jewish_Tyranid
פונדקאי ותיק
צלצול.
עוד מעט מתחיל החופש הגדול וכולם מרגישים את זה. הילדים יוצאים בריצה מהשער הגדול שמוקף בסורגים,שמחים,חלקם מחכים לרכב שיאסוף אותם וחלקם הולכים ברגל.היא חיכתה במחבוא וראתה אותו,את דן,הילד שסימנה כבר מיקודם.הוא לא היה שמן מדי ונראה חלש.היא לא אהבה את השמנים שלוקח זמן אצלהם להגיע לחלק הטוב.והוא גם לא היה חזק להתנגד לה.מושלם. זאת היתה התקופה האהובה עליה בשנה. המכונית התחילה לנסוע.
הלילה ירד.רוח בחוץ.דן כבר במיטה,ישן,לא יודע דבר.האורות היו כבויים ואפילו הפרח הקטן שמאיר לא עבד.
היא ניצלה את ההזדמנות שהוא התהפך על גבו ובשקט נכנסה דרך החלון הפתוחהיא השתעשעה קצת ועשתה מולו תנועות.בסוף היא החליטה שזה הזמן ואסור להתעקב. היא שלפה את המחט העבה והחד שלה ונעצה אותה בידו של דני,באיזור המרפק,איפה שהיא אוהבת. דם זרם במהירות והיא נהנתה לראות שהקורבן לא יכל להגיב,משותק ומחייך מתוך שינה. הדם זרם וזרם עד שהמיכל היה מלא. עברה בה צמרמורת אחרי סיום מילוי התא,בדם שבהק בצבע ארגמן אל מול האורות שיצאו מהחלון.היא הוציאה את המחט בעדינות.עכשיו היא היתה צריכה לצאת מהר.
ואז היא ראתה מטבע בוהק שמשך את עיניה על השולחן שליד המיטה. היא התקרבה מתוך סקרנות ונסתה לנגוס במטבע הצבעוני. הוא היה מתוק כ"כ והיא נגסה בו עוד קצת והחליטה שעכשיו היא באמת חייבת לזוז. בדיוק שקמה נדלק האור וסינוור אותה קצת.
היא לא אהבה צעקות,אבל הצעקה שדן פלט מפיו היתה איומה,צרחה ממש. הוא רץ לקצה השני של החדר והביט בה בפחד מגונן על גופו בסמיכה ומסתכל על ידו שנשאר עליה דם ושוב צורח.
היא רצה לעבר החלון.החלון היה סגור!היא לא זוכרת שהוא נסגר! כנראה בגלל הרוח בזמן שדקרה את דן.
הדלת נפתחה במהירות ואבא של דן הניף את ידו, מקומצת באגרוף ומשהו לבן ומפחיד אחריה.
הרבה דם נשפך על השטיח,בצבע ארגמן כמו שהיא אוהבת.
סוף
טוב אז ככה...כתבתי את הסיפור אתמול מאוחר בגלל שכל הגוף גירד לי מאד.
נתתי מספיק רמזים,נראה מי הבין.
עוד מעט מתחיל החופש הגדול וכולם מרגישים את זה. הילדים יוצאים בריצה מהשער הגדול שמוקף בסורגים,שמחים,חלקם מחכים לרכב שיאסוף אותם וחלקם הולכים ברגל.היא חיכתה במחבוא וראתה אותו,את דן,הילד שסימנה כבר מיקודם.הוא לא היה שמן מדי ונראה חלש.היא לא אהבה את השמנים שלוקח זמן אצלהם להגיע לחלק הטוב.והוא גם לא היה חזק להתנגד לה.מושלם. זאת היתה התקופה האהובה עליה בשנה. המכונית התחילה לנסוע.
הלילה ירד.רוח בחוץ.דן כבר במיטה,ישן,לא יודע דבר.האורות היו כבויים ואפילו הפרח הקטן שמאיר לא עבד.
היא ניצלה את ההזדמנות שהוא התהפך על גבו ובשקט נכנסה דרך החלון הפתוחהיא השתעשעה קצת ועשתה מולו תנועות.בסוף היא החליטה שזה הזמן ואסור להתעקב. היא שלפה את המחט העבה והחד שלה ונעצה אותה בידו של דני,באיזור המרפק,איפה שהיא אוהבת. דם זרם במהירות והיא נהנתה לראות שהקורבן לא יכל להגיב,משותק ומחייך מתוך שינה. הדם זרם וזרם עד שהמיכל היה מלא. עברה בה צמרמורת אחרי סיום מילוי התא,בדם שבהק בצבע ארגמן אל מול האורות שיצאו מהחלון.היא הוציאה את המחט בעדינות.עכשיו היא היתה צריכה לצאת מהר.
ואז היא ראתה מטבע בוהק שמשך את עיניה על השולחן שליד המיטה. היא התקרבה מתוך סקרנות ונסתה לנגוס במטבע הצבעוני. הוא היה מתוק כ"כ והיא נגסה בו עוד קצת והחליטה שעכשיו היא באמת חייבת לזוז. בדיוק שקמה נדלק האור וסינוור אותה קצת.
היא לא אהבה צעקות,אבל הצעקה שדן פלט מפיו היתה איומה,צרחה ממש. הוא רץ לקצה השני של החדר והביט בה בפחד מגונן על גופו בסמיכה ומסתכל על ידו שנשאר עליה דם ושוב צורח.
היא רצה לעבר החלון.החלון היה סגור!היא לא זוכרת שהוא נסגר! כנראה בגלל הרוח בזמן שדקרה את דן.
הדלת נפתחה במהירות ואבא של דן הניף את ידו, מקומצת באגרוף ומשהו לבן ומפחיד אחריה.
הרבה דם נשפך על השטיח,בצבע ארגמן כמו שהיא אוהבת.
סוף
טוב אז ככה...כתבתי את הסיפור אתמול מאוחר בגלל שכל הגוף גירד לי מאד.
נתתי מספיק רמזים,נראה מי הבין.
