הערת המחבר: אשמח אם אקבל הערות, הארות ושאלות על ספר זה. המטרה הסופית היא לעשות את הסיפור טוב יותר ולעשות אותי לכותב טוב יותר, בתקווה.
דבר העורך
לפעמים המסע עושה את סוף המסע שווה. לפעמים סוף המסע עושה את המסע שווה.
בספרנו הקודם, "לאור הפנס", קנת'ן הורווינד הגיע מממלכה שבורה, ממלכה של נחלות יריבות לעתיד שלא היו בו שום נחלות אלא מלכת קרח אחת. משם הוא הגיע לעולם בו הייתה ממלכת רי עם כתם ממאר המרקיב את לבה. הוא איבד את משפחתו, את נחלתו, את אומנותו ולבסוף את חברו הטוב ביותר רק כדי להשלים את המסע. בסופו של המסע, הוענק לו התאר המפוקפק של אדון המנגינה מאת אקדמית שמיים נופלים הידועה לתהילה.
כתוצאה ממסעו, המסדר המוכר בציבור כמשמר האלון, האבירים הירוקים ועוד כמה שמות, שבו להגן על ממלכת רי מאויביה. מסדר זה היה בין הסיבות שהעתיד ההוא נמנע, העתיד שאליו הגיע קנת'ן בפעם הראשונה.
כפי שאמרתי קודם, כשהמלך המנוח ביקש לכתוב ספר לזכרה של אשתו, הוא מצא את סיפורו של קנת'ן הורווינד שזור בסיפורה. על מנת לספר את סיפורה של המלכה המנוחה, הוא נאלץ לספר את סיפורו של קנת'ן הורווינד. עתה אנחנו מגיעים לסיפור שהוא התכוון.
לא הייתה זו תקופה קלה לחיות בה גם אם היית בן לגזע המאהין לבן העור שהיווה אז כבימינו את עיקר האוכלוסיה האנושית ברי. כיום אנחנו מסתכלים על התהום הפעורה מעבר לגבולות ממלכתנו. היא מזכירה לנו שהמשותף בינינו רב מהמפריד. באותה תקופה, למרות שעדיין שררו חיים בעולם שמעבר לממלכתנו, גם אם ממלכתנו, רי, התקדמה הרבה מעבר לימי הנחלות היריבות של קנת'ן, אנשים מצאו דרכים חדשות לריב ביניהם. עיקר המרירות התנקזה כלפי הסאית'ה. גם אם ייתכן שאנשים זכרו שהסאית'ה היו צאצאים לגברים ונשים שפנו כנגד המלכים העליונים שזכרם היה מקודש להם. גם אם זכרו שהסאית'ה היו חייליהם של הזרים. בהווה הם רק ראו אותם כערמומיים ובוגדניים הנוטלים את עושרם של בני העם הפשוט. במובנים מסוימים, העובדה שהסאית'ה שהתנהלו בקרב בני הממלכה דמו להם יותר העצימה את השנאה להם מעבר לשנאה לאנשי הספינות, ההאנובן, בני גזעו אפור העור של המלך, שישבו על כס המלכים העליונים שנועד עבורם, בני גזע המאהין לבן העור.
האקדמיה האפלה, ששמה נעלם מהרשומות ולא במקרה, הנזכרת ברשומותיה של המלכה איננה קיימת כיום. כיום המקום היחיד המכשיר אנשים באומנות הוא האקדמיה המלכותית.
דבר העורך
לפעמים המסע עושה את סוף המסע שווה. לפעמים סוף המסע עושה את המסע שווה.
בספרנו הקודם, "לאור הפנס", קנת'ן הורווינד הגיע מממלכה שבורה, ממלכה של נחלות יריבות לעתיד שלא היו בו שום נחלות אלא מלכת קרח אחת. משם הוא הגיע לעולם בו הייתה ממלכת רי עם כתם ממאר המרקיב את לבה. הוא איבד את משפחתו, את נחלתו, את אומנותו ולבסוף את חברו הטוב ביותר רק כדי להשלים את המסע. בסופו של המסע, הוענק לו התאר המפוקפק של אדון המנגינה מאת אקדמית שמיים נופלים הידועה לתהילה.
כתוצאה ממסעו, המסדר המוכר בציבור כמשמר האלון, האבירים הירוקים ועוד כמה שמות, שבו להגן על ממלכת רי מאויביה. מסדר זה היה בין הסיבות שהעתיד ההוא נמנע, העתיד שאליו הגיע קנת'ן בפעם הראשונה.
כפי שאמרתי קודם, כשהמלך המנוח ביקש לכתוב ספר לזכרה של אשתו, הוא מצא את סיפורו של קנת'ן הורווינד שזור בסיפורה. על מנת לספר את סיפורה של המלכה המנוחה, הוא נאלץ לספר את סיפורו של קנת'ן הורווינד. עתה אנחנו מגיעים לסיפור שהוא התכוון.
לא הייתה זו תקופה קלה לחיות בה גם אם היית בן לגזע המאהין לבן העור שהיווה אז כבימינו את עיקר האוכלוסיה האנושית ברי. כיום אנחנו מסתכלים על התהום הפעורה מעבר לגבולות ממלכתנו. היא מזכירה לנו שהמשותף בינינו רב מהמפריד. באותה תקופה, למרות שעדיין שררו חיים בעולם שמעבר לממלכתנו, גם אם ממלכתנו, רי, התקדמה הרבה מעבר לימי הנחלות היריבות של קנת'ן, אנשים מצאו דרכים חדשות לריב ביניהם. עיקר המרירות התנקזה כלפי הסאית'ה. גם אם ייתכן שאנשים זכרו שהסאית'ה היו צאצאים לגברים ונשים שפנו כנגד המלכים העליונים שזכרם היה מקודש להם. גם אם זכרו שהסאית'ה היו חייליהם של הזרים. בהווה הם רק ראו אותם כערמומיים ובוגדניים הנוטלים את עושרם של בני העם הפשוט. במובנים מסוימים, העובדה שהסאית'ה שהתנהלו בקרב בני הממלכה דמו להם יותר העצימה את השנאה להם מעבר לשנאה לאנשי הספינות, ההאנובן, בני גזעו אפור העור של המלך, שישבו על כס המלכים העליונים שנועד עבורם, בני גזע המאהין לבן העור.
האקדמיה האפלה, ששמה נעלם מהרשומות ולא במקרה, הנזכרת ברשומותיה של המלכה איננה קיימת כיום. כיום המקום היחיד המכשיר אנשים באומנות הוא האקדמיה המלכותית.