הציור נקרע, וצעקה מחרישת אוזניים נשמעת בחדר, בעוד כל הצבעים עוזבים את החדר.
קול חריקה אדיר נשמע, בעוד החלל מתנפץ לרסיסים, העולם נמוג, נשבר, נמחק.
ואז חושך, חושך חסר צבע וחסר קול וצליל עופפים אתכם, מתערבב בעוד מימד הקיס מתפרק לו, ויורק אתכם אל מחוצה לו, מפרק אתכם לגורמים, ואז בונה אתכם מחדש.
החשוך מתחלף באור בוהק, ובבת אחת אתם מופיעים בחזרה בחדר ההסבה הגדול באחוזה, נזרקים על הרצפה בענן של אבק.
איפה שהו, אתם חושבים שאתם שומעים את קול הרוח לוחש באוזן שלכם.
הצבעים מהציורים מסביב מתחילים לדהות, הופכים לשחור-לבן אשר מתחיל להימחק גם הוא, כל מה שנשאר בבית הוא הרהיטים ומסגרות ריקות.
ואז הברון מופיע מחדש, לא בגוף הענק שראיתם, אבל גם לא בגוף הננס שהיה בתחילה בחדר, הוא מופיע בחדר בגופו הזוהר כפיי רם-דם, יצור של יופי בוהק ושלמות, שיערו הזוהר נראה כאילו עשוי ממשי, בגדיו סרוגים מבד שבחיים לא ראיתי על האדמה הזו, ועיניו כחולות כמו השמיים. "תכרעו ברך" הוא צועק, וקולו מהדהד בחדר, "סיימנו עם המשחקים." הוא קובע, "הצלחתם להביס את הבואה שלי, ולהשמיד לי את היצירות שלי, אבל אני אצבע את העולם הזה מחדש, ...." הרוח מתחזקת בעוד כל החלונות בבית נפתחים, כל הדלתות נפרצות, רוח קדים נושבת בבית בעוצמה עד שכמעט לא ניתן לשמוע יותר את המתרחש בבית מעל לעוצמת הרוח.
אשרת פניו של הברון מבהירה לכם כי זה לא נעשה מכוחו, משהו אחר מתרחש כאן, ומבט חשש עולה על פני הפייה. "לא." הוא מצליח לצעוק מבעד לרוח. "נעלתי אותך, היא חסמה אותך. אתה לא תחזור!" הוא צועק. "אתה לא כאן."
ואז הרוח נושבת בעוצמה, דוחפת את הברון לעבר הקיר מרתקת אותו, בעוצמה, בעוד פרץ אוויר אחר מתערבל סביב עצמו, מעוור את העין עד שדמות נוצרת מתוך הרוח, דמות אדם, גובהו ממוצע, שערו שחור ועורו שחום מעט, עיניו כחולות כמו השמיים.
הוא מפנה את ידו מעט קדימה, כאילו דוחף את האוויר, והברון זועק בכאב כאשר האוויר מוחץ אותו, שובר אותו לאלפי ריסיסי זכוכית, אשר נשברים גם הם לאבק, מוחק כל זיכרון מהברון.
ואז באחת, הרוח נפסקת, ובן האנוש מסתכל עליכם, "תודה." הוא אומר, לא יותר, משהו בקול שלו עתיק, לא עתיק כמו הלואה, אבל משהו בו ישן, כאילו הגיע מאדמות אחרות.
עייניו הכחולו בוחנות אתכם, מחכה לתגובה מכם.
META
עליתם רמה,
חפקצים בהקדם.