• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

"המחוננים" - אתחול (סופר-גיבורים מודרני) - עץ משחק

אחי, אתה לא יכול לכתוב דבר כזה. חוק השליטה וכ'ו. זה כמו שאני אכתוב
"הדבר הזה בכלל עובד?" שאלתי בפיקפוק ויריתי באקראיות לעבר השיחים עם הטייזר שלי. גבר עם חרב נפל החוצה, מנוטרל."ואו, עשו לנו אמבוש, בואו נחזור" אמרתי, לקחתי לו את החרב, כבלתי אותו, הסתובבתי וחזרתי לבסיס
אפשר להבין מה הבעיה פה, לא?
 
התחלתי לכתוב את ההודעה לפני שהגעתם, ואז חשבתיע שכדאי שנריץ את העניינים ושאראה אתכם, פשוט כי נראה לי די אידיוטי שאני אצא החוצה ולא אראה חבורה של אנשים חמושים שהופיעה מחלל האוויר... אבל אם זה לא הגיוני אני פשוט אערוך
 
או שזה סתם מוזר שאתה יוצא החוצה בשביל לעשות שיחה, כדי שיוכלו לראות אותך יוצא מדירה ו להתקשר למשטרה, בשנה שאין בכלל טל' ניידים...
 
"רק שנייה, אנחנו יכולים להשתגר בטעוצ ישר לתוך קבוצה חמושה." אלכס מרגיע את ארי. "מארק, חושב שתוכל לבדוק מי נמצא בבניין מבלי שישימו לב לנוכחות שלך?"

אלכס לוקח את הטייזר שלו ומראה לארי איך הוא פועל, בעודו מסתיר אותו על מנת לא להפחיד עוברי אורח. "אתה מחזיק אותו ככה, לוחץ כאן כדי להפעיל אותו ומשתמש בו כאילו אתה דוקר מישהו עם סכין. תשתמש בו אם אין לך ברירה אחרת, אנחנו לא רוצים להיכנס לקרב כאן."
 
שני כבר לא הייתה קשורה לכיסא. נתנו לה להסתובב בחדר ואפילו הניחו לה ארוחת בוקר פשוטה על השולחן שליד הדלת. אבל הדלת עדיין הייתה נעולה. רגליה היו קשורות בשרשרת כדי שלא תוכל לברוח. ידיה היו אזוקות צמוד אחת לשנייה וכפפות היו קשורות חזק על ידיה. בנוסף לכך, מתקן מאולתר אך עדיין יעיל כיסה את עיניה וננעל מאחורי ראשה ומתחת לסנטרה כך שלא הייתה מסוגלת להסיר אותו.
היא כרגע אכלה בזהירות את מה שהציעו לה ולא נראה שכל אמצעי הזהירות מפריעים לה יותר מדי מעבר לכך שלא ראתה את המגש או הסכו"ם והייתה צריכה תמיד להשתמש בשתי הידיים. נראה שכל העסק אפילו קצת משעשע אותה, כמה שהם פחדו ממנה.

----

אמיר ישב בחדר אחר בבית והביט בשני דרך מסכי האבטחה שהקימו. כבר היה שם מישהו שתפקידו לשים עין עליה אבל הוא ניסה ללמוד אותה, להבין איך להשתמש בה. הטלפון על השולחן צלצל אז השומר הרים אותו. ואחרי שנייה העביר אותו לאמיר.
"מה? אתה כבר שם? כנראה שניהם בעבודה ולא יחזרו עד הערב. אם אתה מתכוון להיות שם אז יש לך כמה שעות להרוג. האמא," אמר והביט לרגע בשעונו, "כנראה תחזור בסביבות 17:00. האבא בדרך כלל עובד מאוחר יותר."
 
מארק שולח מחוש טלפתי למי ששנמצא בבית, בהתחלה רק כדי לבדוק אם יש שם מישהו וכמה אנשים, אני נזהר שלא יגלו אותי ומתחיל לעשות א זה כמה שיותר בעדינות ולחדור לאט, זו שיטה איטית, אבל מאוד קשה לעלות עליה.
 
הדרך היחידה שמארק יכול להיות בטוח שלא יגלו את הגישה הטלפתית שלו היא להקשיב פסיבית לכל הבניין, רק לשים לב למעט הרעש שדולף מהרשת הביו-חשמלית האנושית. בקומה הראשונה, בדירה הרחוקה מימין יש אישה ותינוק, היא מרגישה דיי מרוצה מעצמה אך מותשת לחלוטין; התינוק הוא ערבוביה קטנה ושקטה של בעיקר רגשות, כמו כל תינוק. בקומה השנייה, בדירה הימנית הקרובה יש אישה מבוגרת לא בולטת שהזליגה ממנה כל כך איטית שלמארק קשה להרכיב מהרעש מחשבה שטחית אחת. ואז הוא קולט שבדירה יש עוד אישה, צעירה יותר, היא משדרת בעיקר דאגה אבל נחישות. לבסוף, בקומה השלישי, בדירה השמאלית הרחוקה, הוא מזהה גבר אבל זה פחות או יותר כל מה שהוא מסוגל לקלוט ממנו. אם זליגת המידע ממנו הייתה חלשה יותר, הוא היה נשמע כמו בן אדם בקומה. ולאחר רגע של האזנה מרוכזת, מארק בטוח שמה שהוא קולט ממנו זה רוגע וביטחון אבל הוא בכל מקרה בטוח שהאיש הזה עבר אימונים מנטליים נרחבים, או שהוא אוטיסט או פסיכופת.
 
"המפקד, אם אתה רוצה, אני יכול תוך משהו כמו פחות מקטנה (=הכוונה לדקה) לפנות את כל האזרחים מפה. וגם לבדוק מי האוטיסט בזמן שציפינו לבחורה רצחנית." אמרתי והסתכלתי במבט שואל.
 
אלכס מהרהר באפשרויות העומדות לפניו. חמישה אנשים, ללא כל מידע עליהם. בניין חשוך. זה יהיה מסוכן מדי להסתער ישירות.
"בואו נראה איך אנחנו עובדים קקבוצה. למי יש רעיונות לתוכנית פעולה?" אלכס אומר, מסתובב לקבוצה שמאחוריו.
 
אני מציע להוציא את האזרחיות מהדירה, ואז להרחיק את האדם שבדירה מהעיר, בעזרת היכולת שלי. אחר כך נוכל לפחות אותו ולבדוק לאט את היכולות שלו כשהוא יתקע בשטח לא מוכר, וככה נוכל לתמרן אותו בקלות. חוץ מזה, יתכן שהכוח שלו קשור לחומרים רעילים, קרינה או מטחי אנרגיה שעלולים לפגוע בציבור הרחב." הצעתי.
 
*קלאק* נשמע קול מכיוון הבניין. דלת הכניסה נפתחה ואישה ממוצא מזרח אסייתי לבושה בבגדים קלים יצאה מהבניין מחזיקה בסל קניות ריק. היא התחילה ללכת בשביל אל הרחוב ואז שמה לב אל קבוצת האנשים שפשוט עומדים בגינה שלה.
 
"שלום" אומר לה מארק בקול עמוק ומהדהד, סמיך כסירופ, שנשמע במרחב הטלפתי והפיזי כאחד, ומשתלט על חלק מהתודעה שלה, מוחק כל סימן וזיכרון אליהם, וממלא את החלל הריק שנוצר בזיכרון שלה בתמונה של מה שנמצא מאחוריהם. "אנחנו לא כאן" הוא אומר, והתודעה של האישה מצייתת למה שמארק אומר. השיטה הזו תעבוד בשלמות על כל בן אדם שלא מאומן טלפתית נגד דברים כאלו.
 
היא בוהה רגע באוויר ואז מסתכלת ימינה ושמאלה, מושכת בכתפיה וממשיכה הלאה. היא פותחת את השער הקטן בסוף שביל הכניסה, עוברת אותו וסוגרת אותו אחריה. היא מציצה שוב אל תוך החצר, מצמצמת את עיניה וסוקרת את כל אזור הכניסה. "הממפף," היא אומרת ואז ממשיכה ללכת במורד הרחוב.
 
חזרה
Top