הרוח נפגת מהזאב, חלק מהערפל המקיף אותה מתפגג, אבל היא עדיין שם, עדיין קיימת.
תור הקקאר
מעבר לערפל את שומעים רעשי גרירה, טפרים חדים נגררים על רצפת אבן עתיקה, "אני טענתי את דם החיים!" הוא שואג, "מותו בני תמותה!"
ואז באחת אתם מרגישים את זה, את הקור, את הכפור, את הקרח.
הערפל כמעט קופא לרגעים ספורים בעוד חלקכם מספיקים להבין את הפרש, מספיקים לקפוץ הצידה, להשתטח, לחפש מכסה
בעוד הקפור מאיים לשבור אתכם.
META
תקפואו ותקמלו נשק נשיפה, כולכם (יחד עם הרוחות הבוכיות הסמוכות אליכם) בטווח,
36 נזק קור, תגובה בד"ק 17 לחצי.
אלא מכם שמספיק קרובים מבחינים שהרוחות לא מושפעות מהקור.
תורכם (כולם)