• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עלילות גיבורי ארבוריה [מו"ד 5] - עץ משחק (4/4)- מוקפא.

סטטוס
נעול לתגובות.
לנגור מחייך. "במקרה של מחלוקת, אליאס יחליט מה תעשו. אני סומך עליו שיחליט כראוי."
הוא קם. "עכשיו בואו איתי."
לנגור מוביל אתכם אל אחוזה קטנה ונפרדת. מבנה דו קומתי נאה, עם גג משולש אדום וגינה קטנה. "זה הבית החדש שלכם. אתם מוזמנים לעשות פה מה שאתם רוצים. חכו שאקרא לכם."
הוא מחייך. "בחדר של כל אחד מכם מצפה מתנה קטנה ממני. תשתמשו בה כדי לקנות ציוד שיכבד את מעמדכם החדש."
הוא מסתובב והולך משם, שומרי הראש שלו מקיפים אותו.
כשאתם עולים לחדריכם, אתם מוצאים בהם תיבות קטנות, אחת לכל אחד מכם, שמכילות כל אחת 10,000 דוראנים.
 
אליאס פורק את הציוד בחדרו, ומחייך למראה התיבה. לנגור הוא משהו מיוחד.
הוא יוצא לגינה, מקווה לראות אנשים מהצוות. צריך להכיר אותם, אם הוא הולך לעבוד קרוב איתם.
 
OUT
אלא אם כן יש אפשרות לקנות ציוד קסום בזה, אני לא חושב שיש מה לעשות עם הכסף.
IN
שורטאן מביט בקופסה, זה נראה לו כמו סל גדול מעץ, ויש בו הרבה חתיכות מתכת שהוא הבין שמשתשים בהם כדי לקבל דברים. אבל מעבר לזה הוא בהחלט לא בטוח מה לעשות בכסף
 
וואלארי שומרת את הכסף בתיבה. אולי אם תחסוך מספיק, תוכל לשלם עבור נפח שיכין עבורה שריון לוחות.
היא פורקת את ציודה בחדר ויוצאת לחצר. כאשר היא מוצאת את אליאס, היא שואלת אותו - "תוכל לדבר איתי גלויות, ננס? האם לנגור זומם משהו? מה הוא מנסה להשיג איתנו כאן? בוודאי הגנת הממלכה אינה חשובה לו עד כדי כך."
 
וואלארי שמה לב שידיו של הננס עסוקות - בזריזות ומיומנות, בלי להסתכל אפילו, אצבעותיו מניחות בפיסת נייר מה שנראה כעשב יבש, ומגלגלות אותו לכדי מקל קטן, שמלא בעשב יבש.
"אני אדבר איתך 'גלויות', אממ...וואלארי, נכון? אין לי מושג ירוק. לנגור שכר אותי בשביל עבודה, ואני מוכן לבצע אותה כל עוד הוא ממשיך לשלם לי".
ולעזור לי למצוא את אחיי.
הוא תוקע את מקל העשב בפיו, ומוציא קופסת מתכת קטנה. כשהוא פותח אותה, נגלה בפנים מנגנון מורכב. אליאס לוחץ על כפתור במנגנון ולהבה קטנה ניצתת. הוא מקרב אותה למקל, וזה נדלק, מוציא עננת עשן לכיוונה של וואלארי, ומתפזרת ברוח.
"שלא תביני לא נכון - אני בטוח שיש לו כוונות נוספות מעבר ל'הצלת הממלכה'", הוא ממשיך, "אבל אני בספק שהן צריכות להדאיג אותי. הייתי מציע לך גם לא לדאוג מזה".
 
וואלארי מזעיפה את מבטה ומעיפה את העשן מפניה. היא מעולם לא חיבבה את הטכנולוגיה הננסית המוזרה - אם אחד רצה לעשן, למה לא יכל להדליק מקטרת כמו כולם?
"ייתכן כי זה ישמע לך כאידיאלים זולים," היא אומרת ומשלבת את ידיה, "אך בטחונה של ארבוריה הוא מה שמעניין אותי, והוא הסיבה שנרשמתי לאתגרו של לנגור מלכתחילה. זוהי מטרת חיי, לשרת את קספיאן ולגרש את הרוע ממחוזותינו. ועל כן אני דואגת, דואגת שלסר הנכבד יש תוכניות אחרות עבורנו - מטרות שאינן ישרתו את נחלת הכלל, ואולי ההפך."
 
אליאס מתאפק לא לגלגל את עיניו. אם העסק הזה מסריח, היא יכולה לפרוש. אבל לנגור כנראה לא יתלהב מהעובדה שיום אחרי שאליאס נכנס לתפקיד אחת מהצוות פורשת.
הוא יונק את מקל הטבק, "יש פתגם במקום שממנו אני בא - שמור את חבריך קרוב, ואת אויביך קרוב יותר. אם את חושדת שסר לנגור זומם משהו, את נמצאת במקום הכי טוב שיכולת לבקש כדי לגלות מה זה. אבל אם זה מה שאת בוחרת לעשות, זה על אחריותך. אני רוצה שהראש שלי יישאר מחובר לצוואר".
 
"יש משהו בדבריך. זה לא אדם שרצוי להסתכסך איתו." מודה וואלארי. "עם זאת, אני הולכת לפקוח עין ולשים לב טוב מה הוא מבקש מאיתנו לעשות, והייתי מייעצת לך לעשות כך גם. לנגור הוא מסוג האנשים המסוגלים לנצל אותך ואז לזרוק אותך לפח - גם אם טובתך האישית היא כל מה שמעניין אותך, עדיף שתהיה ערני."
היא נאנחת ואומרת "כרגע נראה לי שאלך לחפש מה אפשר לאכול פה - אני גוועת. תצטרף אלי?"
 
אליאס יונק את שארית הסיגריה ומושך בכתפיו, "לא יזיק. ההפתעה שחיכתה לנו בחדרים גורמת לי לחשוב מה יש במטבח", הוא מזנק מהספסל הנמוך ונוחת על רגליו בקלילות. בעוד הם מסתובבים במגורים, ידיו נשלחות - כמעט באופן מכאני - לתאי העור שעל חגורתו, שולפות חלקיקי מתכת ועץ קטנים ומתחילות להרכיב ולפרק אותן במיומנות.
 
אווינאשי ישבה בשקט והרהרה במחשבותיה, מידי פעם מקפיצה להבה קטנה בין אצבעותיה. נראה שזה דורש ממנה הרבה אנרגיה, אבל היא משתפרת בזה.
כשאליאס ווואלארי קמים, היא מצטרפת אליהם.
"אני רעבה," היא מציינת, ובזה מסכמת את העניין. "הולכים?"
 
OUT
לא נורא, זמן טוב לפיתוח שיחות בין הדמויות :)

IN
אליאס מניח את חתיכות המתכת בצד, ולוקח סכין קטנה במקום. הוא אוסף נתחי בשר, חרקות ותבלינים, ומתחיל להכין תבשיל.
"לעזאזל עם הכלים שלכם", הוא מקלל בעודו מנסה להרים את אחת המחבתות, "הכל אצלכם גדול מדי", הוא מסנן כלפי אווינאשי וואלארי, "לא פלא שאתם נחשבים כל כך גרגרנים בסיפורים שלנו".
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top