סיפור [סיפור][אתגר 39] אבן

"זה כבר היום השישים למסע. אספקת המים שלנו כמעט נגמרה, המזון מועט, האם זה שווה את זה?
האם האבן הזו שווה כל כך הרבה? אני תוהה."
יותא קרא את המשפט הזה שוב ושוב. הוא קרא אותו כל כך הרבה פעמים שכשהוא עצם את עיניו, הוא יכל לקרוא את האותיות גם שם.
"טוראי יותא סרגן!" קול צעקה הקפיץ אותו ממיטתו והוא תחב במהירות את הדף לתוך חולצתו. "ככה אתה מתבטל?!"
יותא הרים את עיניו ופגש במקור הקול, המפקד שלו, קפטן דארש גו, אחד המפקדים המוערכים ביותר בתולדות הצי, וגם אחד הקשוחים ביותר.
"אני מצטער קפטן," מלמל יותא, "התפללתי."
"שהתפילות שלך ישקו לי בתחת! יש לך עבודה לעשות! או שאתה מעדיף שנזרוק אותך מהסיפון כדי שכרישי החלל יאכלו אותך?!"
יותא בלע את רוקו. קפטן דארש אהב לאיים עם כרישי חלל, ואף על פי שאף אחד לא ראה אחד או אפילו שמע על אחד בעבר, כולם פחדו מהם.
"כן קפטן." יותא אמר ורץ מהחדר אל גשר הפיקוד. הוא התיישב בכסאו, זה שליד ההגאי, והסתכל על המפה שבצג שלו. מחוז יעדם הוצג בX גדול ואדום, והנקודה הלבנה שהייתה החללית שלהם התקרבה אליו באיטיות.
"רק עוד קצת," יותא מלמל לעצמו ונגע בדף מבעד לחולצתו, "רק עוד קצת ואגלה אם זה היה שווה את זה, אבא."