• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דרקונים אמיתיים (התחלנו!)

סטטוס
נעול לתגובות.
אין יצור שמבהיר את המילה 'אלמוות' כמו הדרקון. בני תמותה יכולים רק לחלום על ההוד הנצחי של אותן לטאות, אותם יצורים קדומים וקסומים שמגמדים את ההרים עצמם בגודלם ואת הגיבורים הנוראים ביותר בכוחם. מאז עלה כוחם לראשונה בקסינטור המרוחקת התפשטו זניהם העתיקים לכל רחבי העולם, משנים אותו במעשיהם כמו גם בעצם נוכחותם. לאחר שמלחמת התוהו הסתיימה בקריעה ביבשת אנוריאר בה נלחמו הדרקונים העוז משני צידי המתרס, אימת הדרקונים פסה מעל איי הסערה. פה ושם בקעו צעירים מביצים ששרדו, ונקטלו במהרה בידי הרפתקנים פוחזים שחפצו בשלל, לא מודעים למלוא כוחו העתידי של היצור שהם מסיימים את חייו, לא מודעים לכך שדם בני אלמוות הוא זה ששפכו. אולם כעת, המצב משתנה. ביצים עתיקות של דרקונים רבי עוצמה וטהורי דם בהרבה עתידות לבקוע, וגורלן נחזה מראש לגדולה שאין לתארה. גדולה שתשנה את פני הארץ והשמיים עצמם.
אולם כעת, זהו רק עתיד רחוק, רק הד מרוחק בירכתי מחשבתם של נביאי אמת, טיפות דוהות של דיו ודם בכתבים עתיקים מכדי שאל או אדם יוכלו לזכור מתי נכתבו, אף כי דרקון לעומתם, יוכל לומר בקלות. רחש קל שבקלים, בינתיים. קול טפרים שורטים קלות בקליפה, טפרים שיבקעו את היכל לידתם ויפציעו לעולם שלא שיער את הודם האמיתי של הדרקונים. האם ינפצו עולם זה לרסיסים? ישמרו עליו מכל פגע? ישלטו בו ביד רמה או ינווטו אותו מן הצללים כחפצם?
רק העתיד יאמר.
העתיד
והדרקונים


אז כמו שאולי הספקתם לנחש, במשחק 'דרקונים אמיתיים' אתם תשחקו *תופים* דרקונים אמיתיים. מבקיעה ועד השלב בו אתם שוקעים לתרדמת נצח, שולטים בעולם או מתים, או שלושתם בו זמנית אם אתם טיפוסים גרנדיוזיים במיוחד. אתם תשחקו את אחד מעשרת סוגי הדרקונים הקלאסיים של מו"ד, המחולקים לשתי קבוצות - הכרומטיים, והמתכתיים. המשחק יתרחש בעולם המערכה 'איי הסערה' שודאי חלקכם מכירים היטב. עד כאן הפרטים הטריוויאליים, בואו נעבור למעניינים יותר.

לא בעל ניסיון או מרבה בממון
לא מאלו השניים
יפחד ההמון
כי יבעיתם כפליים
ידיד הדרקון

- אמרה עממית מקסינטור

הרעיון למשחק הגיע מפלדריק, ואני נדלקתי עליו מייד וכתבתי עליו ברצף במשך כמה דקות מייד אחרי ששמעתי אותו. הוא ואני פיתחנו את כל החלקים במשחק שלא מגיעים ישר מאיי הסערה.

עכשיו, לכל מי שכבר חושב לרוץ למגדיר המפלצות של איזושהי מהדורה של מו"ד ולבחור לו צבע, שיחכה דקה. הדרקונים כפי שהם מוצגים בספרים של מו"ד ובאיי הסערה הם אומנם יצורים מרשימים למדי, אבל אני ופלדריק מצאנו אותם בעייתיים במקצת למשחק. בעיקר בגלל הפרשי הכוח המגוחכים בין דרקון לדרקון. לכן, בפשטות, כתבנו את כולם מחדש. לכן גם אין לכם סיבה מיוחדת להתחיל לחפש מידע על הדרקונים באיי הסערה. בפשטות, מבחינת המשחק, אין כאלה. אתם הדרקונים בהידיעה מעכשיו ועד הודעה חדשה. אני עשוי להכניס כמה דבשי"ם (דרקונים בלא שחקנים) למשחק בשלב מסוים, אבל אל תטריחו את המוחות הדרקוניים שלכם בעניין הזה עכשיו, יש לכם דברים חשובים יותר לעשות.
כמו להבין מה זה אומר לשחק דרקון...

ייתכן כי אין לדרקונים כל שימוש באוצרם, אולם הם מכירים אותו עד לשקל האחרון, במיוחד לאחר בעלות ממושכת... הוא עבר מתוך חלום נסער... לנמנום, ומתוך נמנום - לפיקחון מוחלט. ניחוח של ריח מוזר עמד במערתו... הוא פשט את צווארו ורחרח - ואז הרגיש בחסון הגביע.
גנבים! אש! רצח!

ג.ר.ר טולקין, ההוביט, על - חמדנותם של דרקונים. (עמ' 175-176, תרגום הטייסים)

לכל הדרקונים משותפת קללה אחת, שלעיתים בולעת את חייהם כליל - בצע. אין זה משנה אם הדרקון מונע בחייו בכוחה של גאווה, סקרנות, הזדהות או תאווה. בסופו של דבר כולם סובלים מחטא הבצע במהלך חייהם. זרי הדפנה היחידים שדרקון יכול לנוח עליהם עשויים מזהב, זהב טהור. ורצוי אחד משובץ יהלומים. אין זה אומר שהם יעזבו הכל בתמורה לערימת מטבעות, למעשה, חלקם מגלים עניין שולי למדי באיסוף החפצים העגולים האלה. אבל בלקסיקון המילים של דרקון, כל דרקון, לא מופיעה המילה 'מספיק' - אין דבר כזה ערימת אוצרות גדולה מספיק, טיסה מהירה מספיק, עולם טוב מספיק, ארמון מפואר מספיק, ידע נרחב מספיק. לרוב כל דרקון ממקד במהלך חייו את התאווה והחמדנות לכיוון אחר - חלקם אכן אוספים אוצר, אבל רוב הדרקונים מוצאים להם מטרות נעלות יותר. בין אם מדובר בכמות הידע העתיק שהוא מחזיק בו, גודל ממלכתו או מספר האגדות שסופרו עליו, בשביל דרקון לעולם אין זה די. רובם משתמשים באוצר בתור ווסת, אמצעי לשכך מעט את החמדנות המשתקת כאשר עליהם להימנע מלהמשיך ולקדם את מטרתם העיקרית. התוצאה - ערימות האוצר הנודעות שמפתות את אותם 'גיבורים' כביכול להרגם. עכשיו כשאתם יודעים על הקללה שלהם, בואו ונמשיך לדרקונים עצמם.

הכרומטיים
אלה החברה הרעים בסיפורי האגדה. הם תוקפניים, אנוכיים, ולא חשים אשמה בהורגם חפים מפשע. אבל אגדות הן עניין... מה נאמר? חד צדדי במקצת. שומעים רק את הצד המנצח, והמפסיד דומם לנצח. מה דעתכם לשמוע לרגע אמת אחרת על הכרומטיים, האמת שלהם?
היא די פשוטה - אין להם אלוהים, מוסר, או עקבות. המוסר, בתור מערכת כללים, מגביל את מי שהוא חל עליו. הבלתי מוסרי הוא אסור והמוסרי מותר, כללים, חוקים, מגבלות, כל אלו אינם חלים על הכרומטיים. הם נולדו להיות חופשיים ככל שיצור יכול להיות חופשי והדבר היחיד שמשנה בעולמם הוא הם עצמם והשייך להם. במהותם, הם אנוכיים לחלוטין. רובם לא חשים צורך מיוחד לפגוע או להרוס, אבל אין במחשבתם שום מעצור שימנע מהם לעשות זאת. טרור מחשבתי או פיזי הוא אמצעי לגיטימי לחלוטין בעיני הכרומטיים, רצח, ידידות, שוד, נאמנות, גזל, שבועה, כולם אמצעים לגיטימיים לחלוטין ביני הדרקונים הכרומטיים. אמצעים ותו לא לסיפוק צרכיהם ומילוי מטרותיהם.
הם היצורים העילאיים, אין דבר שמגביל אותם בשמיים או בארץ. ליד העתיקים שבהם, אפילו אלים נראים אך כבני תמותה שחטאו בגאווה. כי האלים עצמם כבולים. לא מסוגלים לשבור את הכללים שהתוו להם הישויות שרוממו אותם. ואילו הדרקונים חופשיים. חופשיים ככל שאפשר להיות.

אדום
אופי: התכונה המשותפת לדרקונים האדומים היא גאווה. מרגע בקיעתם הם חשים בטחון רב בכך שהם הם מרכז העולם. הם נוטים באופן טבעי להאמין שמגיע להם לקבל כל מה שירצו, והנטייה שלהם לחמדנות גדולה מאוד. הם גם נוטים להיות ישירים - לא תראה דרקון אדום מתחנן או מבקש, הם דורשים את אשר הם רוצים ולוקחים אותו. בכוח אם צריך. אדונות, גאווה, ותאווה הם רגשות שהדרקון חש רבות. תכונות אלה הופכות את האדומים לישירים ותוקפניים בדרקונים, ואנחנו לא מדברים כאן על חבורה ידידותית במיוחד. הם אוהבים לעורר יראה ופחד, והם אנוכיים להחריד, אפילו ביחס לדרקונים כרומטיים.
כוחות: כוחותיו הקסומים של הדרקון האדום קשורים כמעט תמיד לאש, כאוס, וכוח. הם גם חזקים מאוד פיסית, נוטים להגיע לגדלים עצומים, שמעטים הדרקונים שמתקרבים אליהם. נשיפתם היא אש רבת עוצמה שמכלה כל הנקרה בדרכה, ומשאירה סימנים שלא יימחו לעולם. הנוכחות שלו מעוררת פחד, ותחושה של נחיתות. הספרים העתיקים מתארים את נוכחותו של דרקון אדום עתיק כהרגשתו של עבד שפשע בעודו מתרפס אל מול קיסר אדיר.

ירוק
אופי: דרקונים ירוקים הם הסבלניים והערמומיים מכל הדרקונים.הם מודעים מרגע לידתם לכך שהנצח כולו עומד להם,ומתכננים תוכניות ארוכות ומורכבות שיכולות להימשך לאורך מאות שנים.הם מסוגלים להוציא אנשים מדעתם בכמה שהם פיקחים וקרים.הם ניחנו בחשיבה צלולה וקרה,מסוגלים לעשות הכל למען המטרה,רואים בכל דבר-בני אדם מפלצות או אלים-ככלי,וכמו בשח,כל כלי ניתן להקרבה כשיש צורך.דרקונים ירוקים הם סקרנים מאוד.הם תמיד מחפשים דרכים לאתגר את מוחותיהם,ויחפשו באובססיביות אחרי סודות עתיקים,אפילו אפלים מאוד.הם בעלי נטייה חזקה למאגיה,וסוד מאגי רב עוצמה הוא פרס גדול בהרבה עבורם מערמת זהב.לא שהם לא אוהבים זהב,להיפך,אבל הם מסוגלים לגבור על תאוות הבצע שלהם למן מטרותיהם,ויעריכו אוצרות מועילים לא פחות מיפים.
כוחות: היכולת המאגית של הירוקים גבוהה מאוד, אולם על חשבון כוחם הפיסי. הכוחות הקסומים שלהם מאפשרים להם לשלוט באופן איטי אך מהימן בסביבתם - צמחים, חיות ואנשים. הם טובים מאוד בטלפתיה ושינוי צורה. נשיפתם היא הוא רעל קטלני, גזי וכמעט שקוף. נוכחותם של הדרקונים הירוקים מעוררת בבני התמותה תחושת טיפשות ונחיתות איומה כל כך שהיא מדכאת את היכולת לחשוב. הספרים העתיקים מתארים את נוכחותו של דרקון ירוק עתיק כבושתו של אנאלפבית כאשר הוא מביט בחטף בספרייה עתיקת יומין, מלאה בסודות שמלפני הנצח.

שחור
אופי: דרקונים שחורים הם יצורים של מוות. הרגע בו מגיע הסוף, הקץ המוחלט, מרתק אותם במידה שאין לה שיעור. הם חשים משיכה לרגע המוות, ורצון לקחת בו חלק. עוד בעודם קטנים הם משחקים בטרף שלהם לפני מותו בשביל לבחון את יכולותיהם, משהים את הקץ או מאיצים אותו חלופות. הרצון להשפיע ולשלוט הוא דומיננטי מאוד בשבילם. הדרקונים השחורים ניחנים בסבלנות מספקת לתכנון לטווח ארוך, אבל לא קפואה ואדישה כמו זו של הירוקים. הם מתכננים מתוך רגש ועניין, הופכים ברעיונותיהם ובוחנים אותם בחיפוש אחר יופי סופני, ונתקפים זעם מסוכן כאשר תוכניותיהם משתבשות. הם אוהבים לדעת שהם בשליטה ובעמדת כוח, ולרוב אוספים להם מבין בני התמותה עבדים, או לחלופין, יוצרים להם כאלה. עניין במוות, רצון לשלוט, ורכושנות הן נטיות טבעיות של דרקונים שחורים.
כוחות: הדרקונים השחורים מחזיקים בשילוב קטלני בין כוח פיסי של דרקון, וכוחות קסם נקרומנסיים חזקים. הם מסוגלים לחוש במוות סביבם, ולדעת במבט חטוף על מחלות ופגיעות שיצורים סובלים מהם. הם שולטים בקלות באנרגיה שלילית ועמידים בפניה, ומסוגלים ליצור חולי ומוות בעזרת קסם ובכוח פיסי באותה המידה. נשיפתם היא ענן של חומצה קטלנית ומלאה באנרגיה שלילית, שקשה מאוד לתקן את הנזק שהיא גורמת לבשר. נוכחותם מעוררת פחד בסיסי מאוד - הפחד מהמוות. הספרים העתיקים מתארים מבט בעיניו של דרקון שחור עתיק כידיעה מוחלטת שאתה מביט במותך, ידיעה שאין לפקפק בה.

לבן
אופי: הדרקון הלבן בוקע מהביצה עם ידיעה ברורה שהעולם שייך לו. הטרף שהוא צד, השמיים והשלג הנופל. כולם שייכים לו באופן בסיסי ומהותי בדיוק אם לא יותר מאשר קשקשיו וכנפיו. הדרקון הלבן הוא גם אחד מהדרקונים החייתיים יותר, ולכן הנטייה הטבעית שלו לרכושנות לוב באה לידי ביטוי בטריטוריאליות קיצונית, וברצון שכל הדרים תחת צילו יכירו בו בתור לא רק השליט שלהם, אלה הבעלים האחד והיחיד. הדרקון הלבן רוצה לתפוס חזקה בעולם ולהגדיל חזקה זאת עוד ועוד, חלקם עושים זאת בכך שהם מסייעים לשבטים שתחת חסותם להתפשט ולשלוט, חלקם מפיצים את זרעם, חלקם יוצרים מורשת תרבותית ומכריזים עליה כעל כליל השלמות, אולם הם תמיד רוצים עוד. הוא רוצה שידעו מי הוא, ילחשו את שמו בפחד או ישתמשו בו בראש חוצות כקללה נוראה, יסגדו לו כאל או יראו אותו כשד משחת, אולם תמיד, תמיד רוצה לשמוע אחרים קוראים בשמו. עוד ועוד. לדרקון הלבן לעולם לא די, הוא תמיד רוצה עוד.
כוחות: הדרקון הלבן לא גדול כמו כמה מהדרקונים האחרים, אבל אין לזלזל בכוחו - הוא המעופף המהיר ביותר ויכול לטוס כחץ מקשת גם דרך השלג והסופה, ובניגוד לכמה מהדרקונים האחרים, כוחו הנורא בא יחד עם מהירות קטלנית. כוחות הקסם שלו מתפתחים מאוחר, אולם מתפרשים על תחומים רבים, ממבט במקומות מרוחקים דרך השתקפויות בקרח ועד קללות מחרידות בעוצמתן שממלאות את לב אויביהם בחיל ורעדה. קסמיו גם חזקים בלהגן עליו מפגע. נשיפתו היא ענן ערפל מלא בקור בראשיתי, ונוכחותו מעוררת את הצמרמורת של צילו של נשר צולל. הספרים העתיקים אומרים שצילו של דרקון לבן עתיק משרה צמרמורת שגם אם תשרוד את הפגישה הקטלנית, לעולם לא יעזוב את עצמותיך.

כחול
אופי: הדרקונים הכחולים הם המגוונים מכל הדרקונים. חופשיים כמו הרוחות המצליפות של המידבר, ולא צפויים כמו סופות החול המתפרצות שבו. הדרקונים הכחולים לא פועלים למען אידיאלים, הם פועלים למען ההנאה. הם עושים מה שמתחשק להם, מתי שמתחשק להם ואיך שמתחשק להם, ואלו קטגוריות שמשתנות לעיתים קרובות. בילדותם הם יצודו או ישתעשעו אם טרפם לעיתים קרובות, אבל בבגרותם הם עלולים למחוק ממלכה שלמה ללא סיבה, באותה מידה שהם עלולים לצאת לעזור למלך הנואש כנגד נחילי האורקים. הדרקונים הכחולים אוהבים יותר מכל דברים נוצצים, בעיקר אבני חן, אבל הם יעדיפו לחפש ריגושים על פני רביצה סתמית על ערימת אוצר (אם כי כמובן, אין מיטה טובה יותר...) הדרקונים הכחולים סולדים מחוקים,ובאותה מידה שהם לא מצייתים לכללים חיצוניים, הם גם לא טורחים להגדיר לעצמם יותר מידי אידיאולוגיה פנימית או אפילו הגדרה עצמית נוקשה. הדרקונים הכחולים מאוד פתוחים לרעיונות. הם מנצלים את יכולתם להלך בין בני אדם על מנת לבלות ולחוות דברים חדשים, כולל לשתות, לאכול ולשכב אם כמעט כל דבר.
כוחות: כזכור, דרקונים כחולים הם פיסיים מאוד. הם בין הדרקונים הגדולים ביותר, אך מעט פחות מהאדומים האימתניים, אך הם מהירים בהרבה. כמו הברק, דרקון כחול מסוגל להגיע בשבריר שנייה מכל מקום לכל מקום על פני הארץ, מה שמשרת את רובם היטב במסע התענוגות הנצחי שלהם. אולם, הם לא זריזים במיוחד - היכולת שלהם לתמרונים מסובכים או שינויי כיוון פתאומיים היא אפסית. מלבד זאת, יש להם גם יכולת קולית מרשימה שהיחידים שמשתווים לה הם דרקוני הפליז, והם מסוגלים לחקות בקלות כל קול שאי פעם שמעו. כוחות הקסם שלהם הם מגוונים למדי, ונעים מהגברת הנוכחות החשמלית שלהם עד לרמה בה הם עטופים במגן ברקים, דרך אילוץ גופם המפלצתי לגדול למימדים גדולים עוד יותר בכוח רצונם, ועד שינוי צורה לדמות אדם או חיה. אבל הם לא מסוגלים כלל להשפיע על הסביבה החיצונית שלהם באמצעות כוח קסמם. כל הקסמים שלהם עובדים רק בגוף ראשון. נשיפתם היא ברק משתלח או הדף של רעם, ונוכחותם מסעירה ומפחידה כאחד. הספרים העתיקים מתארים את נוכחותו של דרקון כחול עתיק כהרגשה של עץ המתנדנד כאשר מתקרבת אליו לאיטה סופת טורנדו.

מתכתיים
בניגוד לדרקוני הצבע חסרי המצפון, המתכתיים הם יצורים אידיאליסטים. חלקם נתפסים לקוד כבוד נוקשה או נשבעים לשרת אלוהות שיתוו את המוסר עבורם. אחרים בוראים את המוסר שלהם בעצמם, או קובעים מטרה לחייהם שתתממש ותגדל יחד איתם. אחרים מניעה הזדהות עמוקה כל כך עם האחר שהם אינם מסוגלים לפגוע בחפים מפשע. אולם איזה מסלול שלא יבחרו בו, דרקוני המתכת תמיד יעשו טוב.
את הטוב בעיניהם.

זהב
אופי: הדרקונים הזהובים הם השלווים שבדרקונים.הם רואים את העולם מהצד,ומסוגלים לבלות שנים בהרהורים פילוסופיים ולמידה בלי לחשוב לרגע על העולם שבחוץ.מרגע לידתם,הם מחפשים אחר תשובות ליקום,ושוקעים במחקרים ומחשבות על העולם,כשנפשם משוטט במשורים נעלים יותר של קיום,מחפשת אחרי ידע חדש מעבר לזמן ולמקום. הם מחפשים תמיד אחרי צדק ואמת,אבל ככל שהשנים עוברות הם מגלים סתירות אידיאולוגיות,ומשקיעים יותר ויותר זמן במחשבות על משמעות הטוב,הצדק, והקיום.בצעירותם הם סתם יביטו מרותקים בקשת בענן,אבל בבגרותם הם מסוגלים לצאת ולתחקר את האלים עצמם אודות הקיום,ולטייל במישורים האחרים בחיפוש מתמיד אחרי תשובות. הנטייה שלהם לחולמנות ולהרהור נותנת להם ידע עצום שמצטבר לאורך חייהם,ואין מקור חוכמה גדול יותר מדרקון זהוב עתיק. יש להם צורך מתמיד בעוד ידע והבנה. דרקונים זהובים לא יטו להתערב בענייני בני התמותה, אבל ירבו להתעסק בעניינים נעלים, ויכוחים תיאולוגים או מחקרים סבוכים, ואפילו יענו לקריאות האלים עצמם.
כוחות: דרקונים זהובים הם עצומים. עוד בילדותם הם מגיעים לגודלו של פוני, ובבגרותם הם לגדלים מרעידי עולמות, שרק הדרקונים האדומים מתקרבים אליהם. עם זאת, למרות כוחם הרב, הם איטיים והססנים, ועל-כן חזקים פחות בשדה הקרב. הדרקונים הזהובים גם מחזיקים בכוחות קסומים לא מעטים, שמקושרים בעיקר לקדושה, חיים וידע, והם מסוגלים לזנק מנקודה פיסית אחת לשנייה בקלות עקב הקשר המועט שלהם למישור החומרי. אולם מעל לכל זה, כוחותיו החשובים ביותר הם ההבנה העמוקה שלו לגבי היקום, היכולת שלו לנבא דברים ולחוש תופעות קוסמיות, להתנתק מזרם הזמן ושלוח את נשמתם לשוטט במישורים אחרים. יש להם ידע עצם, ויכולת למידה גדולה אף יותר. מעבר לכך, הם גם מסוגלים ללבוש צורה אנושית,מגזע שהם בוחרים בילדותם,אבל הצורה תישאר תמיד קבועה. נשיפת הדרקון הזהוב היא אש טהורה שבוערת היטב ולא מעלה עשן, ונוכחותו משרה הוד והדר נבואיים. הספרים העתיקים מתארים את נוכחותו של דרקון זהוב עתיק כתחושה שאתה נמצא במחיצת אל עלי אדמות, תחושה שמטביעה בקלות כל כוונת זדון או רצון להזיק שחשת אך רגע לפני.

כסף
אופי: דרקוני הכסף הם המתוחכמים והנבונים מכל הדרקונים. הם המוח שעובד מאחורי הקלעים. הם משלבים את המוסר הגבוהה והמטרות הנעלות של הדרקונים הזהובים אם מעשיות, הבנה ותחכום חוצים גבולות. מהרגע בו הם בוקעים הם מעריצים תופעות ויצורים חיים, ומונעים באבהות ובאהבה, הם יעמלו מאות שנים כדי להגן על הדבר שהם אוהבים, החל מחיה קטנה ועד לממלכה, בלי לדרוש כל תמורה ולעיתים קרובות אפילו בלי שאיש ידע על חלקם. הדרקונים הכסופים הם ריאליים, מחושבים ובעלי רגליים על הקרקע. הם מאמינים באידיאלים שלהם, ויעבדו לטובתם בהתמדה. הם מסוגלים לתכנן תוכניות שימשכו אלפי שנים, ולהמשיך לעבוד עליהם כל יום באופן מתמיד, רגועים וסבלניים. בצעירותם, הם יבואו יום-יום להשקות את הפרח האהוב עליהם, ובבגרותם הם יפקחו במשך מאות שנים על התפשטותה של הכנסייה המועדפת עליהם לפי תוכנית מדוקדקת. הדרקונים הכסופים משתמשים בידע המאגי שלהם וההבנה העמוקה שלהם כדי להשגיח על הדברים שהם רואים כטובים וחושבים, ויעבדו (תמיד מאחורי הקלעים) כמה שאפשר בכדי להגן עליהם. הם יקדישו לא מעט זמן ללימוד ומחקר של טקסים רבי עוצמה או קסמים עתיקים, אבל הכל מבחינתו הוא רק אמצעי בדרך למטרה. הכל, כולל גם חפים מפשע. דרקון כסוף מאמין, (ולרוב - בצדק) שהוא יודע יותר טוב מכולם מה טוב בשבילם. שהמטרות שלו נעלות על של כולם ושכל מה שהוא עושה הוא לטובת הכלל. הדרקונים הכסופים יטו להתעלם בחביבות מדעותיהם של תמותה, שהרי, מי יודע יותר טוב איך לעשות דברים מאשר התגלמות החכמה ושיקול הדעת עלי אדמות?
כוחות: הדרקונים הכסופים הם גדולים למדי יחסית לדרקונים. למרות זאת, בקרב פיסי הם פחות מוצלחים ממרביתם, ומעדיפים להימנע מהם. הם ניחנו בעוצמה מאגית רבה, ושולטים במאגיה מסובכת וטהורה על בוריה. הם מסוגלים לשלוט בקלות רבה בטקסים מסובכים מאוד ובקסמים חזקים של אשליה, רוח, קור וחיזוי, כולל יכולת להתערב בחלומות או להשקיף על אזורים נרחבים. הדרקונים הכסופים ידועים גם ביכולת המופלאה להלך על עננים כאילו היו אדמה מוצקה, וחלקם קובעים בהם את משכנם. הם גם ניחנו ביכולת לתקשר טלפתית עם כמעט כל יצור, יכולת שבבגרותם מרחק לא מהווה עבורה מכשול, וביכולת ללבוש צורה דמוית אדם. צורה זו היא תמיד אותה הצורה, אבל ניתן לשנות אותו קצת מידי פעם, ולהחליף באופן מהיר ושימושי בינו לבין הצורה האמיתית. נשיפתם של הדרקונים הכסופים היא כפור קדמוני ומרפה חושים, שנגוע בשמץ מהילת החכמה שלהם. אותה הילה משרה אווירה של ידע ומלכותיות עתיקה שגורמת לך להרגשה שאין טעם למעשים שאתה עושה, שהדרקון יודע הכל, רואה כל תנועה. מדובר בתחושה משתקת, ובדרך כלל גם מוצדקת. ספרים קדומים מתארים מפגש של בן תמותה עם דרקון כסוף עתיק כמהממת ככריעתו הראשונה של פרח כהונה במקדש עתיק ורב פאר, עתיק כזמן עצמו.

פליז
אופי: דרקוני פליז הם יצורים הפכפכים וקלילים כקרני השמש הנוצצות על פני המים. מחשבתם נוטה לקפץ מנושא לנושא, מרעיון לרעיון, מנצנוץ לנצנוץ שמושך את תשומת ליבם. הם לא יציבים מבחינה מחשבתית, אבל לא באופן מסוכן, חס וחלילה (טוב, לפחות לא מאוד מסוכן..) הם נהנים מאוד מצלילים ומראות, כמו יצירות אומנות ומנגינות. הם אוהבים לצפות בהן, להאזין להן, ליצור אותן, לחקותן, לעוות אותן מעט אולי, לשפר אותן, להציג אותן כשלהם. כל דבר שיוסיף מעט עניין וקסם, לפעמים מילולית. ככלל, המנטאליות שלהם הרסנית פחות מאשר זו של הדרקונים האחרים - דרקון פליז צעיר יעדיף, למשל, ללבוש צורה מסוגננת ולהסתנן לנשף מפואר מאשר לרסק את אויביו במו ידיו. הם רכלנים ומצוטטים חסרי תקנה, ובכלל, אוהבים לשמוע את עצמם מדברים, שרים, שורקים, מזמזמים... הם אוהבים לשמוע את עצמם ולדעת ששמעו אותם אחרים. הם לא לוקחים דברים ברצינות, ואם גרמו נזק, ספק אם ייקחו אחריות על מעשיהם. הם מודעים באופן מעורפל לכך שהכל מלבדם יחלוף בסופו של דבר, ומקנן בהם צורך לאסוף רק את החוויות המזוככות והיפות ביותר. ככלל, דרקוני הפליז אוהבים יופי בכל צורותיו. כוחות הקסם שלהם מאפשרים להם להחליף צורות כמו כפפות, והם מנצלים יכולת זו היטב בשביל להגיע לכל מקום שמעניין אותם ולהיטמע בקרב ההמונים, עד אשר יגיע הזמן לחזור ולהופיע. חלקם, כך נראה, ממש מעדיפים ללבוש צורות אנושיות על פני צורתם האמיתית, ליהנות מהחיים כבן תמותה פשוט. הם דומים מעט בהתנהגותם לדרקונים הכחולים, אולם מחשבתם היא מעט מרוחקת יותר - יש בהם צורך לראות, לשמוע, לטעום, בשביל לדעת. הם אוספים טעמים ותחושות וצלילים בשביל בדורות הבאים, בתור בני אלמוות. אומנם, יש יאמרו, הזהובים חכמים ומעמיקים מהם, אבל הידע של דרקוני הפליז הוא שונה מהידע הפילוסופי של הזהובים. הפליז העתיקים צפו ושיחקו משחקי ילדים במשך אלף שנים, למדו ויצרו אגדות עם שירים ופזמונים. הם צופים בסגנונות משחקי ההימורים במשך אלפי שנים, לומדים את סוג הצעצועים שמכינים אנשי הערבות. ובזמן שהמלומדים במגדלי השן שלהם יושבים ומתעדים בקפידה את התחלפות המלכים, את קורות המלחמה, הפליז חוקקים בזיכרונם את הדברים שבלעדיהם ישכחו וישקעו בתהומות הנשייה, הדברים החשובים באמת. את צחוקם של עם החג האחרון לפני בוא החורף. הם מסתובבים בעולם ונהנים מההשתטות עליזה, כי הכל יחלוף בסופו של דבר. מלבדם.
כוחות: דרקוני הפליז הם הזן שמסתמך ביותר על קסמו מבין כל הדרקונים. אומנם, הנשיפה שלהם (גל של רעש רצחני, אפקטיבי מול חפצים ויצורים חיים באותה המידה) היא הרסנית אפילו יחסית לדרקונים, ונשיכתם מעבירה רעל מרדים, אולם ביחס לדרקונים - הם זעירים. הדרקונים הקטנים מכולם, למעשה. הם בוקעים בגודלו של חתול לערך, ובשיא גודלם הם לא גדולים הרבה יותר מענקים גדולים. אולם הקסם שלהם והיכולות המנטאליות שלהם מעוררים קנאה בכל - בניגוד לרוב הדרקונים, שמסוגלים לשנות צורה רק בדוחק, במאמץ, או באופן מוגבל, הפליז מסוגלים להחליף צורות ללא מאמץ. מדובר בפעולה טבעית עבורם כמו הנשימה, והם לא כבולים לאף צורה קבועה*. גם החושים שלהם יוצאי דופן בחדותם, אפילו ביחס לדרקון, והם שומעים, הלכה למעשה, את מחשבותיהם של יצורים חיים בסביבתם. הם מסוגלים להעביר דרך קולם השפעות קסומות מגוונות ולתגבר את מילותיהם בכוח כישוף שיפגע או יחזק את השומעים אותן. גם כוחות של שינה וחלום הם טבעיים לו כמו הנשימה, ואין אף ישות שתוכל לרפא את תחלואי הנפש טוב מדרקון פליז. הספרים הקדומים מתארים את נוכחותו של דרקון פליז עתיק כמשרה הערצה עוצרת נשימה, הידיעה הברורה שכל אור שהיה בך אי פעם מתגלם באותה בריה מופלאה פי אלף מונים, כאילו אורך הוא השתקפות מנורה בשבר זכוכית, בעוד הוא - כוכב שירד אל הארץ. הנוכחות של דרקוני פליז צעירים היא חלשה יחסית, ומעוררת הערצה. אולם היא גם גמישה, ומסוגלת להשפיע בכל צורה שילבוש, או לא להשפיע, אם יבחר לדכא אותה.
*למרות שהם יכולים להפוך לכל דבר שלא עובר בהרבה את גודלם הטבעי באופן חופשי למדי, אדם חיה או חפץ, תמיד יש להם סימן מזהה ייחודי. הסימן לרוב איננו בולט, הוא מופיע לקראת סוף ילדות דרקונים הפליז וייחודי לכל אחד מהם.

נחושת
אופי: דרקוני הנחושת הם הגאוותנים והאגואיסטים מכל הדרקונים המתכתיים. הם רואים את עצמם כמלח הארץ, כנעלים בהרבה על בני התמותה. הם רוצים תמיד את אור הזרקורים לעצמם, מאמינים שהתהילה היא למי שיוצא ונילחם ברוע בעצמו, ולא למי שממתחבא. דרקונים הם נעלים, ועל כן עליהם לצאת לחזית ולהראות לעולם כולו את כוחם ועוצמתם. הם אוהבים לעבוד לבד, רוצים כוח ותהילה, מאמינים שכאלופי הטוב הם נעלים יותר מבני האדם, ואולי אפילו יותר מדרקונים אחרים, ולכן הכול מותר להם, גם דברים שגובלים בגזל. הרי, הם מגנים על בני התמותה הנחותים מהשמדה, מגיע להם לזכות בקצת רווח על זה לא? הגאווה והרצון להוקרה מניעות את דרקוני הנחושת מבקיעתם. בילדותם הם ידהימו את ילדי הכפר הקרוב בציד מרהיב של חיה או נשיפת אש מדהימה, ובבגרותם הם יצילו ממלכות שלמות מכיליון ויובילו צבאות לניצחון במטרה לחזור כגיבורים. תאוות הקרב שלהם והרצון שלהם בהוקרה מהנחותים מהם מובילים אותם תמיד להיות בחזית. ישנם דרקוני נחושת שבזים לבני התמותה הנחותים וחסרי היכולת, ויוצאים לשממות להתבודד ולהלחם ברשע במעוזו, בחושבם על בני התמותה השוטים שחייבים להם הוכרה, וישנם כאלו שמובילים את ני האדם כמצביאים אדירים, או אפילו כמלכי דרקון כל יכולים, העיקר להיות במקום הראוי להם-מרכז הבמה, בחזית.
כוחות: דרקוני הנחושת לא רק מדברים על לחימה, הם גם טובים בה. למרות זאת, הם לא החזקים ביותר ולא הגדולים ביותר. דרקונים אחרים מליצים שהדבר היחיד בהם שהוא הגדול ביותר הוא האגו. דרקוני נחושת הם ענקיים, אבל לא גדולים בהרבה ממרבית הדרקונים. הם חזקים למדי, בעלי יכולות תמרון טובות ומהירות מרשימה, אבל גם כאן הם לא הכי טובים. הם מוכשרים למדי בלחימה ובהיאבקות, ונחושים מאוד, וזה אולי היתרון הגדול ביותר שלהם. הם מחזיקים בכוחות מאגיים מצומצמים של אש עוצמה ואור, אבל מסוגלים להפעיל אותן כמעט רק כקסמים פאסיביים של העצמה, כמו שריון אש או טפרים בוערים, ולפעמים גם קסמים שמחזקים בני תמותה. הם נוטים להשתמש בכוחותיהם המאגיים באופנים מרשימים וגרנדיוזיים,שהופכים את הקרבות שלהם למרהיבים לא פחות משהם קטלניים (כך, לדוגמא, נפוצים הסיפורים על דרקוני נחושת שמקיפים את עצמם באש,ואז מטיחים את עצמם בעוצמה ביריבם כמו מטאור אדיר). ההילה של דרקוני נחושת היא הילה של הוד מלכותי ועוצמה, שגורמות להערכה וייראה מכל הסובבים אותם, ונוסכת תקווה ועוצמה בהולכים בעקבותיהם. ספרים קדומים תיארו את הסתערותו של דרקון נחושת לקרב כזריחתה של השמש, המסמאת את עיני הזאבים ומחממת את לבבות האדם.

ארד
אופי: דרקוני הארד הם הארציים מכל הדרקונים. יותר מכל דרקון אחר, הם מזדהים אם בני התמותה, רואים בהם את התכונות שיש בדרקונים, את הכוח האמיתי שעומד מול האפלה. הם, יותר מכל דרקון אחר, פועלים מתוך הזדהות וכבוד לבני התמותה. דרקוני הארד מתערבים תדיר בחייהם של בני התמותה, רוצים מיד לעזור ליצורים החלשים-אך לא פחות חשובים-מהם להתגבר על הקשיים ולהילחם ברשע. בילדותם הם יפטרו מהזאב שאוכל את התרנגולות בכפר או יעזרו לחרוש שדה, ואילו בבגרותם הם ירכיבו על גבם גיבורים אדירים לקרב ויובילו את מלחמות בני התמותה. דרקוני הארד לא רק מחבבים את בני האדם, לעיתים קרובות, הם רואים בהם את אחיהם. הם רואים בתום ובנחישות של קצרי החיים מעלה מדהימה, ורוצים להשתלב בהם, לובשים דמות אדם. הם יכולים להיקשר מאוד לבני תמותה, או לצאת למלחמותיהם למענם, אבל הכול נובע מאהבתם אליהם, מהבנתם שהמאבק ברוע הוא ביום יום, על הארץ, כאן ועכשיו בידי בני התמותה. דרקוני הארד משלבים את התפיסה של הדרקונים אם המציאותיות וההערכה למה שכאן ועכשיו של בני התמותה, ותמיד רוצים להתערב בחייהם של בני התמותה, להתערב במה שקורה, לשפר את המצב.
כוחות: כמו כמה מהדרקונים האחרים, הארד לא מסתמכים באופן גורף לא על כוחותיהם הפנימיים ולא על כוחם הפיסי, אלא משלבים בין שניהם בשביל להשיג את מטרותיהם. הם גדולים למדי גם ביחס לדרקונים, וברגעים של כעס נשיפתם היא מטח נורא של ברקים, והם גם מסוגלים לתפקד בקלות בצורה דמוית אדם. כמו הזהובים והכסופים, גם הם מסוגלים להשתנות רק לפרט אנושי יחיד שמהותו מתקבעת בשלב מסוים בילדותם. כוח הקסם שלהם נוטה רוב הזמן להישאר שקט, אולם כשהוא מתפרץ כוחו נורא. בבגרות הארד מסוגלים לשנות את תוואי הארץ עצמה, להעלות הרים מלב הים ולשטח הרים לעפר, כוחות שמתגלים רק בשבבים בילדותו. לדרקוני הארד יש גם השפעה עמוקה על רוחות האוויר והים, ובבגרותם עצב מצדם ילווה בגשם זלעפות, ושמחה תנקה שמיים מענן. הארד מסוגלים גם לחזק את גופם דמוי האדם או הדרקוני בכוח קסום, בדומה לכחולים ולנחושת, אולם זו לא מומחיותם הבלעדית. נוכחותו של דרקון ארד משרה בחברים אהבה וביטחון, ובאויבים וחורשי רע בושה עמוקה וקמאית. ספרים עתיקי יומין מתארים את הניסיון להניף חרב על דרקון ארד כמאבק בידיעה המוחלטת שאתה הוא רמש, רמש משוקץ בדרכו של סוס אציל הדוהר אל האופק, אל מטרתו.

אז עכשיו אחרי שלמדתם על עשרת סוגי הדרקונים האמיתיים מתוכם תבחרו זן אחד למשחק, הגיע הזמן שתדעו מה אתם, השחקנים, צריכים לעשות בשביל להצטרף.
אז ככה - אתם ביצים. לא דרקונים עתיקים, לא דרקונים בוגרים, לא דרקונים צעירים, אפילו לא דרקונים ממש ממש צעירים. אתם ביצים. מה שאומר כמה דברים על דף הדמות שלכם - אין היסטוריה, אין לכם ידע מיוחד על העולם, ואם לדייק - אפילו אין לכם שם (אתם תבחרו לעצמכם אחד כאשר תצטרכו). אז מה יש לכם שאתם יכולים לכתוב לי עליו בכלל? פשוט. יש לכם חלומות.
דף הדמות שלכם מורכב משלושה חלקים - זן הדרקון (אין צורך לפרט) המקום בו נמצאת הביצה שלכם (שצריך להיות נסתר. ורצוי שיהיה גם קשור לאזור החביב על הזן שלכם. יכול להיות מפורט כמה שאתם רוצים, ואם אתם מכירים את איי הסערה אתם יכולים גם למקם אותו בעולם) והכי חשוב, שיהיה גם החלק שיקבע אם אתם מתקבלים - החלום. אתם צריכים לכתוב תיאור כמה שיותר מפורט ואווירתי של החזון שלכם, השחקנים, למשחק. למשל, אם תרצו משחק שרובו אקשן, החלומות שיחלום הדרקון הקטן שלכם יוכלו להיות על דם אויביכם הזורם על הארץ כנהרות, צובע את הים באדום. אם אתם רוצים להיות שליטי צללים של העולם הוא יוכל לחלום על חוטים ארוכים ודקים המתחילים בטפריו ונגמרים באירועים מרעידי עולמות כנפילת ממלכות. תרצו להיות דרקונים אצילים המגנים על החלשים? הוא יוכל לחלום על דרקון אדיר המרסק את קמעו של ליץ' מרושע. בקיצור, מה שאתם רוצים לעשות, זה מה שיחלום הדרקון שלכם.
עוד שתי הבהרות - זה שנולדתם זה עתה לא יהפוך אתכם לחסרי אונים. מרעידי עולמות אתם לא תהיו, אבל הזיכרונות המעורפלים מימיו הוריכם העתיקים יתנו לכם אינטליגנציה מפותחת ושליטה מלאה בשפה הדרקונית. ובנוגע להמשך המשחק - הוא מתוכנן למאות שנים, לכן, באופן טבעי, נשחק חלק די מצומצם מהן. מידי פעם אני או אתם נכריז על 'שגרה'. שגרה פירושה הרצה משמעותית בזמן קדימה, בה אני או אתם נתאר מה קורה לדרקונים שלכם בפרק הזמן הזה. אתם תצופו לתאר את השינויים שחלים באופי ובתוכניות שלכם, אני אתאר את השינויים בעולם וביכולות שלכם. כאשר תרצו לשנות את השגרה, או אם יקרה משהו חשוב, אנחנו נשחק אותו.
יש שלושה מקומות פנויים, ושניים שמורים לפלדריק ולסול. פלדריק כי הוא בערך.. טוב, בנה את המשחק. סול כי הוא לא נמצא, ותינתן לו הזדמנות להצטרף לכאשר הוא יחזור. אני אשקול לקבל שישה, אבל אל תבנו על זה. הקבלה תהיה לפי השחקנים שיראו לי הכי מתאימים ומוצלחים למשחק.

אז, למה אתם מחכים? זן, מקום, חלום.
ואתם דרקונים

בשלושה דברים נמדד אדם, אומרת האמרה - כיסו, כוסו, וכעסו. ויש אומרים, גם צחוקו.
ברור שהאידיוט שחשב על המשפט הזה לא ראה מימיו דרקון אמיתי. לא הממון או מידת הנדיבות, הרגעים הגרועים ביותר של שכרות והתפקחות, או העומק האפל ביותר של הזעם, לא מתקרבים, או אף ניתנים להשוואה עם כוח מראה דרקון אמיתי לטלטל נשמתו של אדם.
יראו אותם, יראו את כוחם הנורא כשפיהם האיומים וטופריהם החדים, אולם יותר מכל, יותר מכל דבר בעולם...
יראו, את כוחו, של מבטם.

- קטע קצר מאוסף מגילות מושחתות למחצה ששרדו בידי הלטאים של איי השמש העולה. מיוחס למביא הנבואה, נביא הדרקונים הראשון. מגילות אלה מכונות בימים אלה 'הספרים העתיקים'.

רשומים:
פלדריק -
זן:ירוק
מיקום תחילי:החלקים היותר שוליים של יערות ריוונוד
חלום:
ערים נופלות,צבאות מתרסקים,אימפריות מתפוררות.היסטוריונים מתעדים בקפידה שליטים מתחלפים,שושלות עולות,משתלבות ודועכות,אדמות שעוברות מיד ליד.כיבושים,פלישות,נדידות עמים.אימפריית מזעזעות עולם לרגע ואז נישכחות מלב.היסטוריון מתלמד מחליף עוד עמוד מרופט בספר היסטוריה.אלים מתנגשים,מלחמות דת,מסעות צלב.נביאים,משיחים ומצביאים,תאוות שליטה,תאווה לשנות,תאווה להשאיר.שגשוג,איחוד,כיבושים.רעב,מלחמות,מרידות,מוות.
מפת העולם משתנה ללא הפסק,בחירות אנושיות מרסקות אומות,יצרים חייתיים מפילים אימפריות,תאוותנות אלוהית משמידה עולמות.
אקראיות משנה גורלות,מבדילה בין מלחמה לשלום,חיים ומוות,שגשוג או חורבן.
כוח מבטל אקראיות.
ועל הכל מביטות זוג עיניים מרחוק.צל דקיק נימצא בכל מילה וכל אות בספרי ההיסטוריה,רודף אותה מקדימה,מקדים אותה בכל,מעצב את העתיד עוד בטרם ניקבע העבר,מחליט מה יקרה ומה קרה.כוח כלשהוא משחק בהיסטוריה,כמו רק כתב ספר.
עמים,ממלכות,אימפריות.אנשים,צבאות ואלים.ויד אחת שכותבת בספר ההיסטוריה.וצחוק.
אין דבר אקראי פחות מההיסטוריה.

ת'ור -
לפני הבקיעה
למרבה הצער, אני לא זוכר את המחשבות הראשונות שלי, או מתי הן היו. אני חושב שזה דומה לשמש שזורחת על עמק - אתה יכול לראות הרבה לפני שאתה מבין את זה. לעומת זאת, אני כן זוכר את המחשבה המודעת הראשונה שלי - חשבתי "אני חושב. אני חי!". אני גם זוכר מתי זה היה. זה היה לפני 2,471,073 פעימות של ליבי. ספרתי.
2,471,074,
2,471,075...
מאז הספקתי לבחון את הסביבה שלי. אני בביצה. הספקתי גם לבחון את עצמי - יש לי ארבע רגליים, מצוידות בטפרים, ראש מוארך, זנב, כנפיים. בנקודה נמוכה בגרון שלי אני יכול להרגיש מין נקודה קרה. זה בטח המקור של 'נשיפת הדרקון שלי'. חוץ מהנקודה הזאת גופי הוא חם. בנוי על עצמות, מורכב משרירים, גידים וסחוסים. מכיל את איבריי הפנימיים. מרושת באינספור עורקים, ורידים ונימים. אני מנסה להרגיש את כולם, בוחן אותם, כיצד הם מתפקדים, מנסה לנחש כיצד הם יתפקדו כשגופי יהיה פעיל יותר. יש לי כבר כמה תהיות.
הרגליים שלי קצת מדאיגות אותי - הן מרגישות חלשות ודקות יחסית, ואני תוהה אם הן יוכלו לשאת את המשקל שלי. לעומתן, הכנפיים מרגישות חזקות בהחלט - אני יכול להרגיש אותן עוטפות את גופי בבטחה. אני יכול להרגיש את רגליי מכווצות זו כנגד זו, את ראשי מקופל תחת כנפי השמאלית. אני יכול להרגיש את מי השפיר שבהם אני נח. אני יכול להרגיש את הקליפה שמסביבי, סוגרת עליי, מגנה עליי אך כולאת אותי.
אני יכול להרגיש את החיים שכל סביבתי שוקקת.
עורקים חמימים מרשתים את פנים הקליפה, פועמים בחיים, מעבירים לגופי המתפתח את חומרי המזון השמורים בה. עם הזמן אני אגדל ואתחזק והקליפה תחלש, עד שאני אוכל לפרוץ החוצה. אני לא בטוח מתי זה יקרה, אבל אני מעריך שזה יהיה בטוח לצאת בעוד 1,500,000 פעימות לערך.
2,471,107,
2,471,108...
בינתיים, יש לי עוד זמן לחשוב על עצמי. מה אני?
אני דרקון, התשובה עולה. וזה עוד דבר שמעניין אותי. מהיכן אני מכיר את כל המילים האלה? את השפה הדרקונית, כך קוראים לה? יש לי כמה השערות בנושא. ייתכן שהידע מוטבע בתוך המוח שלי, ושל כל דרקון שנולד, באופן טבעי - זה חלק מטבענו, כמו נשיפתנו הקטלנית ומאפיינים אחרים. אך הגישה הזאת לא מוצאת חן בעיניי, היא אינה נשמעת הגיונית. אפשרות אחרת היא שהוריי טבעו את השפה בראשי בטלפתיה, אך גם גישה זו לוקה בחסר - למה הם לא העבירו לי גם מראות וצלילים? אני יודע מהו יער - אוסף של עצים. אני יודע מהו עץ - גזע שממנו בוקעים ענפים, מהם יכולים לבקוע ענפים נוספים, וכן הלאה עד שצומחים עלים. עלים הם שטוחים או דקים, מחטים. הענפים והגזע הם גליליים בצורתם, ומכוסים קליפה, אך זו שונה מקליפת הביצה שלי.
אני יודע את כל זאת, ועדיין לא יכול ליצור במוחי תמונה של עץ. אני יודע שהוא חום וירוק, ואיני יודע מהם הצבעים האלה בכלל! מדוע, עם כל הידע שטבוע במוחי, לא הוכנסו גם הדברים הבסיסיים האלה? יהיה עליי לחקור זאת.

...

כעת עברו כבר 2,482,619 פעימות לב מהמחשבה הראשונה שלי. למרות שמוחי סופר כבר באופן אוטומאטי, עדיין המודעות שלי שוקעת לעיתים במצב בו אני לא יכול לחשוב. שינה? אני חושב שלא, המילה 'שינה' מתאימה יותר לתיאור המצב הזה לאחר שאבקע. אין זה משנה.
בכל מקרה, שוב חלמתי חלום. החלומות הופיעו מספר פעמים, וכל פעם הציגו יצורים, ואלה מרתקים אותי. יצורים אחרים! כל אחד עם מבנה הגוף שלו, הלך המחשבה שלו, דרך חייו שלו! הו, זה מרתק. החיים, בכל אחד, תופסים צורה אחרת, ועדיין דומים בבסיסם לאלה של היצור האחר. כיצד גופם פועל? איך הוא נוצר בכלל? מוחי שואל את השאלות האלה, ואני יודע שאחפש תשובה.
אך במוחי עלתה שאלה נוספת עכשיו. האם אוכל לעשות אותם טובים יותר?
השאלה עלתה כי בחלומי ראיתי את אחד מהיצורים שראיתי בחלומות קודמים, שמוחי אומר לי שהוא מכונה 'נמיית ים', שונה. לא שוני רגיל - שוני מהותי. מערכת כנפיים בקעה מגבו, ועור היה מבריק יותר. אני חושב שאני שיניתי אותו, גם בדמיוני אך גם, אני מרגיש זאת במעין הארה מוזרה, במציאות. לא כעת, כמובן. אך בעתיד. בעתיד אני אפגוש אחד כזה ואשנה אותו כדי שיהיה טוב יותר. אתן לו כנפיים שיעוף,עור מבריק שאני חושב שיהיה קשה יותר לחדירה, רגליים ארוכות יותר ורחבות יותר בבסיסן, כדי שיהיה מהיר ויציב יותר. ועיניים. עיניים שחורות ומבריקות שיוכלו לחדור כל חשכה ולראות מעבר.
איך נראות עיניי? ומדוע אין הן חודרות את החשכה שעוטפת אותי? אני כאן כבר זמן כה רב. 2,482,736 פעימות של ליבי מרגע המחשבה הראשונה שלי, ומן הסתם עוד הרבה זמן לפני כן. צפוף כאן, בתוך הביצה. גופי מכווץ. יש לי כאן הרבה על מה לחשוב, הרבה מה לבדוק - כל גופי מחכה לי, והוא מסובך כל כך. ועדיין, העולם שבחוץ מסקרן אותי גם הוא. נהרות, הרים, יערות - אני רוצה לראות אותם, לחוש אותם, לבדוק אותם. אני רוצה לפגוש את היצורים שחיים בו, את כולם. אני רוצה ללמוד אותם, לבחון את יכולותיהם ומגבלותיהם, לעזור להם להגיע גבוה יותר ורחוק יותר ועמוק יותר. אני רוצה לחוות, לראות, לשמוע, להרגיש את הכל, לבנות, לשנות, לעזור, ללמוד, לדעת, להגיע.
אני רוצה לצאת.


מין: דרקון כסף.
מקום מנוחת הביצה: הביצה נמצאת בתוך מערכת מערות בגבול הרי הקופרסיאן וארצות האגמים, בהר יחסית מבודד משאר רכס ההרים שנמצא בתוך ארצות האגמים. ההר נמצא קרוב לקצהו הדרומי של רכס הרי הקופרסיאן, במיקום מרוחק למדי מהאיזורים המיושבים.
מערכת המערות היא מסובכת ביותר, והתמלאה עם השנים בסביבה אקולוגית תת-קרקעית מגוונת וקטלנית למדי. הביצה שרדה כל השנים הודות לכך שמסיבה לא ברורה - מספר קריסטלים צמחו סביבה וכמעט לתוכה, מה שהסתיר אותה מפני טורפים רעבים בעשרות השנים האחרונות של מחשבה והגות ביצתית.

דרדלורד -
זן:כסף
מיקום: ההר הבודד .
זהו הר הנמצא ליד מישורי האטורן אשר נמצא במרכז אחו גדול שבו חי אחד משבטי האטורן, אלו קוראים לעצמם בני ארנו'ד על שם מנהיגם העתיק האגדות מספרות שההר הזה מכיל את נשמותיהם של מנהיגי עבר דגולים אשר האנדרטאות שלהם נמצאות בראש ההר, בני ארנו'ד בעלי מסורת ארוכת שנים לעלייה שנתית לאנדרטאות להתפלל להגנתם של אבותיהם.
האנדרטה בראש ההר היא מעגל פסלים של 58 דורות המנהיגים של שבט ארנו'ד ,אשר במרכזו נמצאת אבן הנשמות לוח ענקי שאליו נרשמו שמות כול בני השבט במהלך הדורות הלוח עצמו מלא כמאת עד הסוף כאשר מתכננים בשבט להעתיק את השמות ולחרוט אחרים במקומם על האבן על מנת לתת להם מקום .
חלום : דם נשפך על האדמה כאשר צללים נלחמים אחד כנגד השני ,כול צל הורג צל אחר וכך הלאה בחזרה מתמדת של מעגל הרס והשמדה עד שאבן כסופה נופלת למרכז שדה הקרב, בהתחלה אף אחד לא שם לב אליה עד שהיא מתחילה לזהור ולנצנץ לפתע ניתן לראות את פרצופיהם של הצללים .
אלו הם גברים נשים וילדים אשר לא עשו רע, הם מפוחדים אך יותר מכול הם מפחדים מהצללים שבצד השני אך בעזרת האבן כול אחד מהם מסוגל לראות אחד את השני ולראות שהצד השני זהה להם בדיוק .
ניתן לשמוע את צליל נפילת החרבות כאשר כול חייל וחייל מוריד את נשקו בשדה הקרב ומסתכל על הצד השני, ככה הם עומדים שם ופשוט מסתכלים לא זזים ימינה או שמאלה רק מסתכלים .
אך לפתע ברקע נשמע רעש של משהו נשבר, ואור ממלא את כול חלל הראייה.
- Hominid
זן: שחור.
מקום הביצה: אגם בהרי האופל, גובל בארצות האגמים.
חזיון\חלום:
ביצה שחורה עומדת על פסגת הר. התמונה מתחלפת, ודרקון צעיר רוכן על איילה גוססת. הוא בוחן את האיילה, מאיץ ומעכב את מותה לסירוגין. התמונה מתחלפת שוב, מהר יותר, ודרקון בוגר עומד על ראש הר מוקף במשרתים חיים-למחצה. משרתיו העלובים של הדרקון קורסים, והוא מביט. זה יקרה גם לו אם לא יעשה דבר כדי למנוע זאת. הדרקון חקר את החיים והמוות במשך עידנים, צד כל פיסת מידע כאילו בה היו תלויים חייו. ולבסוף, הוא בקע מתוך אדמת הקבר, עטוף במאות מגילות מאגיות.

הדרקון הסגור בביצתו ראה את סוד חיי הנצח, והיה נחוש לפרוץ אל העולם ולמצוא אותו.
Restless -
זן: פליז
מקום: בין החוף להר, במערה קטנה.
חלום:
הנווד הולך לו בעליצות. הוא אוחז בקתרוס, שאיתו כבר המיס עשרות אם לא מאות לבבות של בנות תמותה, מפרוצות בנמל, דרך נערות כפריות ועד בנות רוזנים ודוכסים. הוא נראה די צעיר, ובגדיו מפוארים אבל גם נוחים למסע. הזיפים שלו נמצאים במצב אופנתי יחסית, וביחד עם תספורתו והליכתו, הכל יוצר רושם שהוא בחור צעיר למדי, אבל אם תעמוד ליד חכמה קשישה, כזאת שיש בכל כפר, כשהנווד יעבור לידך, היא תלחש שהוא צעיר עם עיניים זקנות, ואתה תעביר משקל מרגל אל רגל במבוכה בעודך חושב שמבוגרים באמת מאבדים את זה מתישהו. למרות שתרצה את זה מאוד, הנווד לא ישים לב אליך, כנראה שהוא יחייך אליך בנימוס וימשיך בדרכו, אבל החיוך הזה יגרום לך להיות מאושר. אתה לא יודע את זה, אבל זה כל מה שהנווד הזה רוצה - לגרום אושר, בעיקר לעצמו, אבל לא הפריע לו לשמח גם אנשים אחרים. אבל אתה לא יודע את כל זה. הנווד לוגם יין משובח מבקבוק. גם יין גרם לו לשמוח.
(לשאלות, מענות, ו\או מטחי עגבניות נזעמים, אפשר להטריד אותי במסנ' או בפרטי.)
 
אני ! נרשם ! מייד !
דף דמות
זן:זהב
מיקום: ההר הבודד .
זהו הר הנמצא ליד מישורי האטורן אשר נמצא במרכז אחו גדול שבו חי אחד משבטי האטורן, אלו קוראים לעצמם בני ארנו'ד על שם מנהיגם העתיק האגדות מספרות שההר הזה מכיל את נשמותיהם של מנהיגי עבר דגולים אשר האנדרטאות שלהם נמצאות בראש ההר, בני ארנו'ד בעלי מסורת ארוכת שנים לעלייה שנתית לאנדרטאות להתפלל להגנתם של אבותיהם.
האנדרטה בראש ההר היא מעגל פסלים של 58 דורות המנהיגים של שבט ארנו'ד ,אשר במרכזו נמצאת אבן הנשמות לוח ענקי שאליו נרשמו שמות כול בני השבט במהלך הדורות הלוח עצמו מלא כמאת עד הסוף כאשר מתכננים בשבט להעתיק את השמות ולחרוט אחרים במקומם על האבן על מנת לתת להם מקום .
אך האמת היא שהכול היה חלק מהתוכנית של זוג דרקונים כסופים לשמור על ילדיהם מתחת לאבן הנשמות ישנו כוך קטן שבו מיקמו את ביצת בנם, אלו בנו את הכוך כך שכאשר בנם יבקע יפתח לו פתח להר שם יוכל להתחיל את חייו החדשים .
חלום : שדה חיטה זהוב נפרס לפניו במלוא יופיו והדרו כאשר השמש האירה על החיטה הזהובה , ניתן להריח ריח לחם נאפה בבית הקרוב לשדה כך היה אפשר לשבת שם ימים ורק להתפעל מהיופי בגשם והחום אך בסופו של דבר השמש ירדה ,ושדה החיטה החל לבעור.
צללים חסרי פנים צעדו על החיטה מועכים אותה ושורפים את הבית שבו גרו זקנים וילדים, הצרחות נשמעות כאשר החיילים עומדים דוממים מסרבים לתת לשום רגש לצאת, וכך הצללים ממשיכים לצעוד שורפים ומשמידים כול דבר בדרכם עד שהם מגיעים בחזרה לשדה החיטה ההרוס.
שם מתארגן לו צבא צללים נוסף מחכה להילחם לשפוך דם שחור חסר צורה על האדמה אשר סבלה רבות ,שני הצבאות מסתדרים אחד מול השני כאשר לפתע השמש עולה מחדש קרניה שוטפות את העולם באור זהוב אשר מלטף את הצללים ומגרש אותם שם ניתן לראות מתחת לצללים גברים נשים וילדים שיכולים להביט בצבא השני, ולהבין איך הם דומים אחד לשני .
כך קורה שבזמן שהאנשים מתקרבים ללא הנשקים שדה החיטה מתחיל לגדול מחדש הבית נבנה ובנינים מתחילים להופיע ,כך נוצרת לה עיר ככול שהאנשים מתקרבים העיר לובשת צורה .
לאחר כמה דקות האנשים מתפוגגים כמו הצללים שעטפו אותם, ומתוך הבתים מתחילים לצאת ילדים לשחק .
הצחוק שלהם נשמע בעוד הרוח עצמה נושאת את קולם .
 
דף דמות יאהי
סוג:נחושת
מיקום: חורבות טירה גדולה, שבעבר חלשה על מישורים נרחבים במרכז היבשת, אבל היום לא נותר ממנה דבר.
חלום: מאות אלפי בני אדם התאספו למרגלות הארמון האדיר, לאחר הניצחון האחרון הוסר סופית האיום האחרון של הרשע מעל אדמתם והזמן להעניק את תודותיהם והוקרתם הגיע, הדלתות נפתחו מעצמן והאנשים התחילו להריע למלכם החדש, שימלוך עליהם ועל צאצאיהם מעכשיו ועד עולם,היצור הענקי יצא לרחבה והניח לאנשים שהציל להסתכל עליו בהערצה, אחרי כל מה שהוא עשה בשבילם, הרי זו מחובתם להעניק לו בחזרה, לא?
 
סוף סוף!חבר'ה,אני מבקש,אל תיפלו לסטיגמות ותבחרו רק לפי כוח,אני והזמן עבדנו קשה,ולכל דרקון יש קטע מעניין.למעשה,אני חושב שהברונזה הפליז והלבן,שהיו מאוד משעממים במקור,הפכו לחלק מהדרקנים היותר מעניינים,ליד דרקונים כמו האדום,שהם מאוד רגילים.למעשה,בהתייעצות אם הזמן,החלטתי להכין טבלא של אופי מקוצר-

כרומטיים:
אדום-גאוותנים,הרסניים.רוצים להשמיד ולהראות את הכוח שלהם.הכי חזקים פיזית,והכי גדולים יחד אם הזהב.נושפים אש.
ירוק-ערמומיים,מתוחכמים,קרים.רוצים להשפיע מאחורי הקלעים ולממש מטרות בכל מחיר.מאגים אדירים,אבל קטנים למדי פיסית.נושפים גז חומצי.
שחור-אכזריים,סאדיסטים.מתעסקים במוות באופן אובססיבי,אוהבים שליטה.בעלי נטיות מאגיות חזקות,בעיקר למוות,אגבל גם חזקים פיזית וגדולים.נושפים חומצה.
לבן -חייתיים,רכושנים.רוצים להוכיח לכולם עוצמה,רוצים לשלוט,להיות הכי חזקים,להפץ את זרעם.ערמומיים,קטנים יחסית,אבל מהירים וזריזים להפליא,שולטים גם קצת בקסם.נושפים גז רעיל.
כחול-פראיים,הפכפכים,מחפשי ריגושים.אוהבים להלחם ולאסוף שלל,אבל גם כל סוג אחר של בילויי.חסרי העדפה מוחלטת,מחליפים דעות לעיתים קרובות.גדולים למדי,מהירים,וחזקים,אבל לא מאוד.נושפים ברק.

מתכתיים
זהב-אציליים,מהורהרים.מעבירים את חייהם בתהייה פילוסופית,מגלים סודות שמעבר ליקום,ומתעסקים בעינייני האלים.הגדולים ביותר,אבל איטיים.נושפים להבה אדירה.
כסף-מתוחכמים,אידאליסטים.פועלים מאחורי הקלעים במשך מאות שנים למען הדברים שהם אוהבים,ללא כל תמורה או רצון בהודיה.מאגים רבי עוצמה,חכמים,וגדולים מאוד,על-אף שלאו דווקא חזקים.
ארד-מעשיים,ארציים.אוהבים את בני התמותה,מהלכים ביניהם ומשתתפים במלחמותיהם כנגד הרוע.גדולים וחזקים,אבל לא מאוד,בעלי שליטה על מזג האוויר.נושפים ברקים.
נחושת-לוחמניים,גאים.מחפשים תמיד ללחום ברוע,ודורשים הוקרה מצבני התמותה.הכל מגיע להם,הם ילחמו למען בני האדם,או יחפשו עליהם שליטה.חזקים מאוד,גדולים למדי.נשיפתם היא קו אדיר של אש מרוכזת ומתערבלת.
פליז-תעלולנים,מסתוריים.הפחות רציניים מכל הדרקונים,מחפשים ריגושים בין בני האדם,אוהבי חידות תעלולים והרפתקאות.מחליפים צורה כמו כפפות,הקטנים מכל הדרקונים,אבל החמקמקים מכולם.


בכל אופן:

זן:ירוק
מיקום תחילי:החלקים היותר שוליים של יערות ריוונוד
חלום:
ערים נופלות,צבאות מתרסקים,אימפריות מתפוררות.היסטוריונים מתעדים בקפידה שליטים מתחלפים,שושלות עולות,משתלבות ודועכות,אדמות שעוברות מיד ליד.כיבושים,פלישות,נדידות עמים.אימפריית מזעזעות עולם לרגע ואז נישכחות מלב.היסטוריון מתלמד מחליף עוד עמוד מרופט בספר היסטוריה.אלים מתנגשים,מלחמות דת,מסעות צלב.נביאים,משיחים ומצביאים,תאוות שליטה,תאווה לשנות,תאווה להשאיר.שגשוג,איחוד,כיבושים.רעב,מלחמות,מרידות,מוות.
מפת העולם משתנה ללא הפסק,בחירות אנושיות מרסקות אומות,יצרים חייתיים מפילים אימפריות,תאוותנות אלוהית משמידה עולמות.
אקראיות משנה גורלות,מבדילה בין מלחמה לשלום,חיים ומוות,שגשוג או חורבן.
כוח מבטל אקראיות.
ועל הכל מביטות זוג עיניים מרחוק.צל דקיק נימצא בכל מילה וכל אות בספרי ההיסטוריה,רודף אותה מקדימה,מקדים אותה בכל,מעצב את העתיד עוד בטרם ניקבע העבר,מחליט מה יקרה ומה קרה.כוח כלשהוא משחק בהיסטוריה,כמו רק כתב ספר.
עמים,ממלכות,אימפריות.אנשים,צבאות ואלים.ויד אחת שכותבת בספר ההיסטוריה.וצחוק.
אין דבר אקראי פחות מההיסטוריה.
 
נרשם!
זן: דרקון כסף
מקום: במערה עמוקה עשויה עננים, שמרחפת תמיד מעל הר
חלום: לדרקון היה חלום של אנרגיה, של ארבעת היסודות מסתובבים סביב נקודה אחת, והוא היוצר, הוא ממקד אותם על יצור ונותן לו כוח, מעניק לו חיים חדשים, ואז שולח אותו למטרתו, וכך פעם אחרי פעם זה כורה שוב, כול פעם מחדש, ואז, ארבעת היסודות מסתבבים סביב נקודה באוויר, הדרקון מכופף אותם לרצונו, והם מתמקדים, ויוצרים יסודן, אבל לא יסודן של אחד היסודות, אלא יסודן שמורכב מכול, גופו מאדמה רגליו מאוויר ידיו מאש וראשו ממים, היסודן משנה את צורתו, לצורת דרקון, הדרקון מביט עליו ומבין את מטרתו, ליצור סוג חדש של חיים, חיים שמורכבים מארבעת היסודות, אבל לא במידה שווה כמו כול היצורים, יורת מאדמה ופחות מאוויר, ונוצר סוג חדש.
ארבעת היסודות מתפצלים, ונותנים לו כול אחד בתורו את ההסכמה, ואז ארבעתם ביחד, ואז הם מוצאים אותו לאוויר העולם (זה החלום שהיה לו רגע לפני שהוא נולד)
 
כמו שאמרתי במסנג'ר, אם זה תלוי בי אין מצב שאני מפספס את זה. נרשם.
זן: פליז
מיקום: בחלק הפנימי של הר הגעש הכבוי בואלדינג, ישנה מערה טבעית קטנה שנוצרה בעקבות לבה מימים עברו, אך כושפה והוגדלה כדי שתתאים גם לדרקון בוגר למדי
חלום:עיר גדולה, ענקית ממש מלאה בחיילים, והדרקון מהלך ביניהם במלך, כאל. אך הדרקון לא נשאר, כבול לזהותו, ופתאום עוזב את העיר, והולך לעיר אחרת, שם ימלוך גם. ושתי הערים נלחמות אחת בשניה, בזמן שהדרקון כבר לא שם, נמצא בעיר אחרת ומסיט אותה למלחמה. וימים של דם נוצרים, כשכל הלוחמים מתים בחרב אחיהם, כשרק קומץ אנשים נשארו בחיים, כי בני האדם לא ראויים, ורק מי שיכול להתנגד לפקודת התאבדות ראוי לחיות, כי כל האחרים חסרי חשיבות, לא יעזרו לעולם בשום משימה עם חשיבות עולמית. ולכן צריך להשביח אותם, כמו חיות, ולהפוך אותם לגזע חדש וחזק יותר. וכשרק האנשים הראויים שורדים, כבר אין מלחמות, ובני האדם יכולים לעסוק ביצירה, הדבר החשוב היחידי בעולם כולו. וכשרק שרידי אנשים נשארים, הדרקון עובר מעיר לעיר, ודואג שהיא תשוקם ותגדל, אך הפעם תושביה יהיו ראויים לחיות, וכך הדרקון כבר לא ימלוך באף אחד, כי אין צורך במלך עליון כשכולם יכולים לנהל את חייהם. ורק אז הדרקון יכול להפסיק להתחזות לאדם, ולחיות את חייו בשלווה, בידיעה שהוא ראוי לחיות ולשרוד בעולם.
 
אשמח להירשם, נראה נחמד. ניתן לשחק חצאי דרקון (שחור\ירוק, לדוגמה)?
זן: שחור.
מקום הביצה: אגם בהרי האופל, גובל בארצות האגמים.
חזיון\חלום:
ביצה שחורה עומדת על פסגת הר. התמונה מתחלפת, ודרקון צעיר רוכן על איילה גוססת. הוא בוחן את האיילה, מאיץ ומעכב את מותה לסירוגין. התמונה מתחלפת שוב, מהר יותר, ודרקון בוגר עומד על ראש הר מוקף במשרתים חיים-למחצה. משרתיו העלובים של הדרקון קורסים, והוא מביט. זה יקרה גם לו אם לא יעשה דבר כדי למנוע זאת. הדרקון חקר את החיים והמוות במשך עידנים, צד כל פיסת מידע כאילו בה היו תלויים חייו. ולבסוף, הוא בקע מתוך אדמת הקבר, עטוף במאות מגילות מאגיות.

הדרקון הסגור בביצתו ראה את סוד חיי הנצח, והיה נחוש לפרוץ אל העולם ולמצוא אותו.
 
דרקון כחול, ביצתו שמורה במערה סמויה מעין מתחת למדבר צחיח ורחב ידיים.

השמיים הפתוחים. אני חותך את האוויר עם זוג כנפיים אדירות, חוצה את היבשת ממזרח למערב, מתחתיי בני התמותה בורחים באימה, אני מזהה יצור מכונף אחר, מרחף מתחתיי, הוא טרף קל, ולאחר מספר שניות אני סועד על איבריו הפנימיים. אני כבר לא מכונף ובעל קשקשים, אני רך-עור כמו הקורבנות שלי. הם בולעים בשקיקה את הסיפורים על ממון ואוצרות. אני מוביל אותם אחרי. ונעלם.
אני שומע אותם מפוחדים, קוראים לי.
לועי העצום נפער ובולע את אחד מהם, אני שומע את צרחות האחרים, ומחקה אותם, הם משתתקים מפחד. מאסתי בהם. הלוע נפער שוב, והפעם אני נושף את ברק, חשמל מפלח את האוויר וחורך את רכי-העור.
אני מרחף שוב, דואה על הרוח, היא לוקחת אותי הפעם מזרחה, אל עבר השמש, אני מגביר מהירות, ומשאיר מאחורי את היבשה, ואת הים. אני מנסה להתקרב אליה, ולא מצליח, זעם עצום מתעורר בי, זעם אדום וקדמוני, אני חייב להשיג אותה, אני מאמץ את שרירי, ולבסוף מצליח, אני בולע את השמש, היא שלי למשחק, כמו כל דבר אחר בעולם הזה.
 
יש לי
זן: ירוק.
מיקום: מספר ביצות ירוקות סמוכות אחת לשניה. תחת הבוץ הטובעני מסתתרת עוד אדמה קשה, ובה קבורה ביצה עתיקה.
חלום: הנה המגדל העתיק, מקור לידע, עוצמה וקסם.
הנה היא מועצת המגים מתכנסת לשמוע את הודעתו של חָלְגוּר ראשון המגים.
"רעי בני כל הגזעים והעמים" פותח חלגור "זה זמן רב שאנו פועלים להעצמת ידיעותינו בהבנת
העולם. אספנו ידע רב במשך רבבות השנים עד שיכולנו להכריז על ספריתנו כעל מקור החוכמה הגדול בתבל.
כולנו גאים בה, אך היא מושכת נוכחות זדונית. גידשן!"
ננס זקן שחיכה לרגע זה מחווה תנועה בידו.
גבר צעיר קם בבהלה. עיניו מתרוצות בחוריהן ומשדרות אי אמון במה שהן רואות.
לשניה נוראה מבין הוא מה קרה, ובשניה לאחר מכן נופל ללא חיים לאחר שנגע בו המרצח.
גופתו משתנה במהירות מסחררת, הודפת רהיטים ואנשים בהתרחבותה. הגופה משנה צבעה לירוק וקשקשים בוקעים מהעור הרך.
הראש מתארך ושיניים חדות צצות אף הן. זוג כנפיים אימתניות משלימות את התמונה.
זעזוע מתפשט בין הנוכחים, כיצד מפלצת זו חדרה לתוך המעגל?
חלגור הספיק כבר לרדת מטה אל החדרים התחתונים ביותר.
בתוך חדר ענק כבולה דמות עצומה יחסית לחלגור אך הוא לא מהסס להתקרב ואף ללטף את ראשה האזוק לרצפה.
"כל הכבוד לך, קטנה" הוא אומר בעוד הדרקונית הירוקה מביטה בו בזעם...
אינני יודע אם זה קרה, אולי זה יקרה, אבל המסר למטרת חיי ברור: אסור לתת לבני התמותה להמשיך להחזיק בכוחות הקסם.
אני אשמיד את מכשפיהם אחד אחד.
יש לי נצח.
 
בגלל שביקשו ממני להחליף צבע בשביל שלא יהיה ריבוי פליז, הנה הדמות החדשה:
זן:לבן
מיקום:באחת מהמערות הטבעיות בהרי טונאל
חלום:אחד אחד בני האדם נופלים בקרב. אפילו את תוחלת חייהם הקטנה הם לא יספיקו לחיות. אחד אחד שבטי הננסים מצתרפים לשורותיו, נכנעים מול כוחו הנורא. הגמדים מנסים להשיב מלחמה, אבל זה כמעט כמו משחק לנצח אותם. עשרות פסלי קרח, גמדים שנלחמו, עומדים על ההר מתים. בני האדם שולחים צבאות ענק, והים מוכתם מדמם. הדרקון האדיר מקפיא את האוקיינוסים הגדולים, משאיר רק שממה קפואה, שכן חייליו אינם עפים, ואין לו סיבה לכבוש את העולם כולו לבדו. חייליו חוזרים, אך הפעם הם יותר, שכן כל מי שהיה מספיק חכם בשביל לדעת מי בצד המנצח, הצתרף אליו. האלים עצמם נכנעים בפניו, אחרי שראו מה גדול כוחו. אחרוני הדרקונים מאמינים שהם יכולים לשרוד, ונלחמים, אבל הם לא יודעים לעוף. הם דואים באוויר, ולצוד אותם זה כמו לצוד חיות מרעה- הם לא יכולים באמת להתנגד. חלקם נכנעים, אבל לדרקון לא אכפת, והוא מחסל גם אותם. השלג מאדים מדם, ומותוכו פורצים יצורי אימה שמנסים להשמיד את הדרקון, אבל הוא ידע שזה יקרה, והוא רצה שזה יקרה. אין טעם לשלוט בעולם שתושביו חלשים, ומי שחזק מנסה לתקוף את השליט. אבל הם לא חזקים מספיק, ולכן הם מתים. כולם מתים.
 
זן:דרקון אדום
מיקום:במערה שחצובה בלוע הר געש
חלום:עשרה דרקונים, אחד מכל סוג, ניצבים בהיכל גדול, מחזיקים בטפריהם ביצה אחת. קול שבירה נשמע וסדקים מתחילים להתפשט על פני הביצה, לאחר מספר שניות הביצה בוקעת וממנה יוצא לו דרקון אדום.גוף הדרקון צומח במהירות אך גודלו הגופני מתכווץ יחסית לדרקון, אשר נראה עשוי מאנרגיה קסומה אשר גדל מסביבו. הדרקון פורש את כנפיו בתיאום ומתחיל לעוף, הדרקון מתחיל להתעופף באולם וגודלו הגופני והמאגי הולכים וגוברים ככול שהוא מגביה עוף. כאשר הוא מגיע לתקרת האולם הוא יורד בסערה, משמיד את עשרת הדרקונים אשר החזיקו בביצתו. כאשר הוא מסיים (וכוחו מתגבר על כל דרקון שהוא טורף) הוא פורש את כנפיו ועף לכיוון תקרת האולם, מגייס את כוחו לפריצתו לעולם.
 
טוב אנשים טובים, אני חושש שהמיונים נגמרו - השחקנים שלנו הם פלדריק, הומיד, רסטלס, דרדלורד ות'ור. מי שלא התקבל - סביר מאוד להניח שזה לא בגלל שאתם כותבים רע או לא מתאימים למשחק, אלא פשוט בגלל שכמות הטפסים שקיבלתי כאן ובפרטי הייתה מוגזמת לגמרי.
המשחק יתחיל בקרוב, בבקיעתם של הדרקונים.
יום נעים, רועי.
 
טוב, אחרי הרבה מאוד התלבטויות מעצבנות למיניהן, נבחרו החמישיה הפותחת, שסול יקבל הזדמנות להצטרף אליהם לכאשר יחזור.
קבלו אותם:
פלדריק הירוק!
דרדלורד הזהוב!
הומיניד השחורה!
רסטלס הפליז! (מפולז? איך מטים את זה לעזאזל..?)
ות'ור הכסוף!
חמש ביצים אבודות ששרדו את הקריעה, חמש שישנו את העולם...
הערה אחרונה לפני שמתחילים - שוב, אם מישהו לא התקבל, שלא ירגיש רע. המון אנשים רצו להירשם, והבחירה באמת הייתה קשה, בייחוד לקראת הסוף.
אז...
IN
בראשי הרים נישאים, או במעמקי ביצות אפלות. בעומק היער או פסע מהחוף, ישנתם שינה עמוקה כמוות מאות בשנים. שינה שהופרעה רק פעם אחת, כאשר השמיים הוארץ רעדו והכאוס נקרע מעל העולם, טלטלה ששלחה אתכם אפילו עמוק עוד יותר לשנת החלום. אולם כעת, מאה שנים אחרי הטלטלה, אולי יותר, שנת המתים עוברת לאיטה לחלום צלול יותר, בהיר יותר. חלום שלא חלמתם מימיכם בחייכם הקצרים. הוא ממלא את כולכם ומזרים עוצמה בעורקיכם, מזרים יעוד שישנה את העולם כולו ביום מן הימים!
אז, החלום נגמר, ולרגע נדמה שתחזרו לחשכת החלומות הערפיליים הנושנה. אולם כוח שלא ידעתם שיש בכם ממלא את גופכם, גוף שלא ידעתם שיכול לשמש אתכם באותן מאות שנים טפרים מכים בדפנות הכלא שלא ידעתם שאתם כלואים בו, זרמים של כוח עוברים בחשכה, וסדק נפתח בכלא.
אתם פורצים החוצה, אל העולם.

בן -
הגיע העת, אתה חש בכך בעצמותיך. אתה מתחיל לחבוט בטפריך בדפנות החלל שהיה כל עולמך עד עתה, חובט ומנגח ובועט ודוחף, מרגיש איך הנוזל החמים שמקיף אותך מפסיק לספק לך כוח, מודע בחוש קדמוני לכך שאם לא תמהר, יתחיל לחנוק אותך. זה נמשך... כמה זמן? אולי רגע, אולי נצח, אבל אז אתה מצליח לרסק את דרכך החוצה, מחשכה אל חשכה.
העולם שמחוץ לביצה הוא חשוך אך מעט פחות מזה שבתוכה. אתה מרגיש זרם מוזר של תחושה קמאית עוברת בכל גופך, הנימים מעקצצים, הריאות מתרחבות ומנסות נואשות לשאוף מהאוויר העכור של המערה החשוכה, טפריך בוטשים באוויר ובקרקע. אז, בזרם מעקצץ נוסף, ראייתך מתחדדת עד קצה גבול יכולתה ואתה מבחין באור קלוש במרחק. אור כסוף ונפלא, חד וברור כמו שמעולם לא ראית בשנתך האינסופית, וזרם נוסף עובר בגופך, אתה רוצה, לא, מוכרח להגיע אל האור!
Hominid -
סגור עמוק עמוק בחשכה, אתה חש שהגיע העת. החזיונות המעורפלים דואכים לאיטם ומשאירים אותך לבד בעלטה, בוהה בעיניים שעוד אינן רואות בקליפה הדקה שמפרידה בינך לבין הנצח. באינסטיקט קדמוני כזמן, אתה פוער את פיך, ו-נו-ש-ף.
עמוק מתוך קיבה שלא עיכלה בשר מעולם אתה נושף חומצה שיכלה לכלות מתכת, מסיים בטפריך את מה שהחומצה התחילה וקורע דרכך החוצה, אל העולם
ואל העפר.
זרם מעקצץ ממלא את גופך ומעיר לחיים את חושיך שנמו עד כה, עורך שולח לך כמות בלתי נתפסת של רשמים ותחושות מכל קשקש וקשקש, לשונך טועמת את החומצה המרה ואת מרקמו המחוספס כמעה של העפר הרטוב,במעמקי הגולגולת, חוש נוסף מתעורר - ואיבר שמקורו קדמוני מתרגם את תחושת הלחץ שעוטפת את גופך ומבשר לך שאתה במרחק זעיר מגוף מים גדול ונפלא, שבשבילך טוב כאוויר לנשימה.
אז, הריאות מתעוררות גם הן, ובוכות, בוכות כי אתה צריך את המים האלה, צריך נואשות. אם לא תגיע מעט מעט מעליך, לחלומות הנצח שלך יגיע קץ וגוויה נוספת תמצא את סופה במעמקי האגם.

Restless -
חלומות עתיקים ומתוקים נמוגים ומשאירים אותך מבולבל באפלה, מעולם לא היית בחושך כזה, חושך עמוק וראשוני כל כך. או בעצם, אולי היית בו תמיד, ורק הזכרונות הסתירו אותו ממך?
זכרון מבזיק אחרון קוטע את הרהוריך, ומבשר לך שהגיע העת. עוד זמן מועט, וייגמר הקסם באותו נוזל פלאי שמקיים אותך בעולמך הקטן. עליך לצאת.
אתה מניף את שני טלפיך, ועושה כאשר עשו הורי-הוריך הקדומים באותו זכרון מרוחק - נועץ את שתיהן בקצהה העליון של הביצה, לוחץ בכל כוחם של שריריך החלושים, מעמיק לחדור... ומושך לשני הצדדים. הביצה מתפרקת בקלילות ואתה חופר דרכך החוצה אל.. סלע מוצק.
זרם מעקצץ עובר בגופך ומעיר את חושיך הרדומים - עורך הצעיר שעוד לא עיבה את קשקשיו לשריון אימתנים שולח אליך עקצוץ שברי הסלע הגסים המקיפים אותך, עיניך נפקחות ומגלות לך אך חשכך, לשונך טועמת לראשונה את טעמם הרע של עפר וחצץ. הריאות מתחילות להתכווץ, אבל רק בשביל לגלות שאין טעם, כי בחלל הזעום שמקיף אותך אין די אוויר בשביל לקיים אותך. אתה חש צמרמורת של פחד עתיק במורד עמוד השדרה מלווה בהשתנקות של הריאות - בקעת לעולם אך בשביל להיקבר חיי.
אז, גם אוזניך מתעוררות בזרם משלהן, והן מגלות לך שביב של תקווה, מעבר לשכבה דקה של סלע שעוד מהדהד בו צליל ההתבקעות של הביצה, אתה שומע צליל שלא תשכח לעולם - את קולו של אוקיאנוס.
אלפי רחשים זעירים של מים טופחים על מים, מצטברים ועולים ומשתלחים בסלע, נסוגים ורוגעים ורועשים שנית. הרמוניה נפלאה של חופש אדיר מימדים, במרחק של כפסע ממך,
מעבר לסלע המוצק.

פלדריק -
החלומות המורכבים והנהדרים שלך על שליטה ועל יופי נקטעים באחת, כשאתה חש בעולם רועד.
הזנב שלך הצליף בדופן הביצה, סדק אותה.
הגיע העת, לצאת.
אוזניך הרדומות עוד למחצה שומעות את הסדקים בביצה הולכים ומתפשטים, נמשלים לכוחך מרגע שתצא לאוויר העולם, ולבסוף, אתה שומע צליל התנפצות מכיוון קצה הביצה - ועולמך הקטן מתמוטט. הביצה קורסת כלפי פנים בערימה של אדמה ועפר, אבל בלא האוויר החיוני לתחילת חייך. זרם של כוח בוקע מליבך וראשך הזעירים ומעירים את איבריך הרדומים, מבהירים לך את עומק הצרה שנקלעת אליה ואת העומק בו אתה שקוע באדמה - מטרים רבים. בלי אוויר לנשימה הראשונה והחיונית כל כך וברגעים החשובים ביותר בחייך עד כה, אתה נמצא, הלכה למעשה, על סף המוות.
מחשבה מודעת ראשונה מתגבשת בראשך, בהירה וחדה עד כאב -
חייב, לחפור, מעלה!

ת'ור -
4,988,998
כמה שזה אבסורד, קצב לבך מתגבר. ההערכה הראשונית שלך החטיאה את היעד, החטיאה באלף אלפי פעימות, ואם להודות על האמת - אתה חושד שיש עוד די הרבה זמן עד שההתפתחות הפיסית של האיברים שמתחת לעור תגמר, אבל, בכל זאת, מותר לקוות.
4,989,054...
4,999,901...
יש לך חמש, מספר מיוחד. שתי רגליים, שתי טלפיי וראש. בעצם, גם שתי כנפיים, אבל, למה להיטפל לקטנות?
4,999,989
4,999,990
4,999,991,
4,999,992
4,999,993
4,999,994
4,999,995
4,999,996
4,999,997
4,999,998
4,999,999
לבך כמעט קופץ פעימה מתוך התרגשות, אולם הרגע חולף. חמש מליון פעימות לב, וכלום. אפילו לא רעד בביצה המגוננת. אומנם, לפי מספר מיליונים, היה הרעד הנורא ההוא, הרעד המחריד שכמעט וניפץ אותך לרסיסים, אולם זה היה כוח חיצוני, לא פנימי. הוא איננו נחשב בספירה ה...
*קנאק*
הזנב שלך הכה באינסטיקט חזק וקדמוני בקליפת הביצה, מפשיר את מערכת העצבים הנעולה שלך ומאפשר לך להפעיל את איבריך הרדומים לראשונה, הם בועטים ובותשים, מרסקים ומפרקים את הביצה תוך פעימות לב ספורות, חושפות אותך לאור נפלא שעוטף את כולך!
חמש מיליון ועשרים וחמש פעימות לב מהמחשבה המודעת הראשונה ועד הבקיעה! ההתרגשות מאיצה את קצב לבך, ואתה חש זרם סוחף פושה ממנו וממלא את כל גופך, מעיר את איבריך לתנועה, את חושיך לפעולה כשהם מחודדים ככל שיכולים להיות חושי יצור חיי, מעירים את הריאות לשאוף...
ולהשתנק. החושים שלך מתחילים לשלוח אליך אותות בקצב מסחרר, עיניך אומרות לך שאתה מוקף כליל בחומר גבישי וזוהר שמעוור אותן כמעט כליל, מרחקו מספר סנטימטרים מהמקום בו הייתה קליפת הביצה, ואתה מריח וחש שהוא חסם את מעבר האוויר - אותו חומר הוא האחראי לחנק הנורא שאתה חש, להשתנקות הכואבת שגורמת ללב לפעום בקצב מהיר עד כאב ולא סדיר כלל.
אתה חיי, אבל חייב לצאת, לצאת לצאת!
כל שחקן מתבקש לציין בהודעה הראשונה אם הוא מוכן שהשחקנים האחרים יקראו את המשחק שלו, תודה
 
מזל טוב ובהצלחה לכולם.אני מין הסתם לא יכול להרשות את זה,נתתי לכם לקרוא את החלום שלי,תסתפקו בזה :]

IN
בעוד העולם התיאורטי שהורגל בו קורס סביבו,ולראשונה בחייו הכורח לפעול מיד וללא מחשבהה מכה בו,מתעוררים איברי גופו,שפעם חשב שאינם נחוצים כלל לתוכניותיו,ופועלים במרץ.לא סתם במרץ,בחייתיות.ליבו הרגוע מקודם מאיץ לדופק מטורף,האדרנלין שלו מתפשט וכל שריריו מתכווצים,פועלים בעוצמה ובחוסר נשימה,בפחד הדק העובר כחוט שערה בתחתיתו של הבור העמוק ביותר במוחו,הפחד הפנימי שבבסיס המוח,שבהצצתתו מופל המוח כולו.פחד הממוות המיידי.הוא מתחיל לחפור במהירות,בעוצמה,בכל כוחו למעלה,משווה לחיים.אך כל אותו זמן ממשיך מוחו לקדוח,כמעט ללא מחשבה,מתכנן קדימה,יציאה,פריצה החוצה,מתכנן מה הלאה ומה אחריו. ההיסטוריה....מחכה מהדהדות המילים במוחו.
 
מוכן בהחלט שיקראו את ההודעה שלי .
in
הדרקון אשר לא ניתן לזהות את קשקשיו הזהובים מהלכלוך והאפר אשר מכסים אותו מסתכל בעצב על שברי הקליפה שלו .
מה שהיה פעם ביתו לשנים כה רבות המקום שבו חלם אך כאשר הוא בקע אותו מקום החל להשתנות ,האדמה החלה ללחוץ על גבו לכמה רגעים לא היה ניתן לדעת מה קורה אך באותה מהירות האינסטינקטים של הדרקון הזהוב החלו לפעול ,ממריצים אותו גורמים לליבו לפעום מהר יותר גורמים לרגליו להתחיל לנוע ,ולכנפיו הקטנות להתכווץ על מנת לתת לו מקום .
הדרקון החל בריצה כאשר מאחוריו הכוך הקטן והמנהרה החלו לקרוס אחריו, וככול שהתקדם כך היה קשה יותר לעלות המנהרה נהייתה יותר ויותר אנכית עד שלא ניתן היה יותר לטפס בעזרת רגליו בלבד .
הדרקון הסתכל מאחוריו על המנהרה הקורסת ומקדימה על הדרך האנכית אשר היה בלתי אפשרי לעלות אליה בריצה ,נראה שחייו של היצור הצעיר הולכים להיגמר מייד כאשר החלו אבל באותו רגע משהו השתחרר.
הסכנה נראתה לו פתאום לא באמת חשובה, לא באמת משנה זוהיא בעיתו הארצית בעיה חסרת חשיבות לחלוטין הוא יכול להתחמק ממנה אם רק ירצה, השאלה היא האם הוא באמת רוצה להתחמק מהמנהרה הקורסת הזאת ?
לא היה שום מקום לספק יצר ההישרדות שלט בו לחלוטין באותו רגע כאשר שלף את טפריו, אשר היו כלי מאוד מעניין ומסתבר לשימושי ביותר האם הוא היה יכול להשתמש בהם על מנת להציל את עצמו ? התשובה באה מייד כאשר הדרקון זינק למעלה תופס בקירות המנהרה האנכית, מחזיק את עצמו בזמן שהמנהרה קורסת תחתיו מספיק זמן על מנת שהמנהרה הקורסת תיצור מתחתיו קרקע יציבה, שאליה הוא יוכל לנחות ויוכל לחשוב וכך היה .
כאשר הוא הסתכל על המנהרה שאלות כול כך רבות עלו לו בראש ללא תשובה מספקת .
מי יצר אותה ? מדוע היא קרסה ? ויותר חשוב האם סימני הטפרים הענקיים על המנהרה סימלו שיוצריה היו קשורים אליו איכשהו ? שאלות ותשובות החלו לזרום במוחו של הדרקון הצעיר אשר כנראה שכב שם שעות ,תוהה על מקור המנהרה ההרוסה מתחתיו אך לא ניתן לחשוב על בטן ריקה וגרון יבש וכך נאלץ הדרקון לסגת מחלומותיו ולצאת משם מטפס בקושי רב על המנהרה האנכית, ואל עבר האור מחכה לראות מה העולם מעבר למנהרה מכיל בתוכו מחכה לקבל תשובות .
 
OUT
ממחר אני אהיה בחופשה למשך שבוע, כנראה ללא גישה למחשב. לא יפריע לי אם יקראו את ההודעות שלי.

IN
מים, זועק גופו של הדרקון. מונע על ידי דחף קדמון ותו לא, הוא גורף את האדמה הרטובה בטפריו ונוגח בה לסירוגין בניסיון נואש לפרוץ את כלאו החדש. לבסוף, המים מחלחלים דרך החור שיצר ומגיעים אליו. הדרקון נושם את נשימתו הראשונה, מתענג על המים העוברים בין קשקשיו האפורים והרכים ובוחן את גופו. תריסר טפרים דמויי-קרס, זוג כנפיים מפותחות למחצה, ראש כהה עם שיניים לתפארת וזנב אחד ארוך. והגיע הזמן לבדוק את הטפרים, הוא חשב. הדרקון המתין לדג שיעיז להתקרב אל אחד הטפרים השלופים, וכמו דייג המושך בחכה הוא משך במהירות אחד מהם, משפד בקלה צעירה על רגלו השמאלית ובוחן את גסיסתה. לבסוף, הוא סיים את יסורי הדג וטרף אותו, התנסותו הראשונה עם המוות.

OUT
The Time אמר/ה:
הומיניד השחורה!
מואהאהא.
 
OUT
גם אני פליזאי :mrgreen:
The Time אמר/ה:
הומיניד השחורה!
גזען.
ואין לי בעיה, אבל אל תצפו שאני אקרא את התגובות המשעממות שלכם -_-
IN
הדרקון רועד, אבל לא מקור. הוא רועד מאימה. הוא יודע שבפנים, בתוך המקום החשוך והנורא הזה הוא לא יוכל לשרוד הרבה זמן. העיניים הזהובות-מנומרות שלו בוחנות את השטח בזריזות. הוא מתחיל לדחוף את הגוף הקטנטן שלו נגד הסלע, אבל אין לי סיכוי. הוא מנסה לשאוג לעזרה, אבל רוב הסיכויים שאי אפשר לשמוע דרך הסלע. חייבת להיות דרך אחרת. הוא מתרכז, מנסה למצוא בתוכו את היכולת לפרוץ החוצה.
 
OUT:
כולם מוזמנים לקרוא את הקטעים שלי. ואל תדאגו, אני אשתדל שזה לא יהיה משעמם מדי.

IN:
הלב פועם מהר יותר, כל תנועה מלווה בכאב בחזה, ראייה מתערפלת... זה בוודאי נגרם מהחוסר באוויר. והקושי בחשיבה חייב להיות פחד. אז זה פחד! באמת תהיתי מה תהיה התחושה. טוב, אני חושב שיש דברים דחופים יותר...
כל זה קורה בתוך פחות משנייה. שנייה נוספת עוברת עד שהדרקון הצעיר בוחן את סביבתו, מחפש נקודות חלשות בגביש.
טוב, אז אם אני אפקוד על הזנב שלי לזוז... בוא נראה איך זה עובד... אהה!
והזנב חובט בעוצמה בגבישים שמאחור, סודק אותם, ואוויר מתחיל לזרום פנימה דרך הסדקים. הדרקון נושם עמוקות, אך מוחו דוהר קדימה.
יותר טוב. עכשיו, בוא ננסה להוריד את אלה שמקדימה בנשיפה. טוב, לנשוף... זה אמור לבוא בטבעיות. להתרכז בנקודה הקרה, להעלות אוויר מהבטן, עכשיו לדחוף אותו קדימה ולתת לקור לרכב עליו. יופי!
והגבישים מתנפצים תחת הכפור הקדמוני. הדרקון משתחל דרך הפתח, נזהר לא לדרוך בזהירות ולא לאמץ את רגליו יותר מדי. אז הוא פורש את כנפיו ומתנער מהשברים, מרים את ראשו ומביט מסביבו.
אז זה מאחורינו. בוא נראה מה יש בהמשך.

OUT:
ודרידלורד - תודה על ההתגמשות.
 
בסדר גמור, אז היחידי שמסתתר הוא פלדריק, נו, קשה לי לומר שלא ציפיתי לזה ^^. אני אמשיך עם הספוילרים בשביל כולם, זה חוסך מקום, ונוח יותר בשביל מי שלא נהנים מתיאור איכותי *מבט מבט חד לכיוונו של רסטלס*.
הפעם חיכיתי לכולכם, אבל עכשיו אני אגיב כל פעם שיהיה נוח, את פרקי הזמן הארוכים אני אריץ אצל כולם במקביל. כשהשחורה תחזור אני כבר אריץ לה את הילדות על זריז.
אז...
in
פלדריק -
אתה חותר וחופר וצורח על העפר המר, מפלס דרכך בפחד המוות מהר ככל שגופך השביר מאפשר לך, מעלה, מעאייי! ראשך נתקל בדבר מה קשה, ואתה משתנק ובולע עפר, מפלס ככל יכולתך, ברגעים האחרונים אולי..
אור
אתה מקיא את האדמה שבלעת ונושם נשימות עמוקות מהאוויר הנפלא, השמיימי, של היער. חושיך מתעוררים בזרמים כאשר הם נחשפים לעולם, ולא רק לאדמה המקוללת שבלעה את ביצתך - עמודים אדירים של צמח מתנשאים מעלה מעלה ויוצרים כיפה מורכבת להדהים, שתי וערב של עלים וענפים וקרני אור מרוחקות שהצליחו לחצות את כיפת היער ולהגיע עד רשתית עיניך שנפקחו סופסוף לעולם שנועדו לראות, נועדו בנתיביו לשלוט. אתה מבחין גם בכמה תנועות בעלווה, יצורים קטנים שזוחלים ומקפצים ומטפסים על העצים העתיקים.
קרקע היער, כמו שמיו, מלאים בעלים. עלים נושנים שריח הרקב של התפוררותם האיטית הוא תענוג בשבילך כמעט כמו המראות, אתה מריח את היצורים הזעירים של רקב מתפלשים באדמה העשירה שהרגע נמלטת ממנה בעור שיניך - רמשים זעירים זהירים שטעמם, מריחם שנחשף לך, מעורר תאבון.
אתה מרים את ראשך מבין שורשי העץ העתיק שבקעת עמוק כל כך מתחתיו, נושם עמוקות את אוויר העולם, רגוע עכשיו
ורעב.

בן -
אתה מטפס לאט. ההמלטות הרצחנית עייפה אותך, ונראה שפרץ האנדרנלין שמילא אותך נגמר זה מכבר. העייפות מרגישה רע למדי, אתה תוהה אם ניתן יהיה להרחיק אותה מעליך באמצעות מחשבה באופן הנכון, אולי היא רק בראשך..
בעודך שקוע במחשבות, אתה עולה ומגיח אל העולם שמעבר לחשכה - שמיים נפרשים מעליך, נפלאים ואדירי מימדים. קשת מופלאה של צבעים ממלאת אותם, מכהה על גבול השחור הרחק בצד אחד, מנוקד בכוכבים בהירים שרק הופיע זה עתה ועד לאדום כהה כדם, אורה של השקיעה...
...זורח על מחזה מרוחק, מרוחק בדרך שרק אירוע קרוב באופן נורא יכול להיות. שניים, דומים כטיפות מים, עומדים על פסגת הר מבודד. אין ישוב אנושי במרחק קילומטרים, המלווים נעלמו, השומרים נרצחו.
רק שניהם.
אח, רוצח, אחיו.
דם, מלכים, נשפך
סוף, ממלכות, תאומות.


לבך הצעיר פועם במהירות שלא ידעת שהוא מסוגל לה. המפולת שכמעט הביאה למותך לא הטרידה אותך במיוחד, ההיא הייתה אירוע סתמי, אקראי, חסר חשיבות. אולם חזיון, מראה מרוחק של אירוע נורא שעתיד להתרחש תחת שקיעת החמה, מבעית אותך. הוא הגיע עמוק מתוך זכרונותיך, מתוך זכרונות העתיד. אינך יודע למה, אינך יודע מתי, אתה יודע רק זאת - אם מישהו לא יתערב, אח ירצח אחיו תחת שקיעה אדומה כדם.
קצב לבך מאט מעט, אולם עוצמת החזיון נשארת כשהייתה. עיניך, בזמן שמחשבותיך רצות, עוזבות בינתיים את השמיים ועוברות לארץ - היציאה מהמנהרה הסוותה (בכוונה? במקרה?) בתוך גזע עתיק ורחב של עץ זית, שאתה עומד כעת על ארבע רגליך עליו. העץ נמצא על הר גדול ממך בהרבה, שמשקיף על מישור עשב רחב המנוקד בסלעים ועצים פה ושם. מעט מאחוריך, גבוה יותר על ההר, אתה מפנה את ראשך ומבחין, נמצא מעגל אבנים ענקיות. אולם דבר מה מושך את תשומת ליבך אף יותר...
ריח, ריח נפלא מדגדג את נחיריך ומעורר את קיבתך הצעירה, ריחם של צמר ובשר חיי.
כמה מהנקודות על השדות, כך אתה מבחין, אינם סלעים - הם זזים מעט מעט, ומעלים ריח ניחוח.
אתה רעב, מאוד.

הומניד -
טעמו של היצור המפרפר נפלא בצורה שקשה לתאר, אתה מכרסם את כולו, מתענג על טעמם של הדם והחיים הנגוזים והעצמות הפריכות.
אחרי הדג הראשון מגיעים עוד שניים, ואחריהם עוד שלושה ומן סרטן משונה לקינוח. במהלך הצייד אתה מגלה שכנפיך, אף שהן מסוגלות להיפרש לאורך שמקשה מאוד על השחייה, יכולות גם להתקפל באופן נוח להפליא, או אף לחתור בעצמן בחבטה אחת מרשימה ולהתקפל בשביל לסגור מרחקים קצרים במהירות הבזק. בסך הכל, אתה מתנייד במים באופן נוח להפליא, והדגים.. איך לומר, לא ממש אתגר. אף כי יאמר לטובתם שהם מתפתלים באופן מרתק כשאוכלים אותם. אתה פונה לבחון את סביבתך הרחבה יותר:
האיזור בו צדת מעט הרגע הוא הקרקעית הדלוחה של אגם רח ידיים למדי, מרובה דגים ושוקק חיים. הקרקעית מכוסה בסבך אצות גבוהות שהדגים ניזונים מהם, ואתה חושד שאתה לא הטורף היחיד שמשוטט בו.
מלבד זאת, הרחק מעלה, אתה רואה את השמיים. איכשהו, זכרת אותם גדולים יותר. נראה לך שתוכל ממש להגיע אליהם בשחייה, והשמיים הרי אמורים להיות מלאים בחיים. זה עשוי להיות מעניין.
אולם דבר מה מושך את תשומת ליבך גם באגם עצמו - מידי פעם, במרווחי זמן קבועים וקצרים למדי, נשמעת פעימה מהדהדת מהקרקעית העמוקה יותר של האגם. איכות הצליל משונה ביותר, הדבר הדומה ביותר אליו ששמעת אי פעם הוא פעימות ליבך שלך בעודך בביצה, קצובות, עמוקות, ומונוטוניות.
אתה מנסה את טעמה של אצה בעודך מהרהר, ורואה כי טוב.
מה תעשה?

רסטלס -
אתה מביט פנימה, עמוק ככל שעיני רוחך מסוגלות להביט, ריאותך משתנקות, עיניך מפלפלות, האם זה... הסוף?
לא
קול עתיק וצעיר, מוכר וזר, ממלא את מחשבתך, צילו של חלום אחרון
ריאותיך מתרוקנות מאוויר, ואתה פורץ בבכי נורא, בכי של יצור שנועדו לו חיים של פליאה ואושר, והעולם הכזיבו וחנק את פתיל חייו באיבו, בכי שיכל לשבור לבבות, להמס חומות, לנפץ...
זוהי רק ההתחלה
...סלע מוצק.
האבן מתרסקת לאלפי רסיסים, שעפים לשמיים ומשם אל האוקיאנוס. הוא נראה כמו שאוזנך וזכרונותיך אמרו לך שהוא ייראה, רק יפה אלף מונים! גלים על גלים על גלים, מתרסקים על המצוק ברסס יפיפה. השמש שוקעת משמאלך בשקיעה מרהיבה, מתחשק לך לרקוד, מתחשק לך לעוף, מתחשק לך לשיר בראש חוצות, מתחשק לך...
נצנוץ על פני המים מושך את תשומת ליבך, בטנך מקרקרת
...לאכול את הדג הזה, אתה גווע!

ת'ור -
נשיפת הכפור שלך לרגע אחד רק מקשה את הגבישים יותר, כמו צוחקת לך, שבטפשותך אתה הוא שתביא לקצך, אבל הכפור לא מאכזב אותך וכעבור רגע הכלא הזורח שלך מתנפץ לערימת שברים. חושף את המערה הנפלאה שבחוץ.
התקרה שלה נמצאת הרבה הרבה מעליך, ומנוקדת בגבישים מהסוג שכלא אותך, שזורחים באופן יפיפה. גם סביבך הכל גבישים גבישים, וביניהם, כך אתה מבחין, מרחפים חרקים שצבעם לבן בוהק, מסתווים באור החזק.
במרחק כמה מאות מטרים ממך, כך אתה חושב, אתה מבחין בהיחלשות של האור. כנראה המשך למנהרה אחרת. מהצד השני לעומת זאת, בו אור הגבישים חזק יותר אתה מריח ריח משונה, נקי מאוד וחזק (ואולי יש בו אפילו מעט קסם).
אולי חשוב מכך, אתה רעב, הגבישים האלה לא נראים לך אכילים במיוחד, ואתה בספק אם תוכל להשביע את עצמך מאכילת החרקים הלבנים. אם כי.. אפשר לנסות, הם די זמינים.
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top