ויידר מגניב (לפחות לדעתי, ולדעת הרבה אוהדי SW) בעיקר בגלל הסיפור שלו, הוא דמות טרגית לכל דבר, הוא "חזק" הוא היה גיבור פעם והוא סרח בשם האהבה, הוא נאלץ לבגוד בכל מה שהיה לו, ולבסוף הושחת עד לרמה שלא באמת היה לו אכפת מהבן שלו עצמו, ואז הוא זגם זכה להזדמנות לגאול את עצמו, והוכיח שלא משנה כמה עמוק אתה בבוץ, תמיד נשאר בך משהו. הרבה יגידו שהוא יותר קורבן מאשר נבל. (אבל זה כבר נושא אחר)
העניין הוא, שבתור "נבל" או דמות רעה, יש לנו פה מקרה שהוא לא "אני שונא דרדסים" הוא עבר לצד האפל בגלל שהוא האמין שזה היה הדבר הנכון לעשות, (ובוא נהיה כנים, זה שטנועת המרד נשמעת מגניב, בכל זאת מדובר בחבורת טרטיסטים אנרכיסטים שפעלו נגד שלטון החוק) והוא הוצב בהרה סוגיות "מוסריות" שבהן היינו רוצים להעמיד דמוית עמוקות. (האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם מותר לו לפגוע באחרים בשביל אלו שהוא אוהב?), למעשה. ווידר הוא סוג של הוכחה שגם הבחור הנורמטבי ביותר מסוגל להגיע לשפל המדרגה במידה והנסיבות מובילות אותו לזה. אם היית מכניס חבורת שחקנים למשחק בעולם של מלחמת הכוכבים, שבהם הם לא יודעים מה קרה בפרקים 1-3, ומבחינתם ווידר הוא "גיבור" אשר מטהר את הגלקסיה ממכשפים מוסכנים ועתיקים שמנסים לשבש את הסדר הקיים, הם גם היו רואים בו דמות טובה.
לדעתי זה מה שהפוך נבל לנבל טוב, לא שהוא מר "רשע מרושע" שהורג חפים מפשע לאורחת בוקר, שורף משרתים ששפכו עליו אוכל, ובכללי עוסק בהכחדה של כלבלבים, אלא שיש בו עומק כלשהו, שהסיפור של הנפילה שלו כן מרגיש נכון, ושאפשר להבין את הזעם שלו.