ברור שאפשר לנסות לשחק את הכל גם עם מו"ד - פשוט בחלק מהסגנונות רוב הזמן אתה לא תשתמש בכללים של מו"ד, או שתתאים את הסגנון לכללים של מו"ד.
למו"ד יש DNA ברור עוד משנות השבעים - אלריק וקונאן הברברי מרביצים למפלצות מהמיתולוגיה היוונית עם תפאורה של שר הטבעות ברקע. זו האווירה שלה, זו רוח המשחק.
אתה יכול כמובן לשחק עם דמויות המו"ד שלך משחק של אצילים ותככים בגרסא ריאליסטית של איטליה בימי הרנסנס, אבל רוב הזמן תדבר ולא תגלגל קוביות, לא תלחם נגד מפלצות ולא יהיו לך קסמים וחפצי קסם. למעשה, תשחק בחופשיטה כלשהי עם ספרים של מו"ד על השולחן. במקרים כאלה, לומר ש"מו"ד היא שיטה שאפשר לשחק בה הכל" זה קצת כמו לומר "רכבת ישראל היא רכבת מעופפת כי פעם לפני הקורונה נסעתי איתה לנתב"ג וטסתי לחו"ל".
במקרים אחרים, סגנונות עם אופי מסויים יקבלו אופי אחר קצת אם תנסה לשחק אותם במו"ד - משחק הריגול שלך יראה יותר כמו ג'יימס בונד, משחק האימה והמסתורין בסגנון קריאתו של קת'ולהו שאתה משחק במו"ד יראה כמו אינדיאנה ג'ונס.
להבדיל, הרבה מהכמו-מו"דים שהציעו עולמות פנטזיה רק עם חוקים אחרים, באו עם אווירה שונה ממו"ד בסופו של דבר. מספיק שתשתמש בשיטה עם חוקי קרב קטלניים יותר, חוקי קסם עם נקודות קסם, או שיטת כשרונות במקום דרגות - ויש לך משחק שונה. אולי במעט, אולי בהרבה, אבל זה לא מרגיש אותו דבר.
לכל שיטת משחק יש את ה"אופי", ה"טעם" וה"מוסיקה" שלה. הרבה שיטות משחק נכתבות גם עם תפיסה מסויימת לגבי המערכה והעלילה שהן נועדו לשרת. לפעמים תנסה להתאים אותן למשהו אחר. לפעמים פשוט תחליף שיטה.
