[סקר] באיזה גיל שיחקתם לראשונה?

כבר טענתי בעבר שרוב השחקנים נחשפו למו"ד ולתחביב באופן כללי כבר בגיל צעיר, מחבר או חוג שהכירו להם את המשחק. בגיל כזה ספרי חוקים בלועזית מהווים בעיה ובלי תרגום שלהם אני חושש שהתחביב ילך וידעך בארץ.

הסקר נועד לבדוק את קבוצות הגילאים בהם משחקים בפעם הראשונה בשיטה מסודרת. חוץ ממנו, האם אתם התחלתם לשחק עם ספרי חוקים באנגלית או מכירים אנשים כאלו?

הפילוח לקבוצות גיל חסר משמעות - זו סתם חלוקה עשרונית שרירותית שאין לה שום דבר משותף.
אפשר לקבל תמונת מצב טובה ומדוייקת יותר, עם פילוח לשכבות גיל:
6-9 (גילאי יסודי שבהם גם האוריינות והחשיבה הכמותית לא משהו, ולכן מפתיע שמישהו ישחק אז)
10-11 (כיתות ה'-ו' - אמורים כבר לדעת חשבון כמו שצריך, לקרוא ואפילו קצת אנגלית)
12-14 (חטיבת ביניים - בדרך כלל מתחילים לשחק בשכבת הגיל הזו, כולל נגישות מסויימת לחומר באנגלית)
15-18 (חטיבה עליונה/תיכון - כל אלה שלא הפסיקו לשחק אחרי חט"ב - בשלב הזה גם יודעים מספיק אנגלית כדי להשתמש בספרים באנגלית בצורה יותר שוטפת)
18-21 (צבא - בדרך כלל מפסיקים לשחק בשלב הזה מאילוצי זמן)
22-25 (סטודנטים, עובדים וכד' - מעט אנשים כנראה מתחילים לשחק בשלב הזה)
25-30 ("אנשים מבוגרים" - בשלב הזה גם אנשים מקימים משפחה לפעמים)
31+ (כנראה מעט מאוד אנשים מתחילים לשחק בשלב הזה, אבל ככל שעולים בגיל גדלה הסבירות של חשיפת הילדים לתחביב ואולי גם רצון לשחק שוב - רק שאין זמן..)

המיון על פי שיטה "מסודרת" (אני מניח שאתה מדבר על משחק על פי הספר) הוא קצת בעייתי בעיניי. ההגבלה של הסקר למשחק בשיטה "מסודרת" עלול לפסול את כל "חצאי השיטות" וה-homebrew, ובכך לעוות את התוצאות.

לדוגמה, אני התחלתי לשחק בסביבות גיל 8, אבל לא שיחקתי בשיטה כפי שהיא כתובה עד סוף התיכון (לפחות לא באופן רציף). בהתחלה היה מדובר בפישוט שנעשה לצורך חוג, אחרי זה אילתור שהתבסס על היכרות רק עם מגדיר המפלצות וכו'. לפי ההגדרה הצרה של שיטה "מסודרת", העשור הזה של עיסוק בתחביב לא נכנס לנתונים.

לגבי הפגיעה בתחביב עקב החוסר בתרגום, אני לא בטוח עד כמה התחזית שלך נכונה. לדעתי, אלו שממשיכים בתחביב לאורך זמן הם גם ככה אנשים שהתחביב "בוער בעצמותיהם", ואלו ימצאו דרך כזו או אחרת לשחק ללא תלות בתרגום.

כשאני חושב על זה, עצם הקביעה שאין תרגום היא שגויה. רק לאחרונה התחילו להוציא ספרים של פאת'פיינדר מתורגמים לעברית, אז הבהלה שלך לגבי עתיד התחביב לא ברורה לי.

אני גם מסכים שהחלוקה פה שרירותית, והייתי מחלק בצורה שונה. לא על בסיס גיל, אלא על בסיס שלב בחיים:
-בית ספר יסודי, שמי שהתחיל שם רוב הסיכויים התחיל בחוגים.
-חטיבה-תיכון, שזה שלב שבו שחקנים בדרך כלל מוצאים את דרכם לבד לתחביב, בדרך כלל דרך תחביבים דומים וחברים.
-צבא, שזה מקום שבו אנשים שעד כה לא הכירו את התחביב, נחשפים אליו כתוצאה מכור ההיתוך שמחבר אותם עם שחקנים שאחרת הם לא היו פוגשים. מי שנכנס בשלב הזה, כנראה יצא לו הרבה לשחק בבסיס ובשבתות, והייתה לו חוויה צבאית מעניינת מהבחינה הזאת.
-סטודנטים, שמגיעים לתחביב בשלב הזה בצורה דומה לצבא, אבל כנראה כבר מנקודת מבט יותר בוגרת.
-פוסט-לימודים, 'אנשים בוגרים', אנשים עובדים, אנשי משפחה, איך שאתם רוצים לקרוא לזה. כל מי שכבר הגיע לשלב בחיים בו המעגל החברתי שלו יחסית מקובע. מי שהתחיל לשחק כאן זה כנראה אנשים שכבר יש להם חברים\בני זוג שמשחקים, וניסו לשכנע אותם לשחק, ועד עכשיו לא הצליחו.

כמו כן, "המשחק הראשון" לדעתי צריך להיות מוגדר אינדיבידואלית, כל אחד צריך פשוט להחליט מה הפעם הראשונה שהוא מחשיב שהוא שיחק "משחק תפקידים". זה יכול להיות וואן טיימר מהנה בכנס, זה יכול להיות התנסות בקייטנת מבוכים ודרקונים, סשן מאולתר במרתף של חבר, וואטאבר.
עניין הלועזית, אם רלוונטי, רלוונטי רק לקבוצת הגיל הראשונה (בית ספר יסודי). לדעתי בימינו, אחרי הגיל הזה בני נוער כבר לא מפחדים מספרים באנגלית, אם הם מעניינים אותם. לראייה אתה יכול גם לבדוק באיזה גילאים התחילו לקרוא את הארי פוטר באנגלית (אני משער שיש לזה נתונים איפשהו).

אני מסכים עם החילוק של פלאפי, אבל לדעתי אמורות להיות שני חלוקות של היסודי. יש הבדל בין מי שמתחיל בכיתה א או ב למי שמתחיל בכיתה ו'.
אני גם לא חושב שזה משנה אם שיחקו בשיטה מסודרת או לא. אנחנו שיחקנו שנים בחופשיטה שהמצאנו לבד בערך בכיתה ד או ה עד תחילת התיכון בכיתה ט'.
שיש כזה תחביב עולמי ואפילו ספרים עם חוקים מסודרים גילינו רק כי פתחו לנו חוג מו"ד בבית הספר כשהינו בכיתה ז' או ו', וגם אז נשארנו בעיקר עם החופשיטה שלנו.
לכן הצבעתי בסקר 11-20 למרות שבפועל אני מ10 ומטה.

זה הולך להיות שרשור מתודולוגיה בקצב הזה

דווקא הבחירה בשיטה מסודרת (אפשר להתווכח אם היא צריכה להיות מסחרית או תוצרת בית) היא סוג של קו פרשת מים נוח - כי חופשיטה ו"נדמה לי" ברמות כאלה ואחרות המון ילדים עושים. אני די זוכר את עצמי בגיל 8-9 משחק עם חברים בכל מיני תרחישים מדומיינים שכללו מצב שצריך לפתור (למשל - עבר לגור בבניין ליד מכשף רשע שזומם להזיק לילדי השכונה) או סיטואציות מסרטים וסדרות, ומה היינו עושים שם לבד או בעזרת דמויות מסרטים/סדרות או דמויות מדומיינות. אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה משחק תפקידים, אבל זה קרוב יחסית.

לדעתי בשביל שמשחק של ילדים יקרא מ"ת, צריך להיות שה"ם, ושעיקר המשחק יהיה בדיבור ולא בלקפוץ ולהשתולל כמנהג הילדים.

אני זוכר שהינו קופצים על אבנים וזורקים אגרופים לאוויר בשביל לכסח תצורה לחיילים של שרדר, וכל אחד מאיתנו התהדר בשם של אומן אחר מתקופת הרנסנס, ברור שזה לא נחשב.
ברגע שיש שה"ם, ועיקר המשחק הוא מה אתה מתאר שאתה עושה ולא כמה חזק אתה בועט באוויר או כמה מהר אתה מתגלגל בחול, זה כבר סיפור אחר.
במיוחד כשאתה צריך להרוויח ביושר את חרב האש שלך, ולא מספיק פשוט להכריז "הנה תראו יש לי חרב אש ואני אחסל אותם!!" בגינה השכונתית.
במיוחד אם יש אינטירקציה עם הדב"שים שהיא יותר מורכבת מלחסל אותם או להוביל אותם למקום מבטחים.

משחק תפקידים מוגדר מהשם שלו, כאשר שחקן משחק תפקיד או דמות. אז במשחקי "כאילו" אתה לא תקבע הצלחה על פי גלגול קובייה אלא על פי כמה חזק הרבצת לאוויר, ביג דיל.

אבל השאלה היא כמה אנשים מצטרפים לתחביב בלי קשר לתרגום, ואני מתקשה לחשוב על קהילה שתתבסס על משחקים נטולי שיטה, חוץ מכמה לארפים פה ושם, ולכן התכוונתי למשחק ראשון בשיטה קיימת.

לדעתכם הייתה קיימת קהילה של התחביב בארץ והמשך שלו לאחר גילאי היסודי בלי שיטה מתורגמת?

אנשים התחילו לשחק בארץ עוד לפני שהיה מו"ד בעברית - זה התחיל מאנשים ששיחקו בחו"ל (סטודנטים, ילדים של אנשים שהיו בחו"ל מטעמי עבודה) והמשיך באנשים ש"דודים מאמריקה" שלחו להם את המשחק שהם שמעו מהחברים מהסוג הראשון. בשלב מסויים היה גם יבוא כלשהו של מוצרי מו"ד ומוד"מ1 שלפי מה ששמעתי נמכרו בחנות "דיונון" של אוניברסיטת ת"א בשנות השמונים.

כשמיצוב ובאג התחילו בשיתוף הפעולה בתרגום והוצאה לאור של הקופסא האדומה (יצאה בעברית ב-1989 - בחוברת לשחקן עדיין הייתה התייחסות ל"שטר של חמישה שקלים" כדוגמא להשוות אליה פיסות פלטינה!) זה קרה על רקע הנחה של פרופ' פרי (אבא של האחים פרי וכלכלן ממולח בזכות עצמו) שיש לזה ביקוש.

Adran אמר/ה:

לדעתכם הייתה קיימת קהילה של התחביב בארץ והמשך שלו לאחר גילאי היסודי בלי שיטה מתורגמת?

יש ללחוץ כדי להרחיב...

קודם כל, בוודאי. אני אהמר ואגיד שלפחות רבע מהקהילה הנוכחית זה שחקנים שבחייהם לא נגעו במוצר מתורגם. בדרך כלל זה פשוט מתוך התרגלות למשחקים באנגלית, שמובילה לאמונה טפלה שמשחקים בעברית זה מטופש, שמובילה לסלידה מלשחק בעברית.
לגבי השאר, יש כאלו שהתחילו לשחק ממוצרים מתורגמים (כמוני), ויש כאלו ששילבו מוצרים מתורגמים כי היה להם נוח. אני חושב שרוב השחקנים הנורמאלים משחקים לרוב במשחקים באנגלית (כי רוב ההיצע עדיין באנגלית), ולא אכפת להם גם לשחק בשיטות מתורגמות (מו"ד ונגזרותיה, בעיקר).

ראשית, מסכים שהסקר לא בנוי נכון מבחינת גילאים, אולי כדאי לפתוח מחדש. אני למשל סימנתי 10 ומטה, אני חושב שהתחלתי בכיתה ד' או ג', אבל יש הבדל מהותי למשל בין מי שהתחיל בכיתה ה' או בצבא.

בנוגע לשאלה

Adran אמר/ה:

[post]665831[/post] לדעתכם הייתה קיימת קהילה של התחביב בארץ והמשך שלו לאחר גילאי היסודי בלי שיטה מתורגמת?

יש ללחוץ כדי להרחיב...

אי-שם בשנת 2002 חבר שלי עבד עבור הקוביה, שייבאו את מבוכים ודרקונים באנגלית לארץ. זו הייתה תקופה שכבר לא היו ספרים בעברית מזה עשור בחנויות מחד, ומאידך עדיין לא היה אינטרנט, אז רוב מי שקנה - קנה בארץ. לזכרוני לפי הצהרת החבר, הקוביה (שאז היה להם שם אחר) מכרו משהו כמו 500-600 עותקים בשנה של ספר החוקים לשחקן באנגלית.
אחרי שנתיים, כשכוכבי-כסף הוציאו את הספר בעברית, המכירות של הספר באנגלית די קרסו, אני חושב לסדר גודל של אולי 200 ספרים בשנה, אבל כוכבי-כסף קפצו, אם אני זוכר נכון אז דובר על מכירות גבוהות יחסית, לא זוכר מספר מדויק אבל אני חושב שבאזור ה-2500 או 3000 בשנה.

אז מספרית, היה שוק כשהיה רק אנגלית, אבל ברגע שנכנס העברית השוק הזה התפוצץ. היום לדעתי הוא קצת יותר קטן דרך-אגב.
ומכיוון שהמכירות של הספרים באנגלית די נפגעו מהתרגום לעברית, אז כנראה שחלק גדול ממי שרכש באנגלית היה דווקא בגילאי חטיבת-ביניים תיכון, ולא בני 25 או 30 שכבר רגילים לשחק בשפה X.
סתם כהערה, כשאני התחלתי לשחק אי-שם כשהייתי צעיר, התחלתי בגרסה האנגלית של הקופסאות של מו"ד, היה פעם מאוד קל למצוא משחקי תפקידים, גם באנגלית, בחנויות ברחבי הארץ. קנינו בבאג...

לומר שהיה קל למצוא משחקי תפקידים בארץ זה מאוד תלוי מתי ואיפה. לא בכל מקום היה יבוא מסודר של באג (שהיו היבואן הרשמי) ושיטות שאינן מו"ד לא היו בכלל.

כשמו"ד בקופסאות תורגם לעברית, הוא הופץ (ע"י באג, שמיצוב בינ"ל שיתפו איתם פעולה) גם לרשתות מיינסטרים כמו סטימצקי. בתקופה שזה נכנס לאופנה (ה"דרגון בום" הראשון של 1991-1992) גם הייתה הפצה די אקלקטית של מוצרים מיובאים באנגלית - אבל בלי שום סדר וארגון - יכלת למצוא למשל הרפתקה לדארק סאן באיזה חנות של סטימצקי בחיפה, אבל לא את ערכת הבסיס עצמה. כדי להנות ממבחר של ממש היית צריך להגיע לחנויות גדולות במרכז (פריק/ליריק והסניף הענק של סטימצקי בת"א, "קול זאב" בירושלים). מי שהיה מנוי למידעונים של מיצוב היה מקבל פעם-ב.. גם קטלוג והיה אפשר להזמין ישר ממיצוב בטלפון - ככה השגתי את המדריך השלם לפסיוניסט שלא מצאתי בשום חנות.

אינטרנט היה בארץ בתחילת שנות התשעים, אבל לא היו ממש חנויות-רשת ועל חומר רשמי אונליין מי חשב בכלל. במעמקי האתר של ויזארדס עדיין יש קבצים מהתקופה ההיא שהם שיחררו בתור נסיון - הרפתקאות מו"ד1 ישנות (ואת הגזטיר של אלפי הצללים) בפורמט RTF עם המפות בקובצי GIF נפרדים ובלי כל גרפיקה אחרת.