התופעה לא ייחודית לישראל. גודל החנות תלוי בגודל האוכלוסיה שהיא משרתת וזה הכל.
כמו כן, גם משחקי וידאו עדין נתפסים בתור צעצועים.
כמו כן, גם משחקי וידאו עדין נתפסים בתור צעצועים.
האיש הזקן במשחקי המיליניום
- מחבר/ת הנושא The oldman
- תאריך התחלה
נוצרים מגזימים!
תקציר מה שקרה בזה של הנוצרים:
מתה דמות, השחקנית שלה הלכה, הD&D הפך לREAL LIFE, השחקנית שדמותה נשארה בחיים גרמה לאביה לקנות לה דברים בעזרת קסם, השחקנית שהדמות שלה מתה התאבדה בגלל שהדמות שלה מתה, לשה"מית לא אכפת, השחקנית שדמותה נשארה בחיים מתחרטת, מתברר שאביה התפלל לישו בשבילה, גירוש רוחות רעות והצלת השחקנית שדמותה נשארה בחיים בכנסייה ולבסוף משהו על זה שצריך לשרוף את כל ספרי הD&D שנעשו בשם שטן.
WTF? :|
תקציר מה שקרה בזה של הנוצרים:
מתה דמות, השחקנית שלה הלכה, הD&D הפך לREAL LIFE, השחקנית שדמותה נשארה בחיים גרמה לאביה לקנות לה דברים בעזרת קסם, השחקנית שהדמות שלה מתה התאבדה בגלל שהדמות שלה מתה, לשה"מית לא אכפת, השחקנית שדמותה נשארה בחיים מתחרטת, מתברר שאביה התפלל לישו בשבילה, גירוש רוחות רעות והצלת השחקנית שדמותה נשארה בחיים בכנסייה ולבסוף משהו על זה שצריך לשרוף את כל ספרי הD&D שנעשו בשם שטן.
WTF? :|
זה אחד הישנים, וחוץ מכמה נוצרים קיצוניים אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות
King Revange
פונדקאי ותיק
לגבי עניין ה"אנחנו בסדר, תעזבו אותנו בשקט":
[מה לעשות ש"מבוכים ודרקונים" מעורר אנטגוניזם. זה בערך כמו שתגיד למישהו שיש לך אספרגר, ואז תגיד שאתה לא מרייר ומנופף בידיים ללא שליטה, ציני כלפי החיים ונעול במרתף - הוא יישמע את המילה הראשונה, ואם יהיה לך מזל, אז גם את השנייה. אני אף פעם לא בעד להשתמש במילים שנחשבות מפוצצות מבחינת הצד השני - ולא, לא אכפת לו שתגיד שאתה נורמטיבי לחלוטין ולא מדמיין דברים. פה זה החיים האמיתיים. אם יש לך "בעיה" [מה לעשות שמבחינת החברה, מי שמשחק מבוכים ודרקונים בגיל 30, עדיין רווק וכל החברים שלו חיים באיזו קהילה אינטרנטית מדומיינת - יש לו בעיה. אל תבין אותי לא נכון, הוא יכול להיות אחלה גבר. על פניו זה נשמע גרוע], אתה צריך להדגיש שאתה בסדר. זה הזכיר לי דיון שהתנהל פה פעם בין כף האווז לבין משתמש שנופף בזה שיש לו דיסלקציה כמו בחרב. מה שהוא אמר רלוונטי גם לגבי הדיון הזה. יש לך בעיה? אל תשקר, אבל השתדל להצניע אותה אם מדובר במקרי גבול. אתה לא אמור לקבל זכויות יתר בגלל שיש לך בעיות קשב [גם אם בפועל אתה מקבל. זו בעיה שלך, לא של האוניברסיטה].
מה לעשות שכל המשוגעים מרימים את הראש כשמדובר במשחקי תפקידים. אז נכון, אתה לא פסיכוטי, אין לך דכאונות ואתה לא רוצה להתאבד. אתה סתם ילד קטן [או גדול, אני לא מכוון להעליב אף אחד] שעוד שנה וחצי, כשהוא יגיע לגולני, פתאום יפסיק להתעניין בזה כל כך. הבעיה היא שמסתכלים על ההוא שרצח מישהו בגלל קלפי מגי'ק, ועל ההוא שנעל את עצמו במרתף, שיחק משחקים אלימים במשך 48 שעות רצופות, ואז קם, הלך לבית-ספר יסודי וירה בכולם. אחרי שראיתי את גורודין וחבר-מרעיו בתוכנית "היפה והחנון", גם אני התחלתי לחשוד שמשהו אצלם לא בסדר. יש גבול דק בין להיכנס-לדמות ובין להזות.
אם אחרי שתגיד שאתה אוהב משחקי תפקידים אתה גם תוסיף [או לא תוסיף, אבל תדע בלב] שאתה בסדר גמור, עדיף שלא תספר את זה וזהו.]
לדעתי בארץ הבעיה היא כספית. אין מספיק אנשים, אז משלבים בין ילדים לבין שחקני תפקידים [האמת היא שהם די קרובים אחד לשני במילא]. בכלל, אני חושב שכל עניין התחביב בארץ הוא בעייתי כי בתחומים מסוימים יש לאנשים מסוימים מונופול על השוק [אין? תסבירו לי פערי מחירים בין הארץ לבין חו"ל, ופערי מחירים בין חנות אחת לבין חנות אחרת, שכמעט ולא רואים אותה כי דוחקים את רגליה], כמעט ואין תחרות ודניאל שרצה להוציא לאור עולם מערכה נאלץ לעשות את זה לבד במקום להעביר את זה דרך איזו חברה גדולה או משהו. הכל מורכב מעסקי חובבים. אין "וויזארדס ישראל" או "ME White Wolf". אתם יכולים לא להסכים איתי, אבל אני חושב שזה לא לגמרי מוצדק שסט קוביות עולה בפריק 30-40 ש"ח. נכון שאנשים צריכים להתפרנס, אבל בדוכנים שבכנסים יש פתאום סטים ב10-15 ש"ח. לא הכל מוצדק.
[מה לעשות ש"מבוכים ודרקונים" מעורר אנטגוניזם. זה בערך כמו שתגיד למישהו שיש לך אספרגר, ואז תגיד שאתה לא מרייר ומנופף בידיים ללא שליטה, ציני כלפי החיים ונעול במרתף - הוא יישמע את המילה הראשונה, ואם יהיה לך מזל, אז גם את השנייה. אני אף פעם לא בעד להשתמש במילים שנחשבות מפוצצות מבחינת הצד השני - ולא, לא אכפת לו שתגיד שאתה נורמטיבי לחלוטין ולא מדמיין דברים. פה זה החיים האמיתיים. אם יש לך "בעיה" [מה לעשות שמבחינת החברה, מי שמשחק מבוכים ודרקונים בגיל 30, עדיין רווק וכל החברים שלו חיים באיזו קהילה אינטרנטית מדומיינת - יש לו בעיה. אל תבין אותי לא נכון, הוא יכול להיות אחלה גבר. על פניו זה נשמע גרוע], אתה צריך להדגיש שאתה בסדר. זה הזכיר לי דיון שהתנהל פה פעם בין כף האווז לבין משתמש שנופף בזה שיש לו דיסלקציה כמו בחרב. מה שהוא אמר רלוונטי גם לגבי הדיון הזה. יש לך בעיה? אל תשקר, אבל השתדל להצניע אותה אם מדובר במקרי גבול. אתה לא אמור לקבל זכויות יתר בגלל שיש לך בעיות קשב [גם אם בפועל אתה מקבל. זו בעיה שלך, לא של האוניברסיטה].
מה לעשות שכל המשוגעים מרימים את הראש כשמדובר במשחקי תפקידים. אז נכון, אתה לא פסיכוטי, אין לך דכאונות ואתה לא רוצה להתאבד. אתה סתם ילד קטן [או גדול, אני לא מכוון להעליב אף אחד] שעוד שנה וחצי, כשהוא יגיע לגולני, פתאום יפסיק להתעניין בזה כל כך. הבעיה היא שמסתכלים על ההוא שרצח מישהו בגלל קלפי מגי'ק, ועל ההוא שנעל את עצמו במרתף, שיחק משחקים אלימים במשך 48 שעות רצופות, ואז קם, הלך לבית-ספר יסודי וירה בכולם. אחרי שראיתי את גורודין וחבר-מרעיו בתוכנית "היפה והחנון", גם אני התחלתי לחשוד שמשהו אצלם לא בסדר. יש גבול דק בין להיכנס-לדמות ובין להזות.
אם אחרי שתגיד שאתה אוהב משחקי תפקידים אתה גם תוסיף [או לא תוסיף, אבל תדע בלב] שאתה בסדר גמור, עדיף שלא תספר את זה וזהו.]
לדעתי בארץ הבעיה היא כספית. אין מספיק אנשים, אז משלבים בין ילדים לבין שחקני תפקידים [האמת היא שהם די קרובים אחד לשני במילא]. בכלל, אני חושב שכל עניין התחביב בארץ הוא בעייתי כי בתחומים מסוימים יש לאנשים מסוימים מונופול על השוק [אין? תסבירו לי פערי מחירים בין הארץ לבין חו"ל, ופערי מחירים בין חנות אחת לבין חנות אחרת, שכמעט ולא רואים אותה כי דוחקים את רגליה], כמעט ואין תחרות ודניאל שרצה להוציא לאור עולם מערכה נאלץ לעשות את זה לבד במקום להעביר את זה דרך איזו חברה גדולה או משהו. הכל מורכב מעסקי חובבים. אין "וויזארדס ישראל" או "ME White Wolf". אתם יכולים לא להסכים איתי, אבל אני חושב שזה לא לגמרי מוצדק שסט קוביות עולה בפריק 30-40 ש"ח. נכון שאנשים צריכים להתפרנס, אבל בדוכנים שבכנסים יש פתאום סטים ב10-15 ש"ח. לא הכל מוצדק.
החנות נראית ענקית ומגניבה. מקווה להיות בכזו בעתיד.
ואיזה מגוון של צבעים
קינג: עצוב שאתה מתבייש במי שאתה. אם למישהו יש בעיה איתי או עם מה שאני עושה בזמן הפנוי שלי, זה בעיה שלו, לא שלי.
ואיזה מגוון של צבעים
קינג: עצוב שאתה מתבייש במי שאתה. אם למישהו יש בעיה איתי או עם מה שאני עושה בזמן הפנוי שלי, זה בעיה שלו, לא שלי.
King Revange
פונדקאי ותיק
"עצוב שאתה מתבייש במי שאתה"? אמרתי שאני מתבייש? אמרתי שאני לא צועק את זה בלי סיבה טובה.
אני רואה משחק תפקידים כמו משחק כדורגל - זה לא אני, זה בסך הכל משהו שאני אוהב לעשות.
אל תכחיש שיש לאנשים פה נטייה להפוך את משחק התפקידים לאיזה מין "טבע שני", כאילו הם עוסקים בזה [מלבד אולדמן וכאלה, שבאמת ממש עוסקים בזה]. התחביב הזה הפך להיות מושמץ כי אנשים מסתובבים עם גלימות וחרבות ברחוב. מה שיש בתחביב, נשאר בגבולות התחביב.
אני רואה משחק תפקידים כמו משחק כדורגל - זה לא אני, זה בסך הכל משהו שאני אוהב לעשות.
אל תכחיש שיש לאנשים פה נטייה להפוך את משחק התפקידים לאיזה מין "טבע שני", כאילו הם עוסקים בזה [מלבד אולדמן וכאלה, שבאמת ממש עוסקים בזה]. התחביב הזה הפך להיות מושמץ כי אנשים מסתובבים עם גלימות וחרבות ברחוב. מה שיש בתחביב, נשאר בגבולות התחביב.
באותה מידה אפשר לומר שכדורגל זה ספורט דחוי כי היו עליו מלא עברות, פציעות, קללות ומכות קשות, ואפילו הרוגים (אוהדים שרמסו אנשים, חזיזים, רימוני עשן, דברים כאלה הורגים). באותה מידה אנשים הופכים את זה לטבע שני - אתה לא רואה כמה אנשים הולכים עם כדורים (כדורגל/כדורסל) ביד ונועלים נעלי כדורגל? same same.
לחברה יש נטייה להתרחק ממה שהיא לא מבינה ולא מכירה. אין מה לעשות, ככה זה וככה חיים.
רק שתדע, אני באמת שם פס על מה שאנשים חושבים. ברור שאני לא אלך לאיש אקראי ואומר לו את זה (מה יש לו לעשות עם המידע הזה?) אבל בערך כל מי שאני מכיר, גם אלה שאני בכלל לא מדבר איתם, יודעים שאני משחק מו"ד.
איך סול אמר? בעיה שלהם.
לחברה יש נטייה להתרחק ממה שהיא לא מבינה ולא מכירה. אין מה לעשות, ככה זה וככה חיים.
רק שתדע, אני באמת שם פס על מה שאנשים חושבים. ברור שאני לא אלך לאיש אקראי ואומר לו את זה (מה יש לו לעשות עם המידע הזה?) אבל בערך כל מי שאני מכיר, גם אלה שאני בכלל לא מדבר איתם, יודעים שאני משחק מו"ד.
איך סול אמר? בעיה שלהם.
שוב נכנס לדיון הזה? חשבתי שמצינו אותו כמה פעמים בשנים האחרונות.
לכל אדם בוגר שאני מכיר יש תחביבים. כולם. ללא יוצא מהכלל.
אף אחד מהם לא מתבייש בתחביב שלו וחלק גדול מהם מביעים את החיבור שלהם לתחביב בהתלהבות לא פחותה מאשר שחקני התפקידים שאני מכיר.
ומכאן, אף אדם בוגר שאני פגשתי לא ראה במשחקי תפקידים (או מחשב, או לוח, או כתיבה יצירתית, או הכנת וידיאוים ליוטיוב) משהו מוזר.
"איך עבר עליך הסופ"ש? אנחנו יצאנו למועדון", "אני ישבתי עם חברים ושחקנו במשחק תפקידים", "מגניב".
אולי עוזרת העובדה שאני לא מחזיק חברים שאני לא מתחבר אליהם.
לכל אדם בוגר שאני מכיר יש תחביבים. כולם. ללא יוצא מהכלל.
אף אחד מהם לא מתבייש בתחביב שלו וחלק גדול מהם מביעים את החיבור שלהם לתחביב בהתלהבות לא פחותה מאשר שחקני התפקידים שאני מכיר.
ומכאן, אף אדם בוגר שאני פגשתי לא ראה במשחקי תפקידים (או מחשב, או לוח, או כתיבה יצירתית, או הכנת וידיאוים ליוטיוב) משהו מוזר.
"איך עבר עליך הסופ"ש? אנחנו יצאנו למועדון", "אני ישבתי עם חברים ושחקנו במשחק תפקידים", "מגניב".
אולי עוזרת העובדה שאני לא מחזיק חברים שאני לא מתחבר אליהם.
King Revange
פונדקאי ותיק
יש הבדל בין לספר לחבר "ישבנו ושיחקנו משחקי תפקידים" לבין לצעוק באמצע הרחוב "אני אוהב משחקי תפקידים!"
וכן, מי שהולך עם חרבות ספוג ומנופף בהן בעצם צועק.
וכן, מי שהולך עם חרבות ספוג ומנופף בהן בעצם צועק.
King Revange אמר/ה:
מה ההבדל בין זה לבין איש עם כדורגל ביד?
Icel אמר/ה:
אם מדובר בחנות פיזית גודל האוכלוסיה שהיא משרתת אמור להיות בערך מרחק של שעה או שעתיים של נסיעה. מה זה שונה מחנות בלב גוש דן?
King Revange
פונדקאי ותיק
שכדורגל הוא תחביב הרבה, הרבה יותר מקובל מאשר משחקי תפקידים. תתווכח עם זה כמה שתרצה, מבחינתי אם אתה מנופף בחרבות ספוג באמצע הרחוב, אתה ווירדו.rui אמר/ה:
אה, ויש הבדל בין איש עם כדורגל ביד לבין איש לבוש במדים של ריאל מדריד עם תספורת של רונאלדו שמקפיץ כדור על הראש.
גודל אוכלוסיה קטן יותר > גודל שוק קטן יותר. אין מספיק קונים בארץ.yellow_acid אמר/ה:
King Revange אמר/ה:
ולמה כדורגל הרבה יותר מקובל? למה? כי ככה החברה קבעה.
אז כמו שאמרתי הרבה פעמים מחוץ לפורום הזה, screw the society. היא לא תקבע לי איך ללכת ואיך להתלבש, ואיך להתנהג ובמה לעסוק.
זה ווירדו כי זה פחות מקובל, וזה כי לאנשים אין את הכוח והסבלנות להבין את הדברים שקצת יותר מרוחקים מהם, בטח שלא לקבל אותם. באותה מידה בעולם אחר היינו יכולים לומר אותו דבר על כדורגל - שללכת עם כדור זה מוזר אבל חרבות ספוג זה סבבה ומקובל לגמרי. זה הכל נורמות של החברה שמונעות ממך להיות מי שאתה באמת.
אני לא אומר שכל חובב משחקי תפקידים חייב ללכת בגאון בציוד RD&D ברחוב ולצרוח "אני אוהב מו"ד!" לכל אדם אקראי ברחוב, אבל אני באופן אישי פשוט לא אשים עליהם. זה הפספוס שלהם, לא שלי.
מבחינת גודל אוכלוסייה אין בעיה בארץ, בארצות הברית יש משהו כמו 1000-1500 חנויות בתחום, שמשרתות אוכלוסייה של קצת מעל 300 מיליון אנשים.
הבעיה היא שכמות השחקנים באוכלוסייה היא קטנה יותר, וכמות הכסף שהם מוכנים להשקיע במשחקים נמוכה יותר - אין הרגלי צריכה לנושא בארץ.
בנוסף, יש כאן מלכוד, בגלל שאין הרבה קהל, אין כמעט חנויות -> אין חנויות, לאנשים אין איך להיחשף לתחביב...
בנוגע למחירים, זה גם נובע מהעיל.
בחו"ל, יש הרבה מפיצים, אני מזמין סחורה ב-5000 ש"ח, מכרתי ב-4000 ש"ח, וסחורה של 1000 ש"ח אני מחזיר למפיץ ולוקח משהו אחר. בנוסף, אני לא צריך להזמין מלאי מכל מוצר, כי אם למשל מחר נגמרים לי העותק של קרקסון, תוך 3 ימים יש אצלי עותקים חדשים.
בארץ זה אחרת, ואפשר לחלק את זה לשניים.
מוצרים מתורגמים, שהמצב שלהם דומה למצב בחו"ל - קרי יש מפיץ מסודר, שגם יכול לספק מלאי במהירות וגם אפשר לבצע החזרות, כך שהחנות לא צריכה להיתקע עם מלאי. לכן כמעט תמיד אפשר למצוא מבוכים ודרקונים, מנצ'קין וכיו"ב בחנויות.
אבל מרבית המוצרים הם אופרה אחרת. אם למשל אני רוצה למכור בחנות את Pathfinder, אין יבואן מסודר. אז נניח שהחנות מזמינה עכשיו שלושה עותקים מחו"ל, על חשבונה. הספר עולה 50 דולר, והעלות לחנות בסוף הדרך היא 150 ש"ח. עכשיו החנות יכולה לבחור באיזה מחיר למכור - מצד אחד, גם 250 ש"ח, זה סביר (בכלליות) אבל יש כאן סיכון - בוא נגיד שמתוך שלושת העותקים החנות מכרה רק שתיים, והעותק השלישי מתייבש על המדף במשך שנה.... זה אומר שהחנות הזמינה ב-450 ש"ח, ומכרה ב-500 ש"ח ותקועה עם סחורה על המדף.
על פניו, החנות הרוויחה, בפועל, החנות הפסידה - כי היא נתקעה עם סחורה ואין לה תזרים מזומנים.
לכן מחירים של מוצרים מיובאים גבוהים יותר, גם כי העלות היא גבוהה, אבל גם כי החנות היא "לבד" במערכה, ואין יבואן שתומך במוצר.
בהקצנה, אם חנות הזמינה מוצרים ב-20000 ש"ח, מכרה אותה ברווח של פי 2, אבל מכרה רק חצי מהם, זה אומר שהיא מכרה ב-20,000 ש"ח, אבל תקועה עם סחורה של 10,000 ש"ח. בסוף החודש, היא צריכה לשלם משכורות, חשמל, שכירות, ארנונה וכיו"ב - אבל אין לחנות כסף מאיפה לשלם....
תזרים מזומנים זה דבר קריטי לחנות, לא פחות חשוב מרווח.
לכן יש סיכון בלהביא מוצרים מחו"ל, ולכן רוצים מרווח גבוה, יותר חשוב מאשר נפח גדול.
הבעיה היא שכמות השחקנים באוכלוסייה היא קטנה יותר, וכמות הכסף שהם מוכנים להשקיע במשחקים נמוכה יותר - אין הרגלי צריכה לנושא בארץ.
בנוסף, יש כאן מלכוד, בגלל שאין הרבה קהל, אין כמעט חנויות -> אין חנויות, לאנשים אין איך להיחשף לתחביב...
בנוגע למחירים, זה גם נובע מהעיל.
בחו"ל, יש הרבה מפיצים, אני מזמין סחורה ב-5000 ש"ח, מכרתי ב-4000 ש"ח, וסחורה של 1000 ש"ח אני מחזיר למפיץ ולוקח משהו אחר. בנוסף, אני לא צריך להזמין מלאי מכל מוצר, כי אם למשל מחר נגמרים לי העותק של קרקסון, תוך 3 ימים יש אצלי עותקים חדשים.
בארץ זה אחרת, ואפשר לחלק את זה לשניים.
מוצרים מתורגמים, שהמצב שלהם דומה למצב בחו"ל - קרי יש מפיץ מסודר, שגם יכול לספק מלאי במהירות וגם אפשר לבצע החזרות, כך שהחנות לא צריכה להיתקע עם מלאי. לכן כמעט תמיד אפשר למצוא מבוכים ודרקונים, מנצ'קין וכיו"ב בחנויות.
אבל מרבית המוצרים הם אופרה אחרת. אם למשל אני רוצה למכור בחנות את Pathfinder, אין יבואן מסודר. אז נניח שהחנות מזמינה עכשיו שלושה עותקים מחו"ל, על חשבונה. הספר עולה 50 דולר, והעלות לחנות בסוף הדרך היא 150 ש"ח. עכשיו החנות יכולה לבחור באיזה מחיר למכור - מצד אחד, גם 250 ש"ח, זה סביר (בכלליות) אבל יש כאן סיכון - בוא נגיד שמתוך שלושת העותקים החנות מכרה רק שתיים, והעותק השלישי מתייבש על המדף במשך שנה.... זה אומר שהחנות הזמינה ב-450 ש"ח, ומכרה ב-500 ש"ח ותקועה עם סחורה על המדף.
על פניו, החנות הרוויחה, בפועל, החנות הפסידה - כי היא נתקעה עם סחורה ואין לה תזרים מזומנים.
לכן מחירים של מוצרים מיובאים גבוהים יותר, גם כי העלות היא גבוהה, אבל גם כי החנות היא "לבד" במערכה, ואין יבואן שתומך במוצר.
בהקצנה, אם חנות הזמינה מוצרים ב-20000 ש"ח, מכרה אותה ברווח של פי 2, אבל מכרה רק חצי מהם, זה אומר שהיא מכרה ב-20,000 ש"ח, אבל תקועה עם סחורה של 10,000 ש"ח. בסוף החודש, היא צריכה לשלם משכורות, חשמל, שכירות, ארנונה וכיו"ב - אבל אין לחנות כסף מאיפה לשלם....
תזרים מזומנים זה דבר קריטי לחנות, לא פחות חשוב מרווח.
לכן יש סיכון בלהביא מוצרים מחו"ל, ולכן רוצים מרווח גבוה, יותר חשוב מאשר נפח גדול.
אולדמן מה שאתה אומר נשמע בהחלט הגיוני יותר.
אגב, על צמד המילים "תרגיע ומהר" נאמר שהם פוגעניות ונוגדות את חוקי הפורום, אז בואו נשמור על דיון עם שפה ראויה בסדר?
אגב, על צמד המילים "תרגיע ומהר" נאמר שהם פוגעניות ונוגדות את חוקי הפורום, אז בואו נשמור על דיון עם שפה ראויה בסדר?
תוקן.yellow_acid אמר/ה:
מגניב
King Revange
פונדקאי ותיק
אדם שלא אכפת לו מה החברה חושבת, הוא אדם עם איזושהי בעיה חמורה. א-סוציאלי. ברור שאתה לא צריך להתנהג לפי צו החברה, אבל אתה חייב לשים לב למה רלוונטי ומה לא רלוונטי. מה שאתה מציג כ"נורמות של החברה" זה מה שאני מציג כ"תתנהג יפה". אז מה לעשות שאתה לא יכול לרצוח ולגנוב כי screw the society. תעשה מה שבראש שלך - רק שתדע שבנות [נורמליות, כן? אני מעדיף למות פעמיים מאשר לצאת עם בחורה מ8200] לא יסתכלו עלייך יותר מדי ושחברים מחוץ לעולמך הצר לא יהיו. אז במזל, אם אתה בנאדם טוב ויש לך אופי חזק, אתה תתגבר על זה. אבל לפעמים צריך לשחרר קצת חבל לסביבה. אתה לא יכול כל הזמן להגיד "אני אני אני אני".
"אני לא אשים עליהם". סבבה. גם הם לא שמים עלייך. וככה נוצר מעגל הקסמים של "אין לי חברים, אני יושב עצוב בבית, אני מכיר רק מו"ד, אני שונא את כולם, כולם שונאים אותי". כמו שאני מכיר אותך מהשעה ההיא בכנס אייקון, זה לא נכון. אבל חבל שאתה מתגלגל למצב כזה.
במילים אחרות - מה הבעיה עם ערס שמשחק מו"ד?
אתה יכול לנסות לשנות את הנורמות החברתיות המקובלות - שיהיה לך בהצלחה.
"אני לא אשים עליהם". סבבה. גם הם לא שמים עלייך. וככה נוצר מעגל הקסמים של "אין לי חברים, אני יושב עצוב בבית, אני מכיר רק מו"ד, אני שונא את כולם, כולם שונאים אותי". כמו שאני מכיר אותך מהשעה ההיא בכנס אייקון, זה לא נכון. אבל חבל שאתה מתגלגל למצב כזה.
במילים אחרות - מה הבעיה עם ערס שמשחק מו"ד?
אתה יכול לנסות לשנות את הנורמות החברתיות המקובלות - שיהיה לך בהצלחה.
מהמשפט הזה אני מבין שמי שתקוע בעולם צר הוא אתה ולא אנחנו.
