מעניין אותי.
מהדורה 5 מה קורה לכוהנים אם הם ממרים את פי האל שלהם?
- מחבר/ת הנושא The Necromancer
- תאריך התחלה
לגמרי עניין של שיפוט השה"מ.
אתה יכול להסתכל בדיון הזה על דתות ואלים במשחקי תפקידים, נראה לי שזה יעזור לך קצת בנושא.
איך אני הייתי ניגש לזה:
תלי מה חומרת "העבירה" או תדירותה.
זה יכול להגיע כאזהרה בצורת חיזיון למשל ועלול להתדרדר לאיבוד יכולת הטלת הלחשים ו/או יכולות מיוחדות.
אבל בכל מקרה הייתי משתמש בזה רק במקרים מאד קיצוניים, מפני שכהנים הם בסך הכל בני אנוש וגם עושים טעויות ולא הייתי רוצה שיהיה משטר הדוק על הצורה בה שחקן משחק את הדמות שלו.
בהרבה פעמים אפשר להצדיק מעשים בשם הדת (לאו דווקא זה נכון או שאנחנו מסכימים עם זה אבל זה אפשרי) אבל כמובן יש כאמור את המקרים הקיצוניים שיחייבו התערבות.
תלי מה חומרת "העבירה" או תדירותה.
זה יכול להגיע כאזהרה בצורת חיזיון למשל ועלול להתדרדר לאיבוד יכולת הטלת הלחשים ו/או יכולות מיוחדות.
אבל בכל מקרה הייתי משתמש בזה רק במקרים מאד קיצוניים, מפני שכהנים הם בסך הכל בני אנוש וגם עושים טעויות ולא הייתי רוצה שיהיה משטר הדוק על הצורה בה שחקן משחק את הדמות שלו.
בהרבה פעמים אפשר להצדיק מעשים בשם הדת (לאו דווקא זה נכון או שאנחנו מסכימים עם זה אבל זה אפשרי) אבל כמובן יש כאמור את המקרים הקיצוניים שיחייבו התערבות.
נראה לי שזה תלוי בטבע האמונה. אם זו אמונה מיסטית שמבוססת על ניסים והתגלות, הייתי הולך על חזיונות וכאב בכל פעם שהוא מתעל את הכוחות הקדושים שלו; אם זו אמונה רציונלית יותר, הייתי הולך על ביקורת עמיתים שהרי כהונה היא מוסד חברתי שתפקידו לדאוג שכל חבריו ילכו בתלם האמונה הנכונה (וישנה ההסתברות הגבוהה שמישהו מעמיתיו קלט את חוסר השביעות של האל מהתפקוד של הכהן מספיק כדי שיעשה משהו בנושא.)
כן זה נשמע כמו עניין שהשה"מ חושב עליו. סתם עניין אותי לשעת אם יש או אי פעם היה עונש "מוגדר" לכוהנים שממרים את פי האלים שלהם. אני יודע שב3.5 כוהן שהנטייה שלו התרחקה מזו של האל שלו בשני צירים איבד את הכוחות שלו, מעניין אותי אם גם במהדורות אחרות או בlore היה לזה איזשהו הסבר.
נגיד אם כוהן של אל מלחמה סטייל דול ארה מאברון, שאמור לדגול בקרב הוגן ובאבירות, מחליט להרוג קבצנים שלא באים לו טוב בעין, האם הוא צריך לקבל סימן שהאל שלו מודאג ממעשיו? ואם כן, איזה סימנים?
אני פחות מכיר את אברון אז אענה באופן כללי יותר:
ממה שאני מכיר, לרוב, אל מלחמה חושב שהדרך היחידה להשליט סדר ביקום היא לאחד את כל היצורים תחת מנהיג אחד שזה הוא בעצמו והוא מוכן לעשות כמעט כל דבר בכדי להשיג את זה.
כנראה במקרה שתארת מדובר באל מלחמה טיפה שונה והכהן בדוגמא שנתת בפירוש לא הולך בדרך הזו.
אז בהתחלה זה יכול להתבטא בהרמת גבה או שאלות של אנשי כהונה או כהנים ראשיים, זה יכול לבוא כחיזיון או כסיוטים של הקבצנים שהרג שקמים לתחיה.
אפשר להחליט שעוצמת לחש או שתיים פתאום לא יעבדו או במקרים קיצוניים לא ניתן יהיה להשתמש בלחשים (או למדוט כדי לקבל אותם).
אתה יכול לקחת גם כיוון חברתי - הסביבה מופתעת ומתלחששת בסיבת הכהן ("איך יתכן שכהן X יהרוג אנשים תמימים?").
אולי גם הייתי לוקח את השחקן לצד לשיחה כדי להבין איך הדמות שלו רואה את האמונה באותו אל מלחמה ואיך הפעולות שלו מבטאות זאת.
בכל מקרה העדפה אישית שלי היא לא התערבות ישירה של האל (כדי לשמור על מסתורין), נדיר שאל מתערב ומדבר אל/עם כל מאמין ומאמין.
ממה שאני מכיר, לרוב, אל מלחמה חושב שהדרך היחידה להשליט סדר ביקום היא לאחד את כל היצורים תחת מנהיג אחד שזה הוא בעצמו והוא מוכן לעשות כמעט כל דבר בכדי להשיג את זה.
כנראה במקרה שתארת מדובר באל מלחמה טיפה שונה והכהן בדוגמא שנתת בפירוש לא הולך בדרך הזו.
אז בהתחלה זה יכול להתבטא בהרמת גבה או שאלות של אנשי כהונה או כהנים ראשיים, זה יכול לבוא כחיזיון או כסיוטים של הקבצנים שהרג שקמים לתחיה.
אפשר להחליט שעוצמת לחש או שתיים פתאום לא יעבדו או במקרים קיצוניים לא ניתן יהיה להשתמש בלחשים (או למדוט כדי לקבל אותם).
אתה יכול לקחת גם כיוון חברתי - הסביבה מופתעת ומתלחששת בסיבת הכהן ("איך יתכן שכהן X יהרוג אנשים תמימים?").
אולי גם הייתי לוקח את השחקן לצד לשיחה כדי להבין איך הדמות שלו רואה את האמונה באותו אל מלחמה ואיך הפעולות שלו מבטאות זאת.
בכל מקרה העדפה אישית שלי היא לא התערבות ישירה של האל (כדי לשמור על מסתורין), נדיר שאל מתערב ומדבר אל/עם כל מאמין ומאמין.
כוהנים אינם מאמינים רגילים אלא המתווכים בין האל למאמינים. הסמכות שלהם בעיני המאמינים נובעת מהאמונה שהם נמצאים בקשר ישיר עם האל. עם זאת, כפי שאמרתי, עצם התערבות האל תלויה בדרך שבה האמונה בנויה. חוץ מזה, כוחות קדושים נובעים ישירות ממעורבות האל. עולם בו האל לא מעורב בפעילות הכוהנים הוא עולם שבו לכוהנים אין כוחות קדושים אלא רק למתי מעט מהם שהאל שלהם כן מעורב בפעילות שלהם.
ניטפיק — אברון זו דוגמה לא טובה, כי באברון אין הוכחה לקיומם של האלים, וכן קיימים "כוהנים מושחתים".
ד"א דול ארה היא אלה ("הלוחמת שמש").
כוהנים מקבלים את הקסם שלהם מהאל שלהם, אז אני הייתי נותן להם חיסרון בהתקפות עם לחשים, עד שיטהרו את עצמם כמו שפלדינים מפירי שבועה מטהרים את עצמם.
אם זה נמשך הרבה זמן, אולי הקסם שלהם יעלם לאט לאט.
אם זה נמשך הרבה זמן, אולי הקסם שלהם יעלם לאט לאט.
אני מודע, נתתי אותה כדוגמה. פלוס באברון יש כוהנים בלי אלים (אני משחק crusader של הway of light של הkhalastar...
זה רעיון
חיסרון נשמע רע מדי בעיניי.
אני לא אוהב להעניש שחקנים ״שסוטים מהדרך״, אבל בהחלט ראוי לציין כי מהדורות קודמות השתמשו באמצעי טיהור כדוגמת ״משימה״ וכד׳ (למשל הפלאדין ממוד״מ).
רק להדגיש: מידת הסטיה ״מהקוד האתי״ של הדמות היא חשובה מאוד, כמובן, אבל אם נצא מנקודת הנחה שרוב הסטיות אינן סופר-מהותיות, אז במקרים רבים אני לא משחק בדרך של התגלות/ עונשים וכו׳. אני נותן קצת חבל לשחקן, נותן לו לשחק קצת ולראות לאן הוא רוצה לקחת את זה - אולי הוא יחליט בעצמו שזה היה נוראי וירצה לתקן, אולי הוא יחליט שהדמות חווה פקפוק מסוים באמונתה ואולי (כפי שקורה הרבה) הוא יחליט לתרום לי מחוכמתו ולהרחיב את האמונה: נכון, זה אל המלחמה שדוגל בקרב, אבל כבר היו חריגים בעבר כמו בהיתקלות של קורב הקדוש עם הענק מלונמרק, שהחליט שלא להילחם והאל גמל לו על כך כי בלה בלה בלה…
המטרה היא לא לאפשר לשחקן ״לתמרן״ את המשחק, אלא לשחק באופן נוח, ואם טוב לו כל האספקטים של אל מלחמה פרט לאיזה חלק בודד אני לא רואה סיבה שהוא ייצא מתחום הנוחות שלו, נהפוך הוא: שיעזור, שיתרום שירחיב! זה גם המשחק שלו.
אגב, מה כן יצא לי לעשות לא מעט? לרמוז לשחקן כל מיני דברים שגורמים לו לחשוב אם זה כתוצאה מכך שסטה מדרך הישר או לא: ״האורק מניף את הגרזן, מגנך עולה לבלום אותן כפי שעשה עשרות פעמים בעבר, אך הגרזן נע מהר מדי וחודר את השריון בדיוק בין החיבורים…״ גלגול פגיעה מוצלח במיוחד או שמא האל מנסה לרמוז לך משהו..? המממ… נקודה למחשבה.
זה פתח הרבה פעמים פתח למשחק תפקידים מצוין אצלנו.
אני לא אוהב להעניש שחקנים ״שסוטים מהדרך״, אבל בהחלט ראוי לציין כי מהדורות קודמות השתמשו באמצעי טיהור כדוגמת ״משימה״ וכד׳ (למשל הפלאדין ממוד״מ).
רק להדגיש: מידת הסטיה ״מהקוד האתי״ של הדמות היא חשובה מאוד, כמובן, אבל אם נצא מנקודת הנחה שרוב הסטיות אינן סופר-מהותיות, אז במקרים רבים אני לא משחק בדרך של התגלות/ עונשים וכו׳. אני נותן קצת חבל לשחקן, נותן לו לשחק קצת ולראות לאן הוא רוצה לקחת את זה - אולי הוא יחליט בעצמו שזה היה נוראי וירצה לתקן, אולי הוא יחליט שהדמות חווה פקפוק מסוים באמונתה ואולי (כפי שקורה הרבה) הוא יחליט לתרום לי מחוכמתו ולהרחיב את האמונה: נכון, זה אל המלחמה שדוגל בקרב, אבל כבר היו חריגים בעבר כמו בהיתקלות של קורב הקדוש עם הענק מלונמרק, שהחליט שלא להילחם והאל גמל לו על כך כי בלה בלה בלה…
המטרה היא לא לאפשר לשחקן ״לתמרן״ את המשחק, אלא לשחק באופן נוח, ואם טוב לו כל האספקטים של אל מלחמה פרט לאיזה חלק בודד אני לא רואה סיבה שהוא ייצא מתחום הנוחות שלו, נהפוך הוא: שיעזור, שיתרום שירחיב! זה גם המשחק שלו.
אגב, מה כן יצא לי לעשות לא מעט? לרמוז לשחקן כל מיני דברים שגורמים לו לחשוב אם זה כתוצאה מכך שסטה מדרך הישר או לא: ״האורק מניף את הגרזן, מגנך עולה לבלום אותן כפי שעשה עשרות פעמים בעבר, אך הגרזן נע מהר מדי וחודר את השריון בדיוק בין החיבורים…״ גלגול פגיעה מוצלח במיוחד או שמא האל מנסה לרמוז לך משהו..? המממ… נקודה למחשבה.
זה פתח הרבה פעמים פתח למשחק תפקידים מצוין אצלנו.
עריכה אחרונה:
במהדורות הישנות יותר המליצו שהאל יתן כל מיני רמזים לאי שביעות רצונו (הסמל הקדוש של הכהן משחיר, נרות נכבים כשהוא נכנס למקדש, קוצים שורטים אותו) ובהמשך יתחיל לשלול מהכוהן כוחות.
מצד שני, גם חכמי הכנסיה הקתולית נדרשו לסוגיה הזו בימי הביניים. כומר מוסמך לא היה סתם פקיד-דת. היה אמור להיות לו הכוח להפוך קרקרים לבשרו האמיתי של ישו בטקס לחם הקודש, לשמוע וידויים ולמחול עליהם ובכך לאפשר לאנשים את הכניסה לגן עדן.
אבל, מה לעשות אם הכומר הוא בור שבקושי מכיר את כתבי הקודש? אם הוא מושחת, סוטה וחוטא? האם זה אומר שלחם הקודש שלו זה לא באמת ישו ולמרות שהתוודית אצלו תלך לגהינום? זו שאלה די משמעותית - כי אם הכומר לא שווה כלום, אז מה שווים הטקסים שלו? מדוע לא לכפור וזהו?
הפתרון שמצאו הוא לומר שהכומר, מרגע שהוסמך, בסך הכל מהווה צינור לכוחו של האל. הצינור אולי עשוי להיות חלוד, אבל הקסמים שלו לא תלויים באישיותו או רמתו המוסרית, אלא באל בלבד שזורם דרכו.
מצד שני, גם חכמי הכנסיה הקתולית נדרשו לסוגיה הזו בימי הביניים. כומר מוסמך לא היה סתם פקיד-דת. היה אמור להיות לו הכוח להפוך קרקרים לבשרו האמיתי של ישו בטקס לחם הקודש, לשמוע וידויים ולמחול עליהם ובכך לאפשר לאנשים את הכניסה לגן עדן.
אבל, מה לעשות אם הכומר הוא בור שבקושי מכיר את כתבי הקודש? אם הוא מושחת, סוטה וחוטא? האם זה אומר שלחם הקודש שלו זה לא באמת ישו ולמרות שהתוודית אצלו תלך לגהינום? זו שאלה די משמעותית - כי אם הכומר לא שווה כלום, אז מה שווים הטקסים שלו? מדוע לא לכפור וזהו?
הפתרון שמצאו הוא לומר שהכומר, מרגע שהוסמך, בסך הכל מהווה צינור לכוחו של האל. הצינור אולי עשוי להיות חלוד, אבל הקסמים שלו לא תלויים באישיותו או רמתו המוסרית, אלא באל בלבד שזורם דרכו.
