אפשר להגיד שהזאב שהאחרים רואים הוא.. ובכן זאב, הפרווה שלו לא בצבע שונה, הצורה בה הוא מצוי לא שונה במיוחד, במבט ראשני, כל בר דעת וסמכה היה אומר שהדבר הזה הוא זאב.
החכמים היו בוחנים את העיניים, הן הרבה יותר חכמות מעיני החייה שהיית מצפה לה.
הזאב קם ממרבצו, נותן למעטה העשב שיש עליו לנשור קלות בעודו מתנער קלות, ובאחת הוא קם על שני רגליו, גופו מתקמט בחן, ואת הפרווה מחליפים בגדים, את הטופר מחליף סכין בנדנו, אבל דבר אחד לא הוחלף, העיניים. העיינים האלה עדיין בוחנות את השלושה, והן נעצמו לרגע כאשר האלף נושם עמוק, לומד את הריח של השלושה.
דקה של דממה עוברת עד שהוא לומד את הריח, ואז הוא פוקח את עיניו, "קשה למצוא אתכם." הוא אומר.