קריאה מעניינת מאוד. אהבתי 
דווקא ההשוואה לדמוגורגון לא כ"כ מוצלחת, כי קש"ק (קריאתו של קת'ולהו) ממש לא עובד לפי ההגיונות של מו"ד. הקדמונים האדירים ושאר ישויות בליגה שלהם לא מנסים לפלוש לכדור הארץ יותר מאשר אתה מנסה לפלוש לעולם שבנו הקוליפורמים בשירותים כשאתה מוריד במקרה את המים.
האנטגוניסטים בעולם המיתוס של לאבקראפט מתחלקים לכמה סוגים, ולא כולם יצורי מיתוס:
האלים החיצוניים: הם נמצאים אי שם במרחקי החלל, בו כדור הארץ הוא גרגר חסר חשיבות. הם חסרי תבונה והגיון, אבל הם בעלי עוצמה בלתי נתפסת. רובם ככולם מרקדים בחוסר דעת סביב אזאת'ות, התוהו הגרעיני, אדון היקום ובוראו - רק חבל שהתבונה שלו היא אפס במונחי משחק, הוא חסר מודעות במובן שאנחנו יכולים להבין אותה, ומידי פעם הוא פולט שרצים בדמותו שאוכלים כוכבי-לכת מבפנים באופן אקראי לגמרי.
הקדמונים האדירים: ישויות עוצמתיות, ברובן אינטיליגנטיות, וחלקן מסתובבות מידי פעם בעולם שלנו. הם די אדישים למין האנושי, אבל נוטים להזיק לו כשהם נתקלים בו. קת'ולהו הוא אחד מהם, ויחד איתו גם עוד כל מיני בלתי-ניתנים-לאיות כמו שאב ניגוראת' העז בעלת אלף הצאצאים, יוג-סות'ות' המפתח והשער ושאר יצורים לא נעימים שרק להתסכל בתמונה שלהם יוציא אותך מדעתך. יוצא הדופן שבחבורה הזו הוא ניארלטותפ בעל אלף ואחת הצורות, שדווקא כן מתעניין במין האנושי ונהנה להתעלל בו ולספק לו את האמצעים להשמדתו העצמית. ניארלטותפ הסתובב תקופה מסויימת במצרים בתור נפרן-קה הפרעה השחור, אבל הוא גם "האיש המקורנן/השחור" של פולחני המכשפות, ויש לו עוד צורות רבות - פר ענקי, ספינקס עם שמיים שחורים ומלאי כוכבים במקום פנים או זוועה דמויית לשון ענקית שעומדת על שלוש רגליים. הוא כנראה זה שעומד מאחורי פיתוח הנשק הגרעיני.
גזעי המיתוס: חבורה איומה למדי של חייזרים משונים יותר ופחות. חלקם משרתים את הקדמונים האדירים, בעוד שאחרים הם עצמאיים בפעילותם. העמוקאים והגועלים נמצאים כאן, ואיתם גם הבייאקי (ספק עטלף וספק עוף שאפשר לזמן ולטוס עליו לחלל), הדהולים (תולעים ענקיות באורך של קילומטר שנוברות בערימות של עצמות), החרקים האיומים משאגי, מי-גו הפטריות מיוגות', הפוליפים המעופפים, חיות הירח חובבות העינויים ועוד רבים ומגעילים.
אנשי כת: אלה אנשים כמונו, שבחיפוש אחר כוח, סודות או משמעות לחיים התחילו לסגוד לאלים חיצוניים, קדמונים בכירים או אפילו לגזע מגזעי המיתוס. בהרבה מקרים, הישות לה הם סוגדים בקושי מודעת לקיומם או מתעניינת בהם. זה בערך כמו שתתחיל לסגוד לשמש ותחטוף סרטן עור מרוב שיזוף או תתחיל לשרוף בתים כדי שלא יהיו גגות שמסתירים את השמש - זה לא שהשמש ביקשה ממך, זה כי אתה דפוק. האנשים בכתות האלה בדרך כלל מאבדים את שפיותם מרוב חשיפה למיתוס (או כי היו מעורערים מראש גם ככה) וסביר שתקרא עליהם בעיתון עם כותרות כמו "הרוצח טוען שקיבל הוראות מהכלב של השכנים שהיה נובח בלילה ואומר לו את מי לרצוח".
האנטגוניסטים בעולם המיתוס של לאבקראפט מתחלקים לכמה סוגים, ולא כולם יצורי מיתוס:
האלים החיצוניים: הם נמצאים אי שם במרחקי החלל, בו כדור הארץ הוא גרגר חסר חשיבות. הם חסרי תבונה והגיון, אבל הם בעלי עוצמה בלתי נתפסת. רובם ככולם מרקדים בחוסר דעת סביב אזאת'ות, התוהו הגרעיני, אדון היקום ובוראו - רק חבל שהתבונה שלו היא אפס במונחי משחק, הוא חסר מודעות במובן שאנחנו יכולים להבין אותה, ומידי פעם הוא פולט שרצים בדמותו שאוכלים כוכבי-לכת מבפנים באופן אקראי לגמרי.
הקדמונים האדירים: ישויות עוצמתיות, ברובן אינטיליגנטיות, וחלקן מסתובבות מידי פעם בעולם שלנו. הם די אדישים למין האנושי, אבל נוטים להזיק לו כשהם נתקלים בו. קת'ולהו הוא אחד מהם, ויחד איתו גם עוד כל מיני בלתי-ניתנים-לאיות כמו שאב ניגוראת' העז בעלת אלף הצאצאים, יוג-סות'ות' המפתח והשער ושאר יצורים לא נעימים שרק להתסכל בתמונה שלהם יוציא אותך מדעתך. יוצא הדופן שבחבורה הזו הוא ניארלטותפ בעל אלף ואחת הצורות, שדווקא כן מתעניין במין האנושי ונהנה להתעלל בו ולספק לו את האמצעים להשמדתו העצמית. ניארלטותפ הסתובב תקופה מסויימת במצרים בתור נפרן-קה הפרעה השחור, אבל הוא גם "האיש המקורנן/השחור" של פולחני המכשפות, ויש לו עוד צורות רבות - פר ענקי, ספינקס עם שמיים שחורים ומלאי כוכבים במקום פנים או זוועה דמויית לשון ענקית שעומדת על שלוש רגליים. הוא כנראה זה שעומד מאחורי פיתוח הנשק הגרעיני.
גזעי המיתוס: חבורה איומה למדי של חייזרים משונים יותר ופחות. חלקם משרתים את הקדמונים האדירים, בעוד שאחרים הם עצמאיים בפעילותם. העמוקאים והגועלים נמצאים כאן, ואיתם גם הבייאקי (ספק עטלף וספק עוף שאפשר לזמן ולטוס עליו לחלל), הדהולים (תולעים ענקיות באורך של קילומטר שנוברות בערימות של עצמות), החרקים האיומים משאגי, מי-גו הפטריות מיוגות', הפוליפים המעופפים, חיות הירח חובבות העינויים ועוד רבים ומגעילים.
אנשי כת: אלה אנשים כמונו, שבחיפוש אחר כוח, סודות או משמעות לחיים התחילו לסגוד לאלים חיצוניים, קדמונים בכירים או אפילו לגזע מגזעי המיתוס. בהרבה מקרים, הישות לה הם סוגדים בקושי מודעת לקיומם או מתעניינת בהם. זה בערך כמו שתתחיל לסגוד לשמש ותחטוף סרטן עור מרוב שיזוף או תתחיל לשרוף בתים כדי שלא יהיו גגות שמסתירים את השמש - זה לא שהשמש ביקשה ממך, זה כי אתה דפוק. האנשים בכתות האלה בדרך כלל מאבדים את שפיותם מרוב חשיפה למיתוס (או כי היו מעורערים מראש גם ככה) וסביר שתקרא עליהם בעיתון עם כותרות כמו "הרוצח טוען שקיבל הוראות מהכלב של השכנים שהיה נובח בלילה ואומר לו את מי לרצוח".
אולדמן- אטני מסרב להגרר לדיון, אבל אני מביע מחאה.
---
לעניין הדיון
בסך הכול מקבל את הכיוון של המפקד
---
לעניין הדיון
בסך הכול מקבל את הכיוון של המפקד
אם אני זוכר נכון כמה דברים לקש"ק שקראתי שהציגו עלילות ברוסיה הסובייטית, אז יצורי המיתוס ואנשי הכתות לא היו חלק מה"רעים" הצפויים כמו אנשי מפלגה או מרגלים זרים או אפילו לא בני שבטים מחוג הקוטב (לאבקראפט עצמו דווקא התייחס לפולחן קת'ולהו אצל אסקימוסים למיניהם), אלא טיפוסים הרבה יותר שוליים או חשאיים, למשל:
ראש הכפר ובני משפחתו הם בעצם גועלים, שסוגדים לתמונה של סטלין, כהוקרה על כך שמעשיו מספקים להם הרבה גופות למאכל.
כומר תמהוני מכת הסריסים הקריפית של ה"סקופיצים" מסתובב בין הכפרים הנידחים ומלמד אותם "טקסי טבע רוסיים עתיקים", כאשר הוא בעצם רוצה לזמן את איטאקואה המיילל ברוח.
רספוטין השתגע בגלל הטלת לחשי-מיתוס. הוא ורב מקובל חסידי הצילו ביחד את העולם באמצעות הלחשים האלה ב1908, כשהם עצרו את אחד השרצים של אזאתות' מלנחות על כדור הארץ - התוצאה הייתה פיצוץ אדיר שמוכר לנו בתור "אירוע טונגוסקה". הרב נהרג בתקרית, ורספוטין התחרפן.
ראש הכפר ובני משפחתו הם בעצם גועלים, שסוגדים לתמונה של סטלין, כהוקרה על כך שמעשיו מספקים להם הרבה גופות למאכל.
כומר תמהוני מכת הסריסים הקריפית של ה"סקופיצים" מסתובב בין הכפרים הנידחים ומלמד אותם "טקסי טבע רוסיים עתיקים", כאשר הוא בעצם רוצה לזמן את איטאקואה המיילל ברוח.
רספוטין השתגע בגלל הטלת לחשי-מיתוס. הוא ורב מקובל חסידי הצילו ביחד את העולם באמצעות הלחשים האלה ב1908, כשהם עצרו את אחד השרצים של אזאתות' מלנחות על כדור הארץ - התוצאה הייתה פיצוץ אדיר שמוכר לנו בתור "אירוע טונגוסקה". הרב נהרג בתקרית, ורספוטין התחרפן.
טוב עם ברה"מ, תמיד קונים אותי
המשחק The Darkest Dungeon מזכיר מעט את המיתוס הלאבקרפטי ושואב ממנו השראה. המטרה שלך היא להילחם ברשע, שבחלקו בא בצורות של תועבות כאלו ואחרות ואנשי הכת שסוגדים להן. אפשר לחפש תמונות בגוגל כדי לראות על מה מדובר, אבל נראה לי שהם תפסו את אווירת חוסר השפיות וחוסר היכולת של המין האנושי להתנגד לאפלה בצורה טובה. לדוגמה:
בסוף אתה לא באמת מנצח אלא פשוט נהיה משרת של כוחות האופל אחרי שאיבדת את שפיות דעתך והרצון העצמי שלך לחלוטין.
במשחק קש"ק המקורי, ההנחה היא שבטווח הארוך הדמויות יצאו מדעתן (מפלצות ולחשים מורידים שפיות, ודי אי אפשר לקבל את הנקודות בחזרה ממש) או פשוט ימותו, ושאי אפשר לנצח את המיתוס - פשוט בכל דור ודור קמים חוקרים שמרוויחים עוד כמה שנים למין האנושי תוך שהם משלמים בחייהם ושפיותם, וככה זה עובד כבר אלפי שנים אם לא יותר. אגב - העולם של קונאן הברברי נמצא כמה אלפי שנים אחורה בקו הזמן של העולם של קריאתו של קת'ולהו (בערך בשנת 12,000 לפני הספירה) והמחבר של קונאן ולאבקראפט הכירו, התכתבו, שלחו סיפורים לאותם מגזינים ושנאו את אותם כושים ואסיאתים.
אני חושב שראיתי איפשהו ספר מערכה לקת'ולהו בימי הביניים..
Cthulhu Dark Ages
יש לי את הספר הזה על המדף בבית, אבל מה שיש לי זו המהדורה הראשונה שלו ומגוגל מסתבר שיצאה גם מהדורה שניה עם כריכה קצת שונה. הוא עוסק במשחק בימי הביניים המוקדמים יחסית (סמוך לשנת 1000 - השנה ה"רשמית" בה מתחילים לשחק בספר היא 998), והוא די טוב אבל למרות שהוא מתיימר להיות משחק שעומד בפני עצמו אי אפשר באמת להשתמש בו בלי ספר הכללים הבסיסי.
אם אני זוכר נכון, הוא נכתב במקור בגרמנית ותורגם לאנגלית, מה שאולי מסביר את זה שההרפתקה שמגיעה בתוך ספר הכללים הרבה יותר קריפית ומטרידה מהרפתקאות קש"ק אחרות שקראתי.
יש לי את הספר הזה על המדף בבית, אבל מה שיש לי זו המהדורה הראשונה שלו ומגוגל מסתבר שיצאה גם מהדורה שניה עם כריכה קצת שונה. הוא עוסק במשחק בימי הביניים המוקדמים יחסית (סמוך לשנת 1000 - השנה ה"רשמית" בה מתחילים לשחק בספר היא 998), והוא די טוב אבל למרות שהוא מתיימר להיות משחק שעומד בפני עצמו אי אפשר באמת להשתמש בו בלי ספר הכללים הבסיסי.
אם אני זוכר נכון, הוא נכתב במקור בגרמנית ותורגם לאנגלית, מה שאולי מסביר את זה שההרפתקה שמגיעה בתוך ספר הכללים הרבה יותר קריפית ומטרידה מהרפתקאות קש"ק אחרות שקראתי.
גם שם כולם מתחרפנים בסוף?
dragonian אמר/ה:
נדמה לי שהזכרתי את הכנענים בדיון אחר, והם תופעה מרתקת. אין שום דרך נורמלית למקם אותם על הסקאלה הפוליטית הישראלית למשל, וההגדרה הכי קרובה תהיה "ימין פוסט ציוני ופוסט יהודי".
הכנענים היו אמנם זרם שולי עד לא קיים בפוליטיקה (הם היו מוזרים מידי בשביל השמאל וחילוניים מידי בשביל הימין) אבל הייתה להם השפעה מאוד חזקה בתרבות ובאמנות. סופר הילדים שרגא גפני, שכתב ותרגם מאות ספרים בכמה שמות עט שונים (און שריג, אבנר כרמלי ועוד כמה ששכחתי) היה כנעני נלהב, והכניס כמה מרעיונותיו לספרים כמו דני-דין (סופר-מן כנעני שמתעלל פיזית בנאצר ובמלך חוסיין) ובצורה בוטה יותר לסדרת ההמשך ל"כדורגלנים הצעירים" בה אחד הגיבורים הוא פלסטיני בשם עודד, לשעבר עוואד, שמשחק בקבוצת הכדורגל של ההתנחלות "שכם עילית".
יש הטוענים שרעיונות כנעניים (ביחד עם רומנטיקה וסכלות של בגין ופאשלות של המוסד - אמ"ן דווקא התנגד) תרמו להתגבשות הברית הכושלת עם הכתאייב (פלנגות) בלבנון, אבל זה כבר סיפור אחר.
הכנענים היו אמנם זרם שולי עד לא קיים בפוליטיקה (הם היו מוזרים מידי בשביל השמאל וחילוניים מידי בשביל הימין) אבל הייתה להם השפעה מאוד חזקה בתרבות ובאמנות. סופר הילדים שרגא גפני, שכתב ותרגם מאות ספרים בכמה שמות עט שונים (און שריג, אבנר כרמלי ועוד כמה ששכחתי) היה כנעני נלהב, והכניס כמה מרעיונותיו לספרים כמו דני-דין (סופר-מן כנעני שמתעלל פיזית בנאצר ובמלך חוסיין) ובצורה בוטה יותר לסדרת ההמשך ל"כדורגלנים הצעירים" בה אחד הגיבורים הוא פלסטיני בשם עודד, לשעבר עוואד, שמשחק בקבוצת הכדורגל של ההתנחלות "שכם עילית".
יש הטוענים שרעיונות כנעניים (ביחד עם רומנטיקה וסכלות של בגין ופאשלות של המוסד - אמ"ן דווקא התנגד) תרמו להתגבשות הברית הכושלת עם הכתאייב (פלנגות) בלבנון, אבל זה כבר סיפור אחר.
