8ח. עלילות סר הארי והפעמון הקדוש:
"הקשיבו הקשיבו לדבר אגדה - מהפכנים מהפכניות והנערים בפינה!
גם אתה שם, גמד, חופשי ומשוחרר - אל נא תחשוש מזעם הקיסר! [צחוק בקהל]
הרי אנחנו בפיילורדין, עובדים בבטחה את האל האוהב, בזכות חיילנו הלוחמים באויב!
וכעת לסיפורנו אגש. סר הארי הגיבור, בוודאי שמעתם על מעלליו בחזית?? [קריאות ומחיאות כפיים מהקהל] ברור ששמעתם!
אך האם שמעתם על מסעותיו בפרא התיכון? לא לא, תנוח דעתכם, הוא לא הלך לבקש ברכה מדרקון... [צחוק ולעג עולה מהקהל]
על מעלליו בפרא התיכון, תקצר היריעה מלספר. אז כעת אספר לכם עלילה מסוימת שהגיעה לאזני, כן? על מסעותיו של סר הארי ביערות זאריה, שם חיפש את הפעמון הקדוש בשמו של פיילור מושיענו.
יותר מחודשיים שהחבורה הנועזת עשתה את דרכה בביצות. מה זאת אומרת חבורה!? כמובן שסר הארי לא היה שם לבד! ליוו אותו שני חבריו הטובים - פלינט צהוב הזקן, הוא גמד קשוח ועז רוח (וגם בעל הפה הכי מלוכלך בכל מחוז השמש...), ושמוץ - בהחלט סייר מוכשר, אבל לא בחור שמנהגו לדבר. אז חודשיים שהשלושה עושים דרכם בג'ונגלים ובביצות, והפרא שם רבותיי, בואו נאמר שהוא לא אוהב אורחים - יתושים בגודל כף ידכם מזמזמים שם, יש סבך בכל פינה, ומימי הביצה המעופשים יסריחו את המגפיים שלכם לשנה תמימה!
כעת אנו מוצאים את גיבורינו מתנשפים במרץ לאחר שנחלצו במזל מזהיר מידיהם של שבטי הקניבלים, שתכננו להעלותם קורבן לאלילתם זאריה - אך זהו כבר סיפור למועד אחר. "שמוץ! בן-כלבה-מריירת-מהשאול שכמוך! עוד פעם אחת שאתה מחפש קיצור דרך, ובחיי שאני--" "שקט פלינט" היסה אותו סר הארי - "נדמה לי שזה המקום... זהו כפר הפטריות אותו ראיתי בחזוני..." ואתם מבינים, קהל יקר שלי, שחזונו של סר הארי הוא שהביא את גיבורינו עד הלום: חזון על כפר מפטריות מגודלות ושבעה אורות קדושים, ובו מצלצל הפעמון הקדוש האבוד.
"אבל איפה האמזונות?" פלט הגמד באכזבה, בעת שגיבורינו עמדו בתחושת מבוכה. הרי הכוהנים אמרו להם כי שבעת האורות מסמלים כנראה שבע אמזונות מרפובליקת זונין שמדרום לג'ונגל, ארץ שבה כידוע חיים כולם בשוויון ואחווה. האמזונות נוהגות לצאת למסעות ביערות זאריה, ולכן ציפו גיבורנו לפגוש קבוצה שלהן כאשר יגיעו לכפר הפטריות. והנה עומדים הם בכפר פטריות נטוש, וגם אמזונות אינן בנמצא...
"זה מארב!!" קרא שמוץ, אך מאוחר מדי, וגיבורינו עמדו מוקפים - לא באמזונות אלא בשילוב של אנשי לטאה, אנשי נחש ואנשי צפרדע.
"ליקנתרופים?" לחש סר הארי, "לא, רק מקומיים" השיב שמוץ באריכות שאינה אופיינית לו. "אל תחשבו על להתנגד, לטובתכם!" התערב איש לטאה מאיים עם צלקת, בעודו פוסע לכיוונם עם חרב מעוקלת, "מלכת הביצה דורשת לראות אתכם".
וכך נלקחו גיבורינו למקדש אנשי הלטאה, הנראה כפירמידה בלב ביצה, שבשעריו פסלים עטורי צמחייה בדמות האלילה זאריה. הם הובאו לרחבה גדולה המצויה בעומק בסיסו של המקדש, והוטלו ארצה על ידי שוביהם. הם מרימים את ראשם... מולם ניצבים קבוצה של בני אדם עטויים בגלימות חומות, ובראשם - משנראה כמו מכשפה זקנה! [התלחשויות מתוחות עולות מהקהל]
"מלכת הביצה, אני מניח?" אומר סר הארי בקור רוח אופייני.
"אכן. אני ומסדר הדרואידים שלי שמענו רבות על מעלליך, סר הארי. אנחנו מאמינים שלוחם בעל תושייה כמוך יוכל להצטרף אלינו. אתה מבין, חבריי ואני גילינו אסכולה חדשה והרסנית של לחשי דרואיד: בכוחנו לזמן חרקי ענק, להפוך למוטציות מעוותות של חיות פרא ולזרז תהליכי רקבון ודעיכה בכל בשר או צומח... אנו, כשפי הביצה, נשתלט בעזרתך על יערות זאריה - וזוהי רק ההתחלה!"
"מצטער לאכזב אותך גברת, אבל אני אביר של פיילור הקדוש ולא אשלים עם כשפות השיקוץ שלך--" [הקהל מתפרץ במחיאות כפיים וקריאות עידוד].
אצילי מאוד, אביר פיילור. חששתי שכך תענה, אך לצערך השליחות שלך עומדת להסתיים. את גופתך נאכיל להידרה, ואת שני חבריך נהפוך לליקנתרופ זחל!"
"חה!" ענה פלינט "אני לא חטפתי עקיצות בתחת מיתושים במשך חודשיים, רק כדי להתפגר מידי שק עצמות זקנות כמוך!"
אך אנשי הלטאה החלו להקיף את גיבורינו... ולפתע, הופיע מתוכם ליקנתרופ מזוויע: גופו עטוף גלימות, על ראשו זוג מחושים, ושבע עיניים צמחו על פניו המבעיתות! הוא החל צועד לכיוונו של סר הארי, ובידיו סכין קצבים. "כעת תישא בעונש!" צהלה המכשפה, ופתאום סר הארי הבין. "אתה, אותך ראיתי בחזון שלי... אתה שבעת האורות!"
הליקנתרופ חייך. הוא טחב את ידו השנייה לגלימותיו והושיט מתוכן פעמון קטן מזהב. "מה אתה עושה?!" זעקה המכשפה "שחוט אותו כבר!"
"אז זהו שלא, מכשפה, כי הגיעה שעתך!" קרא סר הארי, הניף את הפעמון הקדוש של פיילור וצלצל בו בעצמה: אנשי הלטאה והצפרדע התפזרו לכל עבר, וכשפי הביצה נמסו לצורת שלוליות מעופשות!
"מה זה היה, לעזאזל..." נהם פלינט, מופתע מכדי לקלל.
"נקרומנסרים" השיב סר הארי. "כנראה ברחו בנפילת המלך הליץ', הגיעו לכאן, והחלו לשלב את קסמי האופל שלהם עם כוחות הפרא של הביצה". אז פנה סר הארי לליקנתרופ - "תודה לך על שהצלת את חיינו. טעינו כאשר שפטנו אותך לפי מראך החיצוני, אך פעם נוספת גילינו כי דרכיו של פיילור, נסתרות הן..."
וזהו רבותיי, כאן מסתיים סיפורנו להיום. אך זכרו תמיד את הלקח: כי פיילור הקדוש נמצא בכל ועשוי להתגלות גם בשעת צרה - אפילו מגופו של ליקנתרופ נורא!
תודה לכם קהל נכבד, ושפיילור יברך את כולכם!