לפני שלושה שבועות התחלנו מערכה חדשה ואפלה יותר בה אני השה"מ. בינתיים עברו 3 מפגשים ממש מגניבים וגם התפנה לי זמן לכתוב את הרשומות. במפגש הראשון עשינו מפגש היכרות עם העולם וחשבנו יחד על הפלאף של הדמויות.
קצת על העולם
הדמויות- בינתיים יש שלושה שחקנים, אבל אולי יצטרפו עוד כמה בקרוב.
זאב עובר לידו, בלי להעיף בו אפילו מבט. רגע, זה לא זאב רגיל, זה זאב האסקי מהדרום. "סלח לי" מרקוריוס פותח בדבריו, מקווה בכל מאודו שהזאב הזה הוא לא סתם זאב. ההאסקי מביט בו, בעיניים שלו יש ניצוץ של תבונה. "איפה מקור המים הקרוב ביותר?" שואל מרקוריוס. ההאסקי מצביע בכפתו על הגנסאי. "מקור אחר" אומר הגנסאי המותש. הזאב מצביע באפו על הצפון, ומתחיל ללכת לשם.
בכוח רצון עז מרקוריוס מצליח לקום מתנדנד, הולך אחרי הזאב עד שהם מגיעים לאגם קטן שם מרקוריוס גומע את המים הקרים בשקיקה עד שהוא מחזיר לגופו את הנוזלים שאיבד במהלך שלושת הימים האחרונים ומחזיר את גופו לחוסנו הרגיל. "אז מאיפה אתה?" שואל מרקוריוס, והזאב משרטט על החול מפה של העמק ומצביע על ההרים. "רגע. אתה בן או בת?" שואל מרקוריוס, "נביחה אחת לבן ושתיים לבת". הזאב נובח פעמיים. או ליתר דיוק, הזאבה.
"הנה הוא פה! הכלבים מצאו את הריח!" נשמעת צעקה לפתע, מרקוריוס הופך למים ומשתלב בנהר, בעוד הזאבה נמלטת לתוך סבך העצים. מהכיוון הנגדי לזה אליו הזאבה נמלטה מגיעים חבורה של ציידם בעקבות מספר כלבי ציד. שם הם תופסים ארנב גדול אוד ואוכלים אותו. הם שמים לב לזאבה אך לאחר מספר נהמות מצידה הם מחליטים לעזוב אותה לנפשה ולחזור העירה.
הגנסאי עולה מתוך המים והזאבה חוזרת לשפת האגם. שם הם מחליטים להמשיך יחדיו לווירשן.
כאשר הם מגיעים לווירשן השמש שוקעת, הופכת את השמיים לאדומים כדם. ומהצד השני עולה הירח הלבן, משמש כניגוד לעולם האפל,כנקודת אור בחשכה. הם הולכים בעיר עטורת הקתדרלות והגרגוילים, מגיעים לבסוף לנמל. שם הם רואים, על אחת הספינות, שמתחולל קרב- ארבעה נגד שניים.
הגנסאי מסתער לקרב, ופרץ של אור מבזיק מאחוריו, ולפתע במקום הזאב נמצאת שם נערה לבושה בשריון, ורכובה על סוס. מהשמיים נוחת עורב על כתפה. הנערה מסתערת אלי קרב, מרקוריוס הולך אל שלושה דמי דרקון צמודים בעוד הנערה- ולקיריה- תוקפת את האחד שנותר. לאחר זמן מה שלושת דמי הדרקון מעולפים ומרקוריוס מסוגל להצטרף לולקיריה.
ולקיריה מעירה את הארבעה הקשורים ומצליחה להוציא מהם מידע. כאשר העורב מדבר בשמה. דמי הדרקון מספרים לה שהמאסטר שלהם שלח אותם להשתלט על הספינה, והעיר עומדת להכבש בקרוב. ולקיריה מגלה שיש להם תליון מתחת לחולצה- תליון עץ עליו חרוט סמל כלשהוא, הנראה כגולגולת שמישהו נתן לה ביס. הם מזהים את הסמל כסמלו של אכידנאוס- אבי המפלצות ואחד האלים המשניים יותר.
ולקיריה ממלמלת משהו והורגת את הארבעה, לוכדת את נשמותיהם בקסדתה המכושפת.
ולקיריה שולחת את העורב שלה למצוא עוד מידע בעוד הגנסאי מחפש שמועות בפאבים. לאחר שעתיים הם נפגשים שוב, מספרים אחד לשני מה הם מצאו. מרקוריוס פותח ואומר שעל פי עוג מזוקן ומיובל עם גלימה אדומה שפגש בפונדק אחד כתו של אכידנאוס משתמשת באבני אוניקס על מנת ליצור פורטל ולזמן אלים מרושעים, מפלצות ושדים על מנת להשתלט על העיר. ולקיריה מספרת שהעורב שלה הבחין במבנה על צלע ההר שנראה כמו חלק מההר.
הם מחליטים שהדרך הטובה ביותר היא להרוס את הפורטל, והולכים קצת עד שהם מגיעים למבנה. שם הם רואים דלת אבן גדולה, ללא מנעול. עליה מצויר בצבע אדום הסמל אותו הם מצאו חרוט על תליוניהם של דמי הדרקון. הם מוצאים בקיר גומחה שנמצאת במרכז חריטה של דבר הנראה כגולגולת. בגומחה יש בוץ דביק כלשהוא. שנדבק לידו של הגנסאי שמנסה למשש מה יש שם.
לאחר זמן מה הגנסאי מבין את מה שולקיריה הבינה חמש דקות לפני כן- ומורח את הבוץ על הגולגולת כך שנוצר סמלו של אכידנאוס. הדלת נפתחת בקול אוושה.
ולקיריה שולחת את העורב שלה שיסייר בחדר, והוא שולח לה מסר מוחי בהול- "יש שם גולגולת! אמא!!!" ולקיריה מכריחה אותו לבדוק את הגולגולת, והיא שומעת קול צרחה. היא רואה את העורב שלה באמצע החדר, לצדו של סמלו של אכידנאוס הנמצא שם מצויר בדם. ולקיריה ומרקוריוס נכנסים לחדר, וכאשר הם נכנסים הם רואים מגרם המדרגות שמשמאלם שלושה דמויי אנוש לבושים גלימות שחורות מסתערים לעברם- שניים מהם עם חרמשים.
לאחר קרב קשה במיוחד בו הגנסאי נשבה בקסמיה של הבחורה היפייפיה שהורידה את הברדס (זו דמוית האנוש השלישית חסרת החרמש) אך לבסוף ולקיריה מצליחה לנצח גם אותה כאשר הגנסאי מתרחק ממנה. (וואי, סאקאבוס זה שד מה-זה חזק!). במהלך הקרב הם שומעים קולות ממאחורי הוילון האדום שנמצא בקצה החדר, אך מתעלמים מהם. ולקיריה שואבת גם את הנשמות הללו לתוך הקסדה שלה והם נכנסים לאחד מהחדרים הצדדיים אך מחליטים לחזור אחורה ושם הם מוצאים זד, בדרכו החוצה מהחדר. ולקיריה מסתערת לעברו, תוקפת אותו ומפילה אותו שרוע, אך הוא משתגר לפתע למדרגות. שם הגנסאי תופס אותו, אך הוא משתגר שוב לתוך החדר אליו מובילות המדרגות ונעלם.
בת האנוש והגנסאי מדברים ביניהם קצת (כאשר העורב אומר דברים ולא ולקיריה ששותק תמיד) והגנסאי מגלה שהזאבה זו היא. הם מחליטים לחזור לחדר אותו הם עזבו ומגלים חדר באותו גודל כמו החדר הראשון. בקצה החדר ישנם זוג כסי מלכות שחורים- אחד מהודר ואחד לא- ולצידם פסלים של הידרה דו-ראשית ושל ענק כפור. לרגלי הכסים יש מרצפות בדולח שמשהו זז בהן.
ולקיריה מגלה בקצה השני של החדר דלת סתרים המובילה לקבר, אותו הם פותחים ורואים יצור אנושי כמעט, עם קרני אייל מרקותיו, פרצוף אנושי וקשקשי בורדו. היו לו גם כנפי עור אדומות. לאחר קרב קצר מאוד הם מצליחים להביס אותו,וכעת הם נרכנים להסתכל על הקבר...
קצת על העולם
העולם הוא עולם אפל, בו ישנם אלים רבים, תאבי דם וכוח. חצאי אלים הולכים בעולם החומרי ומשליטים טרור. מכשפים כורתים ברית עם שדים או מקריבים קורבנות בשביל כשפיהם האפלים, ורוב בני האנוש מסתגרים בפחד בבתיהם במהלך הלילות החשוכים.
רוב המשחק כנראה יתרחש בתוך עמק גות'יאן הנקרא על שם העיר המרכזית והגדולה ביותר שבו. בנוסף לעיר זו, ישנן עוד 3 ערים- ניאמורה עיר היסודות, ווירשן עיר הסחר, ו-בראמוור העיר השחורה.
(את ניאמורה וווירשן המציאו בהתאמה חולה על דרקונים וסרדומין). הערים נשלטות על ידי דיקטטורים מרושעים המנסים לצבור כוח ולהגדיל את אזור השפעתם.
קוסמים יכולים לקחת את כוחם ממס' מקורות-
רוב המשחק כנראה יתרחש בתוך עמק גות'יאן הנקרא על שם העיר המרכזית והגדולה ביותר שבו. בנוסף לעיר זו, ישנן עוד 3 ערים- ניאמורה עיר היסודות, ווירשן עיר הסחר, ו-בראמוור העיר השחורה.
(את ניאמורה וווירשן המציאו בהתאמה חולה על דרקונים וסרדומין). הערים נשלטות על ידי דיקטטורים מרושעים המנסים לצבור כוח ולהגדיל את אזור השפעתם.
קוסמים יכולים לקחת את כוחם ממס' מקורות-
מהסביבה- כמו בשמש השחורה, רק בלי מאפיין המקצוע. קוסמים מסוגלים להשתמש בכוח החיים של היצורים שסביבם בכדי להטיל לחש.
מהשדים- מכשפים מסוגלים לכרות ברית עם שדים ויצורים דומים בכדי לקבל כוחות מאגיים טמאים.
מדם- דם הוא נוזל החיים, והוא מרכיב חזק מאוד בקסמים. קוסמים מסוגלים לרתום את כוחו ללחשיהם ומשתמשים לרוב בקורבנות אדם בשביל זה.
מעצמם- קוסמים מסוימים מסוגלים לשאוב את הכוח מעצמם, אך דבר זה מחליש אותם. (וזה למה לאשפים יש נק"פ מעפן)
הדמויות- בינתיים יש שלושה שחקנים, אבל אולי יצטרפו עוד כמה בקרוב.
[*]"נץ"- ננס צלף (sniper מ-ultramodern) אותו משחק גאלאן.
[*]ולקיריה- בת אנוש כוהנת אותה משחק סרדומין.
[*]מרקוריוס- גנסאי מים לוחם (tempest מmartial power) שמשחק חולה על דרקונים
[*]ולקיריה- בת אנוש כוהנת אותה משחק סרדומין.
[*]מרקוריוס- גנסאי מים לוחם (tempest מmartial power) שמשחק חולה על דרקונים
מפגש שני
מרקוריוס נשען על עץ אלון עתיק בשולי יער הסופה. הוא מותש מהמרדף שהתנהל לפני שלושה ימים, הוא רעב וצמא. הם רדפו אחריו כל הדרך מגות'יאן, הוא מקווה שהוא הצליח לבלבל אותם ביער. מאז סוף המרדף הוא יושב לצד עץ האלון, ללא כוח לזוז. אבל הוא חייב לשתות משהו, גופו כבר התחיל לאבד נוזלים, אם זה ימשיך ככה הוא יהפוך לתל עצמות. ולשתות את עצמו לא יעזור, הוא ניסה. וחוץ מזה, יש לו טעם ממש מגעיל.זאב עובר לידו, בלי להעיף בו אפילו מבט. רגע, זה לא זאב רגיל, זה זאב האסקי מהדרום. "סלח לי" מרקוריוס פותח בדבריו, מקווה בכל מאודו שהזאב הזה הוא לא סתם זאב. ההאסקי מביט בו, בעיניים שלו יש ניצוץ של תבונה. "איפה מקור המים הקרוב ביותר?" שואל מרקוריוס. ההאסקי מצביע בכפתו על הגנסאי. "מקור אחר" אומר הגנסאי המותש. הזאב מצביע באפו על הצפון, ומתחיל ללכת לשם.
בכוח רצון עז מרקוריוס מצליח לקום מתנדנד, הולך אחרי הזאב עד שהם מגיעים לאגם קטן שם מרקוריוס גומע את המים הקרים בשקיקה עד שהוא מחזיר לגופו את הנוזלים שאיבד במהלך שלושת הימים האחרונים ומחזיר את גופו לחוסנו הרגיל. "אז מאיפה אתה?" שואל מרקוריוס, והזאב משרטט על החול מפה של העמק ומצביע על ההרים. "רגע. אתה בן או בת?" שואל מרקוריוס, "נביחה אחת לבן ושתיים לבת". הזאב נובח פעמיים. או ליתר דיוק, הזאבה.
"הנה הוא פה! הכלבים מצאו את הריח!" נשמעת צעקה לפתע, מרקוריוס הופך למים ומשתלב בנהר, בעוד הזאבה נמלטת לתוך סבך העצים. מהכיוון הנגדי לזה אליו הזאבה נמלטה מגיעים חבורה של ציידם בעקבות מספר כלבי ציד. שם הם תופסים ארנב גדול אוד ואוכלים אותו. הם שמים לב לזאבה אך לאחר מספר נהמות מצידה הם מחליטים לעזוב אותה לנפשה ולחזור העירה.
הגנסאי עולה מתוך המים והזאבה חוזרת לשפת האגם. שם הם מחליטים להמשיך יחדיו לווירשן.
כאשר הם מגיעים לווירשן השמש שוקעת, הופכת את השמיים לאדומים כדם. ומהצד השני עולה הירח הלבן, משמש כניגוד לעולם האפל,כנקודת אור בחשכה. הם הולכים בעיר עטורת הקתדרלות והגרגוילים, מגיעים לבסוף לנמל. שם הם רואים, על אחת הספינות, שמתחולל קרב- ארבעה נגד שניים.
הגנסאי מסתער לקרב, ופרץ של אור מבזיק מאחוריו, ולפתע במקום הזאב נמצאת שם נערה לבושה בשריון, ורכובה על סוס. מהשמיים נוחת עורב על כתפה. הנערה מסתערת אלי קרב, מרקוריוס הולך אל שלושה דמי דרקון צמודים בעוד הנערה- ולקיריה- תוקפת את האחד שנותר. לאחר זמן מה שלושת דמי הדרקון מעולפים ומרקוריוס מסוגל להצטרף לולקיריה.
מפגש שלישי
לאחר זמן מועט הזוג המוזר- גנסאי מים שבידיו זוג להבים- חרב ארוכה וחרב קצרה- ונערה על סוס, לבושה בשריון קשקשים ומחזיקה בידה באלה- מצליחים לעלף את דם הדרקון שנותר.ולקיריה מעירה את הארבעה הקשורים ומצליחה להוציא מהם מידע. כאשר העורב מדבר בשמה. דמי הדרקון מספרים לה שהמאסטר שלהם שלח אותם להשתלט על הספינה, והעיר עומדת להכבש בקרוב. ולקיריה מגלה שיש להם תליון מתחת לחולצה- תליון עץ עליו חרוט סמל כלשהוא, הנראה כגולגולת שמישהו נתן לה ביס. הם מזהים את הסמל כסמלו של אכידנאוס- אבי המפלצות ואחד האלים המשניים יותר.
ולקיריה ממלמלת משהו והורגת את הארבעה, לוכדת את נשמותיהם בקסדתה המכושפת.
ולקיריה שולחת את העורב שלה למצוא עוד מידע בעוד הגנסאי מחפש שמועות בפאבים. לאחר שעתיים הם נפגשים שוב, מספרים אחד לשני מה הם מצאו. מרקוריוס פותח ואומר שעל פי עוג מזוקן ומיובל עם גלימה אדומה שפגש בפונדק אחד כתו של אכידנאוס משתמשת באבני אוניקס על מנת ליצור פורטל ולזמן אלים מרושעים, מפלצות ושדים על מנת להשתלט על העיר. ולקיריה מספרת שהעורב שלה הבחין במבנה על צלע ההר שנראה כמו חלק מההר.
הם מחליטים שהדרך הטובה ביותר היא להרוס את הפורטל, והולכים קצת עד שהם מגיעים למבנה. שם הם רואים דלת אבן גדולה, ללא מנעול. עליה מצויר בצבע אדום הסמל אותו הם מצאו חרוט על תליוניהם של דמי הדרקון. הם מוצאים בקיר גומחה שנמצאת במרכז חריטה של דבר הנראה כגולגולת. בגומחה יש בוץ דביק כלשהוא. שנדבק לידו של הגנסאי שמנסה למשש מה יש שם.
לאחר זמן מה הגנסאי מבין את מה שולקיריה הבינה חמש דקות לפני כן- ומורח את הבוץ על הגולגולת כך שנוצר סמלו של אכידנאוס. הדלת נפתחת בקול אוושה.
ולקיריה שולחת את העורב שלה שיסייר בחדר, והוא שולח לה מסר מוחי בהול- "יש שם גולגולת! אמא!!!" ולקיריה מכריחה אותו לבדוק את הגולגולת, והיא שומעת קול צרחה. היא רואה את העורב שלה באמצע החדר, לצדו של סמלו של אכידנאוס הנמצא שם מצויר בדם. ולקיריה ומרקוריוס נכנסים לחדר, וכאשר הם נכנסים הם רואים מגרם המדרגות שמשמאלם שלושה דמויי אנוש לבושים גלימות שחורות מסתערים לעברם- שניים מהם עם חרמשים.
לאחר קרב קשה במיוחד בו הגנסאי נשבה בקסמיה של הבחורה היפייפיה שהורידה את הברדס (זו דמוית האנוש השלישית חסרת החרמש) אך לבסוף ולקיריה מצליחה לנצח גם אותה כאשר הגנסאי מתרחק ממנה. (וואי, סאקאבוס זה שד מה-זה חזק!). במהלך הקרב הם שומעים קולות ממאחורי הוילון האדום שנמצא בקצה החדר, אך מתעלמים מהם. ולקיריה שואבת גם את הנשמות הללו לתוך הקסדה שלה והם נכנסים לאחד מהחדרים הצדדיים אך מחליטים לחזור אחורה ושם הם מוצאים זד, בדרכו החוצה מהחדר. ולקיריה מסתערת לעברו, תוקפת אותו ומפילה אותו שרוע, אך הוא משתגר לפתע למדרגות. שם הגנסאי תופס אותו, אך הוא משתגר שוב לתוך החדר אליו מובילות המדרגות ונעלם.
בת האנוש והגנסאי מדברים ביניהם קצת (כאשר העורב אומר דברים ולא ולקיריה ששותק תמיד) והגנסאי מגלה שהזאבה זו היא. הם מחליטים לחזור לחדר אותו הם עזבו ומגלים חדר באותו גודל כמו החדר הראשון. בקצה החדר ישנם זוג כסי מלכות שחורים- אחד מהודר ואחד לא- ולצידם פסלים של הידרה דו-ראשית ושל ענק כפור. לרגלי הכסים יש מרצפות בדולח שמשהו זז בהן.
ולקיריה מגלה בקצה השני של החדר דלת סתרים המובילה לקבר, אותו הם פותחים ורואים יצור אנושי כמעט, עם קרני אייל מרקותיו, פרצוף אנושי וקשקשי בורדו. היו לו גם כנפי עור אדומות. לאחר קרב קצר מאוד הם מצליחים להביס אותו,וכעת הם נרכנים להסתכל על הקבר...