. מגניב לי יותר כשהמהפכה נתפסת כמפלצת חסרת מעצורים, שאפילו הנוולים הגדולים ביותר מוציאים אותה מגבול הלגיטימי. זו הנטיה שלי, אבל אני מניח שזה עניין של טעם ואווירה שהמנחה בוחר להכניס למשחק.
בעניין אימונו של הצבא, לא חשבתי על כך הרבה וזה עוד קצה פתוח. מצד שני לא קשה לי לחשוב על תשובות לשאלה: אפשר לעשות שצבא הקונפדרציה מבוסס על הצבא האמפריאלי במחוזות אלו שעבר צד, ובלהט ההתרחשויות עלה לגדולה גנרל צעיר וחדשן שהטמיע את דוקטרינת ההתגוננות. אפשר לתאר גם שהצבא אינו מיומן במיוחד, אלא פשוט נהנה מתוואי שטח הפועל לטובתו וגיוס רחב בהרבה מהגיוס השמרני באמפריה (למשל כולל נערים, נשים, אנשים מבוגרים או בני מעמד הארורים שהאמפריה מסרבת לגייס).
לא חשבתי על כך. אני מניח שבתחילת המפכה, בשלב ששררה חוסר וודאות, הייתה ביזה כללית והשלל לא התחלק באופן מסודר. ככל שהתגבש הסדר החדש כך החלה חלוקה מסודרת יותר: בתחילה, הכסף הופנה לשיקום שכונות העוני, מתן קצבאות וכו', וככל שהמלחמה נמשכה הוא הופנה למימונה ונוצל עד תום. רעיון הקופה של ועדת האמונה שציינת הוא גם רעיון מצוין לשלבים המתקדמים יותר, ואני חושב שאאמץ אותו.
לאחר המלחמה המשחק כבר מתחיל, ולכן זה נתון בידי המנחה. נראה לי הגיוני שרוב השלל נחרב, נבזז או בוזבז על צרכי המלחמה שעלו הון רב. מה שנשאר ממנו יחולק בידי האמפריה באופן שיגשים בצורה הטובה ביותר את חזון "החזרת הגלגל לאחור", כלומר השבה לאצולה ולמעמדות המיוחסים מהם נלקח הכסף מלכתחילה.
אין לי שום היכרות עם ספרות מו"ד וספרות של מ"ת באופן כללי, אז בגדול התשובה היא לא. זה אכן לא צירוף מקרים שנעשה שימוש דווקא בשם "פיילור", משום ששחקן שלי שכן מכיר את הספרות הציע לי את השם ואני קיבלתי את ההצעה. זה היה בימים שעוד לא חשבתי שאפרסם את עולם המערכה בפורום רשמי של הקהילה, אז תחושת הבלבול שעשויה לעלות לא היוותה אצלי חששThe oldman אמר/ה:
לצורך ההודעה השארתי את השם כי כבר התרגלתי אליו, אבל יכול להיות שבהמשך אאלץ להחליפו. אגב, סביר להניח שגם לקליס הוא שם מספרות מו"ד. אני עושה בו שימוש מאז הפעם הראשונה ששיחקתי מו"ד - וזה היה בחוג כשהייתי ילד, אז כנראה שהשם הגיע ממקור רשמי כלשהו...
בדרך שאני רואה את זה ההשתלטות על המחוזות לא הייתה מאורגנת, אלא עניין שפשוט קרה באופן ספונטני ודי שרירותי. שיתוף הפעולה בין המחוזות הגיע בטבעיות רבה כל כך, בעיקר משום שהאיום המשותף מצד האמפריה לא השאיר הרבה מקום לפיצול. זוהי תשובה קצת חסרה לשאלה, ואני מסכים שההתרחשויות יקבלו אופי מציאותי יותר אם יהיה גרעין קשה ומאורגן כמו שאתה מתאר. לא חשבתי על כך משום שאני חושש מלהכנס לפרטים ודקויות הסטוריות שלא באמת חשובות לצורך המשחק, במיוחד בנושא מורכב כמו מהפכה שכולל אינספור מרכיבים ומגמות. בסוף החלטתי להעביר לקורא את האווירה, ולתאר את השחקנים המרכזיים לאחר פרוץ המהפכה - ועדת האמונה, ועדת המלחמה וכו', שהיו יותר דומיננטיים בהתרחשות הכללית (ולכן חשובים יותר לקבוצה ולדמויות).
לא בטוח שהבנתי. הכוונה היא שאפרסם הצעות להרפתקה? אשמח לפירוט או דוגמא, נדמה לי שזו הערה חשובה- נתת המון רקע אני מקווה שבקרוב יגיע יותר מידע על איך זה משפיע על ההרפתקאות היום
לא, לצערי אני לא מבין גדול בתכנים כאלו... כמעט שלא קראתי ספרות מד"ב, פנטזיה או מו"ד, הרקע שלי הוא בעיקר עניין בהיסטוריה והנחייה בקבוצה קטנה במשך הרבה שנים
