"אל תעמיד פנים שאין לך מושג, כבר מאוחר מדי בשביל זה," הוא פולט. "אתה בפרולטו. החור הזה היה מכרה כסף לפני הרבה זמן. היום הוא חוזר לפעולה, רק עם משאב מסוג שונה, והנהלה אחרת. לא ברור לי איך גילית איפה אנחנו שומרים את הוורדים, ולמי סיפרת. אל תדאג, אני לא מי שהולך להוציא ממך פרטים. או אולי עדיף לדאוג," הוא מעיר, כמעט מחייך, "אני לא מיומן כמו ג'ק בחלקים האלו של העסק."
דאלאס נהנה מהמצב, הוא מהלך לאט בחדר הקטן. גארט משער שהחדר קטן, הוא מסוגל לראות בעיקר את הקיר האפרורי שמולו.
"אתה התעסקת איתנו, גארט. העזת, ועשית זאת ללא היסוס. שכח מהמידע שהשגת, הפגיעה האמיתית היא במוניטין של העורבים." דאלאס נע אל מאחורי גבו. גארט רואה רק את הצללית החלשה של העורב המבוגר, מתרחקת יחד איתו. "זה לא קל, לפגוע בכנופיה כמונו. צריך כישרון, ואומץ. או טיפשות." קול צעדיו הולך ומתרחק, גארט מבין שהחדר גדול בהרבה משחשב. "אני מניח שאתה יכול להתגאות בזה. להרגיש סיפוק כלשהו ברגעים האחרונים. בהצלחה עם זה."
במילים אלו, דאלאס עוזב אותו.
קשה לדעת כמה זמן עבר. שעה, אולי יותר. חומר ההרדמה החל לפוג, בצורת עקצוצים עקביים בגפיו. במאמץ רב, הוא הצליח להניע מעט את רגל שמאל, וכמה אצבעות בידו הימנית. גארט שם לב לצינור גז מימינו, מחובר באזור בו הקיר והתקרה נפגשים. הריח רק הלך והתחזק. הוא חושב ששמע הדי צעקות מספר פעמים, נשמעו כמו חלוקת הוראות. הוא בהחלט מרגיש את הקור בעצמותיו, ואת הרעב שמתחיל לכרסם בו.
צליל חריקה קצוב, כמו של רהיט עץ ישן, נשמע מאחוריו. גלגלים, נעים על רצפת אבן מחוספסת שלא נועדה להם, מתקרבים אליו.
ג'ק הלבן נכנס לשדה ראייתו. ראש העורבים מניע את כיסא הגלגלים שלו אל מול גארט, כך שהם יושבים ישירות אחד מול השני. שני בני הכנף המשותקים מתבוננים זה בזה בשקט מוחלט, חולקים איבה והערכה הדדיים. עיניו של ג'ק חדות כתמיד, מנסות לפצח את הקורבן שמולן בעזרת סקרנות האופיינית לטורפים.
"אין לי צורך בנקמה," ג'ק מתחיל. "אבל אני מעריך צדק פואטי, אם תואיל לקרוא לזה צדק."