בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

רו רוכן קדימה, מוטרד ומודאג. עד לאן מגיעה הרשת של האישה הזו? "ואם כן, אז מה?"

גארט מקפל בשקט את המסמכים שהוא מוצא ותוחב אותם לכיס מעילו, ומתחיל להתקרב לאט לאט אל עבר הלהבים. הוא צופה בהם מרחוק, בעיקר בלאורי והאדם השני, שאחז בו במחסן, "וילהלם."
הוא התכוון לעקוב אחריהם, ולמצוא את מקום המחבוא שלהם.

וילהלם ולאורי נפרדים. בזמן שרוב הלהבים לוקחים את העורבים שהובסו לבסיס, לאורי וחייל נוסף מלווים את השבויים. לאחר זמן רב כל כך במחסן, האנשים מהססים בהתחלה, אבל משתפים פעולה בסופו של דבר. רובם מודים להם. אישה אחת, ככל הנראה בשנות החמישים, נראית בעיקר מודאגת.
"אז אתם משחררים אותנו, עכשיו מה? ג'ק הארור והאנשים שלו יבואו שוב, יקחו שניים על כל אחד שהשתחרר."

"אז תוכל לקבל אחד, כתודה ממני. אתה רק צריך להגיד את מילת הקסם, מותק." משום מה, ת'יריאל נשמעת כנה. אולי זה הגיוני. קשה להפוך לאחת מאנשי העסקים העוצמתיים באברלייט בעזרת הבטחות ריקות.

בן הכנף, העורב הטרי, לא מתקשה לעקוב אחרי הלהבים. מובלים על ידי וילהלם, הם נושאים את העורבים ששרדו את ההתקפה. הוא נע על הגגות הנמוכים, עמוק יותר לתוך העיר, עד שהוא רואה את בסיסם של להבי החופש. המבנה, שבהחלט היה פעם מרשים, הוא מבצר מתפורר ברובו. לפי קורות התמיכה ומעט החלונות שהוא מבחין בהם, נראה שהמבנה בתהליכי שימור או שיקום. אבל במקום צוות בנייה, גארט רואה רק חיילים. מתאמנים, מפטרלים, עושים דברים של חיילים, הוא מניח. שונה למדי מאיך שהעורבים מבלים את זמנם.
הקבוצה שוילהלם מוביל נכנסת לרחבה שמקיפה את המבנה. הוא יכול לזהות את אחד מהעורבים האזוקים בתור בויקו - בן הכנף השמנמן שנוטה להגזים בסיפוריו.

רו מזעיף פנים. משהו פה לא בסדר ''משום מה יש לי תחושה שאחד מאילו יותר יקר לך מאשר תשלום רגיל. מה את רוצה ממני?"

לאורי מניד בראשו, "לא, גיברת. אם ג'ק מספיק חכם, הוא לא יחזור להתעסק איתכם בקרוב. הלהבים מתחילים להסתובב ברחובות האלה, והעורבים יודעים עכשיו שהם המטרה שלנו. הם ירצו להוריד פרופיל, לא להעלות אותו", הוא מסביר לה בפשטות.
"הכל יהיה בסדר, אנחנו שומרים עליכם", הוא מרשה לעצמו לחייך חיוך קטן, בלתי-נראה כמעט.

"אני?" היא שואלת בתמימות. "לא הרבה. רק שתבין מה לעשות הלילה, כשהרגע המתאים יגיע. אתה עוד תראה."
ת'יריאל מסמנת לאחד מאנשיה, האדם בחליפת הטורקיז שהוביל את רו. הוא שולף משהו קטן ורך מכיסו, עטוף בעדינות בבד לבן, ומוסר אותו לרו.

האישה מהנהנת קלות. לא בהכרח מאמינה לו, אבל רגועה יותר. היא מצטרפת לשאר.
החייל הנוסף שויל שלח מתקרב אליו. הוא לא צעיר כמו השאר, נראה בשנות העשרים המאוחרות. שיערו אדמוני והוא בנוי היטב.
"אתה לא באמת מאמין בזה, שהכל יהיה בסדר, נכון? שמעתי את השיחה שלך עם ויל מקודם."

''הלילה? מספיק עם המשחקים!" הוא פוסע קדימה וקומץ את אגרופיו, מנסה בכל כוחו להתעלם מחבילת הבד הלבנה ''אל תשחקי איתי ככה. המצב שלי לא אומר שאני שוטה, וכשמתייחסים אלי ככזה, אני כועס...''
הוא מודע היטב למשקל של מילותיו, אבל כבר לא אכפת לו. חסל סדר משחקים ותעלולים, מספיק עם התככים. הכוח והזעם של הוורדים מתנחשלים בעורקיו, ומתחילים לצמוח החוצה, להתפתל הקנוקנות דקיקות סביב אצבעותיו
''ואת לא תרצי לראות אותי כועס''

"איך קוראים לך, ילד?", לאורי לא נוטש את הרגלו למרות מראהו הבוגר של הלוחם, לא ברור אם בטעות או במכוון.
"אייבור," הוא עונה.
"הנה עצה קטנה לחיים, אייבור. אם אתה כבר מצוטט לשיחה, תצוטט לה עד הסוף", הוא נראה מעט מעוצבן, אבל לא נוזף בו מעבר לזה.
"המטרה שלכם, וזו שלשמה אני עוזר לכם, היא כדי שהאנשים האלה", הוא מחווה בראשו לאישה המתרחקת, "יוכלו לישון בשקט בלילה. אם אתה לא מאמין בעבודה הזאת מההתחלה, אין לך מה לקום בבוקר בשבילה. זה כמו חהיות חקלאי שלא מאמין שיהיה יבול השנה. הבנת מה אני אומר?"
"כן, הבנתי. אבל החקלאי הזה ימשיך לעבוד בכל מקרה, כי אין לו ברירה אחרת. שלא תבין אותי לא נכון," הוא מסביר, "אני לגמרי תומך במה שאנחנו עושים. רק לא ברור עוד כמה זמן נוכל להמשיך בזה. לפחות איך שהלהבים פועלים עכשיו..." הוא ממלמל.
לאורי משלב את זרועותיו, מצפה מהלוחם להמשיך.
"זה לא ברור? חסר לנו משאבים, ואנשים. אם לומר את האמת, ההבדל היחיד בינינו לשאר הכנופיות הוא שאנחנו לא גובים דמי חסות, אלא נותנים הגנה בחינם. המעט שהכנסייה נותנת זה לא מספיק, ולאנשים יש צרות אחרות לממן. הם לא יתמכו בנו מרצונם."
לאורי מהנהן כמבין, "מלחמות לא נלחמים בחינם".
הוא חושב עוד דקה ארוכה, נותן גם לאייבור את הזמן לחשוב על הדברים.
"אתה יכול להיות רגוע. ויל ואני נמצא פתרון. אנחנו צריכים שאתם תמשיכו לעשות את העבודה הטובה שעשיתם עד עכשיו"
"טוב, יש פתרון. ואם אנחנו הולכים להילחם בעורבים ישירות, אז אין לנו הרבה זמן לבזבז בחיפוש אופציות אחרות."
לאורי מחייך, "אנחנו חושבים באותו כיוון, ילד".
אייבור מרים גבה. "ויל מתנגד ללגבות מס הגנה. לפני חודש הוא העיף שניים שניסו, זרק אותם מהבסיס בעצמו. חשבתי שתחשוב כמוהו."
"הא, לא חשבתי על זה", מודה לאורי, "אני חשבתי יותר על לבזוז את העורבים".
הוא מסיים בזאת את השיחה, והולך לחפש את ויל. יש לו עוד יום ארוך, וכמה פינות לסגור איתו.

גארט רושם במהירות את כל הפרטים שהוא יכול לראות מנקודת התצפית שלו למחברת שלו, בכתב הקוד כמובן. היכן נמצאים שומרים, היכן לא, כיצד הטירה נראית, היכן נקודות החולשה שלה ואילו הגנות יש להם. הוא גם כותב את הדרך בה הלהבים הולכים בה ולאיזה חלק בטירה הם מובילים את השבויים. כאשר הוא מסיים, הוא סוגר את המחברת ומחייך לעצמו. יש לו מה להראות לג'ק כאשר הוא יפגוש אותו.

OUT
אם זה חלק "מהפלוט" גארט הולך לפגוש את ריקי. אם זה סתם סיידקווסט בנקודה הזו, גארט עדיין הולך לפגוש את ריקי.

האיש בחליפה נדרך, מוכן לפעול, אבל ת'יריאל מרחיקה אותו בסימון נוסף. היא לוקחת לידה את החבילה העטופה.
"ייתכן שלא. אבל לשוחח בצורה ברורה זה משעמם, מסוכן אפילו. אתה אף פעם לא יודע מי עלול להקשיב." אצבעותיה משחקות בבד הרך, מפליגות בין הגלים הלבנים. "התשלום הזה, רו, הוא על השירות שהענקת לי. אתה יכול לקחת אותו ולהסתלק. אבל הוא גם הזמנה לשיתוף פעולה."
ת'יריאל מציעה לו את החבילה. הדרך בה ידה פונה אליו, כמעט כמו לחיצת יד, כאשר עסקה נחתמת. לא, לא בדיוק. היא דומה יותר להזמנה לריקוד.

כשהוא מגיע למבצר, לאורי שם לב שקבוצות החיילים שמקיפות את המבנה רבות יותר. הם גם שמים לב אליו, מביטים בו בצורה שונה, עכשיו כשחלקם ראו אותו בפעולה. דומה לאיך שהם מסתכלים על וילהלם.
לאורי עולה במדרגות האבן לחדרו של ויל, שומע אותו עוד לפני שהוא מגיע.
"יש לנו עד מחר להתכונן. אחרי המשלוח שיוצא הלילה, ג'ק יפנה את כוחותיו אלינו. שמירות מסביב לשעון, ואני רוצה לראות את מי שנפצע היום על הרגליים, כמה שיותר מהר."
הוא מדבר ללהב צעיר, שמקפיד להנהן עם כל הוראה.

השמש מסיימת לשקוע כשהוא מוצא אותו. בן כנף אפור נוצות, עומד באותה פינת רחוב, מתחת למנורת גז ישנה שהפסיקה לעבוד מזמן. העורב הצעיר מחזיק מזוודה בידו הימנית. הוא מטופף ברגלו, לא ברור אם מתוך שעמום או לחץ, אולי שילוב של השניים. ריקי מרים את ידו כדי לראות מה השעה, ואז נזכר שאין לו שעון. הוא פולט אנחת תסכול, וממשיך לחכות.

"שבע וחצי." אומר גארט מזנק ממנורת הגז עליה עמד ונוחת אל מול ריקי, גבו אל בן-הכנף. גארט נוחת בכריעה ססגונית וראוותנית, וקם באיטיות, ידיו פרושות לצדדים על מנת לאזן את עצמו, והוא מסתובב 180° מעלות במקומו, פונה אל עבר ריקי, ידיו עדיין פרושות לצדדים.
"מה התוכנית, בוס? מחכים ללקוחות ומוכרים להם ממתקים במחירי חנות-המפעל, ונותנים להם סטירה על היד אם הם לא מרוצים?"

"ומה הם כבר יעשו? יצלעו אחרי המשלוח וינופפו באקדחים?", הוא נשען על משקוף הדלת ומסמן בראשו ללהב הצעיר לצאת החוצה.
"תן למבוגרים לדבר רגע, ילד".

"נשמע כמו תוכנית," הוא מודה. "רק תשאיר לי את הדיבורים. נעבור את זה, ואז הולכים לג'ק."

האיש הצעיר יוצא, משאיר את השניים לבד. וילהלם מחכה שהחייל יתרחק לפני שהוא מגיב.
"יש להם ברירה אחרת?"

כרצונך. יש לי הרגשה שלא תאהב את הכישרון המולד שלי לעסקים, אחרי הכל."
גארט נשען על הקיר ליד ריקי, מחכה בסבלנות להגעת הלקוחות.

רו מושיט את ידו אל הוורד, אבל משנה אותה מעל כף היד של ת'יריאל ''באיזה שיתוף פעולה מדובר?"

"זה קשה, אבל אסור לנו למנוע את המשלוח הלילה. אנחנו חייבים לעקוב אחריהם. לדעת מי עוד מעורב בעסק המסריח הזה, מי יוצר את הוורדים", הוא מביט בו ברצינות.
"יש לי תחושה שגילינו כאן קצה מנהרה של רשת מנהרות גדולה, ואנחנו אפילו לא קרובים להבין אותה לגמרי".

עוברות עשרים דקות לפני שהם מגיעים, השמש כבר נעלמה מהאופק לפני זמן רב. שלושה ברנשים צצים מפינת רחוב, לבושים בבגדי פועלים מלוכלכים. מגושמים מעט בהליכתם, אחד מהם מחזיק בקבוק בירה. לא בדיוק שיכורים, אבל אולי בדרך לשם.
"איחרתם," ריקי אומר. "קבענו בשקיעה. אם 'תם מעוניינים בעסקאות נוספות, זה הולך להשתנות."
"תרגיע, ריקי. 'נחנו כאן, והכסף כאן, הכל טוב." אחד מהם שולף מספר שטרות ומנפנף בהם.
בן הכנף בולע אנחה. הוא תמיד עובד עם חובבנים.
"אתם כאן, ביחד עם מישהו נוסף." ריקי מצביע על האדם השלישי, בחור שחובש כובע, ונראה קצת פחות מלוכלך מחבריו. הם היו רק שניים כשקבעו את העסקה. "רוצים להסביר לי למה?"
"אה, 'תה מדבר על סטואי. פגשנו אותו היום, האמת שיש לו רעיונות ממש טו-" סטואי מושך את חברו אחורה, עוצר אותו מלהמשיך לדבר.
"לא רואה סיבה לבעיה כאן," סטואי אומר. "אחרי הכל, גם אתה הבאת מישהו נוסף."

ת'יריאל מחייכת, שמחה לשמוע את תגובתו. "תאלץ לסלוח לי. אתה מבין, העניין שלי בשיחות של אחרים הוא עסקי לחלוטין. מוקדם יותר היום, נודע לי על השיחה שלך עם דאלאס, הזקן הממורמר הזה. המשלוח שיוצא הלילה, יש לי קשר אליו. אפשר להגיד שג'קי ואני עוד לא סיימנו, למרות שהקשר שלנו כרגע הוא למטרות רווח בלבד."
רו יודע למה היא רומזת. יש שמועה ברחובות שג'ק ומוראו חלקו רומן לזמן קצר. אבל אם מתחשבים בשמועות הרבות שמקיפות את השניים, קשה להגיד אם יש אמת בדבר, או שת'יריאל פשוט משתעשעת ברעיון.
"אני רוצה את המשלוח הזה, את כולו. ואתה תעזור לי להשיג אותו."

"כשמדובר בורדי דם, לאורי, אתה צריך שתי סחורות. הפרחים, והמזון," הוא אומר בקדרות. "בגלל זה הם שולחים את האנשים מכאן, לייצר עלים בעיר יסכן את ג'ק. כל שבוי שיעלה לספינה הזאת הוא אדם מת. אני לא יכול לתת לזה לקרות."

"אתה יכול להתעלם ממני, אני פרי דמיונך ועל פי כן לא באמת קיים." הוא מנופף בידו מול פניו. "בבקשה, תמשיכו בעסקים."

"הניצחון שלנו היום הגיע במחיר כבד מאוד", מתיז לעברו לאורי.
"אתה חושב שהם ינהלו את המשלוח הזה כמתוכנן?!", קולו הולך ונהיה חזק יותר ככל שהוא מדבר, "הם יהיו הרבה יותר זהירים, ישנו את השעה, יתגברו כוחות!", הוא נרגע מעט, אך קולו עובר לתחינה, "אין לנו את המשאבים והאנשים לגבור עליהם, לא בקרב הזה. תהפוך את ההפסד הבטוח הזה להזדמנות להשיג מידע, לצבור יתרון עליהם", ויל מבחין בניצוץ מזווית עינו של לאורי. דמעה?

רו שוקל לעצמו את הסיכונים. לבגוד בדאלאס? זה מסוכן... מצד שני, אתה ממילא מתכנן להרים את הרגליים ולעוף מפה ברגע שתיפטר מהוורדים האילו הוא מביט בת'יריאל במבט מרוכז ''אפילו הכוחות שלי לא יספיקו כדי להעביר אליך את כל המשלוח לבד. מה התכנית שלך?"