משחק רשת ע"ב שיר של אש ושל קרח, פרק ב' [הסתיים]

[Envinyatar]

ראיניס שולחת באולריק מבט חמור-סבר.
"ישנם דברים ושמות, שעדיף יהיה אם לא תדעו" היא אומרת "ותברכו את האלים העתיקים... או את השבעה, על כך כי אין הם יודעים עליכם. אומר רק זאת: הזדון מחלחל במסתרין. קרוב היום, בוא ינסה את כוחו בקרב גלוי... אולם די לצרה בשעתה. חושבני, שאני מסכימה עם דיאנה הפעם... אני רוצה לבדוק מה הוסתר כאן, זולת החרב הזו".

היא מוסיפה להתקדם, דיאנה עוקבת אחריה בלהיטות; דזמונד, כאוב וחלש, מוקם על רגליו, חש שוב, באורח קלוש, את הקול הנשי המוכר הקורא בשמו.

המנהרה ממשיכה כמה עשרות מטרים, ורעש המיים מתגבר; במרחק מה-מכם, צונח הזרם לתוך מפלים גדולים, הנופלים כנראה אל מאגר עצום, תת-קרקעי, של מי ים. אלא, שעשרה מטרים בערך לפני המפל, בין שני זקיפים עצומים לגודל, נקרע פתח מסותת למחצה, ומדרגות גסות עולות לתוכו. שקט מוחלט משתרר כעת, מלבד רעם המפלים... אולם אתם רואים היטב אור כחלחל-ירקרק המבליח מבין הזקיפים הגדולים, ככל הנראה מתוך מה שנמצא מעבר לשורת המדרגות הגסות.

 

[Envinyatar]

ooc: לוקח את העלילה עוד צעד אחד קדימה.

ic: ראיניס מוליכה אותכם במעלה המדרגות, אל תוך האור הכחלחל-ירקרק. דזמונד נע בקושי, נתמך באולריק בכדי להתקדם.
מולכם, משתרע חדר מוזר אליפטי, עם אבק של מאות שנים ארוכות. הדבר היחיד שמכיל החדר הוא אובליסק קטן, דמוי מחט, הניצב ממש במרכז, נעוץ עמוק בתוך האדמה, וראשו עשוי חומר מוזר, זוהר.
הקירות מסביב מעוטרים בציורים וכתובות דהויים, שקשה לראותם מרחוק. אחד הדברים המוזרים בחדר הוא חריר קטן בתקרה, דרכו נופלת קרן אור כסופה בודדת - אולי אור ירח, מקרינה על האובליסק ומותזת ממנו, כאילו היה מראה מוזרה, על הסימנים הדהויים באחד הקירות, במרחק מטרים אחדים מכם. פסלים מאובקים של דרקונים, או יצורים מפלצתיים דמויי דרקון, בוהים בכם בעיניים זועפות ממדפי-קיר ועמודים ישנים, כאילו אתם פולשים חצופים שהסיגו את גבולם.

 

[doctor arbitration]

"בואו נזהר בצעדים הבאים שלנו" אולריק חוזר לטון הדאגני והחששני שלו. "משהו בחדר הזה מאוד לא נראה לי". לכל השדים והרוחות, שום דבר בשליחות המסריחה הזו לא יכול ללכת כמו שצריך?... "זה נראה מאוד.. מאוד" קולו נחלש יותר ויותר "חשוד". הוא שולח בדיאנה מבט מהיר "שלא תעזי לעשות כלום פרחחית קטנה. חסר רק שתפילי פה משהו ועוד פעם נצטרך לטבוח את דרכינו כדי להגיע לעוד חדר כזה בדיוק"

 

[Envinyatar]

דיאנה שולחת באולריק מבט מלאכי של "אני לא יודעת מה כולם רוצים ממני".
ואחר-כך מתקדמת בלהיטות אל תוך האולם.
"וואו, זה יפיפה!" היא אומרת, מסירה בלהיטות אבק מהקיר "יש כאן אותיות, הרבה אותיות בשפה מוזרה..."
אור הירח, שקורן מראש האובליסק, מאיר את דיאנה ואת הכתובות המוזרות החרוטות באותיות מסולסלות על הקיר.
"זו ואליאנית גבוהה בנוסח עתיק" עונה ראיניס, עושה צעד קדימה בכדי להטיב להביט. כתוב שם:

"שיר למפקד הפלוגה האדומה, אשר היה אדון למשמר היורשת של האיים הקדומים ושל הממלכה הנסתרת. הוא צעד באש ובמיפם, בסערת החרבות ובשדות הקרח, ובפיו שירה עתיקה ואדירת יומין".

ראיניס מגביהה את המטה, ומאירה את הקיר. מעל האותיות, מגולפות מאזניים מפחידות מאבן. בכף האחת מפוסלת נסיכה, מחזיקה דרקון קטן בידה. בכף השניה, גביש של קרח, מתוכו משתקפות פנים מפחידות, מתות. האור המוחזר מהאובליסק נופל ככתם מטושטש באמצע הקיר, מאיר את אחת המילים, ואת מרכז המאזניים.
"ישנה משמעות לכל" אומרת ראיניס בשקט "אולם... מהי?"

 

[Supersprocket]

"היכול להיות כי הנסיכה היא בת טראגאריין מסויימת?" דזמונד שואל והולך קדימה, לכיוון החריטה הקטנה, "אבל זהו מקום האנדאלים, למה שטראגאריין היו פה?"
הוא לא מחכה לתשובה, מוחו מעלה רעיון, "אש וקרח."

 

[Envinyatar]

"לא האנדאלים בנו את המקום הזה" אומרת ראיניס "הוא עתיק מאד... עתיק בהרבה מפלישת האנדאלים... אף כי חוששני, כי לאחרונה חולל בידי דיירים חדשים".
ידה טופחת בזהירות על החומר הזוהר, המוזר, שבקצה האובליסק; כעת, משהוסר האבק, מקרין החומר את אור הירח חזק יותר, ומאיר במעגל זהוב חלק מהחריטות; דמותה של הנסיכה קורנת בזהוב, ודמות הגביש לובשת גוון כחלחל חולני. במרכז, מאיר האור היטב את המילה "היורשת". אתם רואים כיצד האור חודר לתוך החריטה, מחמם ומציף את הקווים המסולסלים העתיקים של האותיות בגון הזהב הבוהק.

 

[Supersprocket]

"היורשת?" דזמונד שואל בפליאה. היורשת למה?
"אנחנו חייבים לעזוב את המקום הזה ולהודיע למישהו בווסטרוז," הוא אומר בקול בטוח, "מה שראינו פה... המלך חייב לדעת על זה!"
לעזאזל, הוא חושב לעצמו, בואו נצא מפה! הוא צועק בתוך ראשו.

 

[tangelwoogd]

"הרגע ידידי הצעיר אתה מגזים" הוא אומר לדזמונד ברגיעה ואז מפנה את מבטו אל ראיניס.
"היכול להיות שמדובר בבת טראגאריין?" אומר כאילו לעצמו 'הרי קלאגן רצח את אליה..., או שמע זאת היא הפעוטה שנולדה בעת הבריחה' ואז מוסיף בקול מדוכדך יותר "אם באמת מדובר בבת טראגאריין אז היא בטח כבר לא בחיים"

 

[Anonymous]

דיאנה שולחת בדזמונד מבט נרגז.
"הו לא, אני לא הולכת לשום מקום, לפני שאני בודקת את המקום הזה..." היא אומרת.
הייתי צריכה לסחוב לו את החרב ההיא, בחיי. רק שם יד על אוצר, וכבר הוא רוצה לברוח, השפן הפחדן.
עיניה החמדניות נעות לעבר האובליסק.
"הדבר המוזר הזה, הנוצץ... הוא יכול לזוז?" היא שואלת, ושמה עליו את ידה בזהירות.

נשמע "קנאק" מוזר, כאשר היא לוחצת על האובליסק; קרן האור זזה מעט, והגוון הזהוב נוטש את המילה "יורשת", ועובר למילה הסמוכה "של", מאיר אותה.
"אף פעם, אבל אף פעם לא ראיתי דבר מקסים ומעניין כזה" היא אומרת, עיניה נוצצות מהתלהבות.

 

[Envinyatar]

ראיניס מגחכת במרירות.
"חוששני, שמלכנו הטוב רוברט אינו האדם להתמודד עם המסתורין" היא מחזירה "אף כי אין ספק, שאת שלב המהלומות שקדם לגילוי החדר הזה, הוא היה מחבב יותר... אינני סבורה, עם זאת, שרצוי לערב אותו בדבר-מה שעשוי להיות קשור לבית מלכי הדרקון" היא מוסיפה, הבזק של תעוב עולה בעיניה.
"וכך או כך, אני מסופקת אם נוכל להכנס לכאן עוד פעם, אנו או אי-מי אחר. הפעם הזאת, תפסנו את משרתי האויב בלתי מוכנים... בפעם הבאה, הם יצפו לנו... לי במיוחד" היא מוסיפה באנחה "יהיה אשר יהיה הסוד מאחורי החדר הזה, חוששני כי לא נזכה לעזרה מאיש... מרוברט בארתאון פחות מכולם".

אזי, היא שבה ונועצת את מבטה באותיות ממול.
"השיר הזה אינו מוכר לי כלל" היא ממלמלת "מה חבוי, אם כן, במילים הללו?"

 

[doctor arbitration]

"אולי זה מנגנון כלשהו? אולי.. אולי זו חידה?" קולו של אולריק נשמע בקושי. הוא מזדקף כשהוא שם לב שהוא קצת שפוף. "מהי הממלכה הנסתרת? ומהי הפלוגה האדומה?" הוא פתאום שואל.

 

[Supersprocket]

דזמונד פונה לדיאנה, "אני עברתי מספיק בשביל לעזוב את המקום הזה," הוא מסביר לפרחחית, "זו את שברחה מהתפלצת שם למטה, אז את תירגעי."
הוא שוב נותן חיוך מטורף לאלו שמסתכלים על פניו, "אם אתם רוצים להשאר ולחקור," הוא אומר, "רק תגידו. אני אהיה הראשון שיעשה את מה שיש לעשותו."
הוא חוזר לעצמו, ואז עונה לאולריק, "הממלכה היחידה שאני מכיר היא ווסטרוז," הוא אומר, "כל השאר הן רק ערים חופשיות."
הפלוגה האדומה? הוא שואל את עצמו, לפי מה שכתוב זה... משמר של יורשת מסויימת.
הוא מניח את ידו על ניצב חרבו החדשה, רק בשביל להרגיש בטוח.

OOC: טנגלווגד, לפני שאתה מגיב, במיוחד בקטעים כאלו, תבדוק מה אמרו לפניך, כי אמרת בעצם מה שאני אמרתי.

 

[tangelwoogd]

OOC: טנגלווגד, לפני שאתה מגיב, במיוחד בקטעים כאלו, תבדוק מה אמרו לפניך, כי אמרת בעצם מה שאני אמרתי.

lol זה היה בכוונה :lol:

ic: "מספיק שניכם" הוא פונה אל דזמונד ודיאנה בקול סמכותי 'ילדי קיץ ארורים'.
הוא מתקרב אל האובליסק ובוחן אותו מקרוב 'אני יכול להתערב שפרחחית פריי הקטנה מתה לקחת אותו...'.
"אם זה הוא אכן מנגנון כלשהוא הרי שהליידי פריי הצליחה להפעיל אותו..., התועילי לנסות שוב?" הוא שואל בקול נעים ומנומס.

 

[Envinyatar]

ooc: מיינד רידר, שים לב, שמה שאני כותב בכתב נטוי זה מחשבות, ואתה לא מודע למחשבות של דיאנה (למשל, שמתחשק לה לסחוב לך את החרב, ושהיא כינתה אותך 'שפן פחדן').

שנית, כפי שואנג אמר, זו אכן חידה, ואני לא אפתור אותה בשבילכם

IC:
---------- דיאנה פריי -------------

דיאנה שולחת בדזמונד והאריס מבט נרגז.
"זה לא שברחתי" היא עונה ביהירות "פשוט רצתי להזעיק עזרה בכדי שלא יטרפו אותך, כפיר אריות קטן ונחמד שלי", אזי, היא שבה אל האובליסק, ומסובבת את החלק העליון שלו.
שוב, נשמעים קולות "קראכ" ו"קנאק", כאשר אלומת אור הירח נעה ממילה למילה באיטיות, ואז, כאשר דיאנה מסלקת את ידה, נשמע שקשוק איטי, ראש האובליסק מסתובב שוב, והאור שב אל המילה "היורשת".
"אלמלא אני" דיאנה עונה ברוגז (אבל מאחוריו נראית די משועשעת) "לא היינו רואים לעולם את כל הדברים האלו... תחשבו לעצמכם! אף אחד בווסטרוז, אפילו לא המלך רוברט, לא ראה דברים כאלו בחייו!"
ובמיוחד לא כל האחים והדודנים הטפשים שלי היא מוסיפה ומהרהרת.

 

[doctor arbitration]

"נסי... אולי נסי לשחק עם האובליסק." ומבלי לחכות לתשובה אולריק מטה את האובליסק

 

[Supersprocket]

OOC: לא הגבתי על מה שדיאנה חשבה, אלא על מה שאמרה.

IC: דזמונד, במכה אחת, תופס את קץ האובליסק ומתחיל לעבור על כל החריטה.
לעזאזל, הוא חושב לעצמו, הם לא יכולים לנסות?!
"אין לנו את כל הזמן הארור שלך יש," הוא אומר בכעס על דיאנה, "אז אל תתחילי עם המשחקים שלך," הוא מביט בה בעיניים קרות, "את מאוד אמיצה עד שזה מגיע לקרב."

 

[Envinyatar]

האור עובר בין המילים, בלא שקורה דבר-מה מיוחד.
דיאנה, לעומת זאת, נראית רותחת מזעם.
"יום אחד אני ארביץ ללאניסטר הטפש הזה" היא רוטנת "ובאמת אתה חושב, שאם תעביר את זה ככה יקרה משהו?" היא שואלת בנחרת בוז.

ooc: את האובליסק ניתן לסובב, כך שאלומה תעבור בין המילים, ואפשר ללחוץ למטה, כך שהאור ינעל על מילה ספציפית. כאשר לא נוגעים בו, הוא ננעל תמיד על "היורשת".

 

[Supersprocket]

"דיאנה," הוא אומר, "אין לי מצב רוח מרומם במיוחד." הוא מחייך חיוך מטורף, "אז אם את רוצה להרביץ לי, בואי ותנסי. פרחחית מלוכלכת."
דזמונד עוזב את קצה האובליסק, ואומר, "מישהו רוצה לנסות?"

 

[Envinyatar]

ראיניס שולחת בשניהם מבט מזהיר.
"הפסיקו, ועכשיו" הבוהק הכחול בעיניה גובר, נראה כמעט מפחיד "די צרות יש לנו, בלא ששניכם תתקוטטו".
עיניה שבות אל האובליסק.
"השיר הזה הוא זיוף" היא אומרת "הוא מחביא משהו אחר בתוכו... כמעט מוכר... אבל מה?"

 

[Supersprocket]

"בת טראגאריין?" דזמונד שואל, הפעם רגוע במעט.
הוא משפשף את מצחו ואומר, "הטראגאריינים היו היחידים שלקחו דרקונים בתור חיות מחמד, נראה שרק להם יש את העור הקשה הזה, בכדי שהדרקון לא ישרוף אותם למוות."