גמדים
בני האור הללו בחרו לא לקחת חלק אקטיבי בכל המאבקים המוזרים של בני אור ובני חושך, במקום זאת הם אספו את המטילטלין שלהם, חיפשו מי שכמוהם לא באמת רוצה לחפש אשמים, וברחו להרים הרחוקים ביותר שמצאו.
ההנחה הרווחת ביותר היא שהגובה של הגמדים הוא תוצאה של עסקה שבני האור האלה ביצעו, לא ברור עם מי, לא ברור עם מה, אבל הם מספרים שהם תמיד היו צריכים להיות עמידים יותר מהגזעים האחרים, ולכן הם בחרו לוותר על מבנה גוף רחב יותר בשביל מבנה גוף דחוס יותר, התוצאה של אותה עסקה גרמה לכך שהם יהיו חסונים ועמידים, ומסוגלים לחיות זמן כפול מבני האדם, אבל הם יהיהו נמוכים מהם בחצי, אומרים גם שזה אומר שיש להם רק חצי מהסבלנות של בני אנוש, גמדים לא אוהבים לדבר על זה.
כך או כך, הגמדים הראשנים מצאו להם מקום מגורים בתוך סלעים ונקיקים, בשלב הזה הם עוד לא בחרו לחפור לעומק לתוך האדמה, שטח שהיה אמור להיות שייך בשלב הזה לבני החושך בכלל, אלא לנצל את השטח הגבוהה יותר בו הם חיים כדי להתמודד טוב יותר עם איומים, היו מעט מאוד טורפים שהיו מטפסים לצמרות ההרים, ואם הצלחת לטפל במי שגר במערה לפניך, כנראה היית מוצא בית מסודר לחיות בו למשך תקופה ארוכה.
בתוך פרק זמן קצר הגמדים בנו לעצמם חברה מסודרת אשר מזכירה במעט את הערים האנושיות, הם בנו לעצמם מסגרת חברתית אשר התבססה על הגנה ושמירה של האחד על השני ועל הרכוש שלהם. הגמדים החליטו שהתפקיד של השומר צריך להיות אצל מי שראוי לו, על מנת למנוע ניצול לרעה של הכוח או של עוצמה, לשם כך הם דאגו לחנך מלידה את השומרים לחיים פשוטים יותר, אך גם מכובדים יותר.
אופי ההכשרה של השומרים היה יחסית פשוט, הם היו נלקחים קרוב לגיל בגרות מההורים שלהם על מנת לוודא שהם לא יהיו מחוברים רגשית למישהו ויבחרו לתת לו יחס שונה מאחרים, הם חיו חיים פשוטים שבמסגרתם קיבלו את הצרכים הבסיסים מצד תושבי הכפר, היה אסור שיהיה להם רכוש מעבר לדברים הפשוטים שהם היו צריכים, ולבסוף הם היו עוברים הכשרה בספורט ובאומנות, על מנת לרכך את הנפש ואת הגוף שלהם. התוצאה הייתה שלהיות שומר היה נחשב לתפקיד מכובד ורציני אצל הגמדים, הם היו היחידים שהיו נושאים עליהם נשק והם שימשו הן כשוטרים ושופטים, והן כשומרי הגבול והשטח, מונעים תקיפה של חיות פרא או של בוזזים אשר היו לעיתים מרחיקים לכת עד להרים.
החברה הגמדית תפקדה במשך תקופה ארוכה, אבל הבעייה היעקרית שלה הייתה מקום, הגמדים בחרו לחיות על ההרים, והיה גבול לכמות המערות והנקיקים שאפשרו לחיות בתוכם, הם היו בטוחים בקהילות שלהם, והם לא באמת ידעו אסונות או רעב מיוחדים, אבל הם הרגישו את הצפיפות מתחילה להשפיע עליהם, מה גם שהמשאבים התחילו להצטמצם, היה ניתן לקיים חיים לקהילה קטנה על ההרים לתקופה ארוכה מבלי להגיע למצב של היעדר משאבים, אבל לא במקרה של קהילה גדולה.
בפני הגמדים עמדו 3 אפשרויות, הראשנה הייתה להישאר בהרים ולחפש דרכים אחרות להתקיים בהן, באופן עצוב, הגמדים שיבחרו להישאר על ההרים לא ישרדו זמן רב, הישובים שלהם יקרסו ממחסורי משאבים חמורים שהתלוו לפגעי מזג אוויר שאפיין את ההרים, היעדר מקמות מסתור מספיקים שם גרמו להם להצטמצטם ולהילחם על משאבים, עד שאם ישוב כלשהו שרד על ההרים, הוא היה קטן ומרוחק כל כך מאחרים שניתן להגדירו כברברי ומסוכן.
האפשרות השנייה הייתה לרדת מההרים, הגמדים שבחרו לעשות את זה היו ברובם מאוכלוסיית השומרים, הם טענו שהסיבה שהם עלו להרים מההתחלה הייתה אותו רצון להתנתק מהמשוגעים החיים ביערות ובמישורים, אבל זמן רב עבר, וכעת הם גם מסוגלים להגן על עצמם ממלחמות בני האדם או מהצייד האלפי. הם יעבור לגור בשטח גבעות לא רחוק מההרים, בעיקר מתוך תקווה לנהל קשרים עם הגמדים שישארו על ההרים (תקווה שכאמור, מעולם לא יצאה לפועל). גמדי הגבעות הקימו חוות ואיזורי מרעה באיזורי המחייה שלהם, והצליחו לשגשג תקופה ארוכה, לימים הם יתפסו בחזרה על ההרים במטרה לנסות לייצר קשר עם הגמדים שנשארו שם, הם יגלו את המושבות ההרוסות ואת הגמדים הברברים שחיו שם, ויבחרו להניח להם לנפשם. הם יחזרו לגבעות כשהם מביאים איתם ביצים של חלק מהחיות שהיו על ההר, בתקווה שיוכלו לגדל גירופנים והיפוגריפים על הגבעות, הם יצליחו לבייט מעין גרסה של החיות הללו, אבל לעולם לא הצליחו לאלף אותם באופן מסודר ומוחלט. גמדי הגבעות לא הצליחו להשתלט על החיות המעופפות, אבל הם הצילחו להציל אותן מהכחדה בשל צייד יתר של גמדי ההרים.
האפשרות השלישית הייתה להיכנס לתוך ההר, אלה שתמכו בלהיכנס עמוק לתוך האדמה טענו שהם מעולם לא היו אויביהם של בני חושך, ולכן הם לא אמורים לחשוש ממי שחי מתחת לאדמה. הגמדים הללו לא היו רבים במיוחד, ורובם היו אנשי מלאכה ופחות אנשי מלחמה, כך שחלק טענו שהם אופטימים בצורה לא ראילסטית. הדבר לא הצליח למנוע מהם לצאת למסע. הקבוצה היותר קטנה של גמדים פנתה לעבר אחד המערות שהיו על הפסגות, והמשיכה לחקור את המעברים עד שהצליחה להיכנס עמוק לתוך בטן ההר.
בתוך אחד המערות הם הצליחו להגיע לחלל מערה גדול ורחב דיו כדי להתשייב בו, אשר היה קרוב מספיק לבאר מים תת-קרקעית על מנת להתקיים, אחת התאוריות על האופן בו הם הצליחו להתקיים מתבססת על כך שההר עליו חיו היה הר געש רדום בעברו, והקרקע הוולקנית אשר נמצאה קרוב לבסיסו הייתה פוריה דייה כדי לגדל מזון בצורה רחבה. אם זאת, לא מן הנמנע שהמסע של הגמדים היה ארוך מספיק כדי לעבור את גבולת ההר, ולהגיע לחלק מהשכבות היותר עמוקות שמתחת לקרקע. קשה להגיע למסכנה מדויקת היכן הגמדים הללו החליטו להתשייב בצורה ברורה, הגמדים שבתוך ההר נדדו תקופה ארוכה והקימו מחנות וישובים במס' גדול מאוד של מקומות, עד שאי אפשר בכלל לדעת מי הייתה המושבה הראשנה.
יעברו עוד כמה דורות עד שהגמדים שבתוך ההר (ומאחר והגמדים שעל ההר נכחדו, הגמדים שבתוך ההר הפכו להיות גמדי ההרים) יפגשו בדודנים הרחוקים שלהם- הגמדים האפורים (הדארוגרים) יתקלו בגמדי ההרים במסגרת שיירת גמדים אפורים אשר הגיע לשכבה יחסית גבוהה יותר של האנדרדארק, שכבה אשר הייתה מחוברת לשכבה שבה חיו גמדי ההרים. אף אחד לא בטוח מי היה הראשון שהצית את האש, אבל שני השבטים הפכו לעוינם האחד לשני, גמדי ההרים והגמדים האפורים ניהלו חיים של מלחמה ארוכה שגררה קורבנות גבוהיים, הדבר גם גרם לכך שגמדי ההרים יהפכו לאויבים של האלפים האפלים ושאר היצורים אשר היו צאצים של בני חושך. האירונה שהשבט הזה היה מי שטען שהוא יכול לחיות בשלום עם בני חושך מעולם לא פסחה על אף בעל תבונה בעולם.
דורות רבים יעבורו, וגמדי ההרים הקימו להן אימפריות וערי ענק מתחת לאדמה שיתחמו את איזורי המחייה של בני חושך לשכבות עמוקות יותר מתחת לאדמה. יהיו זמנים בהם ינהלו גמדי ההרים מלחמה חורמה מול בני חושך, עד לרמה שצבאות גמדי הרים היו יורדים עמוק יותר ויותר אל מתחת לאדמה, אבל בשלב מסוים הם חדלו מלעשות את זה, בעיקר כי בני חושך היו צוללים עמוק יותר לשכבות האחרות, או מנצלים את הידע שלהם על השכבות הללו כדי לקיים מארבים מסוכנים לגמדי ההרים.
שנים רבות אחרי כן, יפרצו גמדי ההרים את גבולת האדמה בפעם הראשנה, הם חצבו מס' שערים שמובילים למעל לפני האדמה, יקח להם עוד כמה שנים לשלוח משלחות לעבר פני השטח, אשר במסגרתן הם יצליחו לייצר קשר עם גמדי הגבעות, 2 הגזעים ידעו ברמת העיקרון על האפשרות שגזע נוסף קיים פרט להם, אבל כל אחד מהם הניח שמדובר באגדה, הדבר יצר מעין יריבות בריאה בין 2 סוגי הגמדים, אשר תתורגם גם לבריתות בתקופות מאוחרות יותר.
בנגיוד לגזעים האחרים, לגמדים מעולם לא היה פטרון, הם לא סגדו לאלים מעולם, וטענו שאם האלים השאירו אותם מאחור, הם יכולים ללכת לגן העדן הדפוק שלהם ולהישאר שם. גמדים אשר עסקו בפולחן דתי היו נדירים מאוד וחריגים, ותמיד היה מדובר בגמדים אשר עברו המרה כלשהי לדת של גזע אחר.
במקום להתפלל לאלים, הגמדים עסקו יותר בפולחן אבות, כל משפחת גמדים תשמור את שמות בני המשפחה הקודמים שלה בדרך שתשמר את הזיכרון שלהם, גמדי ההרים לרוב עשו את זה על ידי חציבה באבן או חריטה על מתכת. גמדי הגבעות נטו לעשות את זה דרך רישום השמות על כלי נשק שיעברו בירושה, כאשר נהוג שכל צעיר אשר מגיע לגיל בגרות צריך לחשל לעצמו נשק שישא את שמו, וכלי הנשק הזה יעבור לאחד מבניו אשר יוסיף עליו את שמו וככה הלאה.
עליית הברונים היכתה בצורה מעט מוזרה בגמדים, ראשית, הגמדים נגפעו בצורה הכי פחות גדולה במלחמה (ביחס לבני אור), שכן כאשר היא החלה, ומאחר ולגמדים לא היה כל צד לתמוך בו, הם בחרו להיות ניטרלים, וגמדי ההרים קיבלו הזמנה להסתתר בתוך ההרים יחד עם בני הדודים שלהם, היו כמה גמדים שבחרו לקחת חלק במלחמה, אבל הגוש העיקרי בחר לחכות שהיא תיגמר, וניצל מאפוקליפסה, זו גם אחת הסיבות העיקריות שדווקא ההיסטוריה הגמדית היא ההסיטוריה ששרדה כמעט בשלמותה.
כשהמלחמה נגמרה, חתמו הגמדים את כל היציאות אשר הובילו ליבשת שאינה אינפרנייה, המעטים מהם שיצאו לראות מה שרד בשאר העולם מעולם לא חזר, על מנת לוודא שאיש לי יסכן את חייו ויצא לשטחים האלה, או כדי למנוע מכל מה שיכול להיות בשטחים האלה מלהיכנס לערי הגמדים, הם בחרו לחתום את המעברים העתיקים.
הברונים מצאו עצמם בסיטאוציה מעט מוזרה ביחס לגמדים, הגמדים האפורים היו מאלה שנלחמו לצידם ולכן קיבלו אוטנומיה מוחלטת מצד ברון החטאים ואת האפשרות לנוע דרך הגבולות ללא בעייה, אבל שני השבטים האחרים לא נלחמו בהם או לצידם, הם לא ראו טעם בלהעניש אותם, אבל לא רצו לתת להם תגמול ללא סיבה. לבסוף הציבו בפני הגמדים 2 אפשרויות בחירה, הראשנה הייתה לקבל את מרוותם של הגמדים האפורים ולעבור אינטגצריה כפוייה, מה שהיה כנראה הופך אותם לאזחרים סוג ב' במקרה הטוב תחת הגמדים האפורים. או לבחור להתיישב לאלתר תחת אחד הברונים ומחוץ להרים, הובהר להם שמרגע שגמד יבחר להתשייב בברונות אחת, הוא יאלץ להשיבע אמונים לברון שלה ולא יוכל לצאת ממנה.
גם כאן הגמדים יתחלקו, חלק מגמדי ההרים יבחרו לחיות תחת הפרעה, הם יהיו אוכלוסיה קטנה וחריגה בנוף של האימפריוס, שם הם יועסקו בתור מהנדסים ובעלי מלאכה במעין מעמד ביניים הקיים בין בני אנוש לבין בני הדרקון, הפרעה הציב בפניהם דרישה לקבל אותו בתור אל בתוף תקופה של מאה שנים, או להיכחד כמו האלפים שסירבו לעשות את זה. מעטים הגמדים שקיבלו את הדרישה הזו, אבל גמדי ההרים הללו התגלו כיעילים לפרעה בתור אומני מלאכה שאין שני להם. התוצאה היא שאחת למאה שנה הוא נותן להם הארכה של עוד מאה שנה לקבל אותו.
גמדים אחרים יעברו לחיות תחת ברון החטאים, המפעלים ובתי המלאכה יהיו ביתים החדש במשך תקופה ארוכה, חלקם אפילו יצליחו להיכנס לתוך האקמדיה המלכותית ויהיו חלק ממביאי הקידמה שברנות שנבריה ידועה בה כל כך. גמדים אלה ילמדו להיות ארטיפסרים, ובכך ימצאו סיבה נוספת ליריבות עם האלפים (על זה בסקשן של קסם בעולם).
אורך החיים של הקולקטיב והחיים בביצות של המכשפה לעולם לא יתיאמו לגמדים, ואלה יבחרו ברוע הפחות ביותר שעומד בפניהם, ויסכימו לחיות תחת השלטון הדרוגארי, אלף שנים של דו קיום ארוך גרמו לכך שכל יריבות שהייתה בין הגזעים הצמטצמה, בעיקר כי אף אחד לא הצליח בדיוק לקבוע מי אשם ביריית הפתיחה בלחימה בין השבטים, והן בזכות גמדי הגבעות שיכלו לשמש כמעין גורם מגשר בין גמדי ההרים לגמדים האפורים. בחלוף זמן יקימו הגמדים צורת ממשל המבוססת על מועצה של 3, גמד אפור, גמד הרים וגמד גבעות, כאשר זכות וטו ניתנה לגמד האפור. מועצה זו זכתה לשמות רבים לאורך השנים: השלוש מתחת להר, שלוש הגרזנים, או הסלע, הצוק והפסגה. לעיתים גמדים שאינם אפורים ממוצאם ימצאו עצמם בנחיתות מול אינטרס של הגמדים האפורים, אבל האמת היא שהגזעים הללו התערבבו בינם לבין עצמם מספיק כדי שיהיה ניתן לטעון שכל גמד אשר חי היום, נושא את הדם של כל 3 הגזעים בצורה כזו או אחרת.
חצאי גמדים הם תוצר אפשרי בעולם, אבל הוא נדיר מאוד וקשה לזיהוי, לרוב הוא פשוט יהיה גמד מעט יותר גבוה או בן אנוש מעט יותר חסון, קשה מאוד לזהות אותם, ואלמלא ההבנה שאחד ההורים אינו גמד, איש לא באמת יכול להבדיל בינם לבין גמד אחר.
