• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

ליילאני
ליילאני מניפה את המגן שלה כך שיהיה בולט לכל וקוראת לאלה שלה שתכניס פחד באויבה, הגמד. "אלת הנקמה והחופש אנא חזקי את את אבירתך והכניסי פחד באויבה הטוען שהינה מתחזה!" ליילאני קוראת בדרמטיות ולא מעט תיאטרליות מתוך מחשבה שגם אם האלה לא תרצה להפחיד אחד ממאמיניה היא לפחות תגרום לסמל לזהור וזה יוכיח את אמנותה.

META:
משתמש בתיעול אלוהות הכחשת אויב (CHANNEL DIVINITY: Abjure Enemy) על הגמד: הוא צריך להצליח בהצלת wisdom מול 13 או להיות מפוחד.
הסמל מוכר לליילאני?
 
זוהאן
"לא יצא לי להכיר יותר מדי את שני ראשי הכרוב האחרים... אבל את כולנו שכרו בית קאטון." היא עונה לך. "אנחנו... אנחנו אלה שחטפו את אחותך, אבל היא הצליחה לברוח לנו! ידענו שאם נחזור בלי כלום העשירים מבית קאטון ימלקו את ראשינו, אז כשגילינו שאתה נמצא באיזור, תכננו לתפוס אותך במקום... רק שלא לקחנו בחשבון שאתה יודע לפוצץ אנשים עם אש קסומה. אז, אנחנו פיטים עכשיו, לא?" היא מחייכת בכאב.
OUT
איך היית מתאר את אזינה, מבחינת הגיל שלה (היא ממש ילדה או רק צעירה מזוהאן בכמה שנים) ומבחינת אישיות? אם אתה מעדיף אני יכול להחליט, אבל כמובן נראה לי הגיוני שזאת תהיה החלטה שלך

מא"ב
הפרופסור חושב מעט, ואז מחייך מבעד למשקפיו. "בטח, למה לא, אני לא רואה סיבה שזה לא יהיה בסדר!" הוא מוציא דף ומשרבט עליו אישור כניסה, וחותם למטה. "קריאה מהנה, להט הצעיר! אני מצפה לראות אותך בהרצאה הבאה!" הוא בא לטפוח על כתפך שוב אבל מוותר על הרעיון ברגע האחרון והולך לדרכו לאחר שנפרד מכם.
"עבודה יפה." אלאניה אומרת ללהט לבסוף. "אולי זאת הדרו שבי מדברת, אבל אישית הייתי מעדיפה לחנוק אותו עד שהיה נותן לנו את האישור."

גנובל
הוא מסיט את מבטו מעליך, וחוזר לבהות באופק. "אולי באמת אין הבדל. ואולי העובדה שאתה כה דבק באמונתך היא שתוכיח לי שאתה מאמין אמיתי." הוא משתתק וממשיך לשבת לידך ולבהות, ולא ברור לך אם הוא הולך להמשיך לדבר או לא.

ליילאני
OUT
הסמל אינו מוכר לליילאני.
IN
הסמל על מגנך מתחיל לזהור באור בצבע הארד. עיניו של הגמד נפערות בבהלה והוא נופל על ברכיו, מתנשף בכבדות. שאר האנשים במרתף מתלחששים ביראה בינם לבין עצמם.
לבסוף הגמד מתעשט וקם על רגליו. "אני מצטער שפקפקתי בך, נערה. בסדר גמור, את אכן לוחמת של איאנור." האלפית מביטה בו בחיוך מנצח אך הוא מתעלם ממנה. "איך ידעת למצוא אותנו? האם... האם האלה באמת שלחה אותך אלינו, שתעזרי לנו במלחמתנו?" הוא מניח את ידו על ליבו בעודו שואל אותך
 
מה שהזדה אומרת, בנוגע לכך שהם אלו שחטפו את אחותו, מפתיע את זוהאן וגורם לו להרגיש הרבה פחות אשם בנוגע לבחירה שלו לשרוף את התוקפים באכזריות כזאת. "לא, אני אל הייתי קורא לנו פיטים. ממש לא. במיוחד לא אחרי שאמרת שאתם אלו שחטפו את אזינה." זוהאן מבין שהיא התבדחה, אבל הוא ממש לא במצב הרוח המתאים. הוא נעצר בפתאומיות. "כמו שאני רואה את זה, יש לי כרגע שתי דרכי פעולה אפשריות. האופציה הראשונה היא להרוג אותך, מה שכנראה יחסוך לי הרבה כאב ראש עתידי. האופציה השנייה היא לתת לך ללכת. למזלך, אני לא מעריץ גדול של מוות מיותר, ולכן אני חושב שאני אסתכן ואבחר אפשרות השנייה. אבל לפני זה, אני צריך שתתני לי את המילה שלך שלעולם לא תפעלי נגד איזנה, נגדי או נגד בית זודונה בכללי." זוהאן יודע היטב שלמילה של אישה כמו אלכסנדרה אין שום ערך. מצד שני, הוא באמת מעדיף להימנע מהרג כשהוא לא נחוץ, ולכן הוא ייאלץ לקוות שהוא הפחיד אותה מספיק על מנת לגרום לה לתפוס מרחק ממשפחתו.

איזנה בת 15, צעירה מזוהאן בכמעט עשור. היא טובה מאוד בשכנוע וביחסים בין אישיים, כראוי לבת משפחת זודונה שלמדה מהטובים ביותר. עם זאת, היא זכורה לזוהאן כאדם פאסיבי, שלא פועל מיוזמתו בדרך כלל- לכן, הוא הופתע כששמע שהיא ברחה מהחוטפים בכוחות עצמה. ההיכרות שלו עם החוטפים הורידה קצת מרמת הפליאה שלו. אחרי הכל, הם לא האנשים המבריקים ביותר שיצא לו לפגוש.
 
מא"ב
"אתה צודק, לא פגשתי רבים מסוגכם." אלאניה מחייכת. "בחברה שאני גדלתי בה, מתעסקים בקסם רק במובן הפרקטי, אף אחד לא נוהג ללמוד או להתעניין בידע שמעבר למה שהוא צריך כדי להרוג או ליצור נשקים להריגה. יכול להיות שזה נחמד, לשקוע בספרים וללמוד עבור הלמידה עצמה." היא מהרהרת לעצמה

ליילאני
"אנחנו קוראים לעצמנו הלהבים של איאנור, גברתי הלוחמת." אומרת לך האלפית הקירחת. "כולנו אזרחים כאן באיסאייל, וכולנו מסכימים ששלטון האימפריום הרודני מוכרח להישבר. פעם אחר פעם אנשים הליגיון פוגעים באזרחים שאינם בני אדם, אוסרים מאמינים של אלים שאינם סקולד, ומתעלמים מקריאות לעזרה של ישובי הספר. המצב לא יכול להמשיך!" בן מחצית ששיערו צבוע באדום ממשיך אותה - "אנחנו החלטנו להפסיק לשבת בשקט ולהתחיל לפעול. לפגוע בקיסר איפה שיכאב לו! למעשה אנחנו מתכננים לפעול היום. הלילה. אחת מנשות האצולה המתנשאות ביותר בעיר היא המתחנפת הראשית של הלגיון, פילגש הקיסר של ממש! היא אחראית לעשרות מעצרים של חברי כתות המוקדשות לאלים בלתי חוקיים. הלילה אנחנו מתכננים לפרוץ לאחוזה שלה, לאיים עליה או לחטוף אותה... אולי אפילו להתנקש בה!" הוא אומר בהתרגשות, והגמד המנהיג מביט בו במבט מאוכזב, כנראה שלמרות שהוא מאמין שאת לוחמת של איאנור הוא לא שמח שהבחור חשף בפנייך את כל התוכנית ככה.

זוהאן
"היי, אני לקחתי את המקדמה שלי מבית קאטון, ואני בהחלט לא הולכת לעשות איתם עסקים עוד פעם!" אלכסנדרה מרימה ידיים בכניעה. "רק... רק תן לי ללכת, בבקשה!"
 
ליילאני
"איאנור משתמשת בחנית." ליילאני מתקנת באופן אוטומטי למשמע השם ומחווה לעבר סמל החנית והלפיד הנמצא על מגנה.
"אם הליגיון פוגע בכם למה לא לפגוע ישר במקום הבעיה? למה לא לתפוס את מפקד הלגיון האזורי?" לפגוע בליגיון הרבה יותר מעניין את ליילאני מהפילגש של הקיסר.. "נוכל אפילו לשחרר את החברים שלכם." ואם היא לא יכולה לעשות זאת לטובת חבריה שלה היא תוכל לעשות זאת למען מישהו אחר.
 
מא"ב
השומר חוטף את האישור מלהט ומביט בו, ובלא מילים מסמן לכם להכנס.
אתם נכנסים לספריה, ומגלים מבנה אדיר, שמסוגו לא ראיתם בחייכם בעבר. מאות מדפי ספרים עמוסים בכרכים עבים מפוזרים סביב שולחנות וכיסאות, בהם שוקדים תלמידים על לימודיהם השונים. כדוריות אור קטנות קסומות מרחפות ברחבי החדר, מאירות את הדפים עבור הקוראים. אתם רואה תלמידים אשר ממלמלים לעצמם הערות, בעוד נוצות קסומות טובלות עצמן בדיו ורושמות על נייר את דבריהם. ואתם רואים גם את אייבל, עסוק בהעתקה של ספר כלשהו לדפים משלו.

אייבל + מא"ב
אייבל מרים את עיניו מהמלאכה לרגע ורואה ששאן, להט ואלאניה הצליחו להכנס סוף סוף לספרייה.

זוהאן
"לא צריך לומר לי פעמיים, אדון" היא מסתובבת ומתחילה לפסוע לכיוון השני, אך ברגע האחרון מסתובבת חזרה. "ובעצם... אולי כדאי שאסתכן בכל זאת. מה דעתך על עסקת חליפין? בהתחשב בכך שאין לי מטבע על הישבן, קצת זהב לא יזיק לי. ובתמורה, אספר לך איך הפרחחית הקטנה הצליחה לברוח לנו. זה בטח מידע שמעניין אותך?"

ליילאני
נראה שרבים מחברי הקבוצה מתביישים בעצמם כשאת מתקנת אותם על שמם.
"מפקד לגיון? את באמת חושבת שנצליח לתקוף אחד כזה?" שואלת האלפית בהתרגשות, אך הגמד מנענע בראשו. "נו באמת, נערה, את אולי לוחמת מיומנת, אך רוב החבר'ה כאן בקושי מסוגלים להניף סכין! איך את מצפה שנצליח לחטוף מפקד של הלגיון, או לפרוץ לבית מאסר ולשחרר אסירים, בשם איאנור?" הוא שואל.

גנובל
"דבר לא מביא אותי לכאן. כאן הייתי כל חיי." עונה האלף הזקן. "חייתי בעיר הזאת עוד לפני שהאימפריה כבשה אותה לעצמה. עוד לפני שבני האדם תבעו את סקולד לעצמם." מרשים - ממעט ההיסטוריה שאתה מכיר, זה אומר שגילו של האלף הזה בוודאי קרוב ל400 שנים! "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בשירותו של האל. סקולד קרא לי לשרת אותו בשנה שבה סקובאלד הפך לנבחרו של האל והתעלה להיות דמי-אל, אם אתה מכיר את הסיפור." בוודאי שאתה מכיר - זהו אחד המיתוסים העיקריים בדת סקולד, שמספרים לכל ילד במקדשים. מספרים על אח ואחות תאומים, סקובאלד וסיגרין, שהיו לגיבורים אדירים של העם האנושי. סקובאלד נבחר להיות המשיח של סקולד, להביא את בשורתו אל בני האדם ולהפוך אותם לעם הנבחר של האל, ובכך הקים את האימפריום ונהיה לקיסר הראשון של אלודיאה, בעוד סיגרין נבחרה להיות נבחרתה של אשיר ולהפיץ את הכאוס שלה ברחבי הארץ. שני האחים זכו בניצוץ הקדושה מהפטרונים שלהם והפכו לדמי-אלים, ונאמר שיחדיו הביסו אופל אדיר וקדמון שאיים להשמיד את הארץ. אך לאחר הבסתו של היצור, המחלוקות בין השניים התפרצו, והם הפכו מאחים לנשק לאוייבים הגדולים ביותר.
"ומאז שירתתי נאמנה. עשיתי דברים שאיני גאה בהם במהלך היותי כוהן, אני מודה. כשהייתי צעיר יותר, הקנאה והזעם הדתי שלי גרמו לי לפגוע באלו שהיו חפים מכל פשע. אך כעת, למרות שאמונתי בכנסייה התערערה, אני חושב שהקשר שלי עם סקולד חזק מתמיד." הוא מרים את ידו והסמל הקדוש של סקולד, מגן ועליו טבוע פרח, מופיע באור ומרחף מעל ידו באוויר. "ומה איתך, אח? האם גם אתה קיבלת את ברכתו של האל?"

OUT
סליחה על החפירת לור דרך אגב :)
 
אומא''ב
עיניו של להט ניצתות בזעם והוא מסנן מבעד לשפתיים כמעט סגורות, כדי למנוע מניצוצות להתעופף מפיו ''השתגעת? אם יתפסו אותך פה, אנחנו גמורים!" אבל עיניו במהרה נמשכות לכרך שלפניו, והוא מתחיל לעיין בו בהתלהבות, העולם נמוג מסביבו, ולרגע הוא שוב פעם מכורבל בפינת הסדנה בקאלוהן, ורעשי הדפים הנהפכים בעדינות נדמים בעיניו כחריקות הפטישים והסדנים של הבית, בזמן שהוא שוקע בפענוח סודות היקום
Meta
גלגול ארקאנה
[dice:mljvdep]736024:0[/dice:mljvdep]
 
זוהאן
זוהאן מתלבט אם לשלם או לדרוש ממנה את המידע ללא תשלום. לא אכפת לו מהכסף, אבל תשלום בעבור המידע ייצג כניעה ותבוסה. הוא חושב שהוא יצליח לשכנע אותה לספר לו מה עלה בגורל איזנה גם מבלי לשלם, אבל הוא מותש ומחליט שעדיף לא להסתכן, גם במחיר של פגיעה בכבודו. "בסדר, אשלם לך. אני מאמין שתוכלי להתקיים כמה שבועות טובים באמצעות ארבעה מטבעות זהב." הוא מכניס את ידו לארנק ומגיש לה את הסכום.
 
ליילאני
"אתם תוכלו לגבור על שומרי ראשה של פילגש הקיסר, אבל לא על כמה חיילים?" ליילאני שואלת, לא מבינה את ההיגיון מאחורי הטענה. "אם תספרו לי קצת על בית המאסר ועל מפקד הליגיון נוכל לראות איזו מהמטרות תתאים יותר."
 
מא"ב
ביחד עם אלאניה אתם מתחילים לעבוד במרץ, מנסים להבין איך תוכלו לבנות לחש מתאים מהידע המוצע לכם בספרים.
OUT
שאן ולהט מוזמנים לגלגל חקירה (כל אחד מהם בנפרד או אחד מהם עם ייתרון) כדי לעזור למחקר

זוהאן
בחיוך חושף ניבים, היא אוספת את המטבעות ודוחפת אותם לכיסה. "אז זה הסיפור-" היא מתחילה, "הילדונת הייתה שקטה רוב ה'טיול' שלנו. ממש מותק, לא עשתה צרות. היינו אמורים להביא אותה למקום מפגש עם סוכן כלשהו של בית קאטון. לילה אחד הקמנו מחנה, וגוב - זה האורק שהשארת לגסוס שם על המדרכה - הוא היה אחראי לשמור על אזינל'ה. כנראה שהוא התחיל להציק לנערה המסכנה, לא בדיוק ראיתי מה קורה אבל בהחלט נשמע שהיא מתנגדת, הילדה הגדולה!" היא מצחקקת, "ופתאום שמענו אותה צועקת, אבל לא סתם צעקה - לצעקה שלה היה כמעט... הד. עוצמה. אני לא יכולה להסביר את זה בדיוק, זה כמעט כאילו הצעקה הייתה מלווה בפיצוץ, אבל לא פיצוץ כמו שלך, אלא כמו גל של אנרגיה. אני והבחור השני מיד רצנו למקום, וגילינו שהנערה ברחה ליערות, וגוב - הוא היה קפוא כולו, כלוא בתוך גוש קרח! אני אומרת לך, לקח לנו חצי לילה להפשיר אותו. בשם אשיר - קרח, אש - איזו מין משפחה מוזרה יש לכם..." היא ממלמלת לעצמה. "כך או כך, אותי אתם לא תפגשו יותר בחיים. טודלו!" היא מנופפת ומיד מסתלקת לכיוון השני.

ליילאני
"בוודאי שזה יותר קל, לדפוק אלה בראש לשני בחורים ואולי איזה כלב-" הגמד מתחיל במחאה, אך האלפית קוטעת אותו. "בית המאסר נמצא מחוץ לעיר, למרגלות ההרים. מקום יפה מדי בשביל לבנות בו כלא! בכל מקרה שם אוסרים את כל הפושעים מהאיזור, כמו גם את כל מי שנתפס עובד אלים אסורים. השמועות אומרות שמכריחים אותם לעבוד במחצבות ובמכרות כדי לשלם את חובם לחברה. אבל אני לא חושבת שמישהו מאיתנו יודע מיהו המפקד האחראי שם."
 
זוהאן
זוהאן עומד בשקט ברחוב, מעבד את מה שאלכסנדרה אמרה. המידע הזה חדש לו לחלוטין, אבל משום מה הוא מרגיש נכון. זוהאן מבין שהוא צריך ליצור עם איזנה קשר- אולי הוא יעביר לה מכתב? הוא לא מתלהב מלמסור מידע רגיש כל כך באמצעות שליח, אבל הוא לא מצליח לחשוב על חלופה אחרת. בכל אופן, זו בעיה שהוא ייפתור מחר. היום הוא צריך בעיקר שינה טובה.
 
חזרה
Top