out
כמו ששמתם לב, אני אוכל להגיב בתדירות גבוהה יותר היום
in
סוואלה נאנח. "אני מניח שאני חייב לכם את זה, אה? אז, שבו. זה עומד להיות סיפור ארוך".
"הכול התחיל בבקתה קטנה על חוף הים. אני נולדתי אז, בן לבת אנוש פשוטה, שהרתה מגבר שמעולם לא הכרתי. מספר שנים לאחר מכן, נולד אחי הקטן, היפנוס. כבר מגיל קטן, הוכיח אחי יכולת מפתיעה לשלוט בחלומות - דבר שאני מודה, העלה בי מדי פעם תהיות בנוגע לאביו האמיתי. אימנו מעולם לא הסכימה לספר לנו על אבותינו, ואף על פי כן, היא היתה אם טובה, טיפלה ודאגה לנו, במעט מטבעות הזהב שהיא הצליחה להשיג, אה..." הוא מכחכח בגרונו. "אני מניח שמעסקים לא כשרים כל כך".
"בעוד היפנוס נהג לעזור לאימו, בעיקר בעזרת הכוחות הפסיונים שלו, אני העדפתי לצאת למסעות בטבע, לעיתים נעדרתי לימים מספר. היתה לי חיבה לחיות היער, ובמהרה השגתי לעצמי מלווים, בדמותם של מספר מהיצורים המופלאים הללו. המסעות שלי התארכו יותר ויותר, ובסופו של דבר עזבתי לתמיד - העדפתי לחיות בדד, עם חיות הטבע בלבד, בלא חברת האדם". הוא מרים את עיניו, בוהה למרחקים, שקוע בזכרונותיו. "זה היה לפני, מה, כמה אלפי שנים? רבבבות?"
"אורך החיים הפראי שלי העניק לי קצת מפלאות הטבע, אני מניח, כי קשה לי לחשוב על סיבה אחרת לגילי המופלג. בד בבד, אחי הקטן, היפנוס, חי גם הוא שנים רבות, הודות לכוחותיו הפסיונים שלו. אני מניח שכשאימנו מתה, ממחלה כלשהי, ממה שהצלחתי לגלות, הוא החל לנטור לי טינה על כך שעזבתי אותו. אבל אחים היינו, ובפעמים מספר שנפגשנו, תמיד הוא הזמין אותי לארוחה בפונדק, שם דיברנו על משוגות החיים".
"כפי שאתם מבינים, הקשר בינינו היה טוב, בריא. לא ציפיתי שדווקא היפנוס, מכל האנשים שפגשתי, יהיה האחד שבסופו של דבר יפנה לדרכים מנוגדות כנגדי. מה שקרה אז, על זה אני לא אוכל לספר, אבל כל שאוכל לאמר, זה שאז, החל היפנוס להטות את המאזן". הוא נועץ מבט ישיר בת'אזוס, וממשיך בסיפורו. "כפי שאתם יודעים, אני מניח, העולם נשען על מאזן של טוב ורע, סדר וכאוס, ינג וייאנג. היפנוס החל לפלוש לחלומותיהם של בני התמותה, ולהשתמש במוחם שלהם כדי לשלוט עליהם. אני עדיין לא מבין מה יש לו להשיג מכך - תאוות הבצע מעולם לא משכה את היפנוס, אך אני מפחד שאחי הושחת, על ידי כוח כזה או אחר".
"ובכל זאת, אני לא מסוגל לפגוע באחי, ולא בשום יצור חי אחר. ואני מאמין שלמרות טבעו המושחת, גם היפנוס לא רוצה לפגוע בי. לפני כשנה, פגשתי אותו שוב, והפעם אני הזמנתי אותו לארוחה בפונדק, כמו פעם. לאחר מספר כוסות שיכר, הצלחתי להוציא ממנו שמות - סאיורה, קנוט, לאראת'יס. אני חושב שהם עמודי הטווח בתוכניתו - עדיין לא ברור לי מה היא. על מנת לעצור אותו מלהטות את המאזן, יצאתי מיד לחפש את הההפכים המושלמים עבור אותם אנשים, ובסופו של דבר, הצלחתי לגרום לשבעתכם לבוא לכאן. אני מניח שכעת נותרתם שישה, כשהמינוטאור מת". והוא נוקש באצבעו, מעלים בזאת את המינוטאור, שעוד לא הרים את ראשו מהשולחן. "וכעת, אבקש ממכם להצטרף אלי".