לחשו של דרוגמאר מרפא את הגבר מעט, והוא משתנק לרגע אך אז נאנח בנינוחות. "תודה לך, אדון. אני מניח." הוא מתרומם מעט ונשען על משענת המיטה. "באתם לשמוע על המכשפה, אה?" הוא עונה לגנובל. "אתם בטח לא מאמינים שהיא קיימת? גם אני לא האמנתי, ולכן שהבחורים במסבאה של ג'יידל לא הפסיקו לשתוק על האישה הנוראית שחיה ביער, אמרתי להם שאני אלך לבדוק את העניין בעצמי. אז לקחתי את הגרזן שלי איזה ערב והלכתי לכיוון איפה שאמרו שהבקתה של המכשפה נמצאת. כשהגעתי לשם, באמת מצאתי בקתה, והאורות דלקו, אז התקרבתי בשקט, כשפתאום קפצו עלי שני גועלים! שניים מהיצורים הדוחים האלה, לא פחות ולא יותר! הצלחתי להרחיק אותם עם הגרזן, אבל אחד מהם קפץ עלי עם השיניים שלו ועשה לי את החור המכוער הזה בבטן. וכששכבתי שם על הרצפה, חסר אונים בעוד גועל מאיים להרוג אותי, ראיתי אישה מרחוק. לא ראיתי איך היא נראית בדיוק, היא עמדה בחושך, אבל היא הייתה מכוערת וזקנה ושפופה, זה בטוח. ובמקום לעזור לי, היא פשוט צחקה. הצחוק שלה היה כל כך מחריד, אני אומר לכם, שכמעט השתנתי במכנסיים. ובדיוק כשהגועל עמד לסיים אותי, האישה קראה לגועלים אליה. הם באו אליה, כאילו היו כלבים, והיא צעקה עלי לברוח, לא לחזור לשם לעולם." הוא אומר, עדיין מבועת מהסיטואציה שקרתה לו.