A
Anonymous
Guest
ניגש ישר לעניין: אני משחק עם קבוצה של עוד 4 שחקנים ושה"ם בשיטת פאת'פיינדר כבר קרוב לשנה.
התחלנו את המפגשים שלנו עם קבוצה מסוימת שלאט לאט עם הזמן הפכה לקבוצה בעלת שחקנים אחרים לגמרי (שחקן הלך ושחקן חדש הצטרף וכן הלאה).
נוצר מצב שאני כבר לא מרגיש כלכך נוח במשחק מכל מיני סיבות:
האחת היא שישנו שחקן אחד שמאוד קשה להתמודד איתו כי במחינתו הדמות שלו צריכה להיות הכי חזקה והכי טובה בהכל וכל מה שהוא רוצה להשיג חייב להיות מושג בדרך זו או אחרת ואם השה"ם מחליט שלא - נפתח מסע ארוך של שכנועים והסברים מצדו של השחקן מדוע עליו לקבל את מה שהוא רוצה ומדוע השה"ם צריך לבצע את מה שהוא אומר לו. (שאני אומר מסע ארוך זה אומר שמתוך סשן של 4-5 שעות, שעה או אפילו שעה וחצי של דיון מעמיק בחוקים והסברים ...)
השניה היא שישנה אוירה של כמה מהשחקנים (ביניהם השחקן המוזכר למעלה) שהכל צריך להיות תכליתי ומהיר ואין זמן לדיונים מעמיקים ולחשיבה של כל הקבוצה ביחד. לדוג': שחקן מוצא תליון מסוים שנראה כי קשור לכת מסוימת. הוא רוצה לדעת עוד על התליון ולקחת אותו למישהו שיבדוק אותו. השחקנים האחרים אומרים "עזוב את זה! בוא נמצא לנו משהו לעשות!" או, ישנה דרך של שבוע ממקום א' למקום ב'. השחקנים אומרים "טוב, אז הגענו אחרי שבועיים ממקום א' למקום ב'... מה הלאה?!" זה מתסכל ומעצבן שאין לך את המקום של בניית סיפור כמו שצריך. (הדבר יוצר אי נוחות גם אצל שני שחקנים אחרים בקבוצה מלבדי.)
השלישית היא שהשה"ם הוא יחסית חדש. ולמרות שאני מאוד אוהב את הגישה שהוא מגיע איתה ואת הניסיון שלכולם יהיה כיף עדיין מרגישים שמשהו חסר. קודם כל אנחנו משחקים הרפתקאה מוכנה והכל נראה כאילו מאוד חסר מעוף. הסיפור מסופר בצורה עייפה ולא כלכך מרגישים כאילו יש לנו יותר מדי מה לעשות במשחק אלא ללכת לאיפה שהשה"ם מוביל אותנו. (RAILROAD)
ניסיתי לדבר עם השחקנים על התחושות שלי והרגשתי שממש מכבדים ומבינים מה שאני אומר. כולנו מבטיחים לעשות שינוי וסשן אחר כך הדבר חוזר לסורו.
מה אפשר לעשות? בבקשה תעזרו לי...
התחלנו את המפגשים שלנו עם קבוצה מסוימת שלאט לאט עם הזמן הפכה לקבוצה בעלת שחקנים אחרים לגמרי (שחקן הלך ושחקן חדש הצטרף וכן הלאה).
נוצר מצב שאני כבר לא מרגיש כלכך נוח במשחק מכל מיני סיבות:
האחת היא שישנו שחקן אחד שמאוד קשה להתמודד איתו כי במחינתו הדמות שלו צריכה להיות הכי חזקה והכי טובה בהכל וכל מה שהוא רוצה להשיג חייב להיות מושג בדרך זו או אחרת ואם השה"ם מחליט שלא - נפתח מסע ארוך של שכנועים והסברים מצדו של השחקן מדוע עליו לקבל את מה שהוא רוצה ומדוע השה"ם צריך לבצע את מה שהוא אומר לו. (שאני אומר מסע ארוך זה אומר שמתוך סשן של 4-5 שעות, שעה או אפילו שעה וחצי של דיון מעמיק בחוקים והסברים ...)
השניה היא שישנה אוירה של כמה מהשחקנים (ביניהם השחקן המוזכר למעלה) שהכל צריך להיות תכליתי ומהיר ואין זמן לדיונים מעמיקים ולחשיבה של כל הקבוצה ביחד. לדוג': שחקן מוצא תליון מסוים שנראה כי קשור לכת מסוימת. הוא רוצה לדעת עוד על התליון ולקחת אותו למישהו שיבדוק אותו. השחקנים האחרים אומרים "עזוב את זה! בוא נמצא לנו משהו לעשות!" או, ישנה דרך של שבוע ממקום א' למקום ב'. השחקנים אומרים "טוב, אז הגענו אחרי שבועיים ממקום א' למקום ב'... מה הלאה?!" זה מתסכל ומעצבן שאין לך את המקום של בניית סיפור כמו שצריך. (הדבר יוצר אי נוחות גם אצל שני שחקנים אחרים בקבוצה מלבדי.)
השלישית היא שהשה"ם הוא יחסית חדש. ולמרות שאני מאוד אוהב את הגישה שהוא מגיע איתה ואת הניסיון שלכולם יהיה כיף עדיין מרגישים שמשהו חסר. קודם כל אנחנו משחקים הרפתקאה מוכנה והכל נראה כאילו מאוד חסר מעוף. הסיפור מסופר בצורה עייפה ולא כלכך מרגישים כאילו יש לנו יותר מדי מה לעשות במשחק אלא ללכת לאיפה שהשה"ם מוביל אותנו. (RAILROAD)
ניסיתי לדבר עם השחקנים על התחושות שלי והרגשתי שממש מכבדים ומבינים מה שאני אומר. כולנו מבטיחים לעשות שינוי וסשן אחר כך הדבר חוזר לסורו.
מה אפשר לעשות? בבקשה תעזרו לי...