הערה: אלה הפרשנות וההמשך האישיים שלי לכתבי טולקין, וכל אחד יכול לפרש בדרך אחרת.
אני התחלתי לכתוב פאנפיק (סוג של...), שמתאר כמעין טקסט מידעי את מה שקרה בארץ התיכונה אחרי אירועי ''שר הטבעות'', ורציתי לדעת אילו ביקורות הם יקבלו. לא ידעתי איך להציג את זה, אז החלטתי פשוט להביא את החומר ושכל אחד יעשה איתו מה שבא לו.
אז...
חלק ראשון: תור הזהב של גונדור (0-387), ופלישת המאהאדים
בשנת 0 עלה לשלטון אראגורן אלסאר, ראשון מלכי בית טלקונטאר, אחד מענפי בית אלנדיל. הוא ניצח את שרידי אנשי סאורון, והקים את הממלכה המאוחדת של גונדור וארנור, שהשתרעה מימת ר'ון במזרח עד הים במערב, ומהאראד בדרום עד ארצות הקרח בצפון. הוא שיקם חלקים ממורדור ונתן אותם לעבדיו המשוחררים של סאורון, האורקים נמלטו בשן ובעין למזרח הרחוק, וחלק משבטי הדרום והמזרח שילמו לו מסים. העם תמך בו, בירתו, מינאס טירית, הייתה המפוארת שבערי הארץ, בעלי בריתו הרוהירים היו נאמנים לו ושרידי האלפים והגמדים שיתפו איתו פעולה. עם מותו, בשנת 120, הגיעה הממלכה לשיא. בנו אלדאריון לא הגיע להישגים מיוחדים, אך שמר על הממלכה, וכך היא נשמרה עוד 250 שנים.
אך המזרח והדרום לא קפאו. הדת הכחולה, שהקימו עוד בעידן השלישי הקוסמים הכחולים שהגיעו מואלינור לר'ון המזרחית, התחזקה מאוד, על חשבון הדת השחורה של סאורון, שהופצה אצל בני המזרח בעת שלטונו. הדת הכחולה האמינה בארו, אך טענה שהואלאר הם כמעט שווים לו-ארו הוא אל השמים וראש הפנתיאון. הקוסמים טענו שבגונדור סילפו את הציווי האלוהי, ושיש להכחיל אותם או להשמידם. הדת השחורה נשארה אצל שבטי האורקים: האקורוק (ak-uruk), ה''אורקים הלבנים'' שמוצאם בהרי הערפל, הקיזילורוק (kizil-uruk), ''האורקים האדומים'' שמוצאם באייזנגרד, והקאראורוק (kara-uruk), ''האורקים השחורים'' שמוצאם במורדור.
בינתיים, בשנות ה-70 של המאה ה-4 קרה פיצוץ אוכלוסין אצל השבט המאהאדי, עם מיושב ופאגאני מקצוות האראד הקרובה. בשנת 375 החליט המלך מיקפיסה שיש צורך שחלק מהעם ינדוד מהארץ. הוא לקח חצי מהעם, ונתן אותו בידי אחיו, מסיניסה, שהוביל אותו צפונה לעבר אדמותיה הפוריות של דרום מורדור, שהיו מיושבות בידי צאצאי העבדים. הם חיו במדינה חלשה שהיתה תלויה מאוד בגונדור, דתם הייתה הדת הלבנה ושפתם שילוב של הלשון המדוברת ושפות האראדריות. הם היו לבני עור ושיערם כהה.
לאחר 5 שנים (שכללו עצירות ממושכות ותנועה איטית בשל הנשים, הכבשים, הילדים, הזקנים וכו') הגיע מסיניסה לדרום מורדור. המאהאדים החלו מייד במלאכת הכיבוש: עיר הבירה נורנוסט נפלה במהירות בפני פילי המלחמה ההאראדריים, ובכפרים הכיבוש היה קל אפילו יותר. עד 381 כל מורדור, למעט אזור באראד דור והשערים השחורים, נשלטה בידי המאהאדים, ופירנסה אותם היטב.
אך מלך גונדור, נומנקאר, לא עבר על המעשה בשתיקה. הוא גייס את שר צבאו ובן דודו, קיריאנדיל מדול-אמרות, ואחרי שנתיים של גיוס החיילים התקיף את מורדור.
קיריאנדיל חצה את מעבר מורגול בבטחה, ואף עבר את רמת גורגורות וראה את הריסות באראד דור ואת הר הגורל. כשהגיע למישורי ליתלאד הוא ציפה לפגוש את צבאו של מסיניסה. ציפתה לו הפתעה.
מסיניסה מיהר לקרוא לאחיו, ומיקיפסה בא עם כוח השווה לכוחו של הגונדורי, 20,000 חיילים. מסיניסה הביא עוד 30,000, והם התייצבו מול קיריאנדיל ואביריו במישורי ליתלאד. הסתערות הפרשים והמומואקיל המאהאדים שברה את הגונדורים, שרובם נהרגו או נשבו. מסיניסה שלח את ראשו של קיריאנדיל על מגש כסף למלך גונדור, והכתיר עצמו כ''מלך נורנאן, גורגורות ובאראד דור'', משמע מלך מורדור. הוא בנה עיר בירה חדשה, מסיניסאיטסה (Masinisaitsa)(תהילת מסיניסה), על אי בימת נורנאן. הוא הרס את מקדשי ארו, והחליפם במקדשים פאגאניים לאלילי האראד, ופעל להמרת דתם של העבדים המשוחררים. בקתות בוץ עם גגות קש בסגנון ההאראדרי מילאו את הכפרים, וברחובות נשמעה רק שפתם של המאהאדים-הדיבור בלשון המשותפת, ובייחוד בשפות האלפים ששימשו בטקסטים דתיים של הדת הלבנה, נאסר.
נומנקאר מלך גונדור הזדעזע. מצביאו הטוב ביותר הובס בידי חבורת ברברים פאגאנים?! הוא מיהר לגייס את צבאו, והפעם קרא לעזרה את איאוהלם מלך רוהאן. צבא גדול בן 60,000 חיילים צעד לעבר מורדור.
מיקפיסה קרא ל-20,000 החיילים שהשאיר בבית. החיל ההאראדרי בן 40,000 החיילים צעד לעבר מעבר מורגול, בתקווה לנצל את תנאי השטח כדי לחפות על נחיתותם המספרית. הצבאות נפגשו ביולי 385. הפרשים הרוהירים והגונדוריים, עטויי שריונות שרשראות, וחלקם קלים יותר ומשליכי כידונים, נערכו בצידו המזרחי של המעבר, ליד מינאס מורגול. מסיניסה ומיקפיסה ערכו את החי''ר הבינוני (תרתי משמע) ואת החי''ר הכבד יותר בקו עבה בצד המזרחי, כשמאחוריהם הפרשים והמומאקיל. הגונדורים נאלצו פשוט להסתער חזיתית על ההאראדרים, תתוך הסתכנות ודאית בדריסה בידי הפילים. הם עשו זאת. שני הצדדים איבדו הרבה חיילים, אך לבסוף דרסו הפילים את מלכי גונדור ורוהאן, והניצולים נמלטו.
קרב מורגול קבע עובדה בשטח: מסיניסה המאהאדי שולט במורדור. אחרי שנתיים מייגעות של משא ומתן, נחתם ב-387 שלום אוסגיליאת: מסיניסה ושושלתו הוכרו כשליטי מורדור, וזכו גם בשליטה על מוצב מורגול האסטרטגי. המלך הילד של גונדור, נארמאקיל, נאלץ גם להשיא את דודתו בת ה-25, איארנדיס, לגולוסה בן מסיניסה, המבוגר ממנה ב-7 שנים. מסיניסה הכיר את האמונה ששושלת לותיין לא תכזיב, והחליט לקחת חלק בשושלת גם הוא. כך הוא גם יצר קשר דם עם בית קאסטאמיר, שליטי האיים הדרומיים והטוענים לכתר גונדור, צאצאיו של קאסטאמיר וכן של ראש שבט האראדרי והמלכה בירותיאל.
כך החלה שקיעת גונדור, כשמורדור שבה ועלתה.
אשמח לביקורת, רצוי בונה!
אני התחלתי לכתוב פאנפיק (סוג של...), שמתאר כמעין טקסט מידעי את מה שקרה בארץ התיכונה אחרי אירועי ''שר הטבעות'', ורציתי לדעת אילו ביקורות הם יקבלו. לא ידעתי איך להציג את זה, אז החלטתי פשוט להביא את החומר ושכל אחד יעשה איתו מה שבא לו.
אז...
חלק ראשון: תור הזהב של גונדור (0-387), ופלישת המאהאדים
בשנת 0 עלה לשלטון אראגורן אלסאר, ראשון מלכי בית טלקונטאר, אחד מענפי בית אלנדיל. הוא ניצח את שרידי אנשי סאורון, והקים את הממלכה המאוחדת של גונדור וארנור, שהשתרעה מימת ר'ון במזרח עד הים במערב, ומהאראד בדרום עד ארצות הקרח בצפון. הוא שיקם חלקים ממורדור ונתן אותם לעבדיו המשוחררים של סאורון, האורקים נמלטו בשן ובעין למזרח הרחוק, וחלק משבטי הדרום והמזרח שילמו לו מסים. העם תמך בו, בירתו, מינאס טירית, הייתה המפוארת שבערי הארץ, בעלי בריתו הרוהירים היו נאמנים לו ושרידי האלפים והגמדים שיתפו איתו פעולה. עם מותו, בשנת 120, הגיעה הממלכה לשיא. בנו אלדאריון לא הגיע להישגים מיוחדים, אך שמר על הממלכה, וכך היא נשמרה עוד 250 שנים.
אך המזרח והדרום לא קפאו. הדת הכחולה, שהקימו עוד בעידן השלישי הקוסמים הכחולים שהגיעו מואלינור לר'ון המזרחית, התחזקה מאוד, על חשבון הדת השחורה של סאורון, שהופצה אצל בני המזרח בעת שלטונו. הדת הכחולה האמינה בארו, אך טענה שהואלאר הם כמעט שווים לו-ארו הוא אל השמים וראש הפנתיאון. הקוסמים טענו שבגונדור סילפו את הציווי האלוהי, ושיש להכחיל אותם או להשמידם. הדת השחורה נשארה אצל שבטי האורקים: האקורוק (ak-uruk), ה''אורקים הלבנים'' שמוצאם בהרי הערפל, הקיזילורוק (kizil-uruk), ''האורקים האדומים'' שמוצאם באייזנגרד, והקאראורוק (kara-uruk), ''האורקים השחורים'' שמוצאם במורדור.
בינתיים, בשנות ה-70 של המאה ה-4 קרה פיצוץ אוכלוסין אצל השבט המאהאדי, עם מיושב ופאגאני מקצוות האראד הקרובה. בשנת 375 החליט המלך מיקפיסה שיש צורך שחלק מהעם ינדוד מהארץ. הוא לקח חצי מהעם, ונתן אותו בידי אחיו, מסיניסה, שהוביל אותו צפונה לעבר אדמותיה הפוריות של דרום מורדור, שהיו מיושבות בידי צאצאי העבדים. הם חיו במדינה חלשה שהיתה תלויה מאוד בגונדור, דתם הייתה הדת הלבנה ושפתם שילוב של הלשון המדוברת ושפות האראדריות. הם היו לבני עור ושיערם כהה.
לאחר 5 שנים (שכללו עצירות ממושכות ותנועה איטית בשל הנשים, הכבשים, הילדים, הזקנים וכו') הגיע מסיניסה לדרום מורדור. המאהאדים החלו מייד במלאכת הכיבוש: עיר הבירה נורנוסט נפלה במהירות בפני פילי המלחמה ההאראדריים, ובכפרים הכיבוש היה קל אפילו יותר. עד 381 כל מורדור, למעט אזור באראד דור והשערים השחורים, נשלטה בידי המאהאדים, ופירנסה אותם היטב.
אך מלך גונדור, נומנקאר, לא עבר על המעשה בשתיקה. הוא גייס את שר צבאו ובן דודו, קיריאנדיל מדול-אמרות, ואחרי שנתיים של גיוס החיילים התקיף את מורדור.
קיריאנדיל חצה את מעבר מורגול בבטחה, ואף עבר את רמת גורגורות וראה את הריסות באראד דור ואת הר הגורל. כשהגיע למישורי ליתלאד הוא ציפה לפגוש את צבאו של מסיניסה. ציפתה לו הפתעה.
מסיניסה מיהר לקרוא לאחיו, ומיקיפסה בא עם כוח השווה לכוחו של הגונדורי, 20,000 חיילים. מסיניסה הביא עוד 30,000, והם התייצבו מול קיריאנדיל ואביריו במישורי ליתלאד. הסתערות הפרשים והמומואקיל המאהאדים שברה את הגונדורים, שרובם נהרגו או נשבו. מסיניסה שלח את ראשו של קיריאנדיל על מגש כסף למלך גונדור, והכתיר עצמו כ''מלך נורנאן, גורגורות ובאראד דור'', משמע מלך מורדור. הוא בנה עיר בירה חדשה, מסיניסאיטסה (Masinisaitsa)(תהילת מסיניסה), על אי בימת נורנאן. הוא הרס את מקדשי ארו, והחליפם במקדשים פאגאניים לאלילי האראד, ופעל להמרת דתם של העבדים המשוחררים. בקתות בוץ עם גגות קש בסגנון ההאראדרי מילאו את הכפרים, וברחובות נשמעה רק שפתם של המאהאדים-הדיבור בלשון המשותפת, ובייחוד בשפות האלפים ששימשו בטקסטים דתיים של הדת הלבנה, נאסר.
נומנקאר מלך גונדור הזדעזע. מצביאו הטוב ביותר הובס בידי חבורת ברברים פאגאנים?! הוא מיהר לגייס את צבאו, והפעם קרא לעזרה את איאוהלם מלך רוהאן. צבא גדול בן 60,000 חיילים צעד לעבר מורדור.
מיקפיסה קרא ל-20,000 החיילים שהשאיר בבית. החיל ההאראדרי בן 40,000 החיילים צעד לעבר מעבר מורגול, בתקווה לנצל את תנאי השטח כדי לחפות על נחיתותם המספרית. הצבאות נפגשו ביולי 385. הפרשים הרוהירים והגונדוריים, עטויי שריונות שרשראות, וחלקם קלים יותר ומשליכי כידונים, נערכו בצידו המזרחי של המעבר, ליד מינאס מורגול. מסיניסה ומיקפיסה ערכו את החי''ר הבינוני (תרתי משמע) ואת החי''ר הכבד יותר בקו עבה בצד המזרחי, כשמאחוריהם הפרשים והמומאקיל. הגונדורים נאלצו פשוט להסתער חזיתית על ההאראדרים, תתוך הסתכנות ודאית בדריסה בידי הפילים. הם עשו זאת. שני הצדדים איבדו הרבה חיילים, אך לבסוף דרסו הפילים את מלכי גונדור ורוהאן, והניצולים נמלטו.
קרב מורגול קבע עובדה בשטח: מסיניסה המאהאדי שולט במורדור. אחרי שנתיים מייגעות של משא ומתן, נחתם ב-387 שלום אוסגיליאת: מסיניסה ושושלתו הוכרו כשליטי מורדור, וזכו גם בשליטה על מוצב מורגול האסטרטגי. המלך הילד של גונדור, נארמאקיל, נאלץ גם להשיא את דודתו בת ה-25, איארנדיס, לגולוסה בן מסיניסה, המבוגר ממנה ב-7 שנים. מסיניסה הכיר את האמונה ששושלת לותיין לא תכזיב, והחליט לקחת חלק בשושלת גם הוא. כך הוא גם יצר קשר דם עם בית קאסטאמיר, שליטי האיים הדרומיים והטוענים לכתר גונדור, צאצאיו של קאסטאמיר וכן של ראש שבט האראדרי והמלכה בירותיאל.
כך החלה שקיעת גונדור, כשמורדור שבה ועלתה.
אשמח לביקורת, רצוי בונה!