היום ביימתי לקרוא את הספר ״אראגון״ מסדרת הירושה, והרגשתי שאני חייב לעשות עליו ביקורת. זו רק דעתי, אבל זו ההתרשמות שלי מהספר.
קודם כל, העלילה מצוינת, המשלב הגבוה נעים לקריאה והתיאורים טובים. מבחינת כתיבה ועלילה-הספר טוב מאוד.
הבעיה שלי עם הספר נעוצה בעיקר בזה שאני רואה שם הרבה העתקות מטולקין (במקרה הטוב) או נסיון להראות ״גם אני כמוהו ויודע להמציא שפות״ (במקרה הלא טוב). כן, אני יודע שכמעט ואי אפשר להיות סופר פנטזיה ולא לקחת ממנו השראה (רולינס דווקא לא לוקחת הרבה), אבל... ״אלפים הם עם קסום שהגיע לפני שנים מהמערב הרחוק ויצר ממלכה חזקה בארץ״... נשמע מוכר? (רמז: הסילמריליון).
אבל זה היה ניחא, לא הפריע כל כך. הפריע לי השיבוץ של כל מני ביטויים ומשפטים בשפות המומצאות של פאוליני בספר, לפעמים בלי לתת להם בכלל תרגום ובלי ספק בלי שהם מועילים לעלילה או מעשירים את העולם ואת חווית הקריאה. יכול להיות שזה כדי להראות ״גם אני כמוהו ויודע להמציא שפות״, אולי הסופר פשוט ניסה להעשיר את העולם, וזה התחרבש לו.
היתה גם דעה פילוסופית של אראגון שהפריעה לי, אבל ניחא, לא ממש הפריע לחוויה הקריאה.
לסיכום: ספר מצוין עלילתית, אבל עניין השפות הפריע לי.
קודם כל, העלילה מצוינת, המשלב הגבוה נעים לקריאה והתיאורים טובים. מבחינת כתיבה ועלילה-הספר טוב מאוד.
הבעיה שלי עם הספר נעוצה בעיקר בזה שאני רואה שם הרבה העתקות מטולקין (במקרה הטוב) או נסיון להראות ״גם אני כמוהו ויודע להמציא שפות״ (במקרה הלא טוב). כן, אני יודע שכמעט ואי אפשר להיות סופר פנטזיה ולא לקחת ממנו השראה (רולינס דווקא לא לוקחת הרבה), אבל... ״אלפים הם עם קסום שהגיע לפני שנים מהמערב הרחוק ויצר ממלכה חזקה בארץ״... נשמע מוכר? (רמז: הסילמריליון).
אבל זה היה ניחא, לא הפריע כל כך. הפריע לי השיבוץ של כל מני ביטויים ומשפטים בשפות המומצאות של פאוליני בספר, לפעמים בלי לתת להם בכלל תרגום ובלי ספק בלי שהם מועילים לעלילה או מעשירים את העולם ואת חווית הקריאה. יכול להיות שזה כדי להראות ״גם אני כמוהו ויודע להמציא שפות״, אולי הסופר פשוט ניסה להעשיר את העולם, וזה התחרבש לו.
היתה גם דעה פילוסופית של אראגון שהפריעה לי, אבל ניחא, לא ממש הפריע לחוויה הקריאה.
לסיכום: ספר מצוין עלילתית, אבל עניין השפות הפריע לי.
