11. לוח השנה בעולם המוכר:
כשהקיץ בא הוא מבשר,
את השנה החדשה
עלה נידף בסתיו נושר
ולמתים נוקיר תודה
חזר הכפור בחוץ סוער
אלת הטבע אז תקרא
פריחת אביב הוא מספר
על עונת האהבה
אז קום דרקון ושאג שנית
כי הגיע שוב תורך
להחזיר את חום הקיץ
והכל מהתחלה!
11א. דרך ספירת הימים:
יושביה של יבשת סדן הזהב נוהגים לספור את השנים החל מייסודה של האימפריה לפני 1109 שנים, זמן קצר לאחר בריאת העולם הצעיר בידי חמשת האלילים. אמנם, בעומקי הפרא ישנן עדויות המצביעות לכאורה על התרחשויות שקדמו לבריאת העולם, אך הדבר אינו טורד את מנוחת הבריות. זאת משום שאף אם היה קיום לפני הבריאה - הכל מסכימים ללא עוררין שהוא חסר חשיבות. מעטים המלומדים העוסקים בנושא, וגם הם מודים כי עיסוקם צופן עניין תאורטי בלבד ואינו עונה לאף צורך מעשי.
בשלב הבא נספרים 360 ימי השנה, וניתן לעשות זאת באחד משני אופנים. הספירה הראשונה מכונה "לוח השנה העממי", והיא נפוצה בקרב פשוטי העם. בספירה זו מחולקת השנה לתריסר חודשים בעלי אורך שווה, המונים כל אחד 30 יממות. בכל שלושה חודשים מתחלפת העונה בחדות - בין קיץ, סתיו, חורף ואביב. הספירה השנייה ידועה כ"לוח השנה הדתי", ובה עונות השנה מכונות בשם אחר ומניין הימים נעשה על פיהן, מבלי להתחשב בספירת חודשים. לפיכך מונים ארבע עונות, בנות 90 ימים, הקרואות על שם האלילים: קיץ מכונה "עונת הדרקון" על שם פאלה (או "עונת האריה" בתיאטיס על שם ורמיליון), סתיו מכונה "עונת העורב" לכבוד אל המוות המבשר את השלכת, חורף ידוע כ"עונת הטבע" משום שבתקופה זו איתני הטבע נעשים סוערים ופראיים, ואביב מוכר כ"עונת האהבה" הזוכה לחסות מלושיה - אלת האהבה והמזל. כלומר, בעוד שספירה על פי הלוח העממי תניב מועדים כגון
"יום 25 לחודש החמישי, שנת 1109 לייסודה של אימפריית הדרקון", לוח השנה הדתי יציין את אותו מועד בשם
"יום 55 לעונת העורב, שנת 1109 לייסודה של אימפריית הדרקון". קבוצת הרפתקנים שתבקש לבחור באילו מבין שתי הספירות להשתמש תידרש אפוא להחליט מהי מטרת הספירה - מניין התואם את ההרגל העממי או מניין שנועד לעקוב אחר עונות השנה והשלכותיהן האפשריות על מסעות הקבוצה.
*[
הערה לשחקנים: לוח השנה נוצר במטרה שיהיה לקבוצה נוח ככל האפשר לעקוב אחרי התאריך. לכן אפשר לספור לפי עונה, אם בעיני השחקנים זו החשיבות העיקרית למעקב אחרי התאריך, או לפי חודש - שדומה מאוד לעולמנו].
תהא הספירה אשר תהא, תחלופת העונות הינה בעלת משמעות לבני התמותה. זאת משום שבנוסף למאפיינים העונתיים הזהים לעולמנו, מתקיים קשר בין העונה לכוחותיו של האליל הפטרון על הארץ. כך למשל עונת העורב מביאה להתעצמות נוכחותו של השאול בארצות הארורים, בעוד שעונת הטבע מבשרת התקדמות של הפרא. בקיץ זוכים מלכים ובני אצולה לעדנה זמנית, ובאביב מתרבים האהבה והשגשוג ברחבי היבשת.
11ב. מועדים מיוחדים בשנה:
בשלושת הימים הראשונים לכל עונה מתקיימים פסטיבלים בכל רחבי היבשת, שמטרתם לכבד את האליל שעונתו מתחילה.
פסטיבל הקיץ
פסטיבל הדרקון, המכונה פסטיבל האריה בתיאטיס, מתקיים בראשית הקיץ ובו חוגגות ממלכות היבשת את עליונותו של השלטון. החגיגות מאופיינות בטקסים ממלכתיים, מצעדים צבאיים ודרשות המוניות לעם הנישאות מפיהם של מנהיגי הארץ. כאשר יבקש שליט לבשר הודעה חשובה לנתיניו - ינהג לחכות במידת האפשר למועד זה.
פסטיבל הסתיו
פסטיבל העורב מתקיים בתחילת הסתיו, וכאן מדובר בימים שקטים ומהורהרים בהרבה. כמנחה ללקליס אל המוות והארורים, נהוג להקדיש מועדים אלו לצום, מתן צדקה לארורים והעלאת זיכרונם של הנופלים והמתים.
פסטיבל החורף
פסטיבל הטבע שחל עם כניסת החורף הינו עליז יותר. תושבי הכפרים ובני הפרא הקרוב נוהגים לחגוג אותו ברוב ששון והדר, תוך תחינה מאלת הטבע שתרסן את זעמו של הפרא ותשמור על היבולים. תושבי הערים לעומתם, מציינים ימים אלו בצניעות ונוהגים לעשות מעשה המכבד את הטבע - כמו שתילת עץ או מסירת פרחים במתנה לשכניהם. אולם הילדים, בעיר ובכפר כאחד, מחכים למועד זה בכל שאר ימות השנה; זאת משום שפסטיבל הטבע ידוע כחג של ילדים, בו הם זוכים להתחפש לליקנתרופים מפחידים, לקבל ממתקים מהוריהם ולשמוע סיפורי אימה על הפרא במשך כל הלילה.
פסטיבל האביב
לבסוף נחוג פסטיבל האהבה עם בוא האביב. בפסטיבל זה מתקיימות מסיבות ונשפים, ולעתים קרובות חוסכים פשוטי העם ממון במהלך השנה כדי שיזכו לבזבזו בחגיגות הללו. בניגוד לתושבי ארצות הדרום הרחוקות שנוהגים במתירנות קיצונית במיוחד במסגרת הפסטיבל, תושבי ארצות הצפון עדיין מקפידים על כללי מוסר היאים לחברה מהוגנת. אך כמובן, גם בצפון מתאפיינות החגיגות בעליזות ושמחה גדולה, שבצלה מתחתנים זוגות רבים וזוכים לברכתה של אלת האהבה.
יום הצללים
מועד נוסף שיצוין בסיפורנו מכונה "יום הצללים", והוא מוזר ומסתורי ביותר. הוא חל בימים ספורים בשנה, כאשר אור השמש לפתע נעשה מעומעם ואפל, בתופעה שאינה מחזורית אלא מתרחשת במועדים אקראיים. או אז מתקיים מנהג עממי משונה בכל רחבי היבשת, ובו מכבים את האורות בבתים ומכסים את עיני הפסלים של האלילים. אחר כך מקיזה אם המשפחה דם, על פי רוב דמה של חיה, אל תוך קערה קטנה - ואז נושאת תפילה קצרה לצללים ומבקשת שיותירו את הארץ במנוחה. איש אינו יודע מהו מקורו של מנהג זה ומיהם הצללים המסתוריים שאליהם נושאים תפילה. כל הידוע הוא שנציגי הדת רואים במנהג המדובר חטא נורא ופועלים ללא לאות כדי להפסיקו, בטענה שמדובר בקשקוש כוזב ושקרי שמבזה את האלילים. על כך הוסיפו הפילוסופים וקבעו, כי
"מנהגי יום הצללים מהווים הבל שתחילתו בבורות ההמונים, וסופו בעונש משוכני המרום".
יום המהפכה
המועד האחרון שנזכיר הוא יום המהפכה. תחת
הסדר החדש שהוחל בקונפדרציה אסור היה לחגוג את הפסטיבלים העונתיים בהוראת ועדת האמונה, שהכריזה על ציונם כמעשה כפירה חמור. במקומם, נהגה הקונפדרציה לציין את "יום המהפכה", ובו ניסתה לקיים את כל מנהגי הפסטיבלים העונתיים במסגרת יממה אחת: אבל וטקסים ממלכתיים במהלך היום, משתים, חגיגות ותחפושות לילדים עם רדת החשיכה. לאחר סיום המלחמה הגדולה המהפכנים המובסים מנועים כמובן מלציין מועד זה. אך השמועה מספרת, כי שבויים מקרב המורדים עדיין נוהגים לחגוג את יום המהפכה באמצעות הדלקה של נר בודד בחושך - כסמל להמשכיות אורה של התקווה.