ראש העיר מרים גבה למראה הערתה של לב עץ, ואז נעמד וסופק את כפותיו, בבירור שמח לסיים את השיחה ולעבור לפעול. ''בואו אחריי, זה ממש לא רחוק מכאן'' הוא יוצא מהפונדק בצעד מהיר, ואתם אחריו.
לאחר כעשר דקות הליכה לאורך הכפר, שלמרות הרוח הנעימה ומזג האוויר הנוח, מרגישה מעט משונה בשל כל העיניים הנעוצות בכם, אתם מגיעים לגבול הכפר, שמסומן בגדר עץ פשוטה. ראש העיר פותח את השער הקטן ועובר, נכנס מעט לעומק היער ואז קורא לכם ''בואו! זה כאן, ובמצב טוב יחסית לבקתה נטושה בעונה זו של השנה. באמת ציפיתי למצוא פה כמה וכמה דביבונים או משהו מכרסמים לו את הרהיטים. אבל אני מניח שזה רק עוזר לנו, כן?" הוא מצחקק בעצבים, והבקתה נגלית לעיניכם. מדובר בצריף עץ פשוט שנבנה ביד לא מאוד מיומנת, והעצים עצמם לא במצב מזהיר, וחלקם כבר נרקבו לגמרי. סמוך לבקתה, תקוע באדמה שלט נטוי ומרוסק למחצה שכתוב בו ''נא לא להתק''.
דלת העץ עצמה פתוחה וראש העיר עומד בפתח. הוא מחווה לכן להיכנס, ובפנים אתם רואים שידת עץ מאולתרת הפוכה על הרצפה, מיטת שדה קרועה, ושואלים עבודה מרוסק. ניירות וקרעי ניירות מתעופפים ברוח הקלילה, ונראה שאפילו חפץ אחד לא נשאר שלם בבקתה הזו, שמדיפה ריח משונה, ומםיצה תחושה קרירה ולא נעימה מסביבה. ראש העיר מביט סביב ''זהו זה, כאן הוא גר, אתם חופשיים להעיף מבט ו-'' פתאום אתם שומעים צעקה מבחוץ ''אדוני ראש העיר! הגיע מבקר! הוא אומר שזה חשוב מאוד, הוא מחכה לך ליד ביתך'' ראש העיר נאנח ''אני אפגוש אתכם שוב כשאסיים, יום טוב לכם'' ויותר מהבקתה בצעד נמרץ.