זה סיפור ''עממי'' כביכול, שלא ממש מיועד לעולם ספציפי. אלמטיי נהגה Almatay. מסתבר שמשיעורי ספרות כן יוצא משהו למרות הכל... אני מקווה שיצא טוב.
האגדה על ליאו איש הים
לפני שנים רבות עמד בלב האוקיאנוס אי בודד ושמו אלמטיי, אי קטן, ירוק, פורה ומשגשג. שדות אורז, כרי מרעה ויערות כיסו אותו, והייתה בו עיר אחת קטנה, לחופי הים הכחול, ומדי ערב חזרו אליה דייגים עמוסי שלל. באי שלט המלך, ותחתיו משלו האבירים, שהחזיקו באחוזות קטנות של שדות מטופחים.
אחד האבירים היה ליאו, שהחזיק באחוזה נאה ורחבת ידיים בדרום האי. ליאו נודע כלוחם אדיר בשדות הקטל, וכמחזר לוהט בשדות האהבה. הוא היה יפה תואר, חזק ועשיר, אך גם גאוותני כתרנגול, יהיר כחתול וראוותן כטווס. היה לו הרגל, שהכעיס מאוד את גברי האצולה באלמטיי, לפלרטט עם כל פילגש ואצילה שהיו בנמצא. הוא היה חשוב ועשיר ולכן סלח לו המלך פעם אחר פעם על מעשיו, אך יום אחד ביצע האביר מעשה שדרש נקמה ללא ספק.
היה באחד האביבים הנעימים, יצאה המלכה שנודעה ביופיה עם אמותיה לטירה מבודדת וציורית במערב המרוחק של האי. האביר ליאו שמע על כך, וברגע של חוסר מחשבה קדימה יצא לטירה הזו על סוסו. המלכה אירחה את האביר בנועם, וערכה לו ולמשרתות סעודה כיד ה...מלכה , והאביר שוחח עמה בנועם. שיחה הפכה לפלרטוט ופלרטוט הפך למעשה אהבים ממש. אחרי לילה סוער עם תכשיטי גופה, עזב האביר את הטירה וחזר לטירתו המרוחקת משם.
לרוע מזלו של האביר, המלכה ובעיקר משרתותיה לא ידעו לשתוק כראוי, ודיברו על המעשה גם בארמון. המלך שמע על כך מפי אחד הסריסים, והוא נמלא זעם ושנאה יוקדת לשמע הדבר. אשתו שלו בוגדת בו עם האביר הנאמן שלו?! המעשה הזה חייב אותו בנקמה. והו, הוא ידע כיצד לנקום.
המלך נתן לאשתו ולמשרתותיה לצאת שוב לטירה מרוחקת, אך הפעם הציע לה לצאת לטירה הלבנה המפורסמת שבצוקי הצפון. המלכה מיהרה לספר לליאו על כך, והאביר מיהר לרכב גם הוא צפונה. אך עוד כמה אבירים יצאו לצפון-שלושה מאבירי המלך רכבו לשם, בפקודת אדונם המלכותי. האביר והמלכה שבו ונפגשו בטירה הצפונית, ושוב הם סעדו יחד ופלירטטו יחד. הלילה היה נראה מושלם, כשלפתע נכנסו לטירה אבירי המלך. וכפי שאמר אדונם, הם מיהרו לבצע את הנקמה.
ליאו נלחם באבירים, וניצח כמעט את כולם בכוחו האדיר. הוא ערף את ראשו של האביר גדימינאס וביקע את חזהו של האביר מינגאודאס, אך האביר השלישי, הלוחם האדיר אלגירדאס היה יריב ראוי, ראוי מאוד. הוא נלחם בליאו שעות ארוכות, אך לבסוף הוכרע ליאו מהעייפות. הוא קרס, תש כוחות, על הרצפה. אלגירדאס יכול היה להרוג את ליאו... אך הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. הוא נתן לו להימלט בסירה על הים, ואז חזר אל המלך. הוא סיפר לו כי ליאו הצליח להימלט למרות הכל. השנאה והאכזבה בערו במלך, והוא הורה בזעמו על אביר אחר הצייתן להרוג את אשתו וילדיו של ליאו. האביר הגיע לטירתם ערב אחד, ואחרי סעודה טובה רוצץ את ראשי הילדים באלתו, ודקר עם חרבו את הגבירה בגבה. המלך גם דאג לנקום באשתו הבוגדנית. בעת שהם שטו בים השליו, הוא הפיל אותה מהסירה והטביע אותה למוות.
ליאו, תאב נקמה במלך על כך שניסה לרצוח אותו, שט בסירה ימים ארוכים, מחפש יבשה. אך הים היה רחב, ויבשה לא נראתה בו. ולילה אחד, געש הים בסערה.הגלים הענקיים איימו להטביע את סירתו של האביר, והם הכו בה בעוצמה. לבסוף הגיע גל ענק, גדול כהר, כגאולה לייסוריו של האביר, והפך את הסירה על פניה, מטביע את האביר עמוק בים.
אך האביר לא מת. בני הים, ילדי האוקיאנוס שחיו בערים מפוארות בקרקעית העשויות מאלמוגי חמצן, מצאו אותו. הם הביאו אותו לבועות האוויר שלהם, וטיפלו בו, והאכילו אותו, והשקו אותו. ליאו התחזק ונרפא, ואף נשא לאישה את בתו היפהפיה של מלך בני הים אוחז הקילשון. הוא הלך מחיל אל חיל, אך הנקמה עדיין בערה בלבו.
יום אחד, כעבור שנים רבות, מת מלך בני הים. לא היו לו בנים, רק את בתו, אשתו של ליאו. כשאשתו הפכה למלכת בני הים, הבין ליאו כי עתה יש לו הזדמנות להשיג את מבוקשו הבוער. הוא אסף את בני הים ואת יצורי האוקיאנוס המופלאים, ויצא להילחם בבני אלמטיי בזעם, מביא עמו את שבע מכות הים.
במכה הראשונה, פקדו סופות וסערות את הדייגים היוצאים לים.
במכה השנייה, הלכו כל הדגים, הלווייתנים והסרטנים מחופי אלמטיי.
במכה השלישית, באה רוח גדולה מהים והפילה את כל העצים באי.
במכה הרביעית, עלו עם הגיאות חלזונות רעילים ונחשי ים, וזרעו טרור של ארס באלמטיי.
במכה החמישית, באו עם הגיאות כרישים ודגי טרף, וסעדו את בשרם של המסכנים שנפלו לשיניהם.
במכה השישית, עלה נחשול המוות האדיר על האי, שוטף אותו, משאיר רק מעטים בין החיים, מחריב.
ובמכה השביעית,עלה צבא בני הים על אלמטיי.
ליאו יצא בראש מרכבות בני הים הרתומות להיפוקמפוסים, והם הסתערו לתרועת קונכיות המלחמה. רצח, אונס וחורבן הם נשאו איתם ברחבי האי, אך לבסוף הגיעו ליאו ולוחמיו לארמון המלך המבוצר. ליאו שלף את חרבו, ויצא ליטול את נקמתו.
הוא הביס על נקלה את שומרי הארמון, חדר לאולם הכס, וקרא תיגר על המלך. המלך לא סירב. הוא נטל גרזן קרב, והסתער לעבר האביר. הקרב היה ארוך ומדמם, אך לבסוף הוטל ליאו על הקרקע, מת. ואז הביט המלך על האי.
רק חורבן ומוות מילאו את האי, וזעקות הפצועים אנושות, שלא יחלימו לעולם. לא היה למלך עוד על מה למלוך. הוא יצא אל הצוקים הצפוניים, אל המקום בו ניסה להרוג את ליאו בעבר עם אביריו... וקפץ אל הים, אל הגלים, אל המוות העדיף על החיים.
האגדה על ליאו איש הים
לפני שנים רבות עמד בלב האוקיאנוס אי בודד ושמו אלמטיי, אי קטן, ירוק, פורה ומשגשג. שדות אורז, כרי מרעה ויערות כיסו אותו, והייתה בו עיר אחת קטנה, לחופי הים הכחול, ומדי ערב חזרו אליה דייגים עמוסי שלל. באי שלט המלך, ותחתיו משלו האבירים, שהחזיקו באחוזות קטנות של שדות מטופחים.
אחד האבירים היה ליאו, שהחזיק באחוזה נאה ורחבת ידיים בדרום האי. ליאו נודע כלוחם אדיר בשדות הקטל, וכמחזר לוהט בשדות האהבה. הוא היה יפה תואר, חזק ועשיר, אך גם גאוותני כתרנגול, יהיר כחתול וראוותן כטווס. היה לו הרגל, שהכעיס מאוד את גברי האצולה באלמטיי, לפלרטט עם כל פילגש ואצילה שהיו בנמצא. הוא היה חשוב ועשיר ולכן סלח לו המלך פעם אחר פעם על מעשיו, אך יום אחד ביצע האביר מעשה שדרש נקמה ללא ספק.
היה באחד האביבים הנעימים, יצאה המלכה שנודעה ביופיה עם אמותיה לטירה מבודדת וציורית במערב המרוחק של האי. האביר ליאו שמע על כך, וברגע של חוסר מחשבה קדימה יצא לטירה הזו על סוסו. המלכה אירחה את האביר בנועם, וערכה לו ולמשרתות סעודה כיד ה...מלכה , והאביר שוחח עמה בנועם. שיחה הפכה לפלרטוט ופלרטוט הפך למעשה אהבים ממש. אחרי לילה סוער עם תכשיטי גופה, עזב האביר את הטירה וחזר לטירתו המרוחקת משם.
לרוע מזלו של האביר, המלכה ובעיקר משרתותיה לא ידעו לשתוק כראוי, ודיברו על המעשה גם בארמון. המלך שמע על כך מפי אחד הסריסים, והוא נמלא זעם ושנאה יוקדת לשמע הדבר. אשתו שלו בוגדת בו עם האביר הנאמן שלו?! המעשה הזה חייב אותו בנקמה. והו, הוא ידע כיצד לנקום.
המלך נתן לאשתו ולמשרתותיה לצאת שוב לטירה מרוחקת, אך הפעם הציע לה לצאת לטירה הלבנה המפורסמת שבצוקי הצפון. המלכה מיהרה לספר לליאו על כך, והאביר מיהר לרכב גם הוא צפונה. אך עוד כמה אבירים יצאו לצפון-שלושה מאבירי המלך רכבו לשם, בפקודת אדונם המלכותי. האביר והמלכה שבו ונפגשו בטירה הצפונית, ושוב הם סעדו יחד ופלירטטו יחד. הלילה היה נראה מושלם, כשלפתע נכנסו לטירה אבירי המלך. וכפי שאמר אדונם, הם מיהרו לבצע את הנקמה.
ליאו נלחם באבירים, וניצח כמעט את כולם בכוחו האדיר. הוא ערף את ראשו של האביר גדימינאס וביקע את חזהו של האביר מינגאודאס, אך האביר השלישי, הלוחם האדיר אלגירדאס היה יריב ראוי, ראוי מאוד. הוא נלחם בליאו שעות ארוכות, אך לבסוף הוכרע ליאו מהעייפות. הוא קרס, תש כוחות, על הרצפה. אלגירדאס יכול היה להרוג את ליאו... אך הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. הוא נתן לו להימלט בסירה על הים, ואז חזר אל המלך. הוא סיפר לו כי ליאו הצליח להימלט למרות הכל. השנאה והאכזבה בערו במלך, והוא הורה בזעמו על אביר אחר הצייתן להרוג את אשתו וילדיו של ליאו. האביר הגיע לטירתם ערב אחד, ואחרי סעודה טובה רוצץ את ראשי הילדים באלתו, ודקר עם חרבו את הגבירה בגבה. המלך גם דאג לנקום באשתו הבוגדנית. בעת שהם שטו בים השליו, הוא הפיל אותה מהסירה והטביע אותה למוות.
ליאו, תאב נקמה במלך על כך שניסה לרצוח אותו, שט בסירה ימים ארוכים, מחפש יבשה. אך הים היה רחב, ויבשה לא נראתה בו. ולילה אחד, געש הים בסערה.הגלים הענקיים איימו להטביע את סירתו של האביר, והם הכו בה בעוצמה. לבסוף הגיע גל ענק, גדול כהר, כגאולה לייסוריו של האביר, והפך את הסירה על פניה, מטביע את האביר עמוק בים.
אך האביר לא מת. בני הים, ילדי האוקיאנוס שחיו בערים מפוארות בקרקעית העשויות מאלמוגי חמצן, מצאו אותו. הם הביאו אותו לבועות האוויר שלהם, וטיפלו בו, והאכילו אותו, והשקו אותו. ליאו התחזק ונרפא, ואף נשא לאישה את בתו היפהפיה של מלך בני הים אוחז הקילשון. הוא הלך מחיל אל חיל, אך הנקמה עדיין בערה בלבו.
יום אחד, כעבור שנים רבות, מת מלך בני הים. לא היו לו בנים, רק את בתו, אשתו של ליאו. כשאשתו הפכה למלכת בני הים, הבין ליאו כי עתה יש לו הזדמנות להשיג את מבוקשו הבוער. הוא אסף את בני הים ואת יצורי האוקיאנוס המופלאים, ויצא להילחם בבני אלמטיי בזעם, מביא עמו את שבע מכות הים.
במכה הראשונה, פקדו סופות וסערות את הדייגים היוצאים לים.
במכה השנייה, הלכו כל הדגים, הלווייתנים והסרטנים מחופי אלמטיי.
במכה השלישית, באה רוח גדולה מהים והפילה את כל העצים באי.
במכה הרביעית, עלו עם הגיאות חלזונות רעילים ונחשי ים, וזרעו טרור של ארס באלמטיי.
במכה החמישית, באו עם הגיאות כרישים ודגי טרף, וסעדו את בשרם של המסכנים שנפלו לשיניהם.
במכה השישית, עלה נחשול המוות האדיר על האי, שוטף אותו, משאיר רק מעטים בין החיים, מחריב.
ובמכה השביעית,עלה צבא בני הים על אלמטיי.
ליאו יצא בראש מרכבות בני הים הרתומות להיפוקמפוסים, והם הסתערו לתרועת קונכיות המלחמה. רצח, אונס וחורבן הם נשאו איתם ברחבי האי, אך לבסוף הגיעו ליאו ולוחמיו לארמון המלך המבוצר. ליאו שלף את חרבו, ויצא ליטול את נקמתו.
הוא הביס על נקלה את שומרי הארמון, חדר לאולם הכס, וקרא תיגר על המלך. המלך לא סירב. הוא נטל גרזן קרב, והסתער לעבר האביר. הקרב היה ארוך ומדמם, אך לבסוף הוטל ליאו על הקרקע, מת. ואז הביט המלך על האי.
רק חורבן ומוות מילאו את האי, וזעקות הפצועים אנושות, שלא יחלימו לעולם. לא היה למלך עוד על מה למלוך. הוא יצא אל הצוקים הצפוניים, אל המקום בו ניסה להרוג את ליאו בעבר עם אביריו... וקפץ אל הים, אל הגלים, אל המוות העדיף על החיים.