סייבר-באני סקר את טוקיו, בעודו לועס להנאתו קרון של הקליע הכסוף, הלא היא הרכבת המהירה לאוסקה. אך האדמה רעדה מתחת לרגליו, ויריבו השנוא מכל, הקראקן, פרץ מתוך הקרקע, משמיד שני בניינים, ארבעה אוטובסים שואינספור מקקים קטנים הקרויים בני אני-אנוש. שתי המפלצות נאבקו, עד שהקראקן גירש את סייבר-באני מטוקיו – עידן הקראקן הגיע!

מלך טוקיו (King of Tokyo) הוא משחק פילר קלאסי – משחק כיפי וקצר, ללא צורך בטקטיקה מתוחכמת, שמשלב אקשן ובעיקר הרבה צחוקים. אך התחרות בתחום משחקי הפילר היא עזה, כשקיימים הרבה משחקים אחרים, כגון מנצ'קין, המשחק השיתופי האי הנעלם, משחק הבגידות והתככים The Resistance, שגם הם טוענים לכתר – אז האם מלך טוקיו ישלוט בכס?

מבט כללי וחוקי המשחק

במלך טוקיו כל שחקן מגלם מפלצת אחרת מבין מגוון מפלצות, המבוססות על מפלצות כגון גודזילה, קינג-קונג ועוד – כולן נחושות להרוס את העיר טוקיו ולחסל את שאר המפלצות. אלו הן גם שתי הדרכים לנצח: לצבור 20 נקודות נצחון או לחסל את כל שאר השחקנים.

המשחק עצמו מתנהל באמצעות שש קוביות ק6, כשבכל פאה סמל שונה:
- נקודות: בשלוש פאות יש מספרים – 1, 2, 3. בכדי לצבור נקודות, צריך לקבל את אותו המספר בשלוש קוביות לפחות, ואז מקבלים נקודות הנצחון בהתאם המספר. למשל, אם יצא לנו 2, 2, 2 – נזכה בשתי נקודות. על כל קוביה נוספת מקבלים נקודת בונוס.
- טופר: לחסל ת'יריבים! כל קוביה עם טופר גורמת 1 נזק לכל המפלצות שבאזור האחר. במשחק שני "אזורים" – בתוך טוקיו ומחוץ לטוקיו. כך שלהיות בטוקיו אומר להפוך למטרה לכל שאר המפלצות, אבל גם מאפשר לגרום נזק לכל היתר.
- לב: לרפא 1 חיים. מתחילים את המשחק עם 10 חיים, וכאשר מגיעים ל-0 מתים.
- ברק: כל ברק נותן קוביית אנרגיה. באמצעות אנרגיה ניתן לרכוש קלפים שלהם השפעות מיוחדות, שמוסיפות פלפל למשחק.
בתורו השחקן מטיל את שש הקוביות ואז יכול לבצע עד 2 גלגולים חוזרים, כשבכל גלגול הוא יכול לבחור להטיל שוב את כל הקוביות או רק את חלקן. למי שמכיר – עקרון המזכיר את יאצי.
אחרי שהשחקן סיים לגלגל, מבצעים את כל ההשפעות של הקוביות. אם המפלצת שבטוקיו ספגה נזק, היא יכולה להישאר או לסגת – אם היא נסוגה, המפלצת שגרמה את הנזק נכנסת במקומה לטוקיו.

האלמנט הנוסף במשחק הינם קלפים, שניתנים לרכישה באמצעות אנרגיה. בכל עת יש שלושה קלפים עם הפנים כלפי מעלה, אותם השחקנים יכולים לרכוש – לכל קלף עלות משלו. חלק מהקלפים הם חד-פעמיים, כגון קלפים הגורמים נזק לכל המפלצות, מעניקים נקודות נצחון וכיו"ב. אחרים הם קבועים, ומעניקים יכולת נוספת – כגון קובייה נוספת לגלגול, או כוח שמכריח יריב לגלגל מחדש קוביה אחת (מחושים פסיכוטיים!).

רכיבי המשחק

המשחק מגיע בקופסה בינונית, צבעונית במיוחד, ובעלת אינסרט פלסטי די מושקע. לכל מפלצת יש מעמד מקרטון עם ציור מתאים, וגם לוח שחקן אישי עם שתי חוגות שעוקבות אחרי נקודות הנצחון והחיים.
לוח קרטון מייצג את טוקיו, ובנוסף יש שמונה קוביות פלסטיק גדולות ומושקעות, כ-60 קלפי משחק, והרבה קוביות אנרגיה קטנות וסמנים.
חוברות החוקים היא בת 4 עמודים בלבד, כיאה לפילר, ועושה עבודה לא רעה.

הנקודה השלילית ברכיבים היא בקרת האיכות שלהם – כבר כשפתחתי את הקופסה, גיליתי סימני שחיקה על לוחות השחקנים האישיים.

חוויית המשחק שלי

שיחקתי במלך טוקיו מעל לתריסר פעמים, ומדובר במשחק פילר מוצלח – החוקים פשוטים להבנה, גלגול הקוביות הוא כיפי (למי שאוהב את זה) ומכניס אלמנט מרגש למשחק. כל השחקנים שעמם שיחקתי למדו לשחק במהירות – גיימרים ולא גיימרים.
האלמנט האקראי מורגש מאוד במשחק. לרוב הטקטיקה תכוון על-פי תוצאות הגלגולים בסיבוב הראשון והשני: אם יצאו לך נקודות, כנראה שתתמקד בזה, אם תצא אנרגיה תקנה קלפים, ואם טופרים – הגיע הזמן לחסל!
יש מספר מצומצם יחסית של בחירות במשחק, אך בהחלט יש כאלה – האם לגלגל מחדש או לא, לנסות להכנס לטוקיו או להמנע מכך, וגם אלו קלפים לרכוש.
במשחק קיים זמן מת, אך הוא כמעט ולא מורגש. גם אם זה לא תורך לגלגל את הקוביות, תמיד מעניין לראות מה יוצא לאחרים – האם הם גורמים לך נזק או שהם מתקרבים לנצחון. התורות עוברים מהר, ולרוב זה לא לוקח יותר מדקה או שתיים עד שתורך מגיע שוב.
שיחקתי בו בכל אחת מכמויות השחקנים האפשריות, ורק בשלושה שחקנים הוא מגמגם כמעט. בארבעה וחמישה שחקנים הוא אחלה, וגם בשישה הוא עובד – אם כי הזמן המת מתארך.

עד כאן נשמע כמו פילר נהדר, אבל יש כמה דברים שלא אהבתי:
ראשית, חיסול שחקנים – כמו שאמרתי, אחת מהדרכים לנצח היא להרוג את כל יתר השחקנים. זה כיף מצד אחד, אבל לפעמים אחד מהשחקנים יוצא מהמשחק כעבור 5 דקות, ואז הוא צריך לשבת בצד עוד 10-15 דקות עד שהמשחק נגמר. זאת הסיבה העיקרית למה אחרי משחק או שניים ברצף נמאס לי ממנו – חיסול שחקנים זה מבאס.
זאת הנקודה שעלולה להמאיס עליכם את המשחק, ולא משנה כמה הוא כיף כשלא מתים עד סוף המשחק...
שנית, העלות של המשחק ואיכות הרכיבים – יחסית למשחק פילר הוא יקר. 40 דולר, כשרוב משחקי הפילר עולים סביב ה-20 דולר. ואמנם הרכיבים יחסית מושקעים, בהתאם לתג המחיר – אבל בקרת האיכות לא משהו.

סיכום

מלך טוקיו הוא משחק פילר שעונה בצורה מושלמת להגדרה – משחק קצר, מותח, בלי מחשבה מרובה אך עדיין מספק ובעל החלטות. אבל יש לו חסרון גדול בעיניי – חיסול שחקנים. אם אלמנט זה לא מפריע לכם, אז צאו להילחם על טוקיו!
אם אתם מחפשים משחק שבו כל השחקנים נשארים עד הסוף, יש משחקים טובים יותר. אם אתם מתלבטים, אז בתג המחיר של מלך טוקיו אפשר לרכוש שני משחקי פילר אחרים...