קדם דבר: פגוש את הכשרונות
בית הספר שעל גבול הערבה גדל כגבעול טפח על טפח מתוך אדמת המדבר הצחיחה למחצה. המסדרון היחיד שחילק את בית הספר בין חדרי הלימוד היה מלא בתלמידים מכל הגילאים. המסדרון היה מדורג ומשני צדדיה של מדרגה אפורה היו חדרי הלימוד.
פניו של פאלון האדימו כרגיל כשראה את אחותו מאלה משתרכת אחרי אינדירה – המלכה המרשעת של בית הספר שלהם – ביחד עם בנות אחרות, מתכננות התעללות.
"אני אהיה ילד טוב." הבטיח פאלון, מסובב את ידו לעבר אינדירה וחבורתה, "כמובן שאני לא מבטיח כלום לגביהן."
"אל תהיה מצחיק, פאלון." אמרה קיילה, פניה הכהות חמורות מהרגיל, "רק אלה שעומדים בפני טכס הענקת הכשרונות יהיו בהרצאה של אמא. השפוטות שלה... צעירות מדי."
"אז מלכת האופל תהיה לבד?" שאל פאלון, מותח את כפות ידיו העצומות בהנאה. וקיילה הכתה בכתפו הרחבה ואמרה: "תכבד אותי שתקשיב לאמא שלי, פאלון." והנער השרירי, שנחשב לעילוי בתחומו, צייץ: "אני אתן לה את המהלך הראשון, קיילה."
והם מצאו את חדר הלימוד שלהם. המקום היה קעור כך שמדרגות אפורות כהות הובילו אל המרכז שבו עמד המחנך. התלמידים היו יושבים במושביהם ופותחים את רצועות הוויד שלהם – עשרה צגים עגולים מחוברים לרצועת זרוע שחורה כלילה. וינדאריה ראתה בזווית עינה את אינדירה מתייפה למראה דמותה הנשקפת אליה מהצגים. היא לא ניסתה עדיין לשלוח סקר דרכם כדי לשאול את כולם מי הכי יפה.. אבל זה משום שהייתה בקרת מורים על המסרים שאפשר לשלוח דרך מסכים אלו. למבוגרים לא היה צורך במתקן המסורבל זה.
היו להם כשרונות.
דוקטור לנור נכנסה בדיוק באותו הרגע – אישה כהת עור, רזה וגמישה עם שיער שחור מקורזל וקצר. היא לבשה חליפה כחולה בהירה עם כפתורי כוכב כתומים – הסמל של קלאמניטיה – רוכסים אותה. הייתה נטייה ללכוד את תשומת הלב עם הליכתה הבטוחה בעצמה בעודה כמעט מחליקה למרכז האולם בהליכתה המשיית. התלמידים שתקו והקשיבו לה עוד בטרם פתחה את פיה. כולם פרט
לאינדירה שהביטה לעבר תעלות האיוורור שמעליהם, חומדת לצון בעיניה הכחולות.
"שלום, ילדים." אמרה ד"ר לנור בנימה מאנפפת קלות "בקרוב תפליגו לבירה לרגל הענקת הכשרונות שלכם. במשך כל חייכם המבוגרים השתמשו בכשרונות או דיברו עליהם. אני בטוחה שהממזרים אפילו לימדו אותכם כל דבר עליהם פרט לדבר אחד – מהם. עתה תפתחו את צגי הוויד שלכם, בבקשה."
והתלמידים היטו את צגי הוויד שלהם לעבר המורה.
"הבסיס לכשרונותינו –" פתחה ד"ר לנור, מתווה בידיה הכהות, מה שנראה בצגי הוויד כתא פשוט, כמעין מתומן כתמתם, " – הוא התא החכם. בתחילת המאה הקודמת גילו מדענים דרך להפוך את התא לשבב ואת הדנ"א כבסיס לתכנות. בדרך הזו אנחנו יכולים לבצע מניפולציה למרקיאנית – " והרופאה הטובה התאכזבה לגלות שהתלמידים לא מבינים על מה היא מדברת – ""לשנות את המאפיינים של הגוף החי כך, באמצעות כשרונותינו, יכולנו לבנות גוף חזק יותר, לצבוע את חלקי גופנו בצבעים חיים יותר – " ווינדאריה החליקה את ידה על שיערה הכחול " - ולבסוף, להצמיח בגדים ואז בניינים ואז מרכבות שיישאו אותנו אל הכוכבים!"
ובצגים על מתקני הוויד, התא התפצל והפך לאגד תאים ואז לבגדים. ואז התעצבו לבלונים, ספינות אוויר ואז מרכבות. ולבסוף צמחו לגבהים והפכו לבניינים נהדרים. וינדאריה שמעה כמה משכניה עוצרים את נשימתם. הם ניסו לשמור את כבודם ולא לחשוב יותר מדי שמה שהלכו עליו כל יום היה פעם בשרו של מישהו. וינדאריה הייתה, לעומתם, מוקסמת מהמצגת. לא שהניסיונות הללו עזרו לשכניה.
כי ברגע שד"ר לנור ניצלה להפוגה, נפתחו פתחי תעלות האוורור וזרם של ענבים סגולים ניטח בפניה היפות. הרבה מהתלמידים צחקו אך מי שצחקה בקול הרם ביותר הייתה אינדירה. וכמה מהתלמידים שעצרו את עצמם עד כה הקיאו על מסכי הוויד שלהם. היחידים ששמרו על שתיקה היו וינדאריה, קיילה וחבריה הטובים. לווינדאריה לא היה צורך בשמיעה חדה כדי לשמוע את חבורתה של אינדירה מצחקקת בעודה חומקת בתעלות האיוורור, הרחק מהישג ידם של המבוגרים. פאלון עמד לקום כשד"ר לנור עצרה אותו בהרמת ידה.
"אינדירה, אני אדבר עם מר גראבן אחרי סוף השיעור." אמרה הרופאה. קנוקנות אפורות יוצאות מבגדיה ההדורים שעתה וינדאריה הבינה שהיו שלוחה של גופה. וינדאריה תהתה האם אינדירה אכן תיענש. זו לא הפעם הראשונה שעשתה את זה. אחרי שעמדה על כך שהיא נקייה ואינדירה חיוורת, היא אמרה, קולה נוקשה יותר, וחסר את הנימה המאנפפת מקודם,
"על מנת להשתמש בכשרונותינו ביעילות רבה יותר, עלינו היה לבנות רשת תקשורת. לפני שהתגלה חלל הביניים, לקראת סוף המאה הקודמת, השתמשנו בהילה האופפת את כדור הארץ הזקן. עתה יכולנו להעביר רעיונות למניפולציה למרקיאנית מבלי שרופא כלשהו יצטרך ממש לתכנת אותם ידנית לתוך התאים החכמים שלך."
"אז ה-'מקפלת' נמצאת מסביבנו?" שאלה אינדירה בחצי צחקוק יהיר. על מסכי הוויד נראה חלל הביניים, כפי שוינדאריה זכרה אותו ממסעה לעולם הזה, בוהק – ספק לבן, ספק צבעוני, ספק שחור. בתוכו נמתחו קווים שחורים, קרניים של תקשורת, שנעו על פני מרחקים עצומים, שהתוו רשת עצומה שקיפלה בתוכה הכל – את כל עולמותיה של הפדרציה הטראנס-אוראנית ואולי גם מעבר לה.
"הזמן לשאלות יגיע בסוף, ילדים. זו הולכת להיות שיחה ארוכה עם מר גראבן, אינדירה." אמרה ד"ר לנור בחיוך עצבני. מר גראבן היה המנהיג של הקהילה שלהם. ואינדירה הייתה לו כמעט לבת אחרי שגדלה עם בנו הבכור, אלאן הפוזל. וינדאריה קלטה שגם הפעם הוא לא הגיע ללימודים למרות שהיה מדובר בהרצאה חשובה. אמרו שהוא התקדם כבר לעניינים רציניים. שהוא כבר עובד עם קרטל הקוויוט... וינדאריה העדיפה לא לחשוב על זה. חוץ מזה, לוינדאריה הייתה שאלה משל עצמה.
"חלל הביניים הוא האבן האחרונה בבניינה המפואר של הקדמה. זהו העור של היקום שלנו, הגבול האחרון, לפני התוהו-ובוהו שמקיף את היקום שלנו. הוא נמצא בממדים שמעבר לחושיו של כל אדם מלבד זאבי החלל. אלה משכו במרכבותינו כשהגענו לקלאמניטיה. בלי חלל הביניים, לא יכולנו להקים 'מקפלת' בין-כוכבית. ועתה, למישהו יש שאלות?"
וינדאריה הרימה את ידה עם כמה מהתלמידים האחרים. אינדירה סובבה את הטבעת המזויפת שלה, המתהדרת ביהלום מחליף צבעים, שאיש לא ידע מנין היא. ד"ר לנור חייכה לעבר בתה קיילה בקרב התלמידים ואמרה: "נשמע את וינדאריה קודם."
"חשבתי מדבריך שלמעשה כל התאים שלנו מקושרים למערכת חיצונית. מה יקרה.. אם מישהו יפרוץ דרך המערכת החיצונית לתאים שלנו?" שאלה וינדאריה בכנות, מבועתת מהמחשבה.
"יקירתי, הכל יהיה בסדר. המערכת מאובטחת לחלוטין, ויני." הבטיחה ד"ר לנור, "ועתה נשמע את סייפרין."
בית הספר שעל גבול הערבה גדל כגבעול טפח על טפח מתוך אדמת המדבר הצחיחה למחצה. המסדרון היחיד שחילק את בית הספר בין חדרי הלימוד היה מלא בתלמידים מכל הגילאים. המסדרון היה מדורג ומשני צדדיה של מדרגה אפורה היו חדרי הלימוד.
פניו של פאלון האדימו כרגיל כשראה את אחותו מאלה משתרכת אחרי אינדירה – המלכה המרשעת של בית הספר שלהם – ביחד עם בנות אחרות, מתכננות התעללות.
"אני אהיה ילד טוב." הבטיח פאלון, מסובב את ידו לעבר אינדירה וחבורתה, "כמובן שאני לא מבטיח כלום לגביהן."
"אל תהיה מצחיק, פאלון." אמרה קיילה, פניה הכהות חמורות מהרגיל, "רק אלה שעומדים בפני טכס הענקת הכשרונות יהיו בהרצאה של אמא. השפוטות שלה... צעירות מדי."
"אז מלכת האופל תהיה לבד?" שאל פאלון, מותח את כפות ידיו העצומות בהנאה. וקיילה הכתה בכתפו הרחבה ואמרה: "תכבד אותי שתקשיב לאמא שלי, פאלון." והנער השרירי, שנחשב לעילוי בתחומו, צייץ: "אני אתן לה את המהלך הראשון, קיילה."
והם מצאו את חדר הלימוד שלהם. המקום היה קעור כך שמדרגות אפורות כהות הובילו אל המרכז שבו עמד המחנך. התלמידים היו יושבים במושביהם ופותחים את רצועות הוויד שלהם – עשרה צגים עגולים מחוברים לרצועת זרוע שחורה כלילה. וינדאריה ראתה בזווית עינה את אינדירה מתייפה למראה דמותה הנשקפת אליה מהצגים. היא לא ניסתה עדיין לשלוח סקר דרכם כדי לשאול את כולם מי הכי יפה.. אבל זה משום שהייתה בקרת מורים על המסרים שאפשר לשלוח דרך מסכים אלו. למבוגרים לא היה צורך במתקן המסורבל זה.
היו להם כשרונות.
דוקטור לנור נכנסה בדיוק באותו הרגע – אישה כהת עור, רזה וגמישה עם שיער שחור מקורזל וקצר. היא לבשה חליפה כחולה בהירה עם כפתורי כוכב כתומים – הסמל של קלאמניטיה – רוכסים אותה. הייתה נטייה ללכוד את תשומת הלב עם הליכתה הבטוחה בעצמה בעודה כמעט מחליקה למרכז האולם בהליכתה המשיית. התלמידים שתקו והקשיבו לה עוד בטרם פתחה את פיה. כולם פרט
לאינדירה שהביטה לעבר תעלות האיוורור שמעליהם, חומדת לצון בעיניה הכחולות.
"שלום, ילדים." אמרה ד"ר לנור בנימה מאנפפת קלות "בקרוב תפליגו לבירה לרגל הענקת הכשרונות שלכם. במשך כל חייכם המבוגרים השתמשו בכשרונות או דיברו עליהם. אני בטוחה שהממזרים אפילו לימדו אותכם כל דבר עליהם פרט לדבר אחד – מהם. עתה תפתחו את צגי הוויד שלכם, בבקשה."
והתלמידים היטו את צגי הוויד שלהם לעבר המורה.
"הבסיס לכשרונותינו –" פתחה ד"ר לנור, מתווה בידיה הכהות, מה שנראה בצגי הוויד כתא פשוט, כמעין מתומן כתמתם, " – הוא התא החכם. בתחילת המאה הקודמת גילו מדענים דרך להפוך את התא לשבב ואת הדנ"א כבסיס לתכנות. בדרך הזו אנחנו יכולים לבצע מניפולציה למרקיאנית – " והרופאה הטובה התאכזבה לגלות שהתלמידים לא מבינים על מה היא מדברת – ""לשנות את המאפיינים של הגוף החי כך, באמצעות כשרונותינו, יכולנו לבנות גוף חזק יותר, לצבוע את חלקי גופנו בצבעים חיים יותר – " ווינדאריה החליקה את ידה על שיערה הכחול " - ולבסוף, להצמיח בגדים ואז בניינים ואז מרכבות שיישאו אותנו אל הכוכבים!"
ובצגים על מתקני הוויד, התא התפצל והפך לאגד תאים ואז לבגדים. ואז התעצבו לבלונים, ספינות אוויר ואז מרכבות. ולבסוף צמחו לגבהים והפכו לבניינים נהדרים. וינדאריה שמעה כמה משכניה עוצרים את נשימתם. הם ניסו לשמור את כבודם ולא לחשוב יותר מדי שמה שהלכו עליו כל יום היה פעם בשרו של מישהו. וינדאריה הייתה, לעומתם, מוקסמת מהמצגת. לא שהניסיונות הללו עזרו לשכניה.
כי ברגע שד"ר לנור ניצלה להפוגה, נפתחו פתחי תעלות האוורור וזרם של ענבים סגולים ניטח בפניה היפות. הרבה מהתלמידים צחקו אך מי שצחקה בקול הרם ביותר הייתה אינדירה. וכמה מהתלמידים שעצרו את עצמם עד כה הקיאו על מסכי הוויד שלהם. היחידים ששמרו על שתיקה היו וינדאריה, קיילה וחבריה הטובים. לווינדאריה לא היה צורך בשמיעה חדה כדי לשמוע את חבורתה של אינדירה מצחקקת בעודה חומקת בתעלות האיוורור, הרחק מהישג ידם של המבוגרים. פאלון עמד לקום כשד"ר לנור עצרה אותו בהרמת ידה.
"אינדירה, אני אדבר עם מר גראבן אחרי סוף השיעור." אמרה הרופאה. קנוקנות אפורות יוצאות מבגדיה ההדורים שעתה וינדאריה הבינה שהיו שלוחה של גופה. וינדאריה תהתה האם אינדירה אכן תיענש. זו לא הפעם הראשונה שעשתה את זה. אחרי שעמדה על כך שהיא נקייה ואינדירה חיוורת, היא אמרה, קולה נוקשה יותר, וחסר את הנימה המאנפפת מקודם,
"על מנת להשתמש בכשרונותינו ביעילות רבה יותר, עלינו היה לבנות רשת תקשורת. לפני שהתגלה חלל הביניים, לקראת סוף המאה הקודמת, השתמשנו בהילה האופפת את כדור הארץ הזקן. עתה יכולנו להעביר רעיונות למניפולציה למרקיאנית מבלי שרופא כלשהו יצטרך ממש לתכנת אותם ידנית לתוך התאים החכמים שלך."
"אז ה-'מקפלת' נמצאת מסביבנו?" שאלה אינדירה בחצי צחקוק יהיר. על מסכי הוויד נראה חלל הביניים, כפי שוינדאריה זכרה אותו ממסעה לעולם הזה, בוהק – ספק לבן, ספק צבעוני, ספק שחור. בתוכו נמתחו קווים שחורים, קרניים של תקשורת, שנעו על פני מרחקים עצומים, שהתוו רשת עצומה שקיפלה בתוכה הכל – את כל עולמותיה של הפדרציה הטראנס-אוראנית ואולי גם מעבר לה.
"הזמן לשאלות יגיע בסוף, ילדים. זו הולכת להיות שיחה ארוכה עם מר גראבן, אינדירה." אמרה ד"ר לנור בחיוך עצבני. מר גראבן היה המנהיג של הקהילה שלהם. ואינדירה הייתה לו כמעט לבת אחרי שגדלה עם בנו הבכור, אלאן הפוזל. וינדאריה קלטה שגם הפעם הוא לא הגיע ללימודים למרות שהיה מדובר בהרצאה חשובה. אמרו שהוא התקדם כבר לעניינים רציניים. שהוא כבר עובד עם קרטל הקוויוט... וינדאריה העדיפה לא לחשוב על זה. חוץ מזה, לוינדאריה הייתה שאלה משל עצמה.
"חלל הביניים הוא האבן האחרונה בבניינה המפואר של הקדמה. זהו העור של היקום שלנו, הגבול האחרון, לפני התוהו-ובוהו שמקיף את היקום שלנו. הוא נמצא בממדים שמעבר לחושיו של כל אדם מלבד זאבי החלל. אלה משכו במרכבותינו כשהגענו לקלאמניטיה. בלי חלל הביניים, לא יכולנו להקים 'מקפלת' בין-כוכבית. ועתה, למישהו יש שאלות?"
וינדאריה הרימה את ידה עם כמה מהתלמידים האחרים. אינדירה סובבה את הטבעת המזויפת שלה, המתהדרת ביהלום מחליף צבעים, שאיש לא ידע מנין היא. ד"ר לנור חייכה לעבר בתה קיילה בקרב התלמידים ואמרה: "נשמע את וינדאריה קודם."
"חשבתי מדבריך שלמעשה כל התאים שלנו מקושרים למערכת חיצונית. מה יקרה.. אם מישהו יפרוץ דרך המערכת החיצונית לתאים שלנו?" שאלה וינדאריה בכנות, מבועתת מהמחשבה.
"יקירתי, הכל יהיה בסדר. המערכת מאובטחת לחלוטין, ויני." הבטיחה ד"ר לנור, "ועתה נשמע את סייפרין."