אני אישית תמיד שיחקתי בקבוצות שבהם כל המטרה של המשחק היא לרצוח מפלצות.
כל מפגש היינו בקרב ואם לא היינו בקרב היתה בעייה של שיעמום.
אני לא יודע אם זאת הייתה אשמת השה"ם, ההרפתקה, העולם, השיטה או אנחנו, השחקנים, אבל כל הקטעים של הדיפלומטיה לא עניינו אף אחד. כולם ידעו מראש שאף אחד לא יהיה bard כי הוא לא טוב בקרבי, ותמיד היו כמעט כולם דמויות קפ"פ או ריפוי, או סוג אחר כלשהו שקשור לקרב.
אחרי שמיעה די ארוכה של "על כתפי גמדים" (not sponsored by ), היו כמה פרקים שבהם דיברו על משחק דמות ובשבילי זה היה חדש. זה היה רעיון מגניב, אבל לא היה לי דרך לנסות אותו, חוץ מב2 משחקים מקוונים בפורום, שהם בד"כ חופשיטה מה שמאפשר בעיקר משחק דמות.
והאמת, אולי אני מתלהב ממשהו חדש / לא מתלהב מהקרבות כי תמיד עשינו את זה אבל מהמשחק דמות הרבה יותר נהניתי.
אז למה תמיד בכל הקבוצות המאורגנות של חוגים וכאלה הם רק קרבות ואולי סיפור שלא ניסה אפילו להיות מושקע שאף אחד לא שם לו חצי אוזן?
מה אתם מעדיפים?
מה אתם משחקים אצלכם?
האם אתם / המנחה אצלכם מעודד שימוש בתארים?
כל מפגש היינו בקרב ואם לא היינו בקרב היתה בעייה של שיעמום.
אני לא יודע אם זאת הייתה אשמת השה"ם, ההרפתקה, העולם, השיטה או אנחנו, השחקנים, אבל כל הקטעים של הדיפלומטיה לא עניינו אף אחד. כולם ידעו מראש שאף אחד לא יהיה bard כי הוא לא טוב בקרבי, ותמיד היו כמעט כולם דמויות קפ"פ או ריפוי, או סוג אחר כלשהו שקשור לקרב.
אחרי שמיעה די ארוכה של "על כתפי גמדים" (not sponsored by ), היו כמה פרקים שבהם דיברו על משחק דמות ובשבילי זה היה חדש. זה היה רעיון מגניב, אבל לא היה לי דרך לנסות אותו, חוץ מב2 משחקים מקוונים בפורום, שהם בד"כ חופשיטה מה שמאפשר בעיקר משחק דמות.
והאמת, אולי אני מתלהב ממשהו חדש / לא מתלהב מהקרבות כי תמיד עשינו את זה אבל מהמשחק דמות הרבה יותר נהניתי.
אז למה תמיד בכל הקבוצות המאורגנות של חוגים וכאלה הם רק קרבות ואולי סיפור שלא ניסה אפילו להיות מושקע שאף אחד לא שם לו חצי אוזן?
מה אתם מעדיפים?
מה אתם משחקים אצלכם?
האם אתם / המנחה אצלכם מעודד שימוש בתארים?