כשנייף נכנס מהחלון, דברים מתחילים להשתבש.
הוא מועד בחשיכה ונופל, מפיל תוך כדי כוס זכוכית שהיתה על שולחן הכתיבה. במזל הוא לא נפל על הרסיסים, אבל הקורבן התעורר. מרתה ואן-דרודה מתכווצת בפינת המיטה בפחד, מכסה על עצמה בשמיכות. הקצין מזנק מהמיטה, עירום כולו, שום רמז לטשטוש לא נראה על פניו כשהאדרנלין תופס את מקום השינה. הוא שולף מהנדן התלוי על הקיר סיף. ''אני נותן לך הזדמנות אחת לצאת מהחדר דרך החלון דרכו נכנסת, פורץ, או שאתקע את הסיף הזה בלב השחור שלך'', הוא מסנן לעבר נייף, לא מזהה אותו עדיין.
באותו רגע, נכנסת בדלת ילדה בת 7, בלונדינית מבוהלת. ''אמא, אבא, היה לי חלום רע!'', היא אומרת בקול דקיק, ואז מבחינה בנייף, באמה המכווצת, ובאביה השולף סיף. ''אבא, מי זה? הוא איש רע?'', היא שואלת, מבוהלת.