ביגורן
או"ר
ביאורן יורה את הזיקוק לתוך הבטן של הרובוט. יש פיצוץ עצום, כשהזיקוק פוגע ישירות בליבה של המכונה העצומה, מנפץ אותה. הרגליים של הרובוט מתנתקות מהמסילות הקטנות בצידי המדרגות שאיתן הוא עלה (וככה הוא הצליח להתמודד עם המדרגות הקורסות) והמכונה קורסת דרך שאריות המדרגות הבוערות, נשרפת ומתפוצצת בתחתית הבניין. הרובוט הראשון, זה אשר אסף את הנשמות שהובילו ליצירת הרובוטים הבאים, חוסל.
גורן תופס את הננס בצווארו בשתי ידיו ונעמד איתן במקומו, וזה נאנח תחת אחיזתו. טיפה מאוחר מידי מבין גורן שהוא תופס בננס חזק מידי - שגם אם זה יסכים לתת תשובות, הוא לא יהיה מסוגל לתת אותן.
הוא מנסה לצעוד לאחור, לפתוח את האחיזה, אבל המערכות שלו כבר חלשות ומשתבשות, והאצבעות לא נפתחות. הוא מושך את היד לאחור, אבל המתכת נחלשה וזו נשברת, משאירה את מרבית היד עד למרפק מנותקת משאר הגוף, עדיין סביב צווארו של הננס.
"אני מבין," הוא מחרחר, קולו בקושי נשמע, בעודו מביט בגורן כשלהבות החיים - והלהבות שמשמידות את הבניין - בוערות סביבו. "אני נכשלתי. היה לי תפקיד כל כך פשוט... להגן על השער הזה... ונכשלתי." הוא מסתובב אל גורן. "פעם הייתה פה עיר גדולה, אבל היא הושמדה כשהצל השתחרר. הפתח הזה נפתח כשהצל יצא אל העולם החיצוני. אם אתה רוצה לשנות משהו, השער הזה יוביל אותך למקום בו דברים קורים. אני ייצבתי את השער ושמרתי עליו, אבל בסופו של דבר היצירה שלי עצמי הביסה אותי. לשנות צדדים לא היה המהלך הטוב ביותר שלי..." הוא מסיט את המבט מגורן, ומסתכל אל השמיים. "אבל..." הוא מועד צעד לאחור, העץ הבוער והחלש מתבקע תחתיו, "אולי יש לנו עוד תקווה."
ואז הוא נופל, והקיר של הבניין איתו.
אבל אתם עדיין נמצאים בבניין הבוער. הפורטל פתוח במרכז החדר, הקיר השמאלי קרס אבל לקפוץ דרכו יהיה מסוכן מאוד, והלהבות מכסות את מרבית החדר ומתקרבות אליכם, מאכלות את העץ ומאיימות להקריס את הבניין. המדרגות נשברו לחלוטין וכעת גם הן נפילה בטוחה, ואם הקופסאות שלכם נותרו איכשהו בחוץ הקיר הקורס לקח אותן איתו.
מה אתם עושים?
גורן תופס את הננס בצווארו בשתי ידיו ונעמד איתן במקומו, וזה נאנח תחת אחיזתו. טיפה מאוחר מידי מבין גורן שהוא תופס בננס חזק מידי - שגם אם זה יסכים לתת תשובות, הוא לא יהיה מסוגל לתת אותן.
הוא מנסה לצעוד לאחור, לפתוח את האחיזה, אבל המערכות שלו כבר חלשות ומשתבשות, והאצבעות לא נפתחות. הוא מושך את היד לאחור, אבל המתכת נחלשה וזו נשברת, משאירה את מרבית היד עד למרפק מנותקת משאר הגוף, עדיין סביב צווארו של הננס.
"אני מבין," הוא מחרחר, קולו בקושי נשמע, בעודו מביט בגורן כשלהבות החיים - והלהבות שמשמידות את הבניין - בוערות סביבו. "אני נכשלתי. היה לי תפקיד כל כך פשוט... להגן על השער הזה... ונכשלתי." הוא מסתובב אל גורן. "פעם הייתה פה עיר גדולה, אבל היא הושמדה כשהצל השתחרר. הפתח הזה נפתח כשהצל יצא אל העולם החיצוני. אם אתה רוצה לשנות משהו, השער הזה יוביל אותך למקום בו דברים קורים. אני ייצבתי את השער ושמרתי עליו, אבל בסופו של דבר היצירה שלי עצמי הביסה אותי. לשנות צדדים לא היה המהלך הטוב ביותר שלי..." הוא מסיט את המבט מגורן, ומסתכל אל השמיים. "אבל..." הוא מועד צעד לאחור, העץ הבוער והחלש מתבקע תחתיו, "אולי יש לנו עוד תקווה."
ואז הוא נופל, והקיר של הבניין איתו.
אבל אתם עדיין נמצאים בבניין הבוער. הפורטל פתוח במרכז החדר, הקיר השמאלי קרס אבל לקפוץ דרכו יהיה מסוכן מאוד, והלהבות מכסות את מרבית החדר ומתקרבות אליכם, מאכלות את העץ ומאיימות להקריס את הבניין. המדרגות נשברו לחלוטין וכעת גם הן נפילה בטוחה, ואם הקופסאות שלכם נותרו איכשהו בחוץ הקיר הקורס לקח אותן איתו.
מה אתם עושים?
או"ר
ואז הכל משתגע.
קאגה ואומבר תופסים זה את זה, וטסים לשמיים בפיצוץ צללים חיצי צל נורים מהקרב שלהם לכל הכיוונים, פוצעים את ואשו, רין, הזאבים של ואשו ווואף, חותכים חוטי תיל ומרסקים את הרצפה. אומבר הפסיק להילחם בשביל העולם - הוא נלחם בשביל הלחימה, בשביל ההרג. הצל מקיף אותו, בוקע מהסמל שעל ידו, ומהווה הילה של אופל סביבו. אבל קאגה מצליח להביס אותו, מעיף אותו אל הרצפה - ובפיצוץ של צל הוא נופל שם. קאגה נוחת כדי לגלות הפעתה נוספת - רין חוזרת מהמדיטציה שלה, ומתחילה לרוץ דרך חוטי התיל. הם נקרעים כשהיא עוברת דרכם, עורה נוצץ כאילו הוא עשוי מברזל. קאגה משגר לכיוונה מטח אחרי מטח של צללים, אבל אלה פשוט קופצים מעורה המשוריין. היא מנחיתה אגרוף מחוזק בבטנו של קאגה, שמתכווץ לרגע מכאב - ותופס בה בידו עשויית הקריסטל. הצל פועם דרך היד, נשלח לתוך רין, וזו נוחתת מעולפת לרצפה.
אבל זה נותן לאומבר מספיק זמן להתאושש. הוא מסתער מחדש על קאגה, ובפיצוץ של צל הודף אותו לאחור על אחד מקירות האבן של האגם. קאגה קם, וצללים מהאגם מתחילים להיאגר בכף ידו. הצל של העצים המעטים שצמחו שם, הצל שדופן האגם הטילה כשהשמש הייתה מאחוריה, הצל שיצר את הסכר שסתם את האגם - כל אלה נאספו ביד הקריסטל של המתנקש חצי השד שעומד מולכם.
אבן במהלך הקרב חוטי התיל נהרסו רובם, ו-וואף מסתער קדימה ונועץ את שיניו בקאגה. קאגה מאבד בהפתעה את השליטה בקסם, וזה נורה כקרן צל ממוקדת לעבר הנהר שמתחיל לשצוף לכיוונכם,שובר את הצורה של הנהר ומפוצץ את המים. הנהר מתפשט עכשיו לכל הכיוונים, מציף את האזור כולו - ואתם לא בסכנת טביעה יותר.
קאגה מנער מעליו את הכלב, ומסתכל לעברכם.
"אני מבין," הוא אומר. "אתם חזקים. אני לא אצליח להרוג אתכם כרגע." הוא מתמהמה לרגע, ואז מביט ברין קמה מהרצפה, מתנדנדת מעט. הוא מעוות לרגע את פניו, וממשיך.
"לי יש משימה אחרת עכשיו. אני אשאיר אתכם לה."
הצל עוטף אותו והוא קופץ לשמיים - וטס, כמו כוכב שביט שחור, הרחק מכם.
ואשו ורין חוזרים לעצמם, כשקול - שמוכר לחלקכם - מהדהד בראשכם.
"זה היה... משעשע. מאוד." הוא אומר. זה קול קר וחד, אבל לא מאיים. "מיציתם את חלקכם בעסקה, ואני אספר לכם את חלקי. הצל מחפש אחר דבר מאוד פשוט - האבן שמחזיקה את יצירה בתוכה. הקיום של יצירה מונע ממנו להשמיד את הכל. כל עוד היא באבן, היא פגיעה. ברגע שהוא ימצא אותה הלך עליכם. תשחררו את יצירה, והיא תביא לכם את הכוח שאתם זקוקים לו."
הקול נעלם ומתפוגג באותה פתאומיות שהוא הגיע.
מה אתם עושים?
קאגה ואומבר תופסים זה את זה, וטסים לשמיים בפיצוץ צללים חיצי צל נורים מהקרב שלהם לכל הכיוונים, פוצעים את ואשו, רין, הזאבים של ואשו ווואף, חותכים חוטי תיל ומרסקים את הרצפה. אומבר הפסיק להילחם בשביל העולם - הוא נלחם בשביל הלחימה, בשביל ההרג. הצל מקיף אותו, בוקע מהסמל שעל ידו, ומהווה הילה של אופל סביבו. אבל קאגה מצליח להביס אותו, מעיף אותו אל הרצפה - ובפיצוץ של צל הוא נופל שם. קאגה נוחת כדי לגלות הפעתה נוספת - רין חוזרת מהמדיטציה שלה, ומתחילה לרוץ דרך חוטי התיל. הם נקרעים כשהיא עוברת דרכם, עורה נוצץ כאילו הוא עשוי מברזל. קאגה משגר לכיוונה מטח אחרי מטח של צללים, אבל אלה פשוט קופצים מעורה המשוריין. היא מנחיתה אגרוף מחוזק בבטנו של קאגה, שמתכווץ לרגע מכאב - ותופס בה בידו עשויית הקריסטל. הצל פועם דרך היד, נשלח לתוך רין, וזו נוחתת מעולפת לרצפה.
אבל זה נותן לאומבר מספיק זמן להתאושש. הוא מסתער מחדש על קאגה, ובפיצוץ של צל הודף אותו לאחור על אחד מקירות האבן של האגם. קאגה קם, וצללים מהאגם מתחילים להיאגר בכף ידו. הצל של העצים המעטים שצמחו שם, הצל שדופן האגם הטילה כשהשמש הייתה מאחוריה, הצל שיצר את הסכר שסתם את האגם - כל אלה נאספו ביד הקריסטל של המתנקש חצי השד שעומד מולכם.
אבן במהלך הקרב חוטי התיל נהרסו רובם, ו-וואף מסתער קדימה ונועץ את שיניו בקאגה. קאגה מאבד בהפתעה את השליטה בקסם, וזה נורה כקרן צל ממוקדת לעבר הנהר שמתחיל לשצוף לכיוונכם,שובר את הצורה של הנהר ומפוצץ את המים. הנהר מתפשט עכשיו לכל הכיוונים, מציף את האזור כולו - ואתם לא בסכנת טביעה יותר.
קאגה מנער מעליו את הכלב, ומסתכל לעברכם.
"אני מבין," הוא אומר. "אתם חזקים. אני לא אצליח להרוג אתכם כרגע." הוא מתמהמה לרגע, ואז מביט ברין קמה מהרצפה, מתנדנדת מעט. הוא מעוות לרגע את פניו, וממשיך.
"לי יש משימה אחרת עכשיו. אני אשאיר אתכם לה."
הצל עוטף אותו והוא קופץ לשמיים - וטס, כמו כוכב שביט שחור, הרחק מכם.
ואשו ורין חוזרים לעצמם, כשקול - שמוכר לחלקכם - מהדהד בראשכם.
"זה היה... משעשע. מאוד." הוא אומר. זה קול קר וחד, אבל לא מאיים. "מיציתם את חלקכם בעסקה, ואני אספר לכם את חלקי. הצל מחפש אחר דבר מאוד פשוט - האבן שמחזיקה את יצירה בתוכה. הקיום של יצירה מונע ממנו להשמיד את הכל. כל עוד היא באבן, היא פגיעה. ברגע שהוא ימצא אותה הלך עליכם. תשחררו את יצירה, והיא תביא לכם את הכוח שאתם זקוקים לו."
הקול נעלם ומתפוגג באותה פתאומיות שהוא הגיע.
מה אתם עושים?