מתחילים עם תולעת אדומה ובסוף היא סגולה?
אני אנסה להיות עדין. אבל בשורה התחתונה: טעון שיפור.
א - הסללה, הסללה, הסללה. יש בעצם רק דרך אחת וכיוון אחד להרפתקה הזו. מספיק שהחבורה תחליט משהו אחר והמנחה בעצם תקוע או צריך להתחיל לאלתר הכל בלי שיש לו עם מה לעבוד. נכון, אתה לא יכול לצפות את כל מה שהשחקנים שלך ינסו לעשות, אבל סתם דוגמא - מה אם הם מחפשים חלופה להפלגה בים? (דפ"א סבירה בהחלט)
ב - טבלאות. דרך סבירה ליצור אקראיות, אבל פחות נוח לקריאה ויש יותר מידי מהן.
ג - הגיון פנימי. אין. פתאום צץ מלך, התולעת שלא ברור אם היא אדומה או סגולה, זה שתולעת פתאום מגייסת צבא (זה רעיון שאפשר לפתח לכיוונים מעניינים, אבל זה לא קורה) אבל איפה הוא בעצם, שוק באמצע המבוך... חבורת שחקנים ממוצעת לא יכולה לקבל החלטות או לתכנן שום דבר כשהכל כל כך לא סביר.
ד - ההומור. לא מצחיק. כאילו, יש מצבי תודעה שבהם זה יכול להיות מצחיק אבל הם נקראים "מצב כפית". אלא אם כן זו באמת הטרלה מושקעת (יש מצב שאתם אלה שכתבו לפני עשור את "מסעות מרקו פולו"?) ואז זה כן מצחיק בדרך עקמומית כלשהי.
