ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4 - נסגר
- מחבר/ת הנושא liorgonen3
- תאריך התחלה
"אין בעיה, אבל קחי בחשבון שייתכן שהם לא יסכימו לשתף איתך ישירות את כל המידע - יש דברים שנועדו רק לאוזני חברי השיירה." דו' אומר בעודו מסיים לעבור על החוזה. הוא לוקח את החוזה איתו ופונה לצאת החוצה.
OUT
(כי אם כבר חמאס מעירים אותי ננצל את זה לפרודקטביות)
IN
ניקולאס מהנהן בשקט, לא נראה שבאמת חשוב לו להחזיק את החוזים ביד שלו כרגע, הוא יתן לכם את הזמן שאתם צריכים.
כשעה מאוחר יותר שתי הקבוצות עולות על הכרכרה לתחנת הרכבת, אנור וקאליון זקוקים לנסיעה קצרה יחסית לטבעת הפנימית ולאקדמיה, אבל ג'ול ודו' בדרך לנסיעה ארוכה אל הטבעת החיצונית של הסינטדל, יש להם כמה שעות לשרוף מהרגע שהם יעלו על קו הרכבת ועד הרגע שהם ירדו ממנה.
"הייתי אורז לכם צידה לדרך, אבל אני מניח שטוסט שרוף ומים הם פחות הטעם שלכם, אם תהיו רעבים תקנו באשראי משהו.." אומר ניקואלס כשהוא מעלה אתכם על הכרכה. "אני אשתדל לא להימחק מהמפה עד שתחזרו."
וזה השלב שבו אתם לומדים להכיר לעומק את מסילות הרכבת של הסינטדל, אם אתם צריכים לבחור דבר אחד טוב שהאלים לא יצרו והברונים כן, זה יהיה מסילות הרכבת. מדובר במעט יותר ברזל ופלדה מאשר היה בכל צבא האלים במלחמה הגדולה, שחושלו יחד בטבעות טבעות שמקיפות את העיר הענקית ומתפצלות לאורכה. אם בעבר מסע בין הטבעות היה יכול לקחת ימים, כעת ניתן להגיע מהתחנה המרכזית של הטבעת הראשנה לתחנת היציאה מהעיר במהלך 5 שעות, והאמת היא שזמן הנסיעה היה קצר יותר אם התחנות הקיצוניות היו פנויות ולא נדרשות להתעסק בפריקה והעמסה של קרונות הובלה.
בשלב הזה, אתם מבינים שכמו כל דבר בעולם, הרכבת הזו היא עלייה וקוץ בה, לא, זה לא בגלל צוות לא יעיל של עובדי רכבת או איזה וועד עובדים חזק (אם כי וועד העובדים של הרכבת היה אולי אחד הארגונים היחדיים שהיה חזק דיו להתנגד לזאבים) אלא שבעוד העיר גדלה ומתרחבת, מסילות הרכבת לא, צפיפות ושיבושי לו"ז הם דבר שבשגרה ככל שאתם יוצאים מהטבעות, לג'ול ודו' יש מזל שהם עוולים על רכבת בטבעת יחסית פנימית, ולו רק בגלל שהם יודעים שיהיה להם מקום ישיבה מסודר.
האמת היא שהרכבת היא כנראה הגוף היחדי שלא מתקדם בטוח הסינדטל, עובדי הרכבת לא מחשפים לחזק את שרותהים, ומלמבד עבדי אימפריוס זמינים רוב אנשי הרכבת בעלי הכשרה בהנדסה ברמה גבוהה, על מנת להצטרף לצוות הרכבת אדם יהיה חייב להציג כישורים ולעבור מבחני הכשרה אשר יאפשרו לו להיות שולית נהג קטר, או כרטיסן מתלמד, התפקיד החידי שהיה ידוע בתור קל לכניסה היה להיות מעמיס פחם בקרון המנוע, אבל ימים אלו חלפו והעובדים הפשוטים של קרונות הפחם הוחלפו בעבדי אימפריוס. כך או כך, אין גילדה חזקה יותר מגילדת הרכבת, כאשר דריקטריון החברה הם הדבר הכי קרוב לאציל שאינו אציל, למעשה כולם חלקו להם שולחן בנשף שהייתם בו קודם, ישב איתם פרש בודד מהערבות, הוא מת במבחנים. יש שיגידו שהשותף שלו היה חסר לו, ויש שיגידו שהוא לא חשב לעומק לפני שהחליט להשתמש אך ורק בקליעי כסף.
כאמור, למרות שמשך הנסיעה שלכם לא קרוב ללהיות שווה, לעיתים אפשר להגיד שהזמן עוצר אם השיחה קולחת מספיק, לג'ול וד'ו ולאנור וקאליון יש מעט זמן, ודווקא עכשיו כשהם כבר לא עייפים או בשולחנות לא מתאימים להם, זה זמן טוב להכיר את האנשים שהולכים לעבוד איתם, ולו רק כדי לוודא שאיש לא ינעץ לכם סכין בגב בזמן שהשני נמצא לידכם.
(כי אם כבר חמאס מעירים אותי ננצל את זה לפרודקטביות)
IN
ניקולאס מהנהן בשקט, לא נראה שבאמת חשוב לו להחזיק את החוזים ביד שלו כרגע, הוא יתן לכם את הזמן שאתם צריכים.
כשעה מאוחר יותר שתי הקבוצות עולות על הכרכרה לתחנת הרכבת, אנור וקאליון זקוקים לנסיעה קצרה יחסית לטבעת הפנימית ולאקדמיה, אבל ג'ול ודו' בדרך לנסיעה ארוכה אל הטבעת החיצונית של הסינטדל, יש להם כמה שעות לשרוף מהרגע שהם יעלו על קו הרכבת ועד הרגע שהם ירדו ממנה.
"הייתי אורז לכם צידה לדרך, אבל אני מניח שטוסט שרוף ומים הם פחות הטעם שלכם, אם תהיו רעבים תקנו באשראי משהו.." אומר ניקואלס כשהוא מעלה אתכם על הכרכה. "אני אשתדל לא להימחק מהמפה עד שתחזרו."
וזה השלב שבו אתם לומדים להכיר לעומק את מסילות הרכבת של הסינטדל, אם אתם צריכים לבחור דבר אחד טוב שהאלים לא יצרו והברונים כן, זה יהיה מסילות הרכבת. מדובר במעט יותר ברזל ופלדה מאשר היה בכל צבא האלים במלחמה הגדולה, שחושלו יחד בטבעות טבעות שמקיפות את העיר הענקית ומתפצלות לאורכה. אם בעבר מסע בין הטבעות היה יכול לקחת ימים, כעת ניתן להגיע מהתחנה המרכזית של הטבעת הראשנה לתחנת היציאה מהעיר במהלך 5 שעות, והאמת היא שזמן הנסיעה היה קצר יותר אם התחנות הקיצוניות היו פנויות ולא נדרשות להתעסק בפריקה והעמסה של קרונות הובלה.
בשלב הזה, אתם מבינים שכמו כל דבר בעולם, הרכבת הזו היא עלייה וקוץ בה, לא, זה לא בגלל צוות לא יעיל של עובדי רכבת או איזה וועד עובדים חזק (אם כי וועד העובדים של הרכבת היה אולי אחד הארגונים היחדיים שהיה חזק דיו להתנגד לזאבים) אלא שבעוד העיר גדלה ומתרחבת, מסילות הרכבת לא, צפיפות ושיבושי לו"ז הם דבר שבשגרה ככל שאתם יוצאים מהטבעות, לג'ול ודו' יש מזל שהם עוולים על רכבת בטבעת יחסית פנימית, ולו רק בגלל שהם יודעים שיהיה להם מקום ישיבה מסודר.
האמת היא שהרכבת היא כנראה הגוף היחדי שלא מתקדם בטוח הסינדטל, עובדי הרכבת לא מחשפים לחזק את שרותהים, ומלמבד עבדי אימפריוס זמינים רוב אנשי הרכבת בעלי הכשרה בהנדסה ברמה גבוהה, על מנת להצטרף לצוות הרכבת אדם יהיה חייב להציג כישורים ולעבור מבחני הכשרה אשר יאפשרו לו להיות שולית נהג קטר, או כרטיסן מתלמד, התפקיד החידי שהיה ידוע בתור קל לכניסה היה להיות מעמיס פחם בקרון המנוע, אבל ימים אלו חלפו והעובדים הפשוטים של קרונות הפחם הוחלפו בעבדי אימפריוס. כך או כך, אין גילדה חזקה יותר מגילדת הרכבת, כאשר דריקטריון החברה הם הדבר הכי קרוב לאציל שאינו אציל, למעשה כולם חלקו להם שולחן בנשף שהייתם בו קודם, ישב איתם פרש בודד מהערבות, הוא מת במבחנים. יש שיגידו שהשותף שלו היה חסר לו, ויש שיגידו שהוא לא חשב לעומק לפני שהחליט להשתמש אך ורק בקליעי כסף.
כאמור, למרות שמשך הנסיעה שלכם לא קרוב ללהיות שווה, לעיתים אפשר להגיד שהזמן עוצר אם השיחה קולחת מספיק, לג'ול וד'ו ולאנור וקאליון יש מעט זמן, ודווקא עכשיו כשהם כבר לא עייפים או בשולחנות לא מתאימים להם, זה זמן טוב להכיר את האנשים שהולכים לעבוד איתם, ולו רק כדי לוודא שאיש לא ינעץ לכם סכין בגב בזמן שהשני נמצא לידכם.
בוקר טוב לכולם 
ג'ול מתמתחת בכיסא שלה ונאנחת בשקט. היא נראית יותר טוב מאתמול בלילה, השוק הראשוני של לפגוש את הישות החזקה ביותר בסינטדל עבר לה, למרות שברור מאוד שמשהו נוסף מפריע לה לעבוד עבור הברון. היא החליפה את בגדי הנשף שלה במעיל ארוך וכהה, המסתיר שריון חזה מאולתר. חרבה המוזרה עדיין נמצאת איתה, מונחת על יד הכסא שלה.
"ובכן, יקירי, יש לנו קצת זמן להרוג - מה דעתך לפטפט מעט? אחרת אני חוששת שאשקע במחשבות מדכאות על איך החיים שלי הסתיימו סופית אתמול בלילה." היא אומרת בחצי חיוך. "אמרת לניקולאס שיש לך אפשרות לשרוף את האחוזה שלו, וגם אתמול זרקת לברון משהו על כך שאתה מעוניין לשרוף את עיר הסיוט? רוצה להסביר לי על מה העניין?"
"ובכן, יקירי, יש לנו קצת זמן להרוג - מה דעתך לפטפט מעט? אחרת אני חוששת שאשקע במחשבות מדכאות על איך החיים שלי הסתיימו סופית אתמול בלילה." היא אומרת בחצי חיוך. "אמרת לניקולאס שיש לך אפשרות לשרוף את האחוזה שלו, וגם אתמול זרקת לברון משהו על כך שאתה מעוניין לשרוף את עיר הסיוט? רוצה להסביר לי על מה העניין?"
דו' הסיר את החליפה אותה לבש לנשף ונראה כי נוח לו לנדוד פשוט בשריון השרשראות שלו. מגנו ופטישו תלויים על גבו ובחגורתו, מוכנים להישלף אם יש צורך. סך הכל נראה כי הוא במצב רוח מרומם יחסית, ועושה רושם שכל הסיפור עם הברון בעיקר משעשע אותו כטוויסט מוזר של הגורל. "תראי, לשרוף דברים זה קל - לא צריך כשרון מיוחד." הוא משיב בחיוך. "אני לא בטוח מה בדיוק נסיבות חייך, אולם אין ספק שהן שונות מאוד משלי - יצא לי להיות בכל הברונויות, ולהתעסק במגוון רחב של דברים. לגבי האחוזה של ניקולאס, זה משהו שנתקלתי בו בעבר אצל סוחרים ואצילים שנקלעו לחובות שיש להם נכסים מבוטחים - תסדר תאונה לנכס ותסגור חובות עם הביטוח. הנחתי שהוא מכיר את השיטה, והצעתי מה שהצעתי כחצי בדיחה. מבחינת הסיוט - מעטים הדברים שאש לא משמידה, אז השאלה היותר טובה היא למה לא לשרוף את העיר כדי להיפטר מהמקום שהינו טאבו מוחלט. " הוא משיב בעודו מנפנף בידיו להראות שאין מה להשקיע מחשבה רבה מדי בעניין.
קאליון יושב במהלך הנסיעה כשמגנו נמצא על ברכיו ומדי פעם ידו השמאלית מציירת על המגן את תבנית הקעקוע שנמצא על ידו הימנית, אך הפעם השלישית שהוא מבצע את הפעולה קאליון נאנח באכזבה ופונה לעבר אנור בתקווה שהוא יסיח את דעתו מהאכזבה שנחל. "מרשים מאוד איך שפענחת את הקוד של היומן" קאליון אומר כשהוא משבח שוב את פעולתו של אנור "אם לא מפריע לך שאני שואל, מסקרן אותי לדעת היכן למדת איך לעשות את זה?"
"המממ..." ג'ול מהנהנת, אך לא נראה שהתשובה מספקת אותה במיוחד. כך או כך, היא משנה נושא. "אתה נראה נינוח יחסית למצב שמצאנו את עצמנו בו. נשמע שאתה והשיירה שלך הייתם בהרבה מקומות, אז אני מניחה שאתה יודע הרבה על העולם שלנו, אבל כמה אתה באמת מכיר את האדם ששכר אותנו לעבוד אתמול בלילה? אל תעלב, יקירי, אך כל אדם רציונלי היה מרטיב את המכנסיים ונושא תפילה לשטן אם הוא היה במצבך..."
"הרשי לי לענות לך בשאלה על שאלה יקירתי - מה יעזור לי להילחץ מהבחור הגדול? שמעתי עליו כמו ששמעתי על שלושת האחרים, אבל מהשיחה איתו נשמע שהוא הרבה יותר סבלן משסיפורים ייגרמו לך להאמין - גם אם אני לא מאמין לו שהוא לא ישמיד אותנו נטו כדי לשמור על העניין בשקט בסוף הסיפור. "דו' אומר ומושך בכתפיו." השאלה היותר טובה היא מה תעזור לך תפילה לשטן בשלב זה? אני די בטוח שהשטן יחוויר לאור המחשבה על עימות מול הברון, אם השטן עודנו בחיים כמובן... "הוא אומר בטון חצי שואל.
"הא! אם הוא בחיים, אני בטוחה שהוא מקלל אותי כרגע על כך שעירבתי אותו בסיפור..." דו' שם לב שג'ול מעיפה מבט לרגע בחרב שלה ואז מחזירה את מבטה אליו. "ואם לא, הוא כנראה צוחק עלינו מהקבר. כך או כך, לא הייתי סומכת על הסימפתיה של הברון - גם אם רוח טובה תנשוב עליו והוא יחליט שלא לשלוף את נשמותינו מגופינו בני התמותה כשנחזור מהסיוט... טוב, אנחנו צריכים לחזור מהסיוט בכדי שזה יקרה."
"אם כבר מדברים על השטן, שכחתי לשאול מה שלומך הבוקר, יקירי." ג'ול משתדלת לדבר עם זארקאן בזמן שהיא מקשיבה לדו'. "אני מקווה שלא נעלבת יותר מדי שידידך משכבר הימים השתיק אותך אתמול בלילה."
אפשר לחשוב שמשיהו שואל אותי. עונה הקול מתוך החרב שלך. אני, שתדעי שאני לא סומך על הבחור הזה. משהו בו מסריח
"היה לי מורה טוב. אני מתכוון, זה בחור שפגשתי אחרי שברחתי מהשדות. הוא לימד אותי לצוד ולהילחם." אנור מעיף מבט בקשת הכבדה שמונחת לצידו. "אבל יותר חשוב מכך, הוא לימד אותי קרוא וכתוב. אדם שיודע לקרוא יכול ללמוד הכל, עם מספיק זמן."
אנור משתהה לרגע, שוקע במחשבות. מוקדם יותר הוא החליף את החליפה של ליל אמש בבגדי מסע פשוטים, וניכר שהשינוי נוח לו. "אז בכל מקרה, המורה הזה שלי, סת', היה מתרגם מגילות עתיקות מדי פעם. ואני הייתי צופה בו עובד. זה לא בדיוק כמו פיענוח צפנים, אבל משם קיבלתי את הרעיון. ראיתי שבכל מגילה או ספר חלק מהסמלים היו נפוצים יותר מאחרים."
אנור משתהה לרגע, שוקע במחשבות. מוקדם יותר הוא החליף את החליפה של ליל אמש בבגדי מסע פשוטים, וניכר שהשינוי נוח לו. "אז בכל מקרה, המורה הזה שלי, סת', היה מתרגם מגילות עתיקות מדי פעם. ואני הייתי צופה בו עובד. זה לא בדיוק כמו פיענוח צפנים, אבל משם קיבלתי את הרעיון. ראיתי שבכל מגילה או ספר חלק מהסמלים היו נפוצים יותר מאחרים."
"כן, קודם הסיוט - אז לחשוב על הישרדות מעבר. זאת הדרך לשרוד בעולם הזה. " דו' אומר ומהנהן בראשו. "אני לא יכול שלא לתהות - מה הסיפור של החרב? נראה כי את קשורה אליה." הוא שואל ומחווה בראשו אל עבר הלהב.
"הו, יפייפיה אמיתית, לא ככה? קיבלתי אותה במתנה מאבי. הוא נלחם עם אותה החרב בצבאו של הברון לפני כל כך הרבה שנים - מדהים אותי שהיא לא החלידה עד עכשיו." ג'ול מחייכת.
אוח. אתה מוכן להפסיק להיות כל כך פסימי? העגמומיות שלך תהרוג אותי הרבה לפני הסיוט או הברון. ג'ול מגלגלת את עיניה, מטאפורית. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, ושהוא בחור נחמד לגמרי. עשה לי טובה - אל תעשה לי בושות בקרבת חברינו החדשים, בסדר? אעריך זאת מאוד אם תעצור את עצמך מלהשתלט לי על הגוף ולרצוח אנשים בלי שליטה ושאר השטויות הרגילות שלך.
"אם הלהב לא החליד כנראה יש בו קסם כלשהו - לפחות זה מה ששמעתי פעם. לא שאני באמת מבין בנשקים קסומים - לא מסוג הדברים שהשיירה שלי התעסקה בהם. הפטיש שלי תמיד הספיק לי לרוב הבעיות." דו' אומר ונוגע קלות בפטיש המלחמה שלו.
"סליחה, הוא עדיין המורה שלי. לא ראיתי אותו מאז שיצאתי לסינטדל, וכנראה שלא אראה אותו בזמן הקרוב, ככה שהיה לי קל למעוד בלשוני." אנור מביט לקאליון בעיניים. "מה איתך? הפגנת יכולות לחימה מרשימות בקרב נגד הפסל. איפה למדת את זה?"
קאליון מהנהן מבין כשנראה שהוא מבין את היחס של אנור למורה שלו "בשיירה. למעשה, לפני שקיבלתי את ההזמנה התפקיד העיקרי שלי היה להגן על השיירה ועל הסוחרים שלה. אני עדיין בדרגה נמוכה, כך שיש לי עוד הרבה לאן להשתפר כדי להיחשב למרשים." בקולו של קאליון נשמע חוסר שביעות רצון קל כשהוא מדבר על דרגתו, אך ניכר שהוא אוהב את השיירה.
בעוד שהדבר בכלל לא מתרחש באותם זמנים או באותו המקום, שתי הרכבות מגיעות בסוף ליעדן. מעולם לא יכולתם לדמיין הבדל כזה ברור בין 2 נקודות באותה עיר כמו ההבדל בין תחנת מרכז לבין התחנה השביעית. ההבדלים בין התחנות האלה כל כך גדולים, שהצורך להיות בשני מקומות נפרדים הוא שולי לשוני בינהן, הוא שובר את גבולת החלל והזמן על מנת להבהיר לכל בר דעת ולכל בר סמכא, שקיים הבדל שמים וארץ בין 2 המקמות, עד לרמה שאולי התחנה השביעית תקרא תיגר פעם על תחנת מרכז, בדומה לאיך שהברונים קראו תיגר על האלים.
אנור וקאליון ירגישו כיצד הרכבת מעטה כאשר היא מתקרבת ליעד הסופי שלה, הם ידעו שהם יצטרכו להמתין עד שהאנשים החשובים מקרון המחלקה הראשנה יצאו החוצה, ואז האנשים הפחות חשובים מקרון המחלקה השנייה יצאו, לפני שהדלתות של הקרונות שלהם יפתחו.
לא שזה משנה הרבה, הם יגיעו לחלל גדול אשר מכיל בתוכו 7 מסילות רכבת הנמצאות אחת ליד השנייה במקביל. הרציף עצמו עשוי ברזל רקוע שלבטח הוקסם כדי שלעולם לא יחליד או יאבד את צבעו האפור-תכלת, צבע שאיזה חוקר נשבע שהוא הצבע הנעים ביותר לאדם אשר מגיע לתחנת רכבת. ספסלי עץ מרופדים פזורים לארוך קירות הרציף, מבטיחים מקום מושב נוח לכל מי שימתין לרכבת הבאה שלו בתנחה הזו.
לבסוף, לוחות קרום יהיו תלויים מהתקרה של הכיפה הפתוחה ושלטים קסומים יעידו עד מתי וכמה עוד נשאר לפני שהרכבת הבאה תיכנס לתחנה, מה היעד שלה, ומה מספרה.
כל זה היה יכול להיות מושלם לולא קול רפיטטבי של אישה הנשמע בכל רחבי התחנה, ומעיר לנוסעים שלא לשכוח את חפציהם האישיים בשום מקום, ולשים לב לרווח שבין רציף התחנה לבין הרכבת. קול גברי יעיד שאסור להתסובב עם נשק חם בתוך התחנה ללא אישור בכתב, וכי העבריין אשר ישליח פסולת במקום הלא נכון ייענש בחומרה.
מאחר וזו הפעם הראשנה של שני הגברים בתחנה, הם עוד לא יודעים שעד כמה שהמקום הזה נראה הומה אדם כרגע, ברגע שיצאו משטח הרציף לתוך עולם הנוסעים הם יתקלו בהמון גדול יותר מאשר ראו כל חייהם, חלק מהם יפנו לעבר קומה נמוכה יותר שתוביל אותם לעבר הרכבות היוצאות ממתחת לאדמה ונעות מסביב לטבעת הראשנה במעקף אשר אורכו כשעה וחצי, והחלק השני שאינו בדרך לרציף ממנו הם יצאו בזה הרגע לבטח נמצאים בדרכם ליציאה מהתחנה, למקום בו כרכרות יובילו אותם למחוז חפצם. מעטים מאוד הם יהיו סטודנים זרים או חסרי הממון הנדרש כדי ללממן לעצמם שירותי הסעה, ולכם הם יבלו את רבע השעה הבאה בריצה חפוזה לעבר הקמפוס, סביר שהם בדרכם להרצאתו של פרופסר טאליקור על מתכות מוליכות חשמל בראי קסם מאגי. הרצאה שסטודנט להנדסה אשר לא יבלה בה לפחות פעם אחת בסמסטר ימצא עצמו נזרק בבושת פנים וידרש להתחיל בתואר שלו מלכתחילה.
מיותר לציין שההרצאה האמורה מרתקת כמו צבע מתבייש, וכי היא מתהדרת בכך שבסמסטר האחרון רק 3 סטודנטים בחרו לשים קץ לחייהם בחלוף השעה השישית שלה.
במרחק גדול מאוד משם, שכולל מס' תלת ספרתי של תחנות, ירדו ג'ול ודו' מהרכבת שלהם. הרכבת נעצרת בחריקת בלמים מתוך הנחה שאם מישהו טיפש דיו כדי לעמוד ברכבת הזו, הרי שהציוד שלו ימצא על הפסים לאחר שהרכבת תחזור לנוע, מס' הרכבות שמגיעיות לתחנה הזו עבר מזמן את המס' שלשמה היא תוכננה, ובשלב הזה מעטים האנשים שיש להם את הזמן או הרצון להשקיע בשיפוץ התחנה האחרונה בסינטדל.
לבסוף אחרי מריבות, יריות, ורכבת אשר נדחפת על מנת לתפוס מקום טוב יותר בכניסה לתחנה, הם יגיעו למה שנקראה התחנה עצמה. מרחב גדול של באלגאן, פסי רכבת, ומוכרי מזון מהיר. אלו שעלו על המחלקה הראשנה בדיוק יגלו שהם נשדדו וכי אף אחד מעולם לא המציא קרונות מחלקה ראשנה לקו הרכבת הזו. נוסעי המחלקה השנייה יצחקו עליהם בעודם יגלו כי הם כויסו ונושאי שאר המחלקות פשוט ינסו למצוא דרך להוציא את המפרק של הנושא לידם מתוך המרחב האישי שלהם.
הרציף שעושי עץ מכרוסם ורקוב לא מסוגל להחזיק את כמות האנשים שיצאו ויכנסו לרכבות בזמן הקרוב, ולכן הוחלט להחליפו בתלאי מתכת שלבטח נגנב מאחד המפעלים בזמן מרד הזאבים. רקיע המתחת חלוד וישן וגרם למותם של חמישה אנשים בשנה ממוצעת, שלטונות הטבעת יטענו שזה שיא אישי חדש לאחר שרציף העץ האמור גרם למוות של עשרה אנשים בשנה ממוצעת וזאת כתוצאה מנפילה לפסים בזמן רכבת חולפת, או ניסיונת התנקשות מוצלחים.
על הספסל היחידי בתחנה יושן כרגע גמד חמור סבר, השמועות אומרות שלפני חמש שנים התנהלה קטטה המוניית על מנת להרוויח את המקום על הספסל, הגמד האמור רימה בכך שהתשייב על הספסל בזמן הכתתה, ואז היכה למוות את המנצח באותה הכתתה לאחר שתש כוחו במאבק בשאר הפועלים שרצו למצוא מקום, מאז הגמד מסרב לעזוב את הספסל והוא מנהל סוכנות הימורים מוצלחת ממקום מושבו. המקצה האחרון היה הימורים על איזה רכבת תגיע לתחנה ואיזו תשידד בדרך.
לבסוף, לוח אבן אשר נרחט בשגיאות כתיב מציין את הכיוון לעבר העציאה הקרובה. וקול לא נעים ורפיטטבי של קובולד הנשמע ברחבי כל התחנה, ומעיר לנוסעים ללכת לעזזאל ולצאת מהרכבות.
אולם הנושאים הישן נהרס בעקבות פלאי מזג האוויר, והחדש מצוי בבניה מאז תחילת מרד הזאבים, מסתבר שהליך הבנייה שלו היה החוזה האחרון שהאגודה לקחה לעצמה, ומאחר וכל חבריה מתים עד האחרון שבהם, לא היה מי שיעביר בקשה רשמית לביטול הפרויקט והקמתו מחדש. ההצעה לשרוף את המקום ולבנות אותו מחדש נפסלה לאחרונה על חודו של קול. מיותר לציין שזה היה קולו של אותו גמד בעל הספסל.
לאחר שסקרנו את 2 התחנות לעייפה, ראוי לחזור לסיפור
אנור וקאליון ירגישו כיצד הרכבת מעטה כאשר היא מתקרבת ליעד הסופי שלה, הם ידעו שהם יצטרכו להמתין עד שהאנשים החשובים מקרון המחלקה הראשנה יצאו החוצה, ואז האנשים הפחות חשובים מקרון המחלקה השנייה יצאו, לפני שהדלתות של הקרונות שלהם יפתחו.
לא שזה משנה הרבה, הם יגיעו לחלל גדול אשר מכיל בתוכו 7 מסילות רכבת הנמצאות אחת ליד השנייה במקביל. הרציף עצמו עשוי ברזל רקוע שלבטח הוקסם כדי שלעולם לא יחליד או יאבד את צבעו האפור-תכלת, צבע שאיזה חוקר נשבע שהוא הצבע הנעים ביותר לאדם אשר מגיע לתחנת רכבת. ספסלי עץ מרופדים פזורים לארוך קירות הרציף, מבטיחים מקום מושב נוח לכל מי שימתין לרכבת הבאה שלו בתנחה הזו.
לבסוף, לוחות קרום יהיו תלויים מהתקרה של הכיפה הפתוחה ושלטים קסומים יעידו עד מתי וכמה עוד נשאר לפני שהרכבת הבאה תיכנס לתחנה, מה היעד שלה, ומה מספרה.
כל זה היה יכול להיות מושלם לולא קול רפיטטבי של אישה הנשמע בכל רחבי התחנה, ומעיר לנוסעים שלא לשכוח את חפציהם האישיים בשום מקום, ולשים לב לרווח שבין רציף התחנה לבין הרכבת. קול גברי יעיד שאסור להתסובב עם נשק חם בתוך התחנה ללא אישור בכתב, וכי העבריין אשר ישליח פסולת במקום הלא נכון ייענש בחומרה.
מאחר וזו הפעם הראשנה של שני הגברים בתחנה, הם עוד לא יודעים שעד כמה שהמקום הזה נראה הומה אדם כרגע, ברגע שיצאו משטח הרציף לתוך עולם הנוסעים הם יתקלו בהמון גדול יותר מאשר ראו כל חייהם, חלק מהם יפנו לעבר קומה נמוכה יותר שתוביל אותם לעבר הרכבות היוצאות ממתחת לאדמה ונעות מסביב לטבעת הראשנה במעקף אשר אורכו כשעה וחצי, והחלק השני שאינו בדרך לרציף ממנו הם יצאו בזה הרגע לבטח נמצאים בדרכם ליציאה מהתחנה, למקום בו כרכרות יובילו אותם למחוז חפצם. מעטים מאוד הם יהיו סטודנים זרים או חסרי הממון הנדרש כדי ללממן לעצמם שירותי הסעה, ולכם הם יבלו את רבע השעה הבאה בריצה חפוזה לעבר הקמפוס, סביר שהם בדרכם להרצאתו של פרופסר טאליקור על מתכות מוליכות חשמל בראי קסם מאגי. הרצאה שסטודנט להנדסה אשר לא יבלה בה לפחות פעם אחת בסמסטר ימצא עצמו נזרק בבושת פנים וידרש להתחיל בתואר שלו מלכתחילה.
מיותר לציין שההרצאה האמורה מרתקת כמו צבע מתבייש, וכי היא מתהדרת בכך שבסמסטר האחרון רק 3 סטודנטים בחרו לשים קץ לחייהם בחלוף השעה השישית שלה.
במרחק גדול מאוד משם, שכולל מס' תלת ספרתי של תחנות, ירדו ג'ול ודו' מהרכבת שלהם. הרכבת נעצרת בחריקת בלמים מתוך הנחה שאם מישהו טיפש דיו כדי לעמוד ברכבת הזו, הרי שהציוד שלו ימצא על הפסים לאחר שהרכבת תחזור לנוע, מס' הרכבות שמגיעיות לתחנה הזו עבר מזמן את המס' שלשמה היא תוכננה, ובשלב הזה מעטים האנשים שיש להם את הזמן או הרצון להשקיע בשיפוץ התחנה האחרונה בסינטדל.
לבסוף אחרי מריבות, יריות, ורכבת אשר נדחפת על מנת לתפוס מקום טוב יותר בכניסה לתחנה, הם יגיעו למה שנקראה התחנה עצמה. מרחב גדול של באלגאן, פסי רכבת, ומוכרי מזון מהיר. אלו שעלו על המחלקה הראשנה בדיוק יגלו שהם נשדדו וכי אף אחד מעולם לא המציא קרונות מחלקה ראשנה לקו הרכבת הזו. נוסעי המחלקה השנייה יצחקו עליהם בעודם יגלו כי הם כויסו ונושאי שאר המחלקות פשוט ינסו למצוא דרך להוציא את המפרק של הנושא לידם מתוך המרחב האישי שלהם.
הרציף שעושי עץ מכרוסם ורקוב לא מסוגל להחזיק את כמות האנשים שיצאו ויכנסו לרכבות בזמן הקרוב, ולכן הוחלט להחליפו בתלאי מתכת שלבטח נגנב מאחד המפעלים בזמן מרד הזאבים. רקיע המתחת חלוד וישן וגרם למותם של חמישה אנשים בשנה ממוצעת, שלטונות הטבעת יטענו שזה שיא אישי חדש לאחר שרציף העץ האמור גרם למוות של עשרה אנשים בשנה ממוצעת וזאת כתוצאה מנפילה לפסים בזמן רכבת חולפת, או ניסיונת התנקשות מוצלחים.
על הספסל היחידי בתחנה יושן כרגע גמד חמור סבר, השמועות אומרות שלפני חמש שנים התנהלה קטטה המוניית על מנת להרוויח את המקום על הספסל, הגמד האמור רימה בכך שהתשייב על הספסל בזמן הכתתה, ואז היכה למוות את המנצח באותה הכתתה לאחר שתש כוחו במאבק בשאר הפועלים שרצו למצוא מקום, מאז הגמד מסרב לעזוב את הספסל והוא מנהל סוכנות הימורים מוצלחת ממקום מושבו. המקצה האחרון היה הימורים על איזה רכבת תגיע לתחנה ואיזו תשידד בדרך.
לבסוף, לוח אבן אשר נרחט בשגיאות כתיב מציין את הכיוון לעבר העציאה הקרובה. וקול לא נעים ורפיטטבי של קובולד הנשמע ברחבי כל התחנה, ומעיר לנוסעים ללכת לעזזאל ולצאת מהרכבות.
אולם הנושאים הישן נהרס בעקבות פלאי מזג האוויר, והחדש מצוי בבניה מאז תחילת מרד הזאבים, מסתבר שהליך הבנייה שלו היה החוזה האחרון שהאגודה לקחה לעצמה, ומאחר וכל חבריה מתים עד האחרון שבהם, לא היה מי שיעביר בקשה רשמית לביטול הפרויקט והקמתו מחדש. ההצעה לשרוף את המקום ולבנות אותו מחדש נפסלה לאחרונה על חודו של קול. מיותר לציין שזה היה קולו של אותו גמד בעל הספסל.
לאחר שסקרנו את 2 התחנות לעייפה, ראוי לחזור לסיפור
אתם מגיעים לעבר שערי האקדמיה לאחר מסע קצר ונוח לעבר הקמפוס, היה לכם קושי קל לתפוס כרכרה אבל נראה שבשלב כלשהו הסטודנים אשר ניסו להשיג הסעה בחרו לפרוש, חלקם זנחו גם את התיקים שלהם על הרצפה ופנו לוועד עובדי הרכבת בחיפוש עבדודה חדשה.
האקדמיה היא כנראה המבנה המרשים ביותר בסינטדל, והאמת הפשוטה היא שאתם בסך הכל רואים את אחד מהשערים שלה, השער הראשי שמוביל לעבר הכניסה לתוך הקמפוס עצמו. מדובר במבנה גדול אשר לבטח יכול להכיל כמה מאות אנשים. כל מי שיכנס בשערים האלה ינסה להגיע לאחד משני המבנים הראשיים, האקמדיה לקסם או האקדמיה להנדסה. מעבר לשני אלה קיימים כמובן מבני אקדמיה נוספים לשלל נושאים כמו מדעי הרוח, היסטוריה, רפואה וחוגים נוספים אשר סר חינם בעיני רוב תושבי הסינדטל, והיחידים אשר פונים ללמוד אותם הם אצילים אשר משפחתם מחייבת אותם להחיזק דיפלומה כלשהי המעידה על השכלה גבוהה. בעבר היה צריך לשלם כסף על מנת להיות נוכח בשיערים של הפקולטות הפחותות, היום השמועה אומרת שחלק מהיושבים בכיתות מקבלים כסף מההנהלה על מנת למלא את החלל.
לאחר עמידה קצרה בתור לעמדת הכניסה, מגיעים השנים לעבר השומר התורן אשר תפקידו לוודא שרק מי ששיך למקום יכנס אליו. הוא מביט בכם במעט סקרנות, נראה שאתם הזוג הכי מוזר שהוא פגש היום, או בתקופה האחרונה. "תעודות." הוא מציין, מבקש מכם את תעודת הסטודנט שלכם, או כל מסמך שיעיד שמותר לכם להיכנס לפה.
האקדמיה היא כנראה המבנה המרשים ביותר בסינטדל, והאמת הפשוטה היא שאתם בסך הכל רואים את אחד מהשערים שלה, השער הראשי שמוביל לעבר הכניסה לתוך הקמפוס עצמו. מדובר במבנה גדול אשר לבטח יכול להכיל כמה מאות אנשים. כל מי שיכנס בשערים האלה ינסה להגיע לאחד משני המבנים הראשיים, האקמדיה לקסם או האקדמיה להנדסה. מעבר לשני אלה קיימים כמובן מבני אקדמיה נוספים לשלל נושאים כמו מדעי הרוח, היסטוריה, רפואה וחוגים נוספים אשר סר חינם בעיני רוב תושבי הסינדטל, והיחידים אשר פונים ללמוד אותם הם אצילים אשר משפחתם מחייבת אותם להחיזק דיפלומה כלשהי המעידה על השכלה גבוהה. בעבר היה צריך לשלם כסף על מנת להיות נוכח בשיערים של הפקולטות הפחותות, היום השמועה אומרת שחלק מהיושבים בכיתות מקבלים כסף מההנהלה על מנת למלא את החלל.
לאחר עמידה קצרה בתור לעמדת הכניסה, מגיעים השנים לעבר השומר התורן אשר תפקידו לוודא שרק מי ששיך למקום יכנס אליו. הוא מביט בכם במעט סקרנות, נראה שאתם הזוג הכי מוזר שהוא פגש היום, או בתקופה האחרונה. "תעודות." הוא מציין, מבקש מכם את תעודת הסטודנט שלכם, או כל מסמך שיעיד שמותר לכם להיכנס לפה.
הדבר הראשון שאתם יודעים הוא שאיש לא כייס אתכם. יש לזה קשר לעובדה שלשניכם יש נשק עליכם. כל בחור אחר שלא היה מסוגל להיראות מאיים ויתר על הארנק שלו בזמן שנדחף,נדחס,נמחץ וקוקבץ' במסע מחוץ לרכבת והתחנה. לשמחתכם אתם מאיימים מספיק ביחס ל90% מהאנשים פה כדי שיתנו לכם לעבור בשקט, אף עובד או עבד לא רוצה להיתקל באנשים חמושים כרגע.
ד'ו מכיר את המקום הזה, הוא יודע בדיוק איפה השיירה שלו נמצאת והיכן למצוא אותה. זה הזמן שלו לקחת את המושכות ולהדריך את ג'ול, להסביר לה מה היא רואה ואת מי היא רואה בדרך ליעד חפצם, יהיה אשר יהיה
OUT
פדרון, מוזמן לתאר את המקום, לאן אתם הולכים ואיך אתם מגיעים לשם. יש לך חופש אומנתי מוחלט.
ד'ו מכיר את המקום הזה, הוא יודע בדיוק איפה השיירה שלו נמצאת והיכן למצוא אותה. זה הזמן שלו לקחת את המושכות ולהדריך את ג'ול, להסביר לה מה היא רואה ואת מי היא רואה בדרך ליעד חפצם, יהיה אשר יהיה
OUT
פדרון, מוזמן לתאר את המקום, לאן אתם הולכים ואיך אתם מגיעים לשם. יש לך חופש אומנתי מוחלט.
"אה, אין כמו החור שהוא הטבעת השביעית. באמת שהשטן שהזכרנו קודם היה נהנה מהמקום הזה - או בורח ממנו, אני לא בטוח מהשניים. אני מניח שלא היית פה, אז תיזהרי מהגמד - הוא בחור נפיץ, אז תיזהרי לא להעליב אותו - מישהו קרא לו פעם קישוט לגינה, לא בטוח שמצאו את כל החתיכות עד היום. " דו' אומר בנימה שקשה להבין ממנה עד כמה הוא רציני. הוא מוביל את ג'ול אל מחוץ לתחנה, אומר מדי פעם שלום ידידותי לאנשים אקראיים בעודו זורק בשקט הערות לג'ול על העוברים והשבים כגון:" הבחור הזה מפורסם בסביבה על כך שיש לו את שיא הטיפוס על גג התחנה, לא בטוח אם הוא לא הגורם לחצי מההרוגים מקריסות" או "עד היום לא הבנתי אם האישה הזאת סוחרת סמים נהדרת או סוכנת סמויה בהתחשב בזה שחצי מהיריבים שלה נעצרים במוקדם או במאוחר בזמן שהיא מסתובבת חופשי". לאחר היציאה מהתחנה אל הרחובות המוזנחים, דו' מוביל אותה בין סמטאות צרות ומתפתלות." הטריק זה לדעת איפה עוברים הגבולות בין הכנופיות ולוודא שאתה לא בשטח של אחת די זמן כדי שהם יבקשו דמי הגנה בשביל המעבר. " הוא אומר לה בשקט. לאחר בערך עשר דקות הליכה מהירה, נפתחת לפתע הסמטה התורנית למעין חצר רחבת ידיים. בלב החצר, נמצא מעגל של עגלות חצי צבועות אשר נראה כי אנשים שונים ומשונים זורמים אליהן ומהן. ממרכז המעגל מיתמר עשן מדורה עם ריחות של בישול." אין כמו הבית. טוב, הביתה כשאנחנו חונים בסינטדל." דו' אומר לג'ול. הוא מוביל אותה לעבר העגלות, היכן שהוא מנופף לעבר דרו שספק משגיח, ספק ישן. "דו'גולזיר, חזרתי בחתיכה אחת מהנשף אז אתה מוזמן לשלם את כל החובות מההימורים שלך שאני לא אחזור. אני מבין שאף אחד לא שרף את העגלות כשלא הייתי למרות שאתה שומר כה נהדר. אבא פה? זאת ג'ול, לא שאכפת לך באמת כי היא לא משלנו." דו' מעיר את הדרו בצעקה לפני שהוא ממשיך בטון רגוע יותר.
